בחודש דצמבר הקרוב יחגוג הטכניון מאה שנים לפתיחת שעריו, וכשמביטים על רשימת ההישגים במהלך השנים מבינים עד כמה משמעותית היתה - ועדיין - תרומתו להתפתחות המדינה.
"במשך הרבה מאוד שנים היינו בעצם בית הספר היחיד להנדסה במדינה, ועד היום אנחנו האוניברסיטה הטכנולוגית היחידה", אומר נשיא הטכניון, פרופ' אורי סיון, בראיון מיוחד. "במידה רבה נשאנו את הקמת המדינה על הכתפיים שלנו, ואת הפירות קצרנו כולנו במשך השנים. רוב התשתית האזרחית כיום ברחבי ישראל - כבישים, מסילות, מים, התפלה, חקלאות - היא יציר כפיהם של אנשי סגל הטכניון ובוגריו לדורותיהם".
תעשיית החלל והאווירונאוטיקה הישראלית, הרלוונטית מתמיד בעידן הנוכחי, התפתחה גם היא לאורך השנים על ברכי הטכניון, וכך גם מערכות הביטחון השונות. ארבעה חתני פרסי נובל בכימיה ו־41 חתני פרס ישראל שבהם זכו בוגרי הטכניון, מעידים גם הם על איכות המוצר. "מהנדסים שיצאו מכאן עומדים מאחורי פיתוח וייצור הכטמ"מים שבהם משתמש כיום צה"ל, וכך גם כל מערכות ההגנה נגד טילים והתעשייה האווירית. עד היום 80% מהמהנדסים שעובדים על כיפת ברזל הם בוגרים שלנו. גם תעשיית המיקרו־אלקטרוניקה התחילה פה, וזו רק רשימה חלקית", אומר פרופ' סיון.
אבל מעבר להישגים הטכנולוגיים מקפיד נשיא הטכניון להדגיש היבטים נוספים, וחשובים לא פחות, שאותם מקדמת האוניברסיטה שבראשותו. "אחרי שהתמניתי לתפקיד ב־2019 יצאתי לביקורים במדינות שונות, ובכל מקום שאלו אותי - תגיד, מה מיוחד בכם? יש הרבה מאוד אוניברסיטאות טכנולוגיות טובות - MIT, סטנפורד - אבל אנשים מרגישים שאצלנו יש משהו שונה, ולי לקח זמן להבין על מה בדיוק הם מדברים. אז ברור שאנחנו מנסים לעשות את המחקר הכי טוב, לתת לסטודנטים שלנו את ההכשרה הכי טובה - והתואר של הטכניון נחשב לתואר מהשורה הראשונה בעולם.
"אבל יש עוד דבר שהבנתי עם הזמן, וזו העובדה שביטחון מדינת ישראל, הכלכלה של מדינת ישראל והחברה במדינת ישראל הם חלק מהמשימות שלנו. כמו שהמשימה היא לעשות את המדע הכי טוב ולהקנות את החינוך הכי טוב, כשאני מתיישב במשרד שלי בבוקר שלושת הדברים האלה - ביטחון, כלכלה וחברה - הם חלק מרכזי בשיקולים שלי".
לפרופ' סיון חשוב להאיר את הצד החברתי של הטכניון, שטבוע בדנ"א של המקום כבר מימיו הראשונים (ובא לידי ביטוי כמובן לאחרונה, במלחמת חרבות ברזל, ועל כך בהמשך): "לטכניון יש מסורת ארוכה כאוניברסיטה אינקלוסיבית, וזה התחיל עוד אצל האבות המייסדים. במובן הזה מדובר במקום שמקבל את כולם, דוגל בשוויון זכויות, 'דייברסיטי', זה חלק מהעקרונות, זה מופיע בחוקה שלנו, שהולכת אחורה הרבה מאוד שנים. היבט נוסף לפלורליזם של הטכניון הוא הגדלת אחוז הנשים בקרב הסטודנטים שלנו לאורך השנים. זו היתה עבודה קשה - בכיתה הראשונה בטכניון היו 16 גברים ואישה אחת - אבל כיום המצב הוא שוויון".
גם העובדה שהטכניון הוקם בחיפה, בעיר שהיא סמל לסובלנות ולדו־קיום, אינה מקרית ומלמדת על הלך הרוח במוסד האקדמי מיום היווסדו. "עוד כשדיברו על הקמת הטכניון, ב־1906, הגיעו לישראל נציגי 'עזרה', ארגון גרמני שהקים בארץ הרבה מאוד בתי ספר, לחפש מקום לאוניברסיטה טכנולוגית. היו שני מקומות אפשריים - ירושלים, שהיתה היישוב היהודי הגדול בארץ, וחיפה, שבה גרו 20 אלף תושבים, אלפיים מהם יהודים. אנשי הארגון הסבירו משהו שנכון גם להיום - לירושלים יש יותר מדי היסטוריה 'על הגב', יותר מדי פוליטיקה של יהודים, ולכן בחרו בחיפה, שהיתה תמיד מקום מאוד שיתופי, וכזו היא עד היום. בזמן המנדט הבריטי היו מתחלפים ראשי עיר יהודים וערבים, והיא היתה גם מאוד צמודה לתעשיות, עיר מאוד חדשנית".
אקדמיה ותעשייה - ביחד
כשפרופ' סיון מדבר על הביטחון ועל הכלכלה כמרכיבים מרכזיים (לצד הנושא החברתי) במשימת הטכניון, הוא מכוון גם לאתגר הלאומי של התאוששות מהמלחמה ביום שאחרי. "צריך לחשוב איך ממשיכים מכאן הלאה, איך מרימים את הכלכלה ואת התעשייה מחדש", הוא אומר. "חשוב לזכור שהטכניון הוא המקור העיקרי שמספק מהנדסים, מדענים, רופאים, ארכיטקטים, ואנחנו כבר מסתכלים קדימה, חושבים איך באמת מניעים את כל המערכת הגדולה הזאת אחרי כל מה שעברנו.
"לטכניון יש חלק גדול מאוד ביציאה מהמשבר, מעבר לצדדים הביטחוניים. המהנדסים שיוצאים מכאן הם אלו שדוחפים את התעשייה קדימה, ולכן יש לנו תפקיד בהכשרת כוח אדם. שנית - בטכניון מוקמות כ־15 חברות חדשות כל שנה, אחת מכל 30 חברות חדשות שמוקמות בישראל היא של אנשי הטכניון, וזה הכל 'דיפ־טק'. את החברות מקימים חברי סגל או סטודנטים על בסיס ידע שפותח במעבדות כאן, ומגייסים משקיעים מבחוץ. יש לנו גם חברת מסחור, ואת כל המערכת שמאפשרת להקים את החברות, יש הסכם רישוי שבמסגרתו הטכנולוגיה מוענקת לחברה, לאפליקציות מסוימות, ומשם היא ממשיכה בכוחות עצמה.
"המערכת הנרחבת שבנינו כאן כדי לאפשר לכל זה לקרות מתחילה בהכשרה שאנחנו נותנים לסטודנטים שלנו ביזמות, במקביל ללימודים שלהם. יש לנו פה מרכז שנקרא T-HUB, שאחראי על כל נושא החינוך והיזמות, כולל הרבה מאוד מנטורינג על ידי בוגרים שלנו.
"לאחר מכן, מי שיש לו רעיון כלשהו ורוצה לפתח אותו יכול להיעזר בכמה ערוצים שגם בהם הוא מקבל ליווי על ידי מנטורים שהצליחו ועשו את הדרך הזאת. יש לנו למשל זרוע שנקראת T3 - טכניון טכנולוגי טרנספר - שמסייעת לחוקרים משלב הרעיון, בפטנטים, בתמיכה, בחיפוש משקיעים, אפילו כתיבת אסטרטגיה, ומשם זה יוצא לעולם הרחב.
"מעבר לתפקיד של הטכניון בהנעת המערכת מחדש עם כל מה שקשור בכוח אדם, ברעיונות, בהכשרה וביזמות, יש פה מערכת מאוד נרחבת של תשתיות במאות מיליוני דולרים. זה לא רק המכונות שעומדות לרשות התעשייה, יש לנו למשל מרכז מאוד מתקדם למיקרו־אלקטרוניקה. מגיעות לכאן חברות, אנחנו נותנים להן את המשאבים, וביחד אנחנו עובדים ומאפשרים להן להתפתח. זה מאוד חשוב לחברות סטארט־אפ, שלא תמיד יש להן את התשתיות המתאימות כדי להתקדם.
"לאור כל מה שמניתי יש לי מסר מאוד חשוב - הממשלה חייבת לתמוך בדבר הזה. אני יודע שיש המון צרכים למדינה, אבל אם מסתכלים על העתיד, על איך יוצאים מכאן, איך חוזרים לעצמנו, איך מחיים את סצנת הסטארטאפים, וכן הלאה - זה רק דרך השקעה באוניברסיטאות. אנחנו עוד לא יודעים איך ישפיע התקציב החדש, אבל המסר הוא שזה חיוני - מפה נולדים רעיונות, מפה יוצא כוח אדם, חברות סטארט־אפ נשענות עלינו, וכך גם החברות שיוצאות מאיתנו וחברות אחרות, זה פאוור־האוס מטורף. תסתכל מה קורה מסביב לטכניון - מעט מאוד אוניברסיטאות יצרו מסביבן אקו־סיסטם כמו שיש פה, עם מת"ם בחיפה, אזורי התעשייה ביקנעם ובמגדל העמק ושיתופי הפעולה עם בתי הספר באזור. כל זה חייב להימשך כדי לסייע למערכת להתאושש".
מפלט אקדמי מהאנטישמיות
כגוף המהווה את אחד המסדים החשובים לתעשייה הישראלית על גווניה, מקפיד הטכניון גם על שיתוף פעולה עם ענפיה השונים באמצעות הסכמי העברת ידע ומחקר. פרופ' סיון מספר שעם כניסתו לתפקיד הנשיא הוא בנה תוכנית אסטרטגית לעשר שנים אשר המרכיב המרכזי בה הוא חיזוק הקשר עם התעשייה: "אם אתה מסתכל כיום לאן האקדמיה הולכת, אפשר לזהות שני מוקדים עיקריים - האחד בכל מה שקשור לתקשורת הדיגיטלית שמשנה לגמרי את הצורה שבה הסטודנטים מקבלים ידע ולומדים, והשני זה הקשר עם התעשייה. פעם היתה הפרדה - מחקר בסיסי באקדמיה, ויישומי בתעשייה. זה שייך לעבר, ואנחנו בגיבוש מודלים חדשים לאינטראקציה בין השניים.
"כך, למשל, יצרנו פה משרה אקדמית חדשה לחלוטין של עמית מחקר מהתעשייה. אלו אנשים שהצליחו מאוד ונמצאים פה כמה ימים בשבוע, נפגשים עם סטודנטים, עוסקים במחקר, מלמדים, ממש היתוך של התעשייה ושל האקדמיה. למעשה, אנחנו חושפים את הסטודנטים לשטח, למה שקורה בחוץ, כבר בזמן הלימודים".
כפי שהטכניון הציב את החברה הישראלית לאורך השנים כחלק בלתי נפרד מפעילותו, כך היה גם מרגעיה הראשונים של המלחמה. "מייד ב־7 באוקטובר, בערך ב־10 בבוקר, פתחנו פה חמ"ל והתחלנו לפעול", מספר פרופ' סיון על התרומה לאזרחים שמצאו עצמם פליטים בארצם.
"הקמנו מוקד 'ערבות הדדית' למען קהילת הטכניון ובני משפחותיהם ולעזרת תושבי הדרום והצפון וחיילי צה"ל. במסגרת זאת פועלות גם כיום עשרות יוזמות, בנוסף לפעילות נרחבת של מאות סטודנטים מתנדבים. מאז תחילת המערכה מתארחים בקמפוס עשרות משפחות ויחידים שפונו מבתיהם בצפון ובדרום, לאחר שהמעונות, שהיו ריקים בתחילת המלחמה, הוסבו למגורים עבור המפונים שקיבלו את כל מה שהיו צריכים - מבגדים ועד מחשבים ניידים".
בין היתר, חנות "מועד ב'" - חנות לציוד יד שנייה בטכניון - נרתמה למען הסטודנטים והתושבים המפונים וציידה אותם בכל מה שנחוץ, ללא תמורה. סטודנטים וסטודנטיות בפקולטה למדע ולהנדסה פינו וסידרו מקלטים בנשר הסמוכה, במסגרת פרויקט "עיר מקלט", וגם משתלמים בפקולטה להנדסה כימית יצאו עם דיקן הפקולטה לפנות מקלטים בחיפה. וזו רק רשימה חלקית מהעזרה שהעניקו אנשי הטכניון עקב המצב הביטחוני.
אבל הסיוע לא נעצר בגבולות המדינה, ונוכח העלייה בגילויי האנטישמיות וברטוריקה האנטי־ישראלית בקמפוסים ברחבי העולם הוזמנו סטודנטים, משתלמים לתארים מתקדמים וחברי סגל אקדמי הלומדים בחו"ל לבוא ולקיים מחקר, הוראה ולמידה בקמפוסים של הטכניון בחיפה.
"ראינו במדינות רבות גל מחאות אנטי־ישראלי ואנטישמי, ולמרבה הצער לגל זה הצטרפו אנשי סגל באוניברסיטאות רבות במערב, ארגוני סטודנטים ואגודות מקצועיות", אומר פרופ' סיון. "נוכח תגובות רפות של חלק לא מבוטל מנשיאי אוניברסיטאות מובילות בצפון אמריקה, באירופה ובאוסטרליה, הבנו שסטודנטים וחוקרים יהודים וישראלים רבים נתונים לאיומים פיזיים ומילוליים שמפריעים להם בפעילות האקדמית באותם מוסדות. על רקע זה, ומתוך הכרה בתפקידו ההיסטורי של הטכניון בתולדות העם היהודי, הכרזנו על תוכנית לקליטה מהירה של סטודנטים וחברי סגל מרחבי העולם המחפשים מפלט אקדמי".
חיבוק חם ללוחמים
תרומה משמעותית של הטכניון היא בכוח אדם במילואים, כאשר מתוך 15 אלף סטודנטים התגייסו כ־2,500 כבר ב־7 באוקטובר, וכך גם כ־500 אנשי סגל וסגל ההוראה. פרופ' סיון: "אני מניח שיש לנו עדיין יותר מ־1,000 מגויסים, וחשוב להבין איך מתמודדים עם העובדה הזאת ואיך מסייעים להם כשיחזרו ללמוד. יש פה הרבה מאוד קצינים, הרבה מאוד יוצאי יחידות קרביות, תמיד היה כך. גם סטודנטיות רבות גויסו, ואחוז גבוה מאוד מבין החיילות שמאיישות את הצוותים בכיפת ברזל הן נשות מילואים מהטכניון, כולל בעמדות מפתח.
"חשוב לנו שכל אחד ואחת מאנשי המילואים שלנו יידעו שכל בית הטכניון מגויס ורתום עבורם. כך, למשל, הקמנו יחד עם ידידי הטכניון בארץ ובעולם קרן סיוע מיוחדת שאפשרה לנו להעביר מענק מיידי של 6,000 שקלים לכל אחד מהם. יחד עם שורת צעדי תמיכה שכבר נקטנו הם מקבלים מעטפת כלכלית וקצת שקט. גם מהבחינה האקדמית נערכנו כדי להקל ככל הניתן על שובם ללימודים בקמפוס. הטכניון גם פרסם מתווה מעודכן לתשלום שכר הדירה במעונות, שיקל על הסטודנטים ובמיוחד על אלה המשרתים במילואים".
כ־80 חברי סגל וסטודנטים בטכניון איבדו בני משפחה שנרצחו ב־7 באוקטובר או נהרגו במהלך המלחמה, לחלק יש עדיין בני משפחה בקרב החטופים. שני סטודנטים מהטכניון נפלו בקרבות בעזה - רס"ר (מיל') דב משה (דובי) כוגן וסרן (מיל') דניס קרוחמלוב וקסלר. כוגן, לוחם שלדג, היה בן 32 בנופלו. הוא היה בוגר הפקולטה להנדסת מכונות וסטודנט לתואר מתקדם בפקולטה, ודור שלישי בטכניון - אביו, מאיר ז"ל, היה בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל והיה שותף לפיתוח כיפת ברזל, וסבו, אברהם ז"ל, היה ממקימי הפקולטה. כוגן הותיר אחריו את אשתו שקד ושלושה ילדים. קרוחמלוב וקסלר, בן 32 בנופלו, היה אמור להתחיל את שנת הלימודים הראשונה בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. הוא נהרג בעת מילוי תפקידו כקצין ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית.
"הרבה אנשי מילואים מהטכניון נפצעו, ואנחנו מקפידים ללוות אותם ולתמוך בהם", מספר פרופ' סיון. "יש למשל סטודנט שנמצא בשיקום, ואנחנו שולחים כל יום מונית להביא אותו לקמפוס ולהחזירו כדי שלא יחמיץ לימודים. מתחילת המלחמה ועד עכשיו אנחנו נמצאים בקשר עם יחידות צבאיות רבות, מסייעים בכל מה שאפשר. אחת היחידות המעניינות היא חטיבת כרמלי. זו חטיבה שהוקמה ב־1948 בזמן מלחמת העצמאות והגרעין שלה היה סטודנטים ואנשי סגל של הטכניון. נשארנו איתם בקשר לאורך השנים, אנחנו מציינים את יום הזיכרון כל שנה יחד איתם ואימצנו אותם בימים הראשונים של המלחמה.
"היה צריך לספק להרבה יחידות מזון, והטכניון הפך למרכז לוגיסטיקה. גם אגודת הסטודנטים נרתמה בצורה נהדרת, וגם הסגל האקדמי והמנהלי. ייצאנו מפה כמויות אדירות של מזון, ציוד צבאי וציוד רפואי. ההתנדבות של כולם היתה מדהימה ומעוררת השראה, אנשים פשוט באו כדי לעזור. ברגע שגופים שונים ראו את הפעילות העניפה שלנו - החלו להגיע עוד ועוד פניות לסיוע והענקנו מענה לכולם".