האם ניתן לומר שאחרי שנים של שוטטות בשוליים, הרומן הגרפי הכה שורש גם אצלנו? התשובה תלויה בעיני במתבונן. מצד אחד אי אפשר להתעלם מאמנים עטורי פרסים הזוכים להצלחה בינלאומית; מפסטיבל אנימקס, שהתקיים החודש בתל אביב זו הפעם ה-16 או מחובבי הקומיקס, שגודשים חנויות כגון "קומיקאזה" או "קומיקס וירקות" עם ניצוץ מוטרף בעיניים. מנגד, The Divine"" מאת האחים חנוכה, הרומן הגרפי שזכה להצלחה בינלאומית אך עד כה אף הוצאה ישראלית לא מתכוונת לפרסם אותו, הוא דוגמה לכברת הדרך שעלינו לעבור על מנת להשתוות למדינות כגון ארה"ב, יפן, צרפת, אנגליה או בלגיה, בהן שמור לרומן הגרפי מקום של כבוד.
את "רונה וגיורא", השלישי מבין ספריה, כתבה אשכנזי במשך שלוש שנים אינטנסיביות. "אני עובדת הפוך. קודם מכינה את האיורים בעזרת עט פיילוט וחיתוכים והדבקות ואחר כך מסדרת אותם וכותבת את הטקסט", היא אומרת. "האיורים שלי מאוד לא מושלמים, לא מלוטשים, כמו החיים".
מה זה אומר בעצם?נחזור ללילה. את "רונה וגיורא", השלישי מבין ספריה, כתבה במשך שלוש שנים אינטנסיביות. "אני עובדת הפוך. קודם מכינה את האיורים, בעזרת עט פיילוט והמון חיתוכים והדבקות ואחר כך מסדרת אותם וכותבת את הטקסט. האיורים שלי מאוד לא מושלמים, לא מלוטשים, כמו החיים". האיורים, שכוללים אקטים של סקס, אוננות ופגיעה עצמית, חריגים במרחב של הרומן הגרפי הישראלי בפרט והספרות הישראלית בכלל, אותה רואה אשכנזי כקונפורמיסטית. "יש בנו רצון לנרמל את כולם, אנחנו לא אוהבים חריגות, ולכן ברור איך בחברה כל כך שמרנית גם הספרות שמרנית כל כך. אפילו הכתיבה ההומו-לסבית קונפורמיסטית. תיאורי המין משמימים; לכולם יש און בלתי נדלה, איברים מזדקרים ומושלמים שתמיד נשלפים ותותחים. זה רק סימפטום לכל השאר – לא לדבר על מה שקורה באמת. אולי בגלל זה לא כותבים על פגיעה עצמית".
