אם תשאלו את פרופ' דוד פסיג, מצבה של ישראל טוב מאוד, אפילו מצוין. בתקופה האחרונה, אפילו בזמן המלחמה, הוא מקבל טלפונים מקולגות יהודים שלו ברחבי העולם, שמספרים לו עד כמה הם היו רוצים להידמות לישראל, להיות כמוה.
"אנשים מתקשרים אלי ממקומות שלא הייתי חולם עליהם ומספרים לי כמה הם רוצים לעלות לארץ. זה קורה ממש בימים אלה", הוא אומר. "אנחנו לא תמיד מצליחים לזהות את זה בתוך הסיטואציה הקשה שבה אנחנו נמצאים, אבל מפרספקטיבה רחבה - מצבנו טוב מאוד יחסית. אם תשווה אותנו למעצמות אחרות בתחילת דרכן, מצבנו מעולה".
למרות האופטימיות, כשנכנסים לנבכי ניתוחיו של פסיג, מזהים כמובן גם לא מעט מורכבות. "אנחנו כרגע בתוך מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה", הוא אומר לי. "אילו לא היה לנו זיכרון פיזי, היסטורי, של אלפי שנים, סביר להניח שכבר היינו עדים לאלימות פיזית של ממש. העצימות נמוכה בגלל אותו זיכרון היסטורי".
מה הסבירות להתלקחות של מלחמת אזרחים, שתכלול בתוכה אלימות של ממש?
"בשלב זה לא צריך להיות עתידן כדי לומר שהדברים עלולים להתגלגל לאלימות. הסיכוי הולך וגדל. אנחנו נמצאים בעשור של הכרעות, פנימיות וחיצוניות. בדרך כלל אומות שעוברות תהליכים כאלה עוברות גם שלב של רצח מנהיגים וגם שלב של מלחמת אזרחים, ולאחר מכן מגיעות להכרעות. בדיוק כשמבינים את חומרת המצב שאליו הגיעו, רק אז נוצר אומץ למנהיגים. כרגע כל אחד סוחב את השמיכה לכיוונו, והוא בטוח שהיא לא תיקרע. כולם בטוחים שמותר להם לומר ולעשות הכל, ושלא יהיו לכך השלכות. זה השלב שאנחנו נמצאים בו.
"חלק מהציבור חושב שאין לנו זמן לפשרות, שצריך ללכת עד הסוף ולהבעיר את הרחובות. השיח כיום מדאיג אותי, ומדאיג אותי אף יותר שזה מקבל ממד אישי, ואז הולכים על מנהיג. יש איזושהי תפיסת עולם שאם נחסל את המנהיג, נחסל את תפיסת העולם".
אז מה אתה אומר, שיכול להתרחש כאן רצח פוליטי נוסף?
"בוודאי. אנחנו בשנות ה־70 שלנו, וזו גם השנה שבה בדרך כלל מתרחשים רצח מנהיג ומלחמות אזרחים. ראינו דוגמה לכך במלחמת האזרחים בארה"ב ב־1861. אנחנו בנקודה נפיצה בכל מה שקשור להתפתחות ולהיסטוריה של אומה".
מה הסבירות לרצח פוליטי?
"המודלים שלנו, שמבוססים על מחקרים היסטוריים וגם צופים פני עתיד בעזרת טכנולוגיות מתקדמות וניתוחים סטטיסטיים, מראים כי הסבירות לכך היא יותר מ־70%. ומי שלא מבין את זה, יביא עלינו אסון. כי הילדים שלנו יצטרכו לטפל גם בטראומה הזאת, וזו טראומה בלתי רגילה בתהליך עיצובה של לאומיות חדשה".
השיחה עם פסיג, אולי בניגוד לשיחות עבר איתו, נועדה לא רק להבין מהם התרחישים שאליהם עלינו להתכונן, אלא גם להבין כיצד לפעול כדי להגיע לעתיד הרצוי, שאליו אנחנו משוועים. אני שואל אותו מהן הפעולות ההכרחיות בנקודת הזמן הנוכחית כדי לתקן את הפיצול הפנימי. "הפיצול אינו בסוגיה אחת, הוא בהרבה מאוד סוגיות", עונה פסיג.
"התחלנו שלב חדש בהיסטוריה של העם היהודי, שמאפיינו העיקרי הוא שהסמכות עוברת לריבון החדש - לעם. העם ישנה אלמנטים רבים בזהות שלנו - בזהות ההיסטורית, הדתית, המשפטית. המדינה הזו תהפוך לדמוקרטית יותר, ובסוגיות רבות של שוויון, דת ומדינה יצטרכו לקבל הכרעה. אנחנו צריכים לחתור לקבלת הכרעות, ויפה שעה אחת קודם, כדי לסייע לתיקון הפיצול בעם".
למנוע קריסה
כשפסיג מדבר על הכרעות ועל תיקון הפיצול בעם, הוא מזכיר במפורש את כינון החוקה. "מדינת לאום ללא חוקה זו אנומליה", הוא מסביר. "זו אמנם אנומליה לוגית, ויש לה מקבילות אחרות בעולם, אבל עדיין אנומליה. אנחנו בשלב של בניית לאומיות חדשה, ולאומיות חדשה חייבת חוקה, שמגיעה לעיתים בשנות ה־80 וה־90 למדינה, לאחר מלחמת אזרחים. הסיכוי שתהיה כאן חוקה הוא גבוה, כ־80%, אולי יותר. בלעדיה אין מדינה, אין לאומיות".
חוקה נשמעת כמו רעיון רחוק כרגע, כמעט בלתי ישים.
"בארץ יש נטייה שלא להבין את הסדר שבו נוצרת חוקה. בדרך כלל סדר הדברים הוא כך: קודם נדרש רעיון גדול, מאגד, המקובל על רוב העם, שאותו אפשר לתמצת במילים ספורות. זו היצירה הגדולה שעוד מחכה לנו. במשך 2,000 שנה היינו יותר דת מאשר לאומיות, וכרגע אנחנו מוסיפים את שכבת הלאומיות המודרנית לזהות שלנו.
"על בסיס הרעיון נוצרת חוקה, שלאורך השנים עוברת תיקונים. חוקה היא לא תוצר קבוע משום שהעולם משתנה. אנחנו נמצאים בשלב שבו עלינו לחדש משהו בהיסטוריית המין האנושי בניסוח החוקה שלנו, שאם לא כן אין לנו זכות קיום. כדי שרעיון יתקבל פנימה, הוא חייב להתקבל גם בחוץ, כדי שאנשים יגידו 'עכשיו אנחנו מבינים מי אתם'. לכן כדאי שהרעיון יינק מעברנו, מההגות ומהספרות היהודית, ויתכתב גם עם אתגרים אוניברסליים והומניים, אקטואליים ועתידיים".
הרעיון המאגד, לשיטתך, יכול להיות חירות הכלל.
"כשאני חושב על המושג חירות הכלל, אני לא מעמיד את האדם במרכז, אלא את הקשרים שבין האנשים. האדם כשלעצמו, ללא אנשים לידו, כמעט לא קיים. הדמוקרטיה אמנם הביאה לפרץ אדיר של הגות ויצירתיות במין האנושי, אבל חסרונה, במידה מסוימת, הוא שהפרט הפך להיות מרכז המערכת. מערכת עם מיליוני מרכזים אינה בת־קיימא. זה נקרא אטומיזציה של החברה, כלומר - ה'אני' חשוב יותר מהכל, וזה בא לידי ביטוי כמעט בכל סוגיה".
נשמע כמו רעיון סוציאליסטי.
"זה אולי נשמע כך, אבל זה לא שם. ראשית, הרעיון יונק מספרות חז"ל - מה זה ציבור, איך שוקלים את זכות היחיד לעומת הכלל. אלה סוגיות מורכבות. זה גם רעיון שיונק ממדעים חדשים ומגיע עד לאופן שבו מולקולות ואטומים עובדים".
מה יהיה לדעתך הסעיף המרכזי בחוקה, שיתבסס על רעיון חירות הכלל?
"קשה מאוד לענות על זה. ייתכן שמי שלא תורם לכלל - מעמדו יהיה שונה. למשל, מי שלא מתגייס. כיום המשפט הישראלי לא מאפשר פגיעה בביטוח הלאומי עבור מי שאינו מתגייס. אז בחוקה ייתכן שתהיה אופציה כזאת. זה דומה לשוויון בפני החוק החל במדינות אחרות. בעייתי לייצר חברה שבה חלקים מסוימים תורמים לטובת הכלל וחלקים אחרים פחות, או כלל לא".
פסיג סבור שכדי לכונן חוקה במדינת ישראל נדרש צעד אחד מרכזי: "עלינו לייצר קונגרס ציוני חדש, המונה 120 איש. לא פוליטיקאים, אלא קבוצת הוגים המכילה את כל הזרמים והאידיאולוגיות בעם, לרבות נציגות מיהדות העולם. כלומר, כל קבוצה תיוצג על ידי הוגיה, כולל מיעוטים. זה דבר בלתי רגיל ויאפשר את מיפוי הרעיונות המרכזיים בעם".
מה יהיו סמכויות הקונגרס?
"תפקידו יהיה לייצר את הרעיון הגדול שהזכרתי קודם, ויהיה מוסכם על העם. הקונגרס יוביל את הרעיון המרכזי, את כינון החוקה. לקונגרס הזה, כמו לקונגרס הציוני הראשון, לא יהיו בהכרח סמכויות, אבל יהיו לו הצהרות ורעיונות שמקובלים על העם. הוא יהיה מגדלור, מצפן של מדינת ישראל, שאת רעיונותיו יממשו בכנסת. אגב, הקונגרס הזה יעסוק גם בשאלות מרכזיות אחרות, לא רק בענייני חוקה. הוא יתכנס אחת לכמה זמן וידון בנושאי הליבה הקריטיים של המדינה. אפשרות נוספת היא להשתמש בתבונת ההמונים: אזרחי ישראל יעלו רעיונות, ידברו עליהם וגם יצביעו עבורם. יש טכנולוגיות המאפשרות הליך כזה, שיכול לשתף אלפים רבים בשיח שכזה".
האם לדעתך צריך לשנות כאן את שיטת הממשל? אנחנו אחרי תקופות אינטנסיביות של מערכות בחירות, שלעיתים יוצרות ממשלות שאינן מתפקדות כמצופה.
"שיטת הממשל שלנו מתאימה להקמה של מדינה, וזה השלב שאנחנו נמצאים בו. אבל כשיש רעיון חדש, וברור לאן הולכים, נדרשת שיטה אחרת. רק ברגע שיש רעיון אפשר לדבר על כך שלא מקבלים החלטות לפי רוב של 51%, כי הניסיון מלמד שזה מוביל לקטסטרופה. רק אז אפשר לדבר גם על שתי מפלגות גדולות, עם הקצבות של תקופות משילות".
מתי להערכתך נראה כאן חוקה ושינוי של שיטת הממשל?
"בתוך עשור עד שלושה עשורים. אין לנו ברירה, אחרת אנחנו עלולים לקרוס. אגב, הוויכוח סביב הרפורמה במערכת המשפט הוא פועל יוצא של היעדר חוקה. אנשים חלוקים בדעתם מי יזכה למעמד האולטימטיבי - העם, אולי השופטים. אבל כשתהיה חוקה - הרפורמה לא תהיה רלוונטית, וגם אם היא תעבור, במתכונתה המקורית, היא לא תוכל להחזיק כאן".
פסיג סבור שחלק מפתרון אתגרי המדינה, ובהם הגעה לחוקה ויצירת רעיון משמעותי, יצירתי, תלוי בהנהגה נשית שתיווצר כאן, שלדבריו עשויה להביא חדשנות רעיונית מהותית. "אנחנו רואים תהליך גלובלי שבו נשים מגיעות למעמד שוויוני יותר ומוכיחות צורות חשיבה אחרות, לעיתים יצירתיות ופרודוקטיביות יותר", אומר פסיג.
"זה בא לידי ביטוי בארגונים, בהגות, וזה יקרה גם בעם היהודי. למעשה, זה כבר התחיל. אני רואה חשיבות לא בהכרח בראשת ממשלה או בנשיאה, אלא בהגות חדשה, בפתרון בעיות מסוג אחר: פילוסופיות גדולות, מדעניות. גלובלית אנחנו רואים יותר ויותר נשים כאלה, אבל בעם היהודי, באופן יחסי, מספרן לא רב. היתרון שלהן יכול לבוא לביטוי בכל תחום. נשים יכולות לפתח פה מודלים חברתיים, כלכליים ואחרים, טובים יותר, רגישים יותר".
איך נייצר פה מנהיגות נשית משמעותית?
"קודם כל, יש לאפשר להן יותר כניסה לתפקידים משמעותיים, תוך התחשבות בכך שבשנות ה־30 לחייהן חלק מהנשים מושקעות יותר בבית, במשפחה. צריך גם לאפשר להן לעמוד באתגרים שאינם קשורים לעבודתן, במקביל להתקדמותן המקצועית. במהלך העשורים הבאים נראה גם כאן מנהיגות נשית חזקה. אני סבור שמתוך הכוח הנשי תבוא הקפיצה, ההתקדמות הרעיונית הבאה של המדינה".
300 שנה עד לשיא
פסיג (67), חוקר עתידים שכבר זכה לכינוי "העתידן הלאומי", מתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות. הוא מכהן כראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר־אילן. בסיכום תחזיותיו עד היום, כ־70% מהן התממשו. בשיחתנו אנחנו מדברים בעיקר על עתידים סבירים, כאלה שהסבירות להתרחשותם עומדת על 70% ויותר. נוסף על כך, מדגיש פסיג, חקר העתיד עוסק גם בעתידים אפשריים שסבירות התרחשותם היא 50%, ובעתידים פרועים שסבירות התרחשותם היא 20%-30%.
"כשמדברים על מדינות", הוא מדגיש, "לא נכון להסתכל על עשור קדימה, אלא לקחת דווקא את 2050 ואף מאוחר יותר כנקודות ציון. למדינת ישראל ייקח כ־300 שנה להגיע לשיאה. זה אומר שאנחנו בסך הכל בתנופה לקראת השיא, אפילו לא קרובים לשיא העתידי שאליו עוד נגיע".
"הדמוקרטיה הביאה לפרץ אדיר של הגות ויצירתיות, אבל חסרונה הוא שהפרט הפך להיות מרכז המערכת. כשאני חושב על המושג חירות, אני לא מעמיד את האדם במרכז, אלא את הקשרים שבין האנשים. האדם כשלעצמו, ללא אנשים לידו, כמעט לא קיים"
הוא נולד במרוקו, וכשהיה בן 11 עלתה משפחתו לישראל. בפתיחת ספרו "המפלה החמישית" הוא מספר על אביו, שתיאר בפניו ובפני אחיו כיצד ויתר על שבעה מפתחות של דירות ונכסים במרוקו כדי לעלות לארץ ישראל. באותה הזדמנות אמר להם: "על שבעת המפתחות הללו ויתרתי בשבילכם, כדי להעלותכם לארץ ישראל. שלא תעזו לעזוב אותה אי־פעם בעתיד. שלא תורידו לטמיון את ההשקעה שלי בכם! תגדלו ותִתְגַדלו בארץ ישראל". לאחר מכן זרק אביו את המפתחות לאסלה.
פסיג אמנם מתגורר בישראל ולא מתכוון לעזוב, אולם לא מתרגש מאלה שבוחרים לעזוב. "מאז ומתמיד היה מי שעזב את היהדות, ובכל תקופה הסיבה היתה אחרת. מאז הקמת המדינה עזבו פה כ־10% מאזרחי המדינה, וזה גם מה שיקרה כאן בשנים הבאות".
אתה יכול להבין את האנשים האלה?
"בוודאי".
גם אם יהיה מדובר בילדיך?
"כן. למרות הסיפור על אבא שלי, ולמרות שאני מחנך אותם לציונות ולאהבת המולדת, אני יודע שזה יכול לקרות, ואין לי שליטה על כך. ההיסטוריה מלאה משפחות יהודיות שחלקים מהן התפזרו".
כאדם חובש כיפה, קשה יותר להכיל את זה?
"זה תמיד מורכב, אבל אפשר להכיל את זה משום שגם אני לא יודע מה המקור שלי. כשעשיתי בדיקות דנ"א גיליתי שאחוזים ניכרים ממנו מקורם בכלל בגרמניה. אז לך תדע מה ההורים של ההורים של ההורים שלי עשו, ועם מי הם התחתנו".
זו נקודת מבט מרתקת.
"וזה כך אצל כולם. המין האנושי נמצא כל הזמן באינטגרציה מתמשכת. ייתכן שאלה שעכשיו נלחמים בנו, ירצו בעוד 100 שנה להיות יהודים. הכל משתנה כאן, הכל דינמי".
הזכרת בעבר שבעוד שניים-שלושה דורות קבוצות המיעוט בישראל ירצו להשתייך לרוב.
"זה מודל שבא לידי ביטוי בכל העולם, גם בקרב יהודים: במקומות שטוב להם בניכר, ניתן לראות התבוללות. קשה להיות כיום בן מיעוטים במדינות לאום. כדי שבני המיעוטים ירצו להשתייך לרוב, אנחנו חייבים לייצר יותר תחושת שייכות. לכולם. באמצעות השכלה ועיור, ושילוב שלהם בתוך הערים, גם היהודיות".
עוד בעניין שילוב - מה לגבי החרדים? דיברת על כך שכ־30% מילדי החרדים כבר אינם חרדים בעומק זהותם, וציינת שבציונות הדתית 50% מהדור השני מפסיקים להיות דתיים. מה יהיה כאן על היהדות בעוד כמה עשורים?
"בוא נדבר על מה יקרה בעוד כ־100 שנה. לאחרונה חקרתי את הנושא ובדקתי מה היו הזרמים, הכיתות והאידיאולוגיות בעם היהודי מאז חורבן בית ראשון. חקרתי כ־50 זרמים שונים ובחנתי את תוחלת החיים של כל זרם, שנעה בין 50 ל־250 שנה. המעניין הוא שאחרי טווח הזמן הזה אותו זרם התפוגג.
"מה שעוד עלה במחקר הוא שבדרך כלל הזרמים בעם היהודי היו השתקפות של תהליכים שהתרחשו מחוצה לו. ברגע שהתהליך מחוץ לעם היהודי התפוגג, גם אותו זרם ביהדות התפוגג. הדוגמה הקלאסית היא הציונות הסוציאליסטית. כיום, למשל, הקיבוצים סיימו את תפקידם המקורי, עם האידיאולוגיות המקוריות. אז בעוד 100 שנה, בסבירות גבוהה, לא תהיה ציונות דתית, לא יהיו חרדים, אלא קבוצות אחרות".
אילו?
"לשם כך צריך להבין מה התהליכים שיתרחשו ומתרחשים בעולם, וישתקפו אצלנו. זו סוגיה מעניינת. תחשוב על תהליכים שקשורים במעמד האישה, על תהליכים גיאו־פוליטיים ועל תופעות סביבתיות שישתקפו בזהות שלנו. יקומו פה זרמים חדשים, ותמיד יהיו קצוות, אבל לא כפי שאנחנו רואים כיום. לפני 100 שנה היה פה מאבק, פילוג בקיבוץ המאוחד, ממש משבר שפקד את התנועה הקיבוצית בשנות ה־50 של המאה הקודמת. מי זוכר את זה היום? או קח כדוגמה את המאבק בין העבודה לליכוד - בעוד 100 שנה הוא כבר יהיה לא רלוונטי. אנחנו עם מהפכני באופיו. לכן תמיד יהיו זרמים, ריבים ומחלוקות. זה יקרה, ולא צריך להתרגש מזה".
מגדלים מתחת לאדמה
הזרמים החדשים שאליהם מתייחס פסיג הם, כמובן, גם פועל יוצא של גידול האוכלוסייה. לדבריו, בשנת 2050 בישראל יחיו 16 מיליון אנשים, מה שיהפוך אותה לאחת המדינות הצפופות בעולם. הסבירות לתרחיש הזה גבוהה, ולכן הוא מציע לפעול כבר מעכשיו: "לא תהיה לנו ברירה אלא לבנות עוד גורדי שחקים, מעל האדמה וגם מתחתיה. המין האנושי הופך להיות זן אורבני. כיום כ־50% מהמין האנושי חיים בערים, ולקראת אמצע המאה ה־21 נגיע ל־70% שיתגוררו בערים. בסוף המאה ה־21 - 80% מאוכלוסיית העולם יתגוררו בערים.
"נצטרך עוד ערים חכמות, תחבורה חכמה, מקומות עבודה שמוכנים לקלוט יותר עובדים. בשל צפיפותנו אנחנו גם יכולים להוציא מפה מודלים חדשים של עיור. כלומר, ההייטק החדש של מדינת ישראל עשוי להתמקד ביצירת פתרונות לבעיות הצפיפות העולמיות".
יגיע שלב שבו המדינה כבר לא תוכל להכיל את כמות יושביה?
"אני לא רואה בכך בעיה, להפך: יש נוסחאות ברורות מאוד שמראות כי ככל שהאוכלוסייה גדלה - כך רמת הרווחה עולה, החינוך טוב יותר, וכך גם התרבות והבריאות. תראה את מנהטן, העיר הכי צפופה בעולם, ויש בה כלכלה, בריאות וחינוך מעולים. גם שם אפשר למצוא פתרונות ולהכניס עוד אוכלוסייה. הכל תלוי בארגון האוכלוסייה, לא בכמותה".
פסיג לא מביא לשווא את מנהטן כדוגמה: הוא רואה קשר בין דיבידנד דמוגרפי לבין צמיחה כלכלית, וסבור שגידול באוכלוסייה מביא לצמיחה. "מדינת ישראל הגיעה להישגים מדהימים בעשור האחרון. נמשיך להיות מעצמה אזורית, ועוצמתנו הכלכלית תהיה כבירה. כאשר מדינה מערבית צומחת דמוגרפית ויודעת להתנהל בצורה סבירה, גם עם טעויות, היא תמשיך לצמוח.
"אנחנו כמעט המדינה התעשייתית והמערבית היחידה ש־45% מהאוכלוסייה שלה פרוסים מגיל 0 עד גיל 25. יש לנו דיבידנד דמוגרפי בלתי רגיל ל־50 השנים הבאות לפחות, כי האנשים האלה יצטרכו להתחתן, להקים משפחות, לבנות בתים, להשתמש בתחבורה ובשירותים נוספים. זו צמיחה בלתי רגילה. אז יהיו תקופות של מיתון, אבל הווקטור הוא חיובי, וכמובן עלינו להיות קשובים למדיניות פיסקלית ומוניטרית מאוזנת, ולהסתייע גם במומחים מבחוץ".
כשאתה מדבר על צמיחה ועל דיבידנד דמוגרפי אני נזכר בתוחלת החיים שמתארכת, ובאופן שבו היא תשפיע על הפנסיות של כולנו. רק לאחרונה שמענו אזהרות על משבר פנסיה גלובלי. להבנתי, ממוצע גיל הפנסיה המקובל, 65, מקורו בכלל באימפריה העות'מאנית.
"בעיית הפנסיה היא כלל־עולמית. אדם מהשורה עובד כיום בערך 35 שנות חיים לכל היותר, וחי מהפנסיה שלו בערך 18 שנים. פעם היתה פנסיה תקציבית, לא חשוב כמה אתה חי - תמשיך לקבל. היום אנחנו כבר בפנסיה צוברת - כשהיא מסתיימת נגמר הכסף, וזה בעייתי כי תוחלת החיים מתארכת, כפי שאמרת. אז אנשים כבר יהיו 30 שנים בפנסיה, אבל לא יהיה להם מספיק חיסכון עבור 30 שנות פנסיה. יש פה גירעון אקטוארי ברור - כשצעירים כיום יגיעו לגיל 70, יורידו להם עוד ועוד זכויות והם יצטרכו לדאוג לעצמם. זה תרחיש שסבירותו גבוהה. אנשים עוד ייצאו על זה לרחובות".
"אדם מהשורה עובד כיום כ־35 שנה, וחי מהפנסיה כ־18 שנה. זה בעייתי כי תוחלת החיים מתארכת. כשצעירים כיום יגיעו לגיל 70, יורידו להם זכויות והם יצטרכו לדאוג לעצמם. עוד ייצאו על זה לרחובות. צריך לעשות רוויזיה במודל החיסכון הפנסיוני"
מה עושים?
"צריך לעשות רוויזיה גם במודל החיסכון הפנסיוני. באחד הספרים שלי הצעתי מודל שונה לחלוטין: למה להתחיל לחסוך רק בגיל 25? צריך להתחיל לחסוך מגיל 0, אבל אני לא מדבר על מה שחוסכים כיום אלא על חיסכון משמעותי שנצבר ל־70 שנה. ככל שאתה מתחיל לחסוך מוקדם יותר, כך התשואה שלך תגדל לאורך השנים, ותאפשר לך עוד 30 שנות פנסיה.
"במודל שהצעתי אפשר להוסיף כסף לפנסיה. היום, בחלק מהקרנות, אסור להוציא כסף מקרן הפנסיה, וגם אסור להוסיף סכומים כאוות נפשנו. במודל שלי זה אפשרי. מעבר לכך, הממשלה צריכה לתת מענק משמעותי למי שנולד, והסכום הזה יצבור עבורו עוד כסף. מובן שאותו אדם רשאי להכניס כספים נוספים לתוך מה שהצטבר".
"לא מבינים את גודל השעה"
הגיליון הזה עוסק בשלל תחומים, ומעניין לשמוע את דעתך עליהם. בתחום התחבורה, למשל, דעתם של מומחים רבים אינה בהכרח אופטימית באשר לישראל 2050.
"בשנה הזאת נשתמש יותר בתחבורה ציבורית, אין פה דרך אחרת".
מכוניות מרחפות?
"לא במאה הזאת. זו לא בעיה טכנולוגית אלא עניין של בטיחות - תחשוב על תאונה קלה ביותר של שתי מכוניות באוויר שרק מתחככות זו בזו - זה אסון".
נמשיך לראות רכבים פרטיים על הכביש ב־2050?
"נראה שזה סוף דרכם בהיסטוריה. רכב יהפוך לשירות: תזמין אותו באפליקציה, ויגיע אליך רכב אוטונומי במהירות. אנשים לא יחזיקו רכבים פרטיים. כל חברות הרכבים נעות לעבר מודל עסקי כזה - של רכב זמני בהזמנה אישית. כמו מונית, אבל הרבה יותר נגיש וזול, ומבלי להשקיע הון בקנייה ובטיפול ברכב".
בתוך כמה זמן נגיע ב־2050 מאילת לקריית שמונה?
"כבר היום אנחנו רואים רכבות שחוצות מאות קילומטרים במהירות של 300 קמ"ש, ויש רכבות שהגיעו למהירויות גבוהות יותר. ב־2050 נגיע מאילת לק"ש בתוך שעתיים-שלוש. תחשוב מה זה יעשה לכלכלה".
אתה אופטימי באשר לפריפריה בעתיד? אני מדבר על הצפון, קריית שמונה, ועל הדרום, העוטף.
"האזורים האלה יהיו הכי מבוקשים במדינת ישראל. מי שחכם, יקנה שם כבר היום".
והמצב הביטחוני?
"העימות שמתרחש פה הוא חלק מעימות עולמי רחב. העולם מתארגן בצירים חדשים, משום שמודל הגלובליזציה כפי שהכרנו אותה עד כה נמצא במשבר. הציר שרלוונטי לנו הוא המערב מול רוסיה, סין, איראן, צפון קוריאה ועוד כמה מדינות. מובן שנזדקק פה לברית אזורית. נכנסנו לעשור של מאבק גדול שיכול גם להפוך למאבק קינטי, מלחמת טילים, בין ארה"ב, רוסיה וסין, וזאת לצד מלחמה כלכלית. גם אצלנו באזור נכנסנו לזמן הכרעה, וצפויות לנו בין שלוש לחמש שנים של לחימה".
יהיו גם תקופות של שקט בטווח השנים הזה?
"עשויות להיות תקופות של שקט מתעתע. אבל ככל שהמלחמה בין הצירים תתלקח, כך זה ישפיע גם על משך המלחמה שלנו. אנחנו בתחילת מהלך היסטורי של הכרעות. תחשוב על שנות ה־30 של המאה ה־20, איך הכל צבר תאוצה והתלקח בסופו של דבר. הסדר העולמי בתעוקה גדולה, ויש אף אומרים שהוא קורס. אנחנו צריכים לבנות סדר עולמי חדש.
"בכל מה שקשור אלינו, עלינו לנהל פה מלחמה עם מהלכים ארוכי טווח, לא קצרי טווח. אני סבור שעלינו לסגור את הפרק עם הפלשתינים לתקופה מסוימת, להגיע להסכם כלשהו, ואני לא נכנס לאיזה סוג של הסכם, וזאת לצד סגירת הפרק הקריטי עם איראן. מדינת ישראל צריכה לנהל מהלך ארוך כדי לסגור את שני הפרקים האלה כמה שיותר מהר, בתוך עשור לפחות, ולייצר כאן פתרון לדורות".
בסיכום שלך, איך תיראה ישראל 2050 או 2100?
"המאה ה־21 היא המאה של התקומה שהעם הזה ייחל לה מאז החורבן. לא המאה ה־20 כפי שיש החושבים. בסוף המאה ה־21 כ־80% מהעם היהודי יישבו בציון על אדמה שתשנה את זהותה ואת דתה. עם חדש הולך ונולד, ואיני חושב שיש מישהו שמבין את גודל השעה. רק בעוד 200 שנה היסטוריונים אולי יתחילו להבין את הסיפור שהולך ונרקם פה, את העם שהולך ונרקם פה ומתמודד עם אתגרים בלתי רגילים".