ביהודה ושומרון כבר לא בוטחים בממשלת הימין

ניתן לסכם את הסערה סביב כלי הנשק, שהועברו או לא הועברו לרשות הפלשתינית, בשלוש מילים בדיוק: אי־אמון קיצוני.

השאלה היא לא אם הועברו שמונה רכבים ממוגני ירי או 1,500 רובים, אלא העובדה שבימין מאמינים בפירוש שנתניהו מסוגל לעשות זאת. הסערה שהתעוררה מוכיחה בצורה חסרת תקדים שביו"ש לא מאמינים שבממשלת הימין על מלא שומרים עליהם.

ביום שלישי בערב קיבלנו תזכורת נוספת ומדממת לכך שאנו נמצאים בעיצומו של גל טרור אכזרי, אינתיפאדה של ממש, ביהודה ושומרון, והפעם מדובר בנס בסדר גודל אחר לחלוטין: המחבלים ירו צרור לתוך השמשה של הרכב שבו נסעו הישראלים בדרכם להופעה של ישי ריבו, אך הקליעים פגעו בין הנוסעים.

לו המחבלים היו מכוונים מעט ימינה או שמאלה היינו באירוע אחר לחלוטין, בין היתר מכיוון שאחד הנוסעים הוא בנם של בנימין וטליה כהנא ז"ל, שנרצחו באינתיפאדה השנייה, ונכדו של הרב מאיר כהנא ז"ל, שנרצח על ידי מחבל בתחילת שנות ה־90. אין יותר סמלי מזה, אין יותר כואב מזה.

בבוקר למחרת, כשפורסמו לכאורה מספרי כלי הנשק שיועברו לידי הרשות, מידע שהוכחש מכל וכל על ידי כל הגורמים הרלוונטיים, הכל התפוצץ - הנרצחים הרבים, הפיגועים הקשים והעובדה שממשלת הימין אינה מתפקדת ולא מסוגלת לעצור את הטרור.

"הימין נבחר ברוב מובהק, ועדיין מקודמת מדיניות שמאל קיצוני כאילו כלום", געשו קבוצות הווטסאפ ביו"ש.

מפסידים במאבק על החיים

גם כשיצאו ההכחשות שטענו שמדובר בפייק ניוז שהועברו על ידי מקורות פלשתיניים, סירבו הגולשים להאמין. הסרטון שבו נתניהו מכחיש את הדיווח הועבר תחת הסייג "למי שעדיין מאמין לביבי", ואיש תקשורת ימני הפטיר בפניי בתסכול: "לא מאמין שאני צריך להתלבט אם להאמין לממשלה שלי או לפלשתינים".

וזה הדבר המשמעותי ביותר שצריך להטריד את נתניהו, את סמוטריץ' ולמעשה כל אדם במדינת ישראל. האמון בין הממשלה לבין הציבור נשבר לרסיסים. השאלה אינה אם הועבר נשק לפלשתינים, שעלול לסכן את הציבור הישראלי, אלא איך ממשלת הימין על מלא הגיעה למצב שבו אנשים מאמינים שהיא מסוגלת לקבל את ההחלטה הזו.

הימין לא רוצה שהממשלה תתפרק. בכל פעם שנהג ביו"ש יוצא לדרך הוא רואה את הכבישים הולכים ונסללים, בכל פעם שהוא מסתכל על יישובו הוא רואה את הבניינים שנבנים, ובכל פעם שהוא מדליק את הטלוויזיה או נכנס לאתר חדשות הוא יודע שהאלטרנטיבה עלולה להיות גרועה בהרבה. אך השבר הולך וגדל.

עשרה חודשים לאחר הקמת הממשלה, שנה וחצי לאחר תחילתו של גל הטרור, הציבור לא מאמין לנציגיו. הוא לא סומך על הממשלה שתדע להגן עליו מפני האויב, מפני המחבל שאורב עם כלי נשק בצד הדרך. רפורמה משפטית, תחבורה, בנייה... למי אכפת, הם מפסידים במאבק על החיים.