אהד פישוף, סולן להקת נושאי המגבעת, כתב בתחילת שנות ה-90 שורה מנצחת שביטאה רעיון פשטני אבל עמוק: "קנו לעצמכם מתנה לחג". ככלל, קל לנו להתיידד עם הרעיון לקנות לזולת מתנה לחג. בפורים הועצם רעיון "מתן תשורה ביום חג" והפך את עיקר מצוות החג למתן "מתנות לאביונים". פישוף, בניגוד למורשת התרבות והמוסר היהודי, העמיד במרכז חוויית "שמחת חג" את העצמי האגואיסטי - קנו לעצמכם מתנה לחג, לא לאחר, לא לחבר ולאו דווקא לאביון.
16 שנים אחרי השיר ההוא של פישוף פירסם מייקל אייזנברג את הספר "ככה יעשה ליהודי – קריאת השכמה בראי מגילת אסתר". קראתיו בשקיקה; זה ספר המצדיק את הרעיון הפוסט-מודרניסטי של פישוף: קנו לעצמכם את הספר לחג פורים. כן, אפשר גם לקנות לאחר, אבל קודם כל לעצמכם.
"ככה יעשה ליהודי" הוא מיועד לקריאה בחודש מסוים - חודש אדר, בצמוד לקריאת מגילת אסתר. אחרי שתקראו בו, תגלו מגילה אחרת לחלוטין מאותו טקסט רפיטטיבי שנקרא בבתי כנסת ברחבי העולם בפורים.
אייזנברג - "אמריקני מלידה וישראלי מבחירה" כפי שהוא מגדיר עצמו, ששמו מתקשר בעיקר עם סצנת חברות הטכנולוגיה העילית של ישראל – ביצע סריקת MRI במגילת אסתר – והוא חושף וממחיש איברים פנימיים בגוף המגילה. מטרתו היא אבחון קולקטיבי היסטורי; דיאגנוסטיקה של העבר, אבל חשוב יותר - דיאגנוסטיקה של העתיד.
בווירטואוזיות מחשבתית ומילולית שוזר אייזנברג את פסוקי המגילה לדו"ח מפורט, תרבותי, כלכלי ואנושי, והופך את הסיפור ההיסטורי המרתק לסרט דוקומנטרי על קורות שני גיבורים יהודיים - מרדכי ואסתר. סיפור הצלחתם הרגעי של השניים הוא ברטרוספקטיבה היסטורית למעשה מראה מקום לכישלון תרבותי-לאומי, עם סוף עצוב ומוסר השכל עכשווי חשוב.
אייזנברג מפשיט את מרדכי ואסתר מלבוש המלכות שלהם. מרדכי, דור רביעי למהגרים מתבוללים יהודים, מוצג כאותו מצליחן שבמלאכת מחשבת בנה לעצמו פוזיציה חלומית בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות דאז – פרס. אסתר, בת אחיו של מרדכי, ידעה בכישרון ובמעט מזל להגיע הכי רחוק שאפשר - עד מיטת הקודקוד הגדול, שליט האימפריה. למעשה, המגילה מציגה בנוסח ארכאי ויבשושי מותחן מורט עצבים על קורות שני המצליחנים הללו, ששיאו במשבר שהתחולל לאורך כארבעה ימים ושהיה עלול לרסק את כל הישגיהם הבלתי נתפסים.
סוף הדרמה במגילה, כידוע, מציג את הממזרות היהודית הטיפוסית של מרדכי ואסתר, ואת משחק הצוות הפנטסטי שלהם. יחד הם הצליחו להזים את המזימה של הנמסיס-המן ונחלצו מקריסה פיננסית ואישית. בדרך הם גם הגדילו ראש והסירו גזרת שמד שריחפה על הקהילה ממנה באו, בחזקת "זכור מהיכן הגעת" ותן כתף לאחים שנשארו מאחור.
במגילה לא נזכרת עובדה היסטורית מרכזית, והיא שיהודי פרס נשארו בגולה לפני וגם אחרי האירועים המסעירים. זאת, למרות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל באותה עת. אייזנברג חוזר ומזכיר את קיומה של האלטרנטיבה במולדת הנבנית מחדש. הבחירה של היהודים להישאר בפרס לאחר המזימה להשמידם הופכת את ההצלה של פורים לגאולה זמנית, אד הוק. לפי הספר, הגאולה הזו היא אינה גאולה אמיתית של עם. העובדה שהיהודים הפרסים העדיפו להישאר סמוך לסיר הבשר של שושן ולא "לחזור הביתה", דנה אותם לצלילה איטית לתהום הנשייה, שעה שבניהם ובנותיהם התבוללו ונמחקו בהתמדה מהעם היהודי.
כך מכייל אייזנברג את הסיפור ההיסטורי ומבהיר שאנחנו, שנחלצנו מגזרות השמד לדורותיהם או מגזרת ההתבוללות השקטה, נאכל החודש אוזני המן רק לזכר אותו "משחק גמר" היסטורי שקבע מי יישאר מחובר לעטיני השלטון ומנעמיו. במקרה של המגילה הטובים נצחו – אבל מדובר במקרה חריג. על הניצחון הנדיר הזה נחגג פורים - ולא על ישועה שלמה ואמיתית.
כריכת הספר
ארבע זוויות הסתכלות שזורות מציע אייזנברג לסיפור המגילה. הראשונה: מלאכת מחשבת של שיבוץ מקורות, מראי מקום, קונוטציות והשראות המתכתבים עם פסוקי המגילה. לעיתים נדמה שאייזנברג פיתח אלגוריתם טקסטואלי שיודע להצמיד לסיפור הפורימי את יעקב ויוסף, דוד המלך, אבשלום, עשו ושאר גיבורים תנ"כיים מרכזיים, לצד הבאת מובאות ופרשנות מטובי הפרשנים של דורנו ודורות אבותינו.
חוט מקשר נוסף בסיפור הוא "סרגל הזמנים" המחבר בין עבר רחוק להווה ולעתיד. אייזנברג מזהה זיהוי מוחלט בין קהילת היהודים בפרס ומדי לקהילות התפוצות בימינו. הוא משווה, לכל אורכו של הספר, את יחסי הגומלין האפשריים בין הקהילה היהודית-ישראלית של אז ליהודי הגלות, שהעדיפו להישאר בסביבת הנוחות החומרית בפרס - לבין יחסי הישראלים של היום והדודים הטובים מאמריקה. שתי תקופות זמן הדנות באותן שתי קהילות: אחת קטנה וצומחת, השנייה אדירה ששיאה מאחוריה.
הדיבר השלישי של אייזנברג הוא פועל יוצא מרקעו האישי ויכולתו הפנומנלית להעניק הסבר כלכלי כמעט לכל תופעה חברתית או אנושית. סיפור המגילה הינו למעשה מקטע אנושי של סיפור כלכלי גדול הרבה יותר, שעניינו אימפריה דועכת שנמצאת במצוקה תקציבית – היא זקוקה נואשות למיסים ולחסדיהם של אשפים פיננסיים ומניפולציות כלכליות. האימפריה הזו זורעת אנטישמיות בציבור אזרחיה, או לחילופין מרסנת אותה - הכל לפי הנסיבות הכלכליות.
השיח הרביעי ב"ככה יעשה ליהודי" הוא החשוב מכולם: למייקל אייזנברג אכפת - מגורלו של העם היהודי וממדינת ישראל. חשוב לו קיום של מדינת מופת יהודית במובנים המהותיים של המונח. זה המסר והלקח ההיסטורי שהוא שואב מהמגילה העתיקה, שניכר גם בקריאה בפרשנותו. הנס-לכאורה שארע אי שם בשושן הבירה רלוונטי יותר מתמיד לציוויליזציה היהודית במאה ה-21. אייזנברג מנסח זאת בחדות לעיתים כואבת.
ככה יעשה ליהודי / מייקל אייזנברג
סלע מאיר, 187 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
