דו"ח ועדת הבדיקה למחדל הבריחה מכלא גלבוע, חמור ככל שיהיה, מאכזב משני טעמים. לא רק שאין בו הלימה בין המחדלים החמורים למסקנות האישיות המתחשבות שגילו חברי הוועדה כלפי בכירי השב"ס, אלא שחברי הוועדה התגלו כסלחניים מאוד גם לדרג המדיני, שבמשך שנים הזניח את החצר האחורית של המדינה.
מכלא גלבוע לא ברח מחבל אחד - ברחו שישה, אחרי שחפרו במשך תשעה חודשים מנהרה מתחת לאפם של מפקדי הכלא וסוהריו.
"אסירים עלו בחדותם על אלה של הסוהרים", היטיב לתאר אתמול יו"ר הוועדה. במונחי הארגון מדובר במחדל יום הכיפורים. על כן, קשה להבין מדוע נהגו חברי הוועדה בסלחנות כלפי הדרג הפיקודי. אם על כאלו מחדלים איש אינו משלם מחיר, אז מה המסר שרצו להעביר?
"קיבלתי ארגון רקוב"
הדו"ח מאשר את הדברים שאמר בשעתו השר לביטחון פנים הקודם, עומר בר־לב, על שירות בתי הסוהר: "קיבלתי לידי ארגון רקוב, רקוב זו מילה עדינה אפילו". אלא שמי שאחראי לריקבון הזה לא פחות הוא הדרג המדיני, ששנים הרעיב את השב"ס בתקציבים, בהתייחסות ובגישה.
בשב"ס אין הילה. הארגון לא מצטייר כארגון ביטחוני. הסוהרים לא עוסקים בסיכולים ממוקדים, השב"ס לא נלחם, ואין בו אלבומי ניצחון. הארגון מטפל במי שהחברה בעטה החוצה: אנסים, רוצחים, פדופילים, ארגוני פשיעה ומחבלים. המשטרה, שב"ס וכיבוי האש כפופים באותה מידה לשרי ביטחון הפנים לדורותיהם.
המשטרה אמונה על אכיפת החוק ושמירה על הסדר הציבורי, והתקשורת עוסקת בה מבוקר עד ערב. לפוליטיקאים זו השקעה מניבה. בכב"א מצילים אנשים, זו הסיבה ששמו שם מיליארדים בשנים האחרונות. בנו תחנות כיבוי חדשות, רכשו אמצעים ואפילו מטוסים. משקיעים במה שמפריע לציבור.
לא השקעה מניבה
ההשקעה בשב"ס אינה מניבה, ועל כן אין זה פלא שבשטחי בתי הסוהר השונים ניצבים עדיין מבנים מהתקופה העות'מאנית והמנדט הבריטי. לפוליטיקאים, שמחפשים בדרך כלל רווחים ישירים, השב"ס אינו נכס מניב. הם עוסקים באסירים ביטחוניים בעיקר כדי לקדם אג'נדות פוליטיות.
זה היה עם ברגותי שתועד אוכל חטיף ועוגיות בזמן שביתת רעב, ועם ח"כ לשעבר באסל ראטס שתועד מבריח טלפונים סלולריים למחבלים. את מי מעניין נרקומן שנגמל מסמים ויושב בכלא?
לחברי הוועדה היתה הזדמנות שפוספסה. לצמרת הארגון יש כעת הזדמנות לתקן את הליקויים החמורים, ויפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו