חוזרים מהמלחמה - ונפצעים שוב: דו"ח חדש ומדאיג חושף סיכון כפול למילואימניקים בעבודה

הם עזבו הכול כדי להתייצב. יצאו לשטח, למילואים, תוך שהם משאירים מאחור עבודה, משפחה, שגרה. אבל כאשר הם חוזרים, ממתינה להם מציאות שונה בתכלית ממה שציפו. דו"ח חדש של המוסד לבטיחות ולגהות (המוס"ל) מציג ממצאים מדאיגים על מצבו של ציבור המילואימניקים ובנות ובני זוגם, לא בחזית, אלא במקומות העבודה:

תוקפנות, שחיקה, בירוקרטיה – ולא מעט חוסר סבלנות

הממצא החריף ביותר נוגע לחוויית העבודה של אנשי המילואים: כמעט רבע (22.7%) מהמילואימניקים ובני זוגם דיווחו על תוקפנות מילולית או תחושת עוינות במקום העבודה. מדובר על שיעור גבוה פי שניים מהממוצע באוכלוסייה הכללית.

הקולגות – כך עולה מהעדויות – לא תמיד רואים את ההקרבה, אלא דווקא את ההיעדרות, העומס הנוסף שנפל עליהם, או ה"שיבוש" בסדרי העבודה.
לא רק האקלים החברתי השתנה. 33.6% מהמשיבים ששירתו יחד עם בני זוגם דיווחו על קונפליקט משמעותי בין העבודה לחיים האישיים.

לכך מתווספים גם חסמים ארגוניים – תהליכים פנימיים שמקשים על המילואימניקים לתפקד, כמו שינוי הגדרות תפקיד, עיכוב בקבלת עדכונים קריטיים ואפילו שלילת גישה למערכות בתקופת היעדרות.

כאשר הגוף נשבר – וגם הנפש

אחת הזירות המדאיגות ביותר בדו"ח היא תחום השחיקה הפיזית והנפשית. בעוד שבקרב כלל האוכלוסייה רק כ-14% דיווחו על שחיקה קיצונית או גבוהה מאוד, הרי שבקרב משרתי המילואים ובני זוגם – הנתון מזנק ל-34%.

גם הפערים המגדריים מטרידים במיוחד: 42.9% מהנשים ששירתו במילואים דיווחו על רמות שחיקה חריגות, לעומת 31.9% בקרב הגברים באותה קבוצת שירות. הסימפטומים אינם רק נפשיים. 44% מהגברים ששירתו ושגם בני זוגם משרתים, דיווחו על כאבים שפוגעים ביכולת התפקוד, גם בקרב הנשים המגמה דומה, אך מודגשת יותר על ידי פגיעות שאינן רק פיזיות אלא גם פסיכוסומטיות – סחרחורות, קשיי נשימה וכאבים בחזה.

נפצעים יותר בעבודה – והמעסיקים לא תמיד מבינים

הממצא האחרון שמזעזע את המערכת הוא זה: 27.7% מהמילואימניקים ובני זוגם נפצעו בעבודה לאחר שירותם – פי שניים מהממוצע הכללי. הקשר בין עייפות קיצונית לבין תאונות עבודה כבר הוכח מדעית, אך עדיין – בחלק מהמקרים נרשמת האשמה כלפי העובד עצמו, ולא הבנה שמדובר בשבר מצטבר.

הדו"ח מבוסס על סקר בריאות תעסוקתית שנתי שנערך בדצמבר 2024 וינואר 2025, וכלל למעלה מ-5,000 עובדים.

"ההכרה הציבורית באנשי המילואים היא רחבה, אבל בפועל – בתוך מקומות העבודה – הם נתקלים לעיתים באטימות, חוסר סבלנות ולעיתים גם עוינות", אומר מנכ"ל המוס"ל מיקי וינקלר, "דו"ח זה מוכיח כי יש צורך דחוף בהיערכות מערכתית, שתעניק להם לא רק תודה – אלא גם תשתית תומכת אמיתית".