מפקדים, מעסיקים וחברים - למה לכעוס?!
פעמים רבות מה שמבדיל בין עימות לפתרון היא הגישה • גם בצבא וגם באזרחות חשובה אינטראקציה ותקשורת בריאה, גם כשכועסים • האמפתיה כדרך חיים
אחד הבקרים בשבוע שעבר היה קצת לחוץ עבורי. כניסה מקרית לאתר האוניברסיטה חשפה בפני שטפסים ששלחתי במסגרת לימודי התואר השני הגיעו למקום הלא נכון, כשהתאריך האחרון למסירתם עבר מזמן. לא הבנתי כיצד זה קרה לאחר שהקפדתי לעשות הכל בדיוק כפי שצריך. תוך כדי חיוג למספר הטלפון של הפקולטה הרגשתי את הכעס מתפשט בגופי. מי עשה את הטעות הזו? ואם זו לא אני, עלי לפספס את ההזדמנות שלי בעקבות חוסר אחריות של מישהו אחר?
לאחר מספר שניות, ענתה לטלפון אישה שהחיוך ניכר בקולה, מה שגרם לשיחה להפוך בין רגע להרבה פחות מאיימת משציפיתי. היא התעניינה בשלומי למרות שאינה מכירה אותי, ולהתעניינותה הייתה תחושה אמיתית למרות עשרות שיחות דומות לאלה שהיא ודאי מקבלת כל יום. כתוצאה מהטון שלה הגישה שלי השתנתה ברגע. סיפרתי לה, גם בחיוך, על שקרה, והיא התנצלה על הטעות ופתרה במספר רגעים את הבעיה. כשהרהרתי בכך לאחר מכן, חשבתי על המהירות בה התמוססו מגדלי הספקולציות שבניתי בראשי על המוסד האקסקלוסיבי שוודאי מרשה לעצמו לזלזל בסטודנטים בגלל ביקוש גבוה, והעובדה שכבר הכנתי את עצמי למלחמה - רק בגלל גישתה הטובה. רק בגלל הטון שבו אמרה את ה"שלום" כשענתה.
הטורים הקודמים של תמר מחלב:
-צעירים ופעורים? לא ממש: מצו את עצמכם בזמן הצבא
-כך הטירונות תסייע לכם כל החיים
מדהים להפנים עד כמה, פעמים רבות בחיינו, מתעלה ה"איך" על ה"מה". עד כמה בכל תחום הגישה והתחושה שאנו נותנים לאחר חשובה. התקשרתי לכעוס, והשיחה הסתיימה לאחר כמה דקות כשאני נינוחה.
אז מה בעצם קרה? איך אפשר לשים את האצבע על הגורם, על המרכיב הסודי שאפילו לא מצוין בפרוטוקול השיחה, שגרם לה להסתיים כפי שהסתיימה?
אני נזכרת ביום אחד בעבודה, שבו הייתי עדה לתכתובת מייל בין שני נציגי חברות שמולן עבדתי. אחד עשה טעות מתוך חוסר הבנה, והשנייה השיבה מיד במספר שורות משתלחות, עמוסות סימני שאלה וקריאה. הכרתי את העובד כאדם נחמד כל כך ויכולתי לדמיין את פניו מתכרכמות לנוכח הקריאה. האם זו הייתה הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה?
לא חסרות סיטואציות בהן מתקיים קונפליקט, רגעי או ממושך, בין רצונותינו לרצונות הסביבה. אפשר לומר שרבות מהאינטראקציות כרוכות בהם, ולעיתים קשה להבין כיצד אנשים מגיעים לפתרונות ותוצאות שונות כל כך במסגרתם. מבחינה מדעית, נקראת התופעה המבדילה בין גישות האנשים השונים "התיאוריה של התודעה" - מידת היכולת האנושית, המתפתחת עם הזמן, להפנים כי נקודת מבטו של האחר נבדלת משלנו. ממנה נגזר הדיוק האמפתי (Empathetic Accuracy) - מידת היכולת לדייק בזיהוי רגשותיו של האחר. וככל שנשתדל לדייק יותר, כך חיינו יהיו פשוטים או לפחות מובנים יותר.
חשוב להביט מסביב. בהתחלה על הסביבה הקרובה, על ההורים, אולי על החבר, אולי על החברה הטובה. אחר כך להביט מעט רחוק יותר, על המפקדים בצבא, על השכנים והחברים לעבודה. ביכולתה של גישה ושל מילה לשנות, לפעמים, יום שלם עבורכם או עבורם ולעיתים אף חיים שלמים של אדם. ובכל הנוגע להגשמת מטרות, התקדמות ויצירה של דברים חדשים - אין חשובה יותר מתקשורת בריאה וחיובית, ככל הניתן, עם אנשים.
