"אכזריות טהורה": הוריו של א', בן שנה וחצי שעבר התעללות בגן הזוועות בפ"ת, לא מצליחים לעכל

"49.

49 סעיפים בכתב אישום על התעללות.

49 סעיפים של התעללות בא' הקטן והמתוק שלי.

ילד שמש סקרן, פעלתן, אוהב אדם, נבון, חייכן וממגנט במתיקות, שבמשך 10 חודשים היה בפעוטון הזוועות 'הלולי של אורלי'.

שם הוא היה 6 שעות רצוף בתוך לול.

שם היה שעות מול קיר חגור לטרמפולינה.

שם היה עם ראש הפוך בטרמפולינה.

שם התייחסו אליו כמו חפץ על בסיס יומיומי.

הוא הוטח, נמשך בשערותיו, נדחף, נבעט, נזרק.

והלב, כמה פעמים כבר הוא יכול להישבר?

מסתבר שהרבה".

(מתוך פוסט של מיטל תרום, אמו של א' בן השנה וחצי, אחד הפעוטות מ"גן הזוועות" בפתח תקווה)

• • •

את הרגע שבו צפה בסרטוני מצלמות האבטחה המתעדים את ההתעללות הקשה בבנו א', תומר סלע לא שוכח. לפני כחודשיים, עם מעצרן של אורלי דוידוביץ' ובתה דניאל לייבוביץ' מהפעוטון "הלולי של אורלי", הוא זומן לתחנת המשטרה בפתח תקווה כדי לחזות במו עיניו בהתגשמות הסיוטים של כל הורה.

"הלב שלי דפק בחוזקה כשהחוקרת הראתה לי את הסרטון הראשון, מאמצע ינואר. מרוב הלם לא הבנתי מה אני רואה. א' היה על הטרמפולינה, ופתאום רואים את אורלי ניגשת אליו, מזיזה אותו בכוח ואז הוא נופל ככה כשהראש שלו למטה, נחבט ברצפה, והרגליים שלו באוויר למעלה. לא היה סאונד, אבל את החבטה יכולתי לשמוע בבירור בראש שלי. ראיתי את דניאל מצחקקת.

"הן התעלמו ממנו וסידרו את החדר. הוא היה עבורן כמו אחד החפצים. ואז הן יצאו, והבן שלי הקטן, הילד המתוק והחייכן, נותר ככה במשך דקות ארוכות כשהוא בוכה ומנסה להשתחרר מהקשירה, ללא הצלחה. היה לי קשה לקלוט את הסיטואציה. ביקשתי מהחוקרת להקרין לי את הצילומים שוב ושוב, אולי 20 פעמים. הייתי חנוק מדמעות, בקושי הצלחתי לדבר או לנשום".

על בסיס הסרטון הזה, ועוד 60 סרטונים של מצלמות האבטחה בגן, הוגש לאחרונה כתב אישום יוצא דופן בחומרתו נגד דוידוביץ', הבעלים ומנהלת המקום, ולייבוביץ', שהיתה אחראית על התינוקייה. 215 עבירות פורטו בכתב האישום והתייחסו ל־12 מתוך 15 הפעוטות, שהיו בגילי שנה עד שנתיים וחצי. כרבע מהעבירות - 49 - נוגעות רק לא'. לעיתים נראה כי העולל בהיר השיער והעיניים הפך לכאורה לשק חבטות, בעיקר של לייבוביץ'.

על פי כתב האישום, א' נגרר על הרצפה במשיכות בחולצתו, ולמרות בכיו. לעיתים הוא נותר לבדו במשך שעות ללא השגחה. בכמה מקרים הוטח בכוח אל מיטת הלול תוך כדי שגופו נחבט בסורגים. נראה כי לייבוביץ' העדיפה להעבירו ממקום למקום כשהוא מורם באוויר והיא אוחזת בפרקי ידיו, בגב חולצתו, או בלפיתה של אחת מרגליו ואחת מידיו, כמו היה בובת סמרטוטים משומשת בדרכה אל פח האשפה. לפחות פעמיים, כך נטען, היא משכה בשערותיו כדי להזיזו ממקומו.

"רק מפלצות יכולות להתנהג ככה לילד", נשנק קולה של מיטל. "עד ליום שבו צפינו בסרטונים, לא האמנתי שיש כאלה עוצמות של רוע ואכזריות בקרב בני אדם. עכשיו הבן שלי נאלץ לעבור מדי יום טיפולים ובדיקות רפואיות, ואובחן כסובל מעיכוב התפתחותי. הוא כמעט אינו יוצר קשר עין, ורק בשבועיים האחרונים התחיל ללכת, למרות שילדים בגילו הולכים כבר מספר חודשים. אולי הוא ישכח בעתיד את מה שחווה, אולי ההשפעות הקשות ייעלמו בעוד כמה שנים, אבל אנחנו נזכור תמיד".

"יש מכות בגן"

כשמיטל (39) עומדת במטבח ומכינה ארוחת ערב, יושב א' ליד השולחן, ממולל בידו הקטנה את תלתליו הזהובים ומשפתיו בוקעים מלמולים תינוקיים בלתי ברורים. הוא עדיין אינו מדבר, אינו פונה להוריו במילים "אמא" או "אבא", אולם מיטל מזהה כל צליל ומבינה שהוא רעב. לרגע מתעוותים פניו המלאכיים והוא מייבב חרישית. כשהביצה המקושקשת מונחת מולו, הוא מחייך באחת בפה מלא וחושף ארבע שיניים קטנטנות.

בסלון מונחים אינספור צעצועים. פסנתר פלסטיק אדום, משחקי הרכבה שונים ובימבה כחולה. א' מסיים לאכול וזוחל במהירות על ארבע לכיוונו של תומר. לפתע הוא מתרומם לבד לקול קריאות ההתלהבות של הוריו. "ראית? פעם ראשונה שהוא עושה את זה בלי תמיכה", צוחקת מיטל. היא פורסת את זרועותיה, וא' הולך לכיוונה על שתי רגליו. לרגע הם נראים כמו משפחה רגילה, לא כזו שמתמודדת עם טראומה טרייה ומייסרת, אבל אז המציאות טופחת על פניהם. א' מסרב להשחיל קוביות במשחק הרכבה ומפזר אותן על גבי השטיח.

"רוב הילדים בגילו כבר בונים מגדלים ויודעים להשחיל צורות, אבל הוא לא מסוגל", אומר תומר (36). "בשבוע האחרון הוא התחיל להצביע על חפצים שהוא רוצה, אבל רק מדי פעם. הוא יכול לזחול בבית, להתנגש במשחקים ולחטוף מכה, אבל לא יבכה. כאילו פיתח מין סיבולת גבוהה".

תומר ומיטל, שניהם עובדים בהיי־טק, הפכו לזוג לפני כשנתיים וחצי, וכעבור שנה הביאו לעולם את א'. הוא גדל לצד שני אחיו הגדולים (12 ו־9), ילדיה של מיטל מנישואים קודמים. באפריל 2021, כשהיה בן חצי שנה, נכנס א' לפעוטון של דוידוביץ' (55), שהעסיקה בו את בתה (32).

"היה לי ברור שאני רושמת אותו לשם, כי גם האחים שלו היו אצל אורלי", מסבירה מיטל. "זה גן שקיים 14 שנים, עם רשימת המתנה מטורפת, ונחשב להכי מבוקש בשכונה שלנו, כפר גנים ג'. רשמתי אליו את א' כשעוד הייתי בהיריון. יש הורים שמגיעים בכל בוקר משכונות אחרות".

א' שהה בגן עשרה חודשים בלבד, עד שהפרשה התפוצצה בתחילת פברואר. "כבר בהתחלה היו דברים שלא מצאו חן בעיניי, אבל סמכתי על אורלי למרות שלא היתה מאוד נחמדה אלי", אומר תומר. "היא הטיפה לי המון איך להתנהג עם הילד ומה אני צריך לעשות, אבל ראיתי בזה משהו חיובי. חשבתי שזה נובע מאכפתיות לילדים.

"פעם אחת, כשהיה בן פחות משנה, א' חזר הביתה עם הרבה שריטות על הפנים. אפילו ירד לו דם מהאף. היה ברור לי שילד אחר גרם לזה ולא כעסתי או האשמתי את אורלי, אבל שאלתי אותה איך היא או דניאל לא שמו לב. התשובה שקיבלתי היתה 'אני לא יכולה לומר לך מי שרט את הילד'. אמרתי שזה לא מה ששאלתי, שלא אכפת לי מי זה, ורק חשוב לדעת מדוע הן לא הבחינו בזה. הפעם התשובה שקיבלתי היתה 'יש מכות בגן ואני לא מבינה מה הבעיה'. היא גרמה לי להרגיש לא נוח עם העובדה שאני בכלל מעז לשאול משהו.

"אמרתי למיטל שהתשובה של אורלי מקוממת, שהיא לא היתה עניינית. הצעתי שנסיים את השנה ונרשום אותו לגן אחר. לא רציתי להישאר שם יותר, כי חטפתי מאורלי לא מעט. לא פעם העירה לי אם העזתי להביא את א' בדקה אחת איחור. קיבלתי ממנה נאום על איך אני מעכב אותה".

מיטל: "זו היתה טקטיקה אצלה. היא נהגה 'לאכול לך את הראש', ואז את מתעייפת ולא מתווכחת".

בתקופה שא' שהה בגן, הבחנתם בסימנים שיכולים להעיד על אלימות לכאורה כלפיו?

תומר: "לא ראיתי סימנים כאלה, אבל היו דברים אחרים שהעלו בי חשדות. כשהיה בן שנה בערך, הוא חזר עם פצעים בישבן ואורלי אמרה שזה קורה כי יש לו צואה חומצית. הלכנו לרופאים, קיבלנו משחה מיוחדת, אבל היתה לי תחושה שמשהו לא בסדר. ואז א' הרגיש לא טוב ונשאר שבוע בבית. באורח פלא הפצעים נעלמו. שבועיים אחרי שחזר לגן, המצב היה קטסטרופלי. לקח המון זמן עד שזה נעלם. תהיתי אם הן השאירו אותו יותר מדי זמן עם חיתול מלוכלך".

מיטל: "בתקופה האחרונה בגן הרגשנו שא' ברגרסיה. הוא דחף אנשים מהמשפחה המורחבת, לא נתן שיתקרבו אליו ונצמד אלי ולתומר. חשבנו שזה עניין של גיל, שלב בגדילה שלו. עכשיו אני כבר לא בטוחה".

תומר: "ויש גם את הצעקות בלילה. חשבנו שזה שיניים, אבל היה בזה משהו אחר. למשל, אם א' רעב, אנחנו שומעים קודם כל קולות של אי־נוחות ואז הוא פותח באזעקה. במקרה הזה היה שקט, ואז זעקות אימים ללא הקדמה. הייתי בטוח שזה חלום רע, כי לפעמים הוא בכה מתוך שינה. היום אני שומע מהרבה הורים שעברו את אותה טראומה, שגם הילדים שלהם צעקו באמצע הלילה ללא סיבה".

שיתפתם את אורלי בהתנהגות שלו?

מיטל: "לכל דבר היה לה הסבר. פעם זה שיניים, פעם זה גזים, שלשולים ומה לא".

תומר: "היה סימן אחד שלא פירשנו נכון, ואני מכה על חטא. א' לא אהב להיות על הידיים של דניאל. הרגשתי את זה כשהבאתי אותו בבוקר. היא היתה מנשקת אותו, מסניפה אותו, ולי לא היה ספק שא' בידיים טובות. חשבתי שסתם לא בא לו שמישהו אחר יחזיק אותו. אני לא יודע אם דניאל עשתה לי הצגה, אבל אני עדיין המום מהפער בין מה שראיתי במצלמות האבטחה לבין המחזה שקיבלתי בבוקר. הייתי בטוח שהבן שלי מקבל את היחס הכי טוב שיש".

אחד הסימנים הראשונים שהדאיגו את תומר ומיטל היה המבט של א'. גם אם הסתכל לכיוונם, עיני הדבש שלו לא הצליחו להתמקד לאורך זמן ובהו לעיתים בחלל. "שמתי לב לזה לפני קצת יותר מחודשיים", אומר תומר. "לפעמים א' לא הגיב כשקראתי לו, וגם לא יצר איתי קשר עין. תהינו אם מדובר בבעיית ראייה או משהו נוירולוגי, ותכננו לקחת אותו למכון להתפתחות הילד, אבל אז התפוצצה הפרשה".

הכל החל באמצע ינואר, כאשר שתי אימהות מהפעוטון הבחינו בחבלות על גופם של ילדיהם בני השנתיים, והחליפו ביניהן רשמים. "אחת מהן נכנסה לעמוד הפייסבוק של הגן וראתה תמונה של ילדים מציירים", מספרת מיטל. "היא שמה לב שברקע יש משהו מוזר, אז עשתה צילום מסך והגדילה. ראו מרחוק דלת פתוחה של הגן ומאחוריה ילד על טרמפולינה כשהוא עם הראש למטה והרגליים למעלה. כמה דקות אחר כך נמחקה התמונה ועלתה מחדש בלי הרקע.

"האמא שלחה אלי את התמונה ושאלה אם מדובר בא'. מייד זיהיתי אותו. העברתי את התמונה לאורלי ושאלתי אותה מדוע הוא הפוך. היא ענתה לי תשובה שנשמעה כעוסה. 'מיטל, הוא נרדם בטרמפולינה'. כאילו, מה אני רוצה ממנה בכלל. עניתי לה בעדינות שנראה שהטרמפולינה קטנה למידותיו, שמדובר במנח שלא מתאים לשינה. היא אמרה שיש ילדים שאוהבים לטפס לבד לטרמפולינה, ושהיא תעלה אותה למחסן. קשה היה לי להאמין שא' טיפס לשם לבד, אבל בשלב הזה סמכתי עליה, למרות שהיא נתנה לי תחושה שאני זו שלא בסדר בגלל כל השאלות. רק אחרי שהכל נחשף, התברר שזה היום שבו צולם הסרטון שראינו במשטרה".

כעשרה ימים אחר כך, וללא ידיעתה של מיטל, פנו האימהות למטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, שהוקם בימים שבהם נחשפה פרשת ההתעללות בגן של כרמל מעודה בראש העין. מטרת המטה, שנרשם כעמותה, היא לייצג נפגעים מעבירות התעללות בגנים ולפעול לתיקון וליישום חוק הפיקוח על הגנים וחוק המצלמות. כל הורה יכול לפנות לעמוד הפייסבוק של מטה המאבק ולקבל מענה.

סיון מדרי מהמטה היתה הראשונה שדיברה עם האימהות מהפעוטון. "הן סיפרו לי שפתחו קבוצת ווטסאפ, שאליה הצטרפו עוד שלוש אימהות, ובה שיתפו חשדות לתקיפה לכאורה של ילדים. הן אמרו שהילדים צורחים באמצע הלילה, שיש להם לפעמים סימנים חשודים על הגוף ושאחת הילדות אמרה ש'דניאל עושה איה', כשהכוונה לכואב", היא משחזרת. "לטענתן, הן דיברו על כך עם אורלי דוידוביץ' והתשובות היו שהילד שלהן נפל מהנדנדה, או שפעוט בגן שרט אותו. האימהות לא היו שקטות. ייעצתי להן להשתמש במכשיר הקלטה. אחת מהן תפרה אותו לקפוצ'ון של הבת שלה, והמכשיר עבד חמש שעות וקלט את המתרחש בגן".

"הילדה הזו אהבלה"

תמלול ההקלטה שפורסם בתקשורת מעורר פלצות. הגננות נשמעות צועקות על הפעוטות ומאיימות עליהם בעונש, וברקע בכי קורע לב. שניים מהילדים כונו "שטן", ועל אמא של אחד הפעוטות נאמר: "הילדה הזו אהבלה. שתיחנק אמא שלה, שתמות. איך היא עוד לא קיבלה קורונה, השטן הזו?". בהמשך נשמעת אורלי כשהיא מעירה לדניאל על כך ששמה חיתולים לילדים שכבר נגמלו, רגע לפני שההורים מגיעים לקחת אותם. היא הבהירה לבתה שתשקר להורים. "אגיד שלא ידעתי. אגיד שלא הייתי פה", אמרה.

"למרות ששמעו את הצעקות והקללות, לאימהות היה קשה להאמין שיש בגן אלימות פיזית כלפי הילדים", ממשיכה סיון. "עוד באותו ערב, ב־31 בינואר, הן הגישו תלונה מקוונת באתר המשטרה, ולמחרת הגיעו פיזית לתחנת פתח תקווה והביאו איתן את ההקלטה".

תומר ומיטל, כמו גם רוב ההורים בגן, לא ידעו דבר על תלונת שתי האימהות. "ב־6 בפברואר, יום ראשון בערב, התקבלה בקבוצת הווטסאפ של הגן הודעה מאחת מהן", אומרת מיטל. "היא כתבה שהוציאה את הבת שלה, שהגישה תלונה, אבל לא יכולה להוסיף יותר פרטים כי זה מה שביקשו ממנה במשטרה. היא הטילה פצצה. ההורים לא הבינו במה מדובר, וחלק כעסו".

תומר: "בשלב הזה עוד הייתי רגוע. אמא שלי היא סייעת בגן, ושמעתי ממנה שלפעמים הורים נכנסים ללחץ בגלל מילה של ילד".

מיטל: "למחרת בבוקר לקחתי את א' לגן ושאלתי את אורלי מה הסיפור. היא ענתה שאינה יודעת מה רוצים ממנה, וכינתה את האימהות האלה כ'קבוצה של משועממות'. לדבריה, הן הגזימו".

אחר הצהריים אסף תומר את בנו מהפעוטון ושוחח גם הוא עם דוידוביץ'. "היא סיפרה שלקחו את מצלמות האבטחה ואמרה שהכל פתוח. הרגשתי שהיא מאמינה שלא ימצאו דבר. אולי חשבה שהשוטרים יחפפו, יראו דקה פה ודקה שם. למזלנו, הם התייחסו לתלונה במקצועיות וצפו בכל הסרטונים".

מיטל: "באותו יום, אחר הצהריים, אורלי השאירה הודעה להורים ואמרה שלא תפתח את הגן למחרת, ב־8 בפברואר, כי זימנו אותה למשטרה. היא אמרה שזה לצורך מתן עדות, אפילו לא לחקירה. כנראה היתה בטוחה שהיא חוזרת מייד הביתה".

"א' התעורר בצעקות"

דוידוביץ' ולייבוביץ' לא שיערו כי הוצאת שני ילדים מפעוטון היא תחילתו של כדור שלג ענקי שיתנפץ עליהן. מייד עם הגשת התלונה במשטרת פתח תקווה, הוכנה במשרד החקירות של התחנה בקשה לצו שיפוטי שיאפשר להחרים את מצלמות האבטחה בפעוטון. הצו התקבל ב־4 בפברואר, ובאותו יום התייצבו החוקרים בביתה של דוידוביץ'. הם פשטו על הגן, שממוקם בקומה התחתונה של הווילה הדו־מפלסית שבה היא מתגוררת, והחרימו את מערכות ההקלטה (DVR) של ארבע המצלמות. המערכות הכילו סרטונים יומיומיים חודשיים אחורנית, ובסך הכל מדובר בכ־2,000 שעות צילום.

בתחילה חיפש צוות החוקרים אחר תיעוד הטרמפולינה עם א', לפי תאריך פרסום התמונה בפייסבוק. אחר כך התגלו הטחות של פעוטות בלול, דחיפות, סטירות, משיכות בשיער ומעשי אלימות נוספים. התיעוד היה קשה לצפייה. זה הספיק לשוטרים כדי לזמן את דוידוביץ' ולייבוביץ' לחקירה תחת אזהרה, אז גם התברר כי הגן הופעל ללא אישור עירייה. השתיים הכחישו את הטענות על תקיפת הילדים, גם לאחר שהוצגו להם שניים מהסרטונים.

כדי לסיים את התיק כמה שיותר מהר, הצטרפו לחוקרי התחנה עשרות חניכים מקורס שוטרים. הם צפו בצילומים במשמרות שנפרסו על פני כל שעות היממה, ורוב הצוות הגיע מיוזמתו גם במהלך סופי השבוע. חלקם לא הצליחו לעצור את הדמעות.

"כששמעתי בתקשורת על המעצר, קיוויתי בסתר ליבי שיתברר שהפרשה היא לא כצעקתה", אומר תומר בכנות. "זה היה במין תמימות, שבה אתה מקווה שהילד שלך לא נפגע. הרי המנעד רחב. זה יכול להתחיל מקללות ועד למעשי כרמל מעודה. התפללתי שמדובר רק בהרמת קול. כשהגעתי הביתה, מיטל אמרה שהתקשרו מהמשטרה וניאלץ להגיע למחרת לתחנה. בערב כל ההורים מהגן עלו לשיחת ועידה עם יוסי חברה ממטה המאבק, ואחד ההורים מהגן של כרמל מעודה. שאלתי אם יש סיכוי שלא מדובר במכות אלא רק בקללות, ויוסי הסביר שאם קוראים לנו למשטרה זה אומר שא' היה מעורב באלימות פיזית וניאלץ לצפות בסרטונים. באותו רגע השתררה דממה. כל הורה שזומן למשטרה הבין את המשמעות".

מה עבר עליכם באותו לילה?

תומר: "לא ישנו דקה. היו לי סרטים בראש. א' התעורר מדי פעם בצעקות, ורציתי להעביר אותו למיטה שלנו ולחבק אותו, אבל הבנתי שחשוב שנתנהג כרגיל.

"למשטרה הגעתי עם עיניים אדומות מדמעות ומעייפות. הם ביקשו שכל אחד ייכנס בנפרד והייתי הראשון, כי מיטל פחדה. אחרי שראיתי את הסרטון עם הטרמפולינה, כנראה הייתי מאוד חיוור כי החוקרת שאלה אם אני רוצה מים. היא ביקשה להציג עוד סרטון, וראו בו את א' על כיסא האכלה. דניאל משכה אותו החוצה בכוח ללא הצלחה, אז היא ניערה וטלטלה אותו כדי שישתחרר. ראיתי שכאב לו. הוא בכה והלב שלי נקרע. פתאום היא העיפה אותו באוויר וזרקה אותו מגבוה ובכוח אל הלול".

מיטל מתכווצת במקומה. "הייתי בלחץ אטומי כשראיתי את תומר יוצא נסער ובוכה. נכנסתי לחדר החקירות ברגליים רועדות. בסרטון הראשון ראיתי איך דניאל תופסת את א' מהחולצה ומטיחה אותו בלול. הייתי בשוק מוחלט. בכיתי. לא הייתי מסוגלת לראות יותר".

מאותו יום נשארו שניהם עם א' בבית. "החיים שלנו התהפכו ויותר מחודש לא הלכנו לעבודה", היא אומרת. "רגע אחד את לוקחת ילד לגן ומנהלת חיים נורמליים, ופתאום אין יותר כלום מזה. השגרה שלך היא להיפגש עם מטה המאבק, ללכת להארכות מעצר בבית המשפט ולרוץ עם א' בין רופאים כי המכות שהוא חטף בראש חייבו בדיקות מעמיקות.

"הלכנו לאורתופד ולרופא עיניים, שם הכל נמצא תקין. המומחית לרפואה דחופה בילדים והפסיכולוגית ההתפתחותית הן אלו שדיברו על העיכוב ההתפתחותי. אז עכשיו אנחנו כל היום סביב טיפולים אצל קלינאית תקשורת, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק. נשאר לנו לקבל החלטה לגבי בדיקת MRI, שתראה אם יש חבלות ישנות. הבעיה שזו בדיקה בהרדמה ומדובר בילד בן שנה וחצי בסך הכל".

אתם חושדים שהעיכוב ההתפתחותי קשור לטראומה שחווה בגן?

מיטל: "אין לנו הוכחה פורמלית עדיין, ורק התחלנו את הבדיקות, אבל קשה שלא לעשות את ההקשר. איך ילד יכול להתפתח כראוי כשאת רואה שמניחים אותו כל כך הרבה שעות בטרמפולינה? יום אחד הוא היה שש שעות רצוף בתוך לול, והוציאו אותו רק פעם אחת כדי להחליף לו חיתול".

תומר: "אני אפילו לא יודע מה א' חושב על מה שעשו לו. אני חושש לא פחות להתפתחות הנפשית שלו. הוא בכה ולא התייחסו אליו. איך יידע מהו מגע טוב לעומת מגע רע? כשגוררים אותך ומטיחים אותך, אתה חושב שככה הם החיים. אולי, בגילו הפעוט, הוא חושב שככה העולם צריך להתנהל ושזה נורמלי לדחוף אנשים, למשוך להם בשערות ולהטיח אותם לקרקע. ילד בגילו לומד כל יום דבר חדש, ותראי מה הוא למד בעשרה חודשים בפעוטון.

"כשבוע אחרי שהיינו במשטרה, ביקשתי לראות עוד צילומים. הציגו לי סרטון שבו רואים את א' עומד כששתי הידיים שלו נשענות על הרגליים של דניאל כתמיכה. פתאום אורלי נכנסה, ודניאל העיפה את א' ממנה. היא דחפה אותו בכתפיים, והוא נפל לאחור וחטף מכה בראש. א' נשאר שוכב על הרצפה ממרר בבכי, והן דילגו מעליו והתעלמו ממנו במשך דקות ארוכות".

58 עמודים של כתב אישום

מאז תחילת החקירה ב־8 בפברואר, דוידוביץ' ולייבוביץ' לא שבו לביתן, ומעצרן הוארך שוב ושוב בבית המשפט המחוזי בלוד. אחרי אחד הדיונים התמוטט תומר על הרצפה, מול שאר ההורים, וצעק לעברן בדמעות: "מה עשיתן לבן שלי, מה עשיתן לו?" השתיים יישארו בנווה תרצה עד ל־17 במאי, אז יתקיים דיון בנוגע להארכת מעצרן עד לתום ההליכים המשפטיים.

כשלושה שבועות לאחר שהפרשה נחשפה, הגישה עו"ד טל קרת מפרקליטות מחוז מרכז את כתב האישום בעל 58 העמודים. לייבוביץ' ודוידוביץ' מואשמות בהתעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, ביחד ולחוד. לייבוביץ' מואשמת גם בתקיפת חסר ישע הגורמת לחבלה של ממש.

לראשונה בפרקליטות, הוחלט ביוזמתו של עו"ד משה יחזקאל להגיש נגד דוידוביץ' גם בקשה לחילוט נכסים - הליך שהתנהל עד כה מול ראשי ארגוני פשיעה או עבריינים שמעלו בכספים, בנימוק שהרכוש סייע לביצוע פשע. לאחרונה מכר בעלה של דוידוביץ' את ביתם, אולם כשני מיליון שקלים מסכום המכירה הוחרמו על ידי המדינה.

כמות האישומים ואופי המעשים כלפי הילדים קשים לעיכול. את מרבית מעשי ההתעללות ביצעה לייבוביץ', אולם בחלק ניכר מהם נכחה דוידוביץ' במקום ולא הפסיקה את ההתעללות או סייעה לפעוטות במצוקתם. לייבוביץ', כך נראה, לא בחלה בדבר. פעם אחת הצליפה בחוזקה בפעוט בן שנה, באמצעות חיתול בד. בילד אחר בעטה. פעוטה נוספת נגררה בשערותיה עד למרכז החדר, ואילו את אחד הילדים היא הרימה באוויר וזרקה אותו בכוח מעל ראשם של הפעוטות, שישבו על רצפת החדר. הילד פרץ בבכי, ונותר לשכב על הרצפה מבלי לזוז כמעט חצי שעה, בלי שלייבוביץ' ניגשה אליו או ניסתה להרגיע את בכיו.

הסעיפים המיוחסים להתעללות בא' לא פחות חמורים. באחד הימים האכילה לייבוביץ' את הפעוטות מאותה כפית ומאותה קערה. "היא עצרה ממלאכתה", כך צוין, "ניגשה לא', הרימה אותו מידו ורגלו, ונשאה אותו לחדר התינוקות, בעודו באוויר ונוטה על הצד, והשליכה אותו לתוך מיטת לול. דוידוביץ' הבחינה במעשיה ולא עשתה דבר, ואפשרה את המשך הפגיעה בפעוט". במקרה אחר נטען כי "לייבוביץ' ניגשה לפעוט, אחזה בשיערו ומשכה אותו אליה בסיבוב, בעוד דוידוביץ' אחזה בידו, השכיבה אותו בחוזקה על הרצפה".

כמה ימים אחר כך, חווה א' התעללות דומה. "לייבוביץ' ניגשה לפעוט שנענע את מיטת הלול", נכתב. "היא אחזה בשיער ראשו, משכה וניערה כך את כל גופו. לאחר מכן הפילה אותו בחוזקה לתוך הלול, אחזה ברגלו, הרימה אותו באוויר וסובבה אותו כך שבטנו כלפי המזרן, והפילה אותו פעם נוספת למיטת הלול".

סצנה קורעת לב התרחשה ב־6 בינואר. "לייבוביץ' אחזה בעורף חולצתו וגררה אותו כך לטרמפולינה סמוכה. היא קשרה אותו והותירה אותו שם למשך שעתיים, תוך שהיא מתעלמת ממנו. כעבור 40 דקות ישבה לייבוביץ' עם מספר פעוטות סביבה וחילקה להם חתיכות לחם. היא דחפה את הטרמפולינה שבה ישב הפעוט לצד החדר, כך שהוא נותר בגבו לשאר הפעוטות. אחרי 41 דקות היא דחפה את הטרמפולינה והפעוט, באמצעות רגלה, לחדר התינוקות".

"איזה אדם מסוגל לבודד חברתית פעוט בזמן האוכל?" נשבר קולה של מיטל. "איך אפשר לשים תינוק יותר מחצי שעה כשפניו אל הקיר? התחלתי לקרוא את כתב האישום והתפרקתי באמצע. לא הייתי מסוגלת. רק אז הבנתי באמת מה עבר על הילד שלי. הגן היה כמו מחסן והילדים הם החפצים".

תומר: "נראה לי שא' בכה שם בלי סוף. סצנת הטרמפולינה לא יוצאת לי מהראש".

"לא יכולתי לשמור עליו"

על פי כתב האישום, ב־16 בינואר שהה א' כשהוא חגור על טרמפולינה שאינה תקינה, אינה יציבה וללא משענת. "דוידוביץ' הזיזה בחוזקה באמצעות רגלה את הטרמפולינה עם הפעוט למרכז החדר, וכתוצאה מכך נפלה הטרמפולינה אחורנית והפעוט נותר עם ראשו סמוך לרצפה ורגליו באוויר.

"לייבוביץ' ודוידוביץ' נכנסו ויצאו מהחדר כמה פעמים, תוך כדי שהבחינו במצבו של הפעוט, אך התעלמו מכך. הוא נותר בתנוחה הזו, תוך שניסה לזוז ולהיחלץ מהטרמפולינה, במשך 13 דקות, אז ניגשה לייבוביץ' לטרמפולינה והצמידה אותה לקיר.

"כעבור כשלוש דקות בלבד נפלה הטרמפולינה פעם נוספת, וראשו של הפעוט נחבט ברצפה. שוב הוא עם ראשו סמוך לרצפה ורגליו באוויר. לייבוביץ' נכנסה ויצאה מהחדר מספר פעמים, תוך שהיא מתעלמת ממצבו ולא מסייעת לו. היא לא שחררה את הפעוט מהטרמפולינה במשך 15 דקות, אף שהוא בכה וניסה להיחלץ".

בחודש האחרון שוהה א' לסירוגין בגן במושב כפר מעש, במטרה לשלבו באיטיות. תומר שולף את הנייד שלו ומראה לי סרטון שונה. "תראי איך הילדים יושבים על כיסאות, עוקבים אחרי התנועות של הגננת, מרימים ידיים ומתופפים על הברכיים", הוא אומר. "רואים שא' בהלם. הוא יושב שם ללא תזוזה. כנראה לא חווה הפעלות כאלה בעבר ולכן הוא לא יודע מה לעשות".

היו לכם התלבטויות אם להכניס אותו שוב לגן?

תומר: "המון. רשמנו אותו לגנים, כולל כאלה מחוץ לעיר, ואחר כך ביטלנו. חשבנו גם על חינוך ביתי, אבל אין לנו אפשרות כלכלית".

מה עובר עליכם מאז נחשפה הפרשה?

"אנחנו לא ישנים בלילות, ורק לאחרונה חזרנו לעבודה. קשה לתפקד ולדאוג לפרנסה כשכל הזמן צריך לרוץ בין רופאים ומטפלים. נקודות האור הן ההתקדמויות הקטנות שלו, שמראות שאין לא' בעיה מולדת. אחרי שעבדנו איתו שבוע שלם הוא התחיל ללכת קצת. אני שמח על כל הטבה, אבל קשה לי להימנע מלחשוב על מה לא ישתפר. מה יקרה עם קשר העין? עם הביטחון העצמי שלו? איזה ילד הוא יהיה בכיתה א'? האם יסבול מהפרעת קשב?"

תגיעו לכל הדיונים בבית המשפט?

מיטל: "אשתדל, אם לא אשבר".

תומר: "לא קל לי לשתף במשהו אישי כזה, אבל השבוע לא הצלחתי לקום מהמיטה. כמו דיכאון. הלכתי לראשונה בחיי לפסיכולוג. אמרתי לו שהרגשתי חוסר אונים מטורף בגלל שלא יכולתי לשמור על הילד שלי. אני מתעורר באמצע הלילה בבהלה כי אני חולם על הסרטונים. זה משגע אותי".

תגובות

סנגוריה של אורלי דוידוביץ', עוה"ד תמי אולמן ושחף אולמן, מסרו בתגובה: "אנחנו עדיין לומדים את חומר החקירה רב ההיקף, ולא נוכל לתת תגובה לפני שנגיש אותה לבית המשפט".

סנגורה של דניאל לייבוביץ', עו"ד ארי שמאי, מסר בתגובה: "ליבי עם הילדים והוריהם, את הדיון ננהל בבית המשפט".

tala@israelhayom.co.il