קייט די־קמילו האמריקנית, זוכת פרס ניוברי היוקרתי לספרות ילדים, כותבת ספרות מגניבה שלא שוכחת להיות עמוקה ובעלת מסר. לאחר "המסע המופלא של אדוארד טולין" הנהדר, שם התוועדנו לארנב נכה רגשית שלומד אהבה מהי, ב"פלורה ויוליסס" (זב"מ, איור: קית' ג' קמפבל, תרגום: מיכל אלפון) מדובר בין היתר באהבה של פלורה בל, "ציניקנית מלידה", בת להורים גרושים, שונאת רומנטיקה בנוסח הרומנים שאמא שלה כותבת, אך חובבת מילים וקומיקס.
כמו בהרפתקאות האהובות עליה, היא מצילה סנאי שנשאב לשואב אבק אימתני ומקבל כוחות־על בדמות כתיבת שירה, הבנת בני אדם ותעופה. כיצד ישפיעו אותם כוחות על היחסים בין השניים, והאם יפשירו את הלב המחוספס של פלורה? קצביות העלילה מזכירה מעין מחזה מודרני, שנושא - גם דרך האיורים - מחווה ברורה וגם ביקורתית לז'אנר הקומיקס. הכל מקסים בספר הזה: הדמויות השלמות ומלאות הניואנסים; הדיון בבדידות ובמ(י)הו כוח־על אמיתי; והפיכת הכתיבה לכוח האפקטיבי ביותר.
ההרפתקאות המאוירות של פלורה ויוליסס / קייט די־קמילו
הם סופרסטארים, גאוותנים, עצמאיים, מסתוריים ויש אנשים שלא יכולים לסבול שאומרים עליהם מילה רעה אחת: חתולים. מה הסיפור שלהם? אביב, למשל, לא אוהבת את ג'ורג'י, חתולת רחוב שמזדנבת לחיי משפחתה במפתיע. במהרה כל המשפחה מתאהבת בה, חוץ מאביב, שמזייפת אלרגיה, קוראת לה "מכוערת" ומקווה שתיעלם. נוסף על כך, היא צריכה להתמודד עם אוהד פרידמן, מלך הכיתה שיודע בדיוק באילו זנבות למשוך כדי להוציא אותה מדעתה. דקלה קידר, שזכורה לטובה מ"שלומצי כותבת יומן", היא אשפית בכתיבה וידויית־עכשווית עתירת ניואנסים. תל אביב הנוסטלגית, עם המכולת, מגרש הכדורסל והגינות הקטנות, מעבירה תחושה חמימה ויוצרת הזדהות בקרב הקוראים. קידר מבינה ללב דמויותיה וחתוליה, והאיורים של אילנה זפרן, קומיקסאית ו"חתולנית" מדופלמת, מוסיפים לספר קומה נוספת של חינניות ושובבות.
ג'ורג'י / דקלה קידר
הנה לכם דרך מפוארת ללמד את ילדכם את האל"ף־בי"ת: פשוט הבטיחו לו במתנה חיה בעבור כל אות שילמד. כך נוהג הסבא של הדובר הצעיר ב"איך השגתי לי סוס" של דניאלה כרמי (הקיבוץ המאוחד), אך הנכד היצירתי אינו מעוניין בגמל שלמה דהוי באות גימ"ל, אלא בגמל גדול; בחנות של דגי הנוי הוא כמה לדולפין, אך מתפשר על שני דגי זהב מבוהלים; ובאות למ"ד - "אני רוצה לבקש לווייתן אבל כבר לא אומר מילה, כי בשבילו בטח לא יהיה מקום באמבטיה". כרמי יצרה ספר מקסים ועתיר עניין ושעשוע, שהוא דרך מצוינת להכיר בעלי חיים קטנים וגדולים. האיורים הרכים של המאיירת הלה חבקין, שותפתה הוותיקה של כרמי, מעניקים תחושה של כניסה לעולם חייתי של ממש ויוצרים, עם הפינג פונג המילולי בין הילד לסבו, סיפור חייכני על חוסר הגבולות של הדמיון הילדי.
איך השגתי לי סוס ולמדתי להכיר את אותיות ה־א"ב / דניאלה כרמי
בזיל טמבור מתחיל שנה חדשה בבית הספר, "עם תלתלים שהזדקרו לכל הכיוונים. היה ברור שהוא ניסה להחליק אותם עם מים, אבל זה רק הדביק את השערות אחת לשנייה". לאחר תיאור מכמיר הלב הזה, היה מצופה שבכך זה יסתיים. אך לא - בזיל מגמגם נורא ומקים עליו את לעג הכיתה, שמכנה אותו "בוגומגום" (כשם הספר, בהוצאת ידיעות ספרים). אפילו המורה לא ממש מבינה לליבו. עד שיום אחד הוא נעלם.
ספרים שעוסקים ב"אחר" שבקבוצה, שאינו יכול "להתיישר" לפקודת העדר, בונים לעיתים עולמות דיכוטומיים. אך ספרם היפה של ביאטריס פונטנל (מצרפתית: לי עברון־ועקנין) והמאייר מרק בוטון נשאר נאמן למציאות: בזיל המגמגם אינו הקורבן השתקן והמתנחמד, ומלבד ההצקות של הכיתה קיימת גם סקרנות, דאגה וסוף טוב־חמצמץ. הבחירה המשעשעת לספר את הסיפור דרך עיניו של פרדינן, חבר כיתתו של בזיל, מספקת הצצה שלוחת רסן ואותנטית של איך זה להיות בצד ה"מקובל", שכילד קטן, עדיין לא יודע את הקודים החברתיים.
החבר שלי בוגומגום / ביאטריס פונטנל
