בנימין זאב תאודור הרצל, חוזה מדינת היהודים, פרסם ב־1902 את הרומן האוטופי "אלטנוילנד" (מגרמנית: מרים קראוס, הוצאת בבל, 1997), שבו פירט את חזונו להקמת בית ליהודים בישראל.
הרצל הציג ברומן רעיונות מודרניים ועקרונות מעשיים לכינון "חברה חדשה" - חברה שיתופית, שוויונית וצודקת, המעניקה שוויון זכויות מלא, בלי הבדלי דת, גזע ומין, לכל תושבי הארץ, יהודים וערבים כאחד.
בחזונו הכלכלי והחברתי לחברה החדשה שילב הרצל ערכים סוציאליסטיים (למשל, שוויון, רווחה וסעד, חינוך חינם) עם רעיונות קפיטליסטיים (ובהם חשיבות היזמות הכלכלית הפרטית, עידוד הקִדמה, והשקעות במדעים ובטכנולוגיה).
"אלטנוילנד" הוא ספר המשקף תקווה יוקדת, התלהבות, רוח יוזמה ומשאלה עזה לבנות משהו חדש, משהו טוב יותר וצודק יותר, למען בני אדם שידעו היסטוריה ארוכה רצופת קשיים וסבל.
מערכת "היום שאחרי מחר" פנתה לנערות ולנערים בכל רחבי הארץ ומכל מגזרי האוכלוסייה, בלי הבדלי דת, גזע ומין, והציעה להם לקרוא את "אלטנוילנד" ולהגיב עליו בכתב, כל אחת ואחד כרצונם ובסגנונם.
בני דור העתיד של ישראל התבקשו לחשוב, בין השאר, על השאלות הבאות: אילו ערכים, רעיונות ותוכניות ברומן חשובים להם באופן אישי או נראים להם נכונים לישראל? איך אמורה לדעתם להיראות חברה ברוח חזונו של הרצל, כיום או בעתיד? באיזו ישראל הם היו רוצים לחיות ב־2035? מה הם מאחלים לעצמם ולמדינה?
להתחיל בַּמשותף
דפנה למדן, בת 17, הרצליה,בי"ס עתיד רזיאל
אני רוצה שבעוד 20 שנה אוכל לחיות ולגדל את ילדיי במקום שיש בו כבוד, שוויון, נתינה וערבות הדדית, ושבו כל אדם חי בדרכו ומביע את דעתו.
ישראל צריכה להיות מדינה שוויונית, שבה כולם יתרמו בשירות לאומי או צבאי.
מערכת החינוך תצטרך להשתפר, גם בתקציב, ובהמשך חוק חינוך חובה חינם. המדינה צריכה לעודד לימוד והתפתחות במקום לדרדרם (שביתות, חוסר תקשורת בין המורים לממשלה). הנוער נפגע.
בעיות רבות יימנעו אם נבחרי הציבור יהיו מומחים לתחומם עם ניסיון וידע, ולפחות יגייסו צוות מקצועי מתאים ללא קשר לדת, לגזע, למין ולדעה פוליטית. על נבחרי העתיד לפעול לקידום החברה, ולא למטרות אישיות ורגעיות. המון דברים לשיפור רלוונטיים לכל האוכלוסייה ללא קשר לדעה פוליטית: יוקר המחיה העולה, התחבורה הציבורית הדלילה, העומס בכבישים, זיהום האוויר, משבר האקלים.
אני רוצה לחיות במדינה מתוקנת. המצב הנוכחי לא יכול להימשך. אנחנו מפולגים, כועסים, חסרי אמון בנבחרים, חסרי תקווה וללא אחווה.
אני מאמינה שהשינוי יקרה אם נתחיל בשיפור הדברים המשותפים ונתמקד במה שמקרב בינינו והכרחי לכולנו, ולא במה שמעורר התנגדות. שיתוף פעולה יעורר שיח ורצון מכל הצדדים. השינוי צריך להתחיל בכל אחת ואחד מאיתנו.
אדם לאדם - אדם
מאיה גרונברג, בת 16, רעננה, בי"ס מיתרים ע"ש פרנקל ברנקו וייס
"אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכל מבחינתנו" (הרצל, "אלטנוילנד")
בחברה צודקת רואים את האדם כאדם ונותנים לכל אדם הזדמנות שווה להיות מי שהוא, בלי להגדירו על בסיס דעה קדומה. היא גורמת לנו לשפוט אנשים לפי קבוצת שייכות מאוד כללית, אך כל אדם הוא עולם ומלואו. כשנתגבר על הדעות הקדומות, נעבור את השלב הראשון לבניית חברה מתוקנת. כדי שנהיה ראויים לחיות בה, כולם יצטרכו להתאמץ ואולי לצאת מאזור הנוחות.
בשנתיים האחרונות ראינו את משמעות הפער הגדול בין דתיים לחילונים. לפני שנטפל ביחסינו עם קבוצות רחבות יותר, כדאי שנשפר את יחסים בינינו. כדי לגדל דור חדש של אנשים סובלניים צריך להתחיל בתהליך בגיל צעיר, כשהאישיות גמישה ומתעצבת.
המדינה צריכה להשקיע יותר בחינוך פלורליסטי, פורמלי ולא פורמלי. גננות, מורים ורכזי נוער יעברו הכשרות כדי להעביר לדור הבא את הכלים לשיח ראוי ומכבד. ב־20 השנים הקרובות, אם נעבוד קשה יחד, ישראל תוכל להיות שוויונית ומכילה יותר, עם יותר סובלנות הדדית ופחות פערים חברתיים. זה ידרוש מכולנו להירתם - האזרחים, משרדי הממשלה והארגונים החברתיים. המאמץ ישתלם.
החלום שלי הוא שישראל תהיה לפני הכל - מקום בטוח ובית. רק אחרי כן היא מדינת היהודים. אין לנו לאן ללכת, זאת הארץ שלנו, שהובטחה לנו אלפי שנים. אבות אבותינו יצאו ממצרים - בשבילה. הסבים והסבות שלנו עברו שואה - בשבילה. הורינו שירתו בצבא ובשירות לאומי - בשבילה. אנחנו צריכים להמשיך את המורשת וההיסטוריה היהודית, ולא לתת לדורות הבאים לשכוח מה אנשים עשו עבור מדינת ישראל. זה הבית שלנו, ואם לא נילחם עליו - הוא לא יהיה.
ואף שזאת מדינת היהודים, ישראל יודעת לקבל ולהכיל גם את מי שלא. בואו ננסה לחיות יותר באחדות ובהכלה הדדית. כל שינוי קטן שנעשה בדרך למטרה הגדולה הוא מבורך.
"אלטנוילנד" מתאר את המצב המעורער של היהודים באירופה. המסר של הרצל ברור: הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית היא זכותו של העם היהודי, אך היא לא שוללת את זכויות התושבים הלא יהודים
יהודית ושוויונית
שוהם אליעזר, בת 17, שדרות, אולפנת עדי
התחברתי מאוד לרעיון המרכזי שקידם הרצל, שמקום היהודים רק בארץ ישראל. "אלטנוילנד" מתאר את המצב הביטחוני המעורער של היהודים באירופה: הם נרדפו וסבלו מפוגרומים, היו ללא זכויות והגנה, התקבלו בבוז, מעמדם היה נחות, והחברה התייחסה אליהם באופן עוין ואנטישמי. היה ברור שיש פתרון אחד: מדינת יהודים. המסר של הרצל ברור: הקמת מדינה יהודית ודמוקרטית היא זכותו של העם היהודי, אבל היא לא שוללת את זכויות התושבים הלא יהודים בתחום המדינה אז - וכיום.
אירוע מרכזי בספר הוא ליל הסדר, שבו מספרים על יציאת מצרים, וגם חווים יציאת מצרים מודרנית, הגירת היהודים מאירופה והשתקעותם בארץ, קניית אדמות והקמת יישוב יהודי.
כיום יש מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל, אך לצערי אנו מתקשים להגיע לתחושת ביטחון, כי יש הקמים עלינו לכלותנו. אנו נדרשים להקים יישובים חדשים ולשקם מושבים, קיבוצים וערים שנהרסו במתקפה אכזרית. אנו עדיין סובלים מחוסר ביטחון לאומי ונרדפים בידי אויבים, שלפי הרצל ומקימי המדינה יכלו לחיות לצידנו וליהנות מזכויות שוות. לכן אני תומכת ברעיון שאין ליהודים מקום בטוח מלבד מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.
אני רוצה להתייחס גם לערך השוויון שהרצל קידם. בספר יש זכויות שוות לכל התושבים, גם לערבים החיים בארץ ישראל. הרצל תיאר את הכפרים הערביים כמשגשגים, ואת החברה הערבית כשותפה לפריחה הכלכלית. ברור כמה חשוב בעיניו המשטר הדמוקרטי שהשוויון הוא מעקרונותיו.
הרצל האמין בחינוך שווה ובחינם לכולם. ישראל צריכה ליישם זאת, ובכך ליצור חברה משכילה ומתקדמת בכל הארץ. כיום יש בישראל פערים חברתיים המבוססים על פערי השכלה בין הפריפריה למרכז, ובעיניי מצב שבו כל אדם יוכל ללמוד ללא עלות בכל שלבי החינוך יתרום לשוויון ולפיתוח עצמי של כל האזרחים. ברמה הלאומית יעלה מעמדה של ישראל כמדינה מפותחת המשקיעה משאבים בפיתוח ההשכלה והחברה.
הרצל מדגיש גם את הבריאות כתחום שוויוני ומתקדם. יש בישראל מערכת בריאות שוויונית, כי כל האזרחים זכאים לשירות רפואי סמוך למקום מגוריהם וזמין יחסית, אך על המנהיגים לפעול לשיפור וליצור מצב אידיאלי שבו כולם, בייחוד מעוטי היכולת, יוכלו לקבל טיפול מיטבי, מקצועי ומהיר בכל הארץ.
אלטנוילנד. כתב היד המקורי של הרצל / צילום: שלי אלכסנדר סטודיו אנטונינה
מאוטופיה להגשמה
אושרי ביטאו, בן 16, נוף הגליל, אורט משה שרת
הרצל מציג חזון חברתי ופוליטי שמבוסס על ערכי השוויון, הדמוקרטיה ושלטון החוק. המציאות בישראל רחוקה מהחזון הזה.
"החברה החדשה" ב"אלטנוילנד" מתנהלת בשיטת ממשל דמוקרטית, עם שקיפות מלאה ושלטון הפועל לטובת הציבור. הפוליטיקה בה שאובה מאידיאלים של שירות ציבורי מיטיב וחזון ארוך טווח.
הרצל תובע הנהגה מוסרית ואידיאליסטית, שאינה רק תכליתית. גיבוריו שותפים לבניית חברה צודקת וטובה ופועלים מתוך תחושת שליחות למען הכלל. הפוליטיקה הישראלית כיום מושפעת מאוד ממאבקים אישיים, מפלגתיים ומגזריים, ומתאפיינת בהעדפת אינטרסים צרים ושיקולים פוליטיים קצרי טווח. הציבור מפגין ניכור וחוסר אמון כלפי כל הצדדים במפה הפוליטית.
מרכזית לרומן השאיפה ליצור חברה שמבוססת על שיתוף פעולה בין כל חלקי האוכלוסייה, כולל בין יהודים לערבים. הרצל שאף לפוליטיקה המכוונת להבטחת שוויון זכויות לכל התושבים, ללא הבדלי דת ולאום. ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרים משמעותיים בתחום הזה.
החברה האוטופית בספר משלבת צדק חברתי, סולידריות חברתית וטכנולוגיה מתקדמת. כמה גורמים מונעים מאיתנו להתקרב לכך. המתחים הפוליטיים והשסעים החברתיים בישראל עמוקים ומחריפים. הם מקשים ליצור סולידריות חברתית.
המציאות הביטחונית היא מכשול משמעותי בפני הגשמת חזון אוטופי. הרבה מהמשאבים ומהאנרגיה הלאומית מופנים לצרכים ביטחוניים, וקשה להתמקד בנושאים חברתיים וכלכליים הנוגעים לשיפור איכות החיים. לכולנו ברור שביטחוננו לא יובטח כל עוד יש ארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה חשוכה מאוד.
אני מקווה שב־20-10 השנים הבאות ישראל תעסוק בתיקון ובבנייה. הדגש על העתיד והדור הבא הוא המפתח להתקרב לחזון של הרצל.
מערכת החינוך - הגורם החשוב ביותר, לצד ביטחון ובריאות - תותאם לעולם המשתנה, בדגש על פיתוח חשיבה ביקורתית, יצירתיות ויכולות טכנולוגיות. כל תלמיד, מכל רקע, יקבל גישה שווה לחינוך איכותי.
מערכת הבריאות תונגש לכולם ותספק שירותים רפואיים מתקדמים ותמיכה רחבה בבריאות מונעת. טכנולוגיות חדשות יאפשרו אבחון וטיפול מהירים יותר, והמדינה תשקיע במחקרים כחול־לבן לקידום פתרונות רפואיים פורצי דרך. מאמץ מיוחד יוקדש לקידום בריאות הנפש.
חזון הוא מדריך לכיוון רצוי, גם אם קשה להשגה. שינויים במדיניות הציבורית, קידום שיתופי פעולה ושילוב שקיפות, מוסריות ואידיאליזם בפוליטיקה יוכלו להביא לשיפור משמעותי בישראל, ולקרב אותה לחזון החברה המתוקנת של הרצל.
דמוקרטית, הוגנת ושוויונית
רז דיאז, בן 14, מושב חצב ושדרות, התיכון האזורי אמית בבאר טוביה
לדעתי, חברה צודקת חייבת לדרוש מחבריה לקיים את חובותיהם ולאפשר להם לקיים אותן בלי לפגוע בזכויותיהם. היא צריכה להיות דמוקרטית ושוויונית לכולם ולאפשר שוויון הזדמנויות. עליה לאפשר למי שרוצה להשתתף בה ולזכות בזכויות להיות חלק ממנה, בתנאי שיקיים את החובות וישמור על כבוד האדם.
יהיו בחברה אגודות שיפקחו על התנהלותה. עליהן להיות נקיות כפיים ולפעול ללא אינטרסים אישיים. מנהיגי החברה ייבחרו בצורה דמוקרטית ויחויבו להוכיח שהם פועלים למען העם ושמים את טובת החברה לפני טובתם האישית. החברה תעניק לחבריה שירותי בריאות וחינוך בחינם. היא תוקיע את מי שלא שומר על עקרונותיה.
אני מאמין שתקוותו של הרצל לשותפות גורל בין יהודים לערבים רלוונטית. כדי שנתקדם לשם ונממש אותה עלינו לפעול לקיום שוויון הזדמנויות, לסולידריות ולהדדיות כבר בחינוך בגן, וללמד שגם אם האחר שונה ממני ואנחנו לא מסכימים, עלי לכבד אותו ועליו לכבד אותי. עלינו לנהוג כלפי הערבים כפי שהיינו רוצים שינהגו כלפינו, לאפשר להם לקיים אורח חיים כרצונם, את מנהגיהם התרבותיים והדתיים, ולא למנוע מהם כלום. עלינו לציין את החגים הערביים, לכבד אותם ולאפשר לקהילות הרלוונטיות לחגוג. עלינו לדאוג שכל בתי הספר יוכלו להיות דו־לשוניים ומשותפים. אנו צריכים לדאוג לייצוג פוליטי לסיעות מכל הקשת, בדומה לייצוגן באוכלוסייה. כדי להגיע לשותפות גורל עלינו לנרמל קבלה גם ללא הסכמה - בתחילה במעגל הקרוב אלינו, ומשם להתקדם למעגל שכולל כל אדם.
ישראל שארצה לחיות ולהתבגר בה ולשרת אותה צריכה להיות דמוקרטית, הוגנת ושוויונית. היא צריכה לפעול למעני כפי שאפעל למענה ולמען כל פרט בחברה, לתת את הזכויות וההטבות יחד עם החובות. ישראל שכזו צריכה להיות מאוחדת ככל האפשר. אין צורך שכולנו ניפגש לארוחת בוקר משותפת, אלא שכולנו נרגיש חלק מהמדינה. לאף אחד מאיתנו אין ארץ אחרת.
אני מאחל לנו שהמדינה הנהדרת הזו לא תיאלץ לחשוש מטרור ומפעולות איבה, ושנחיה עם שכנינו בשלווה ובשלום. עוד אני מאחל שהמדינה תונהג בידי אנשים שמעדיפים את טובת הכלל ולא את טובתם האישית. שהמדינה תפעל לצמצום הזיהום וההתחממות הגלובלית. ואני מייחל שהמדינה תדאג לכל אזרחיה, וברוח זו אקרא להחזרת החטופים.
שלא כמתוכנן
שלמה דוידוב, בן 17, חולון, בית הספר הטכנולוגי אמית בר־אילן בר"ג
לקראת הבגרות בהיסטוריה למדתי בבית הספר על החזון של הרצל. אך מה שידעתי לא דמה למה שנחשפתי אליו בקריאה ב"אלטנוילנד". הספר אכן מבטא שאיפה עצומה של אדם שרצה עתיד טוב יותר לקהילה שלו. רבים יאמרו שתקוות הרצל התגשמו - יש לנו מדינה יהודית, ובארץ ישראל! אנחנו חיים את החזון! גם אני חשבתי כך, אך הבנתי שלא הכל הלך כמתוכנן.
הרצל האמין בהרבה דברים טובים שיש בחברה שלנו ובמדינה שייחל לה: שוויון זכויות לנשים, חיים בשיתופיות עם קבוצות לא יהודיות וקדמה טכנולוגית. הוא רצה שנבנה את עצמנו בעבודת כפיים טהורה ובהתמודדות ללא סיוע מהעמים - והצלחנו.
אך הרבה דברים שקיווה להם, לא קיימים מספיק או לא קיימים בכלל בחברה שלנו. הרצל קיווה שהיהודים ישימו בצד את עקרונות הדת ושכולם יחיו ללא הפרעות בדרך שירצו. לצערי, זה לא המצב. הרצל קיווה שנדע להפריד בקלות בין דת למדינה, אך המחלוקות בין דתיים לחילונים בעם שלנו ארוכות וקשה לפתור אותן בזמן קצר. דרושה עבודה משותפת של שני הצדדים. אין זו אגדה. תמיד נהיה קשורים באותו גורל, ולא משנה מה הרקע הדתי שלנו. אנחנו צריכים להיות שם אחד בשביל השני. זה מה שהרצל רצה.
הרצל האמין שהמדינה העתידית תשלב בצורה נאה סוציאליזם וקפיטליזם. הוא הביא משל על בעל ספינה ומלחיו - הבעלים הוא בראש ההיררכיה, אבל דואג לכל מלחיו בכל התחומים. הרצל האמין שנוכל לשמר את הסוציאליזם יחד עם ההתפתחות האישית של כל אדם כמו בקפיטליזם. הוא רצה לימודים גבוהים בחינם, שכולם יוכלו ללמוד במימון המדינה מקצוע שיבחרו, כי האמין שבסוף כולנו נתרום בחזרה למדינה כבעלי תפקידים מרכזיים במקצוע שלמדנו. אני מאוד מתחבר לזה וחושב שהרעיון ראוי ליישום. כיום יש שזוכים מהמדינה למענקי לימודים לאחר שנות השירות למדינה. זו התחלה יפה, אך כדאי שזה יתאפשר לכולם.
הרצל תיאר מדינה שתומכת בחולים ובנפגעים ויוצרת מערכת בריאות שדואגת לכולם. אני חושב שבזה הצלחנו, ובגדול. המדינה מסבסדת הרבה משירותי הבריאות והתרופות הנפוצות ודואגת לפצועי המלחמה. הצלחנו להיאבק במשבר הקורונה עם אספקת חיסונים גדולה, והיינו מהראשונים שעשו זאת. אבל יש גם קושי גדול - המחסור ברופאים ובצוותי רפואה. זה פוגע בחברה, והנזק יגדל כשתוחלת החיים תגדל עם הקדמה. הייתי רוצה שב־2048 הקושי הזה ייעלם. עלינו לעשות הכל בשביל זה.
אנחנו מדינה חזקה ומהמובילות בעולם בטכנולוגיה. אנחנו נחשבים למדינה קטנה, אבל בעלת יכולת מדהימה. יש לנו נציגים בכל מקום, מדברים עלינו בכל פינה ואין מצב שמישהו שוכח אותנו. עשינו שלום עם אויבינו, השגנו מדליות זהב באולימפיאדה, ובכל יום אנחנו מנצחים את השנאה שסביבנו. גם במשברים אנחנו מתעצמים. בעיית היהודים רדפה אותנו, כי העולם ידע שלא יצליח להיפטר מאיתנו. אנחנו כאן כדי להישאר ולשגשג. מדינת ישראל, החזון של הרצל.
כוחנו באחדותנו
איתן ברגר, בן 16, רחובות,ישיבת אמית עמיחי
אילו מהערכים והעקרונות ב"אלטנוילנד" חשובים וישימים למדינת ישראל העכשווית? אפרט את המשמעותיים בעיניי.
שיבת ציון: בסיס הציונות. הזכות הבסיסית של העם היהודי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בלעדיה ובלי הקשר ההדוק למקורות התנ"כיים אין ביסוס לישיבה שלנו כאן.
אחווה וקהילתיות: לפי הרצל, אחווה וקהילתיות - אחדות, בניסוח אקטואלי - הן ערך עליון. אני מסכים איתו לחלוטין. הרצל מדגיש שחשוב ליצור קשרים חזקים בין יהודים מכל העולם, ואת הצורך באחדות ובשיתוף פעולה. היהודים יגיעו מהעולם ויאוחדו ברעיון משותף של בית לאומי. החזון כולל שאיפה לחברה, שבה כולם תורמים למטרה המשותפת ולחיזוק האחווה בין חלקי העם היהודי.
תעשייה ומודרניזציה: פיתוח התעשייה והכלכלה, תשתיות חזקות וטכנולוגיה מתקדמת חיוניים למדינה מודרנית ומשגשגת, כמו שהוכיח ההייטק הישראלי. הוא מהמתקדמים בעולם, וגם מלמד מדינות אחרות. אור לגויים בערכים, כפי שגורס הרצל, וגם בטכנולוגיה.
חינוך: הרצל רואה במערכת החינוך מגדלור של ערכי החברה החדשה. הוא חזה במדויק שמערכת חינוך חזקה, תקינה ויציבה היא המפתח לחברה חזקה, ערכית ומשגשגת. חשוב לו חינוך שווה וחינמי. לדעתי, הנוער הוא בעיניו מעצב אישיות המדינה. אני מסכים איתו לגמרי. כדי לראות את הדור שמתחנך כעת כמנהיגי העתיד, מדענים ורופאים בחברה טובה יותר, צריך להשקיע את מרב המאמצים במנהיגות נוער.
במקום להכתיב לתלמידים מה לעשות וכיצד, צריך לשתף אותם בקבלת ההחלטות בבתי הספר, בתחום הפדגוגי והחברתי, ובשילוב כלים טכנולוגיים במערך הלמידה. כך התלמידים והצוותים החינוכיים יצמחו יחד.
הנה החלק האהוב עלי בספר: "'אנחנו רואים כאן צורה חדשה, מאושרת יותר, של חיים משותפים בין בני אדם - מי אחראי לכך?' ליטבק הזקן אמר: 'המצוקה!', הארכיטקט שטיינק אמר: 'התאחדותו מחדש של העם'. רשיד ביי אמר: 'האמונה בכוחות עצמנו!', והרב שמואל קם ואמר בחגיגיות: 'אלוהים!'". לא משנה מי לדעתנו הוא האחראי לכך - העיקר שנפעל יחד לעתיד טוב יותר. "כוחנו באחדותנו" צריך להפוך לדרך חיים של ממש.
הדרך אל הטוב
קרני שילד, בת 14, ראשון לציון, חטיבת דורות, הגימנסיה הריאלית
הרצל, הרפתקן ברמ"ח איבריו ובשס"ה גידיו, חלם בגדול. הוא הביע את תשוקתו, תקוותו, התלהבותו ורצון עצום למודל מדיני וחברתי טוב, שוויוני וצודק לעמנו, שידע היסטוריה קשה. ישראל כיום מפותחת בהמון תחומים, אך החזון המיוחל לא התממש, בלשון המעטה. אנו חיים בחברה מפולגת ושסועה, רווית מחלוקות ושנאת חינם, קושי כלכלי ניכר לעומת עושר מופלג, יוקר מחיה ועוד.
רוב המחלוקות נובעות מחוויית היעדר השוויון והעדפת מגזרים מסוימים. אני נזכרת בעצב רב במחלוקת שפרצה לפני מלחמת חרבות ברזל. במשך חודשים התקיימו הפגנות נגד השלטון בעקבות המהפכה המשפטית. בעקבות ההפגנות והמחלוקות נוצר בעם פילוג אדיר. המלחמה והטרגדיה הנוראה שחווינו כעם הובילו לאיחוד מחודש בעם. בהמשך התושבים חזרו להיות מפולגים, וחזונו של הרצל נראה רחוק מתמיד.
התחברתי יותר מכל לחזונו של הרצל להעניק לתושבים שוויון זכויות מלא, ללא הבדלי דת, גזע ומין.
אני מאמינה שאם המדינה תפעל כך, מחלוקות רבות תיפתרנה והעם יוכל להתמקד בסולידריות, בערבות הדדית, באחדות ובאהבת חינם. שוויון מקנה ביטחון, רוגע ופנאי לעסוק בטוב ולעשות טוב - זה לזה וגם למדינה.
ללמוד סובלנות
אודל קרביץ, בת 17, בני ברק, אולפנת אורט נוה שרה הרצוג
אפשר ללמוד מהרצל שחשוב כי לכל סוגי האוכלוסייה יהיו אותן אפשרויות וזכויות כבסיס להתקדמות בחיים, ושכל אחד יפעל כדי שהחברה תהיה שוויונית וצודקת.
הרצל מציע מתן צדקה למי שלא מסוגל לעבוד, אך לא למי שיש לו כוח לעבוד. הוא מעודד אנשים לקבל אחריות לחייהם ולפעול. אהבתי שהרצל הדגיש כמה חשובים חינוך חינם וטיפול רפואי בחינם. אם כולם יקבלו חינוך, כולם יקבלו אותם כישורים ויהיה להם אותו בסיס להתקדם ולפתח רמת חיים גבוהה.
הרעיון של הרצל, שהון פרטי יהפוך להון לאומי ויושקע בשיפור התשתיות הציבוריות, צודק חלקית. בישראל המיסים גם ככה די גבוהים. ראוי שהון פרטי יישאר פרטי, וחלק מסוים ממנו יופרש למדינה, שתדאג שהכסף ישרת את הציבור ולא ייאגר בכיסי הפוליטיקאים.
גם הרעיון שאת התפקידים הציבוריים ימלאו אנשים ראויים בלי קשר להשקפתם על החיים ולמוצא שלהם - נכון. לצערי, ברוב התפקידים הבכירים בישראל שולטים אנשים שמשליטים דעה מסוימת ופוגעים באוכלוסיות עם דעות אחרות, ולהפך - דואגים רק לאנשים שדעתם דומה.
אהבתי שהרצל אומר שיש בחברה מקום לכולם, גם למי שלא הכי חכם, חרוץ וכדומה. לכל אחד יש תפקיד. בחברה שלנו נוטים לזלזל באדם לא כישרוני מספיק ולא בעל מקצוע שנחשב יוקרתי מספיק. לא מבינים שכל מקצוע חשוב. למשל, מקצוע ההוראה לא מכניס, אך בעזרתו לומדים מיומנויות, והמורים מלמדים אותנו להתנהל בחיים.
הרעיון של הרצל שישראל תהיה חופשית מדת, אך לא תשכח את מקורותיה - נכון. העולם התקדם מתקופת התנ"ך ובית המקדש, ומה שהיה נכון אז לא בהכרח נכון עכשיו. ישראל מגוונת מבחינת דת ומוצא. אם היתה רק דתית יהודית, היא היתה נותרת ללא 60 אחוז מהאוכלוסייה. בזה ישראל צריכה להישאר כמו עכשיו, מקבלת כל דת ולא מכריחה לקיים את התורה.
אני ממליצה שנלמד מהרצל על סובלנות, שיתופיות, שוויון בחברה ואחדות.
לקחת חלק בשינוי
אמילי מורגנשטרן, בת 17.5, כרמיאל, אורט כרמים ותוכנית "אידיאה" של מרכז מדעני העתיד ומשרד החינוך
במרוצת ההיסטוריה בני האדם ניסו ליצור "חברה מושלמת", אוטופית, שבה כולם מרגישים שייכים, מאושרים וחשובים. תיאורים אוטופיים נפוצים בספרות. הכותבים יצרו במילותיהם מציאות מושלמת, כפי שראו לנכון.
הרצל הוא אחד מהם, ברומן "אלטנוילנד". חזונו לחברה הישראלית האידיאלית כתוב בפרוטרוט בהתייחס להיבטים הכלכלי, המדיני והחברתי. בקריאה ראשונה רעיונותיו נשמעים מופרכים לחלוטין, רחוקים מאוד ממציאות חיינו הקשה: ערבים, יהודים ונוצרים חיים יחד בהרמוניה? שוויון זכויות ללא הבדלי דת, גזע ומין?
רבים יזלזלו ויטענו שעתיד כזה לא אפשרי. אם יישאלו מדוע, האחריות בוודאי לא תיפול עליהם. הם יגידו שהם מעוניינים באידיליה שכזאת, אבל עשויים להוסיף ש"כל הערבים כך וכך", או "הנשים הורמונליות ולא יכולות לקבל החלטות רציונליות". למרות רצונם הטוב, הקבלה של כולם היא בעיניהם סכנה לחברה. את הגזענות הם מתרצים כ"הגנה על העם", והשוביניזם הוא בשבילם "הסדר הטבעי". הדיבור על העתיד נראה להם נאיבי. אבל הם שוכחים שהיום הוא למעשה העתיד של אתמול.
כמובן, מערכת היחסים בין ערבים ליהודים היא מורכבת. 120 שנים של סכסוך מתמשך ועקוב מדם מוכיחות זאת. המלחמות והפיגועים מכרסמים אט־אט, אך בהתמדה, בתקווה לעתיד אחר, זה שהרצל מתאר, שבו כולנו חיים יחד, מתפללים זה לצד זה וערבים זה לזה, כדי לקיים את החברה המוצלחת ביותר. גזענות והכללה פוגעות במיוחד באפשרות להגשמת החזון של הרצל, וכל הצדדים אחראים לכך. בכל צד יש מי שמעשיהם חמורים ביותר. אבל תמיד חשוב לזכור שהם לא כולם.
אין חברה שחפה מבעיות, ובשלנו יש מספיק ל־20 חברות. אם נעניק לכולם זכויות שוות ונזנח לגמרי את הגבולות הבלתי נראים שמכונים גזע, דת ומין, נוכל להפוך לחברה אחת מאוחדת. רשיד ביי, מגיבורי הרומן, מסכם זאת נהדר: "היית מתייחס למישהו שלא לקח ממך דבר אלא רק נתן כאל גנב? (...) הם חיים איתנו כמו אחים, מדוע שלא נאהב אותם? (...) שנינו מתפללים בבתי תפילה שונים לאותו האלוהים (...) ואני מאמין באמונה שלמה שתפילותינו מתאחדות אי־שם במרומים וממשיכות דרכן יחד, עד שהן מגיעות לאבינו שבשמיים".
אף אדם לא אשם בכך שנולד לעולם של מלחמה, אבל הוא לא חף מפשע אם לא ינסה לסיים את הסכסוך. אם נדמיין את המציאות ללא הסכסוך וקורבנותיו, זה ייתן תמריץ מספיק בשביל לנסות.
עוד עשרות שנים, כשהסכסוך יסתיים, לא נרצה להרגיש כמו פרידריך ב"אלטנוילנד": "חבל שלא הבאנו תועלת גדולה יותר לעולם. הוא עשה צעד גדול קדימה, ולנו אין בזה שום חלק, שום זכות". אני מפצירה בנו לקחת חלק בשינוי שעתיד לקרות, והוא יקרה.
אהבת אחים
יוסף בזה, בן 17, תל אביב־יפו, ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים
לדעתי, הערך הראשוני והבסיסי אצל הרצל הוא השוויון - יצירת חברה שיתופית שמאפשרת שוויון זכויות. השוויון חשוב בייחוד במדינה יהודית, משתי סיבות: ביהדות אנו מצוּוים "ואהבת לרעך כמוך", לכבד כל אחד באשר הוא; כמו כן, מדינת ישראל הוקמה כקיבוץ גלויות מארצות שונות ומתרבויות מגוונות, ואין לה קיום בלי כבוד הדדי והתחשבות בשונה.
עם זאת, חשוב מאוד לשמור על צביון יהודי ברור. זה לא אומר חלילה לא לכבד כל אדם, אבל צריך לזכור שמדינתנו היא מדינת היהודים! אני רוצה לחיות במדינה ששומרת על הערכים היהודיים שלנו כעם, ושומרת אמונים לאלוקיה.
לצערי, כיום מצב המדינה לא טוב מהרבה בחינות, כמו חוסר אחדות בעם וחוסר כבוד הדדי. ברור שלא כולם צריכים להסכים על הכל ולחשוב אותו דבר. אבל גם אם לא מסכימים, חובה עלינו להבין שיש גבולות שאסור לחצות.
בסיס האחדות והאהבה הוא בתוכנו, בהיותנו עם אחד, כמו שרואים בזמנים קשים, כמו בתחילת המלחמה הנוכחית. היה מדהים לראות שעם ישראל פותח את הלב ומסייע בכל דבר, בלי לשאול אם מי שעוזרים לו חושב כמוני מבחינה דתית, פוליטית, חברתית וכו'. אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כאן, אם חלילה הקרע בעם יגדל. √
צדק חברתי
סייזאר דקסי, בן 17, דלית אל־כרמל, תיכון דרכא ע"ש נוואף חלבי
הרצל רצה חברה שבה לכל האזרחים זכויות שוות, בלי קשר לגזע ולדת. רעיון כזה, שנראה כיום כמעט בלתי אפשרי, חשוב לישראל. עלינו לשאוף לשוויון הזדמנויות בכל תחום ולוודא שכולם מקבלים תמיכה שווה ואותן זכויות. הרצל רצה חינוך חינם ושווה לכל ילד, ושירותי בריאות מתקדמים לכל אדם. לרעיונות האלה יש בסיס מוסרי חשוב, ואפשר לממשם. השקעה בחינוך ובבריאות יכולה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים וליצור חברה טובה יותר.
אולי לא נוכל להגשים מייד את כל הציפיות של הרצל. התחייבות למדיניות שתומכת בשוויון לכולם היא צעד חשוב בכיוון הנכון.
אחת הפגיעות הקשות בשוויון בישראל היא חוק קמיניץ, שמאפשר אכיפה מנהלית מוגברת נגד עבירות בנייה ומחמיר את הענישה עליהן. מטרתו המוצהרת למנוע בנייה לא חוקית, אבל הוא פוגע בעיקר בבני העדה הדרוזית, שחלקם משרתים בכוחות הביטחון ועושים שירות לאומי. החוק מגביל את יכולתם לבנות על אדמתם הפרטית. חוקים כאלה יכולים לגרום קרע בחברה בין העם היהודי לאזרחים הלא יהודים.
ישראל צריכה לשאוף לשוויון ולצדק חברתי, מתוך הבנת תרומתם לבניית חברה יציבה, שבה יש לכל אזרח מקום וזכויות שוות.