איראן משחקת באש: למרות בעיות הפנים, הציר הביטחוני בישראל ממשיך לפעול כבעבר לסיכול טרור

אי אפשר לנתק אתרצף התקיפותשבוצע בשלהי השבוע שעבר בדמשק, ואת הפגיעה באנשי משמרות המהפכה האיראניים, מאירועי השבועות האחרונים, ובעיקר מהפיגוע שבוצע בצפוןככל הנראה בחסות חיזבאללה.

מלחמת הצללים בין ישראל לאיראן אמנם נמשכת כבר שנים רבות, אולם דומה שבתקופה האחרונה הגבירה איראן את לחציה לפעול. זה מתבטא כמעט בכל גזרה אפשרית: במאמצי הברחת האמל"ח לסוריה וללבנון, בניסיון לפגוע בישראלים וביהודים באתונה (שסוכל בפעולה משותפת של המוסד ושירותי הביטחון היווניים), בסיוע הישיר והעקיף לגורמי טרור פלשתיניים, ובפעלתנות הגוברת בזירה הצפונית - בדגש על חיזבאללה, שחצה קו אדום מסוכן בכך שככל הנראה שיגר מחבל משטח לבנון לישראל לפיגוע בצומת מגידו, שרק במזל הסתיים ללא נפגעים בנפש.

במערכת הביטחון סבורים שהפעלתנות הזאת היא תולדה של ההנחה האיראנית שישראל טרודה בבעיות הפנים שלה על רקע המשבר שגורמת החקיקה המשפטית, ושניתן לאתגר אותה יותר מבעבר. הנחת העבודה הזאת שגויה פעמיים: פעם אחת כי הציר הביטחוני ממשיך לפעול כבעבר לסיכול טרור, ופעם שנייה משום שמה שעשוי ללכד את החברה הישראלית הוא דווקא משבר חיצוני.

בישראל התחבטו בשבועיים האחרונים אם וכיצד להגיב לפיגוע. תגובה ישירה ללבנון עלולה היתה להוביל לתגובת נגד ולהסלמה לא רצויה. מאידך, היעדר תגובה עלול היה להתפרש כחולשה, ולהזמין ניסיונות פיגוע נוספים מצפון. חיזבאללה כבר שגה במסקנות דומות בעבר, כאשר היעדר תגובה ישראלית הוביל לרצף של ניסיונות חטיפה שהסתיים ביולי 2006 בחטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, והתפתח למלחמת לבנון השנייה.

לכן ביקשה ישראל להבהיר כעת לחיזבאללה ולפטרוניו האיראנים שהם משחקים באש, אבל מבלי לשבור את הכלים (לפחות לא כעת). שתי התקיפות שבוצעו ברביעי בלילה ובחמישי בלילה עשויות להעביר בדיוק מסר כזה. על הכוונת היו אמצעים ותשתיות איראניים, כאשר בתקיפה השנייה נהרג גם בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, מילאד חיידרי, שהיה חלק מהמנגנון שפועל לבנייה ולהעצמה של התשתית האיראנית בצפון, שחיזבאללה במרכזה. ביחד איתו נהרגו חמישה פעילים איראנים נוספים, שאף הם היו חלק מהתשתית שמפעיל כוח קודס בסוריה ובלבנון.

ניסיון העבר מלמד שתקיפות כאלה אינן קורות בטעות. הן מתבססות לרוב על מודיעין מדויק - מרמת התשתית שמותקפת ועד לווידוא מוקדם של השאלה אם היא מאוישת, ובמי. סביר, לכן, שבישראל ידעו שאנשי משמרות המהפכה נמצאים במקום, וביקשו לפגוע בהם (או לא ממש השתדלו להימנע מכך). זה מסר ברור לאיראן שהיא ושלוחיה משחקים באש, וישלמו על כך מחיר.

איראן מיהרה לאיים בנקמה על חיסול אנשיה. לא צריך להתרגש מכך: איראן מנסה כל העת להרוג ישראלים ויהודים בכל פינה בעולם, והתקיפות האחרונות לא ישנו דבר בהיבט הזה. הן כן אמורות לגרום לה להבין את גבולות הגזרה, ולהסיק שאם תחצה אותם - למשל באמצעות חימום החזית הלבנונית - ישראל תפעל בדרך דומה, ותגבה מאיראן ומשלוחיה מחיר כבד. על הדרך, תקיפה כזאת גם זורעת פחד ודמורליזציה בקרב אנשי משמרות המהפכה, שחוששים להגיע לסוריה פן לא ישובו הביתה בחיים.

צריך לקוות שהמסר הזה לטהרן (ולדמשק ולביירות) עבר. מצד אחד, כך קרה בעבר, אמנם לתקופות קצובות, אבל איראן הבינה בכל פעם שאש תיענה באש. מהצד שני, אנחנו נמצאים בתקופה חריגה לא רק בגלל השבר הפנימי, אלא גם בגלל הסדקים בציר הישראלי־אמריקני והחולשה הגוברת של ארה"ב באזור. על ישראל לוודא שאיראן לא מנסה לנצל את כל אלה להמשך הפעלתנות שלה, ואם כן - להעלות את תג המחיר שהיא גובה.