משבר כוח האדם בצה"ל הגיע לשפל חסר תקדים. הנתונים שאנו חושפים היום מצביעים על כך שאנשי הקבע, בעיקר בדרגות סרן ורב־סרן, נוהרים לאזרחות, שם השכר מתגמל יותר, העבודה אינטנסיבית פחות ואף אחד לא מכנה אותם "שודדי הקופה הציבורית". אם עד עכשיו בצה"ל דיווחו שהבעיה העיקרית היא במערכים הטכנולוגיים, כעת מתברר שכרבע מהקצינים שעוזבים מיוזמתם הם מהמערך הלוחם.
במשך תקופה ארוכה ניסו בצה"ל לטעון כי למרות המצב, "השורות עדיין מלאות". אלא שמי שחי את הצבא יודע שיש לא מעט תפקידים שאינם מאוישים כרגע (לא במערך הלוחם), וחלק מהתפקידים אינם מאוישים על ידי הקצינים הטובים והאיכותיים ביותר.
כמו בכל ארגון עובדים גדול, גם על משרתי צבא הקבע משפיעים שיקולים כמו תגמול הולם, עניין ומשמעות ואלטרנטיבות תעסוקתיות. אלא שבניגוד לארגונים אחרים, אנשי הקבע הם "משרתים" ולא עובדים. אין להם ארגון עובדים, והם לא יכולים לשבות. מנגד, יש להם אחריות עצומה, עבודה מסביב לשעון וזמן מועט עם המשפחה.
בשל תדרוכים של פקידי משרד האוצר, בשנים האחרונות אנשי הקבע מוצגים שלא בצדק בכלי התקשורת כ"אוכלי חינם" וכ"שודדי הקופה הציבורית". רבים מהם מתביישים להסתובב ברחוב במדים.
נוסף על כך, מודל הקבע הנוכחי גורם לחוסר ביטחון תעסוקתי בקרב המשרתים. ללא קידום לדרגת סא"ל עד גיל 35, הצבא מחויב שלא להאריך את שירותם, זאת לאחר שהקדישו את מיטב שנותיהם מבלי שרכשו מקצוע לאזרחות.
למרות המעבר למודל פנסיה צוברת בתחילת שנות ה־2000, מדי שנה האוצר מציג את הפנסיות והשכר של קציני הקבע כמנופחים. בניגוד לשכר של יתר ארגוני הביטחון, את שכר אנשי הקבע מפצל האוצר לעמודות שונות ומציג את שכר הבכירים הגבוה יחסית בעמודה נפרדת מזו של הקצינים הצעירים. כך נוצר מצג שווא של שכר גבוה של אנשי הקבע. במציאות, 64 אחוזים מהמשרתים בצבא מרוויחים פחות מ־12 אלף שקלים ברוטו. הקצינים הצעירים מסתפקים בשכר מינימום מביך.
עזיבת הקצינים מחייבת את צה"ל והאוצר למצוא במהירות מודל תגמול חדש, באופן שיגדיל דרמטית את שכרם של אנשי הקבע הצעירים וישפר את הביטחון התעסוקתי שלהם, גם אם המשמעות היא פגיעה מסוימת בפנסיות. לאחר שיימצא הפתרון, על פקידי משרד האוצר להתחייב להפסיק את הקמפיין נגד "הפנסיות השמנות" של אנשי הקבע, שכן התדרוכים פוגעים בביטחון ישראל.
נכון, בעת הזו אין איום קיומי מיידי שמרחף על ישראל. אך אין ויכוח על כך שבמקום כמו המזרח התיכון הכל יכול להשתנות ברגע. ישראל צריכה לשאול את עצמה את מי היא רוצה כמפקדי הגדודים וכמפקדי הטייסות במלחמה הבאה, ואם איש המודיעין בשירות קבע יהיה איכותי מספיק כדי להביא את המידע שימנע הפתעה כמו ב־1973, בדיוק לפני 50 שנה.
אף שמצב כוח האדם מדאיג מאוד, הודות לחוק גיוס חובה עוד ניתן לתקן את המצב: לשנות את מודל התגמול למשרתים ולהפסיק את התדרוכים נגדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו