הפתעת 7 באוקטובר היא מסוג ההפתעות האסוניות, שבמבט לאחור, מי שרוצה - יכול ללקט את כל הסימנים המעידים שמסבירים אותה. סימנים שגם מסבירים את פרוץ המלחמה בעיתוי הנוכחי אבל יותר מכך - סימנים לקריסה של תפיסה ביטחונית-חברתית ארוכת שנים.
אז הסימנים וההאשמות ההדדיות קיימים. אבל זה לא הזמן. צה"ל ייאלץ תוך כדי המלחמה שפרצה לה פתאום בתחילת הסתיו לעבור מהפכה, אנחנו נצטרך לעבור את המהפכה הזאת בנפשנו פנימה. האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר הם בסדר גודל של כישלונות עקובים מדם ממלחמת תש"ח. אין דרך אחרת לתאר אותם. מכאן והלאה, הממשלה וצה"ל נדרשים להתעשת ולעבור בהקדם האפשרי להתקפת נגד. הלוואי שאפשר היה להתחיל את מתקפת הנגד בתוך רצועת עזה כבר היום או מחר. אבל כחלק מהתפיסה הנפסדת שהשתלטה על הצבא ושירותי הביטחון, עם ישראל ייאלץ להיכנס להמתנה. המבצע הנדרש הוא כיבוש עזה, מי שבונה על חיל האוויר לא יקבל את התוצאה הדרושה.
נתניהו: "המלחמה תיקח זמן, אך ננקום על היום השחור הזה" // צילום: לע"מ
הדיבור על "ישלמו מחיר כבד" וכו' משדר משמעות לא רצויה. מי שאומר את זה חושב על הפצצות מהאוויר וירי מדויק מהקרקע כדי לייצר בצד השני הרבה הלוויות. זה לא מה שדרוש. צה"ל נדרש הפעם להביא להשמדת התשתיות של ירי הרקטות והטילים ולחיסול הנהגת חמאס, ואם אפשר - גם חיסול הארגון עצמו.
עוד לא ידוע מספר הקורבנות מקרב האזרחים. אבל זהו מספר גבוה בסדרי גודל של מלחמת השחרור, כאמור. מבצע נרחב בעזה יגבה מצה"ל מחיר גבוה, ומוטב לשכוח מהמספרים הזכורים לנו מהדור האחרון. אם עם ישראל רוצה לשמור על עצמאותו, הוא לא יוכל להרשות את המשך המיקוח הכלכלי ומדיניות הסבבים. צה"ל לא הפיק את הלקח ממלחמת אוקראינה שמחייבת הגדלת סדר הכוחות והתכוננות למתקפות כבדות על העורף ועל האזרחים.
תיעוד: סיכול מחבל שניסה לחזור לרצועת עזה משטח ישראל // צילום: דובר צה"ל
שוב אנחנו לומדים שהחברה הישראלית ומערכותיה השונות לא מתעוררות עד שהסכין חותכת בצוואר ודם ניתז. בעבר הספיקו כמה אירועי דמים כדי להקפיץ אותנו לאחדות וכוננות; היום, בגלל ההידרדרות החברתית שישראל חוותה זה שנים ארוכות, לא מספיק שמשפחות נהרגות במעשי רצח של מחבלים, לא מספיק שאם ובתה יירצחו באזור חברון או בכביש בבקעה. היום נדרש זעזוע נורא כדי להחזיר משהו מהתגובה הבריאה הבסיסית של עם במלחמה.
כדי שלא ניאלץ להילחם בימים הקרובים גם בשלומי, במטולה, במשגב עם ובמנרה, דרושה פעולה מקדימה מפתיעה מצידנו נגד חיזבאללה. ישראל משלמת את המחיר בין השאר על ההתנכרות של הממשל האמריקני בשנה האחרונה.
אחרי כל הלהג על ההפתעה והמחדל של יום הכיפורים, ישראל לא היתה אמורה לספוג שוב מהלומה כל כך קשה בעמידה פסיבית. קשה לחשוב על בדיחה יותר גרועה מזה שצה"ל הרחיק את מפגיני הגדר בעזה בשבועות האחרונים ב"אמצעים לפיזור הפגנות". המחשבה היתה שעם השלמת הגדר והמחסום התת-קרקעי אנחנו מסודרים. החדירה ורצח שני החיילים בדרום הנגב, לפני כמה חודשים, על ידי "משוגע" מצרי במדים, חשפה יותר מטעות מקומית. היא חשפה רמת חיילות ירודה, רמת כוננות ורמת משמעת נמוכות, והתפוררות התרבות הצבאית המבצעית של צה"ל - מעין ליל גלשונים שמבשר התפתחויות חמורות.
