כשהייתי בכיתה ח', השנה האחרונה בבית הספר היסודי, החלטתי שאני רוצה ללמוד בתיכון תלמה ילין. עד אז למדתי בכיתת מחוננים שנשאה על דגלה הצטיינות במקצועות ריאליים וקיוויתי למצוא את האיזון שחיפשתי בתיכון לאמנויות. מלאת ציפייה, הכנסתי את עצמי לשנה של ראיונות, מבחנים ומיונים, ובסופו של דבר הגיע המכתב המיוחל: התקבלתי. וככל ששמחתי יותר מהבשורה, כך היה נדמה שהרעיון מצא חן פחות ופחות בעיני הוריי.
לטורים קודמים של תמר מחלב:
- מפקדים, מעסיקים וחברים - למה לכעוס?!
- כך הטירונות תסייע לכם כל החיים
- צעירים ופעורים? לא ממש: מצו את עצמכם בזמן הצבא
קצת לפני ההרשמה לתיכונים הגיע יום הולדתי. בכרטיס הברכה שקיבלתי כתב לי אבא: "שתמיד תדעי לבחור נכון". את האיחול ייחסתי אז לבחירה בין בתי הספר, אך ככל שעברו השנים הבנתי עד כמה הוא היה באמת חשוב.
עם הזמן, הפכו המילים לצמיד על היד ולקול שבראש. אבל איך בוחרים נכון? אני חושבת על כמה בחירות עשיתי מאז ועל כמה שעוד אבחר. תקופת השחרור מהצבא והחיפוש העצמי המתמיד שמגיע עמה חידד את ההבנה כי כל יום עמוס בבחירות, בכל תחומי החיים, שבסופו של דבר יסכמו איך חיינו יראו. ושגם לא לבחור זו בחירה.
וכך גם האנשים שאנו בוחרים להכניס לחיינו ולהקיף את עצמנו בהם. מידת המאמץ שאנו מקדישים להשגת המטרות שלנו. האוכל שאנו אוכלים, הספרים שאנו קוראים, הדרך בה אנו מנצלים את זמננו הפנוי. מידת ההשקעה בעבודה ובלימודים. המלחמות שאנחנו בוחרים, מול עצמנו ומול אחרים, ואלה שאנחנו לא בוחרים.
החודש נכנסתי לבידוד. הצטרפתי למספרם הרב של תושבי העולם השוהים בבידוד תחת הכותרת "מגע עם חולה קורונה מאומת". הכותרת הזאת מקבלת משמעות אחרת כאשר המאומת הוא אדם קרוב לי - כבר לא מישהו זר ומפיץ מחלה שצריך להתרחק ממנו, אלא אדם עם פנים אמיתיות, עם רגשות ותחושות וחלומות, והמבודדת היא אני עצמי.
במשך שבועיים ארוכים שאלתי את עצמי האם הייתי מספיק מדויקת בבחירותיי. הימים הממושכים בבית גרמו לי לגלות תחביבים חדשים, תחומים חדשים ותכונות חדשות בעצמי. חשבתי גם על האופן שבו תפסתי את סביבתי: שמחתי שחברים טובים מצאו דרכים מקוריות להצחיק ולשמח, הופתעתי כאשר אנשים שלא הצטיינתי בהסברת פנים מיוחדת כלפיהם הקפידו להתקשר בכל יום, לשוחח איתי ולוודא שאני בסדר, לעומת אחרים אותם החשבתי לקרובים יותר אשר בפועל גרמו להגברת הלחץ בו הייתי שרויה.
לשמחתי תוצאות הבדיקה היו שליליות, ארבע עשר ימי הבידוד הסתיימו להם, אבל המחשבות על הבחירות ומורכבותה של המציאות נותרו בעינן וכנראה יהיו שם תמיד. האם אנחנו יודעים לבחור נכון? כנראה שאף פעם אין לדעת באותו הרגע את התשובה, וכאן נפתחת הדלת לפילוסופים, לפסיכולוגים, לסופרים, משוררים ולעתידנים למיניהם. אף אחד אינו יודע מה באמת נכון לנו, גם לא בטוח שאנחנו יודעים בעצמנו. תקופת הקורונה הוכיחה שמה שנכון עכשיו, לא בטוח שיהיה נכון גם בעתיד, ושהמציאות משתנה בקצב מסחרר. בתוך הסערה חשוב לשמור על הדברים שחשובים לנו ולאפשר לעצמנו להתגמש. להסתכל על העולם ולהבין שאנחנו אף פעם לא יודעים הכל. ושיש בזה גם משהו מעודד.