זה לא שגרתי לראות את רס"מ נ', האישה היחידה במשטרת ישראל שמשמשת מפעילת סוכנים סמויים, כשדמעות נקוות בעיניה השקדיות. הצעירה בעלת החזות הרצינית והקשוחה מעט, המתנהלת במקצועיות ובאומץ מול עבריינים ותיקים וחברי כנופיות פשע, מתכווצת בכיסא כשהיא נזכרת ברגע שבו צפתה לראשונה בסרטוני המצלמות הנסתרות שהוטמנו בבית אבות בנס ציונה.
"זה היה לפני שלוש שנים", היא משחזרת. "בעקבות תלונות על התעללות בקשישים הפעלתי במקום סוכן־שוטר. הוא הצליח להתקבל לעבודה כאב הבית, במטרה לאסוף ראיות נגד צוות המטפלים. לא פעם הוא שמע בכי מהחדרים שבהם התקנו את המצלמות. כמה ימים אחר כך צפיתי בסרטונים. מה שראיתי שם לעולם לא יימחק לי מהזיכרון. ראיתי מטפל שמכה קשיש באגרוף וחונק אותו בכרית. ראיתי אדם מבוגר ונכה זועק מכאב, והלב שלי נקרע. במקרה אחר ראינו שני עובדים מקיימים יחסי מין ליד המטופל.
"במשטרה את נחשפת להמון עוולות, אבל זה היה אחד הרגעים הקשים שלי בתפקיד. בכיתי כמו ילדה. היה לי חשק לעצור את ההפעלה של הסוכן, לרוץ לשם ולשים אזיקים על כל מי שהופיע בסרטונים. בערב הלכתי להורים שלי וחיבקתי אותם חזק. הפעלת סוכנים בתוך כנופיות פשע מרחיקה מהרחובות סוחרים בסמים ובאמצעי לחימה, אבל כאן ההפעלה היתה ערכית יותר ונוגעת בכולנו. זה היה יכול להיות ההורה של כל אזרח במדינה".
נ' לא מפעילה רק שוטרים סמויים. כחלק מעבודתה במחלק הסוכנים של היחידה המרכזית במחוז מרכז, היא מטפלת גם בסוכנים עבריינים שחצו את הקווים. רבים מהם שועלי פשע מתוחכמים, שהסכימו לפנות נגד ראשי ארגון רצחניים, לאחר עבודת שכנוע יצירתית וארוכה.
לאורך כמעט עשור שימשה נ', לבדה, בתפקיד שבנוי על טהרת המין הגברי, אולם לפני כשנה וחצי הצטרפה ליחידה המסווגת פקד מישל גרז'דיאנוב, שמכהנת כקצינת סוכנים וכסגנית ראש המחלק. היא האישה הראשונה והיחידה במשטרה המשרתת בתפקיד זה. בחודשים האחרונים פועלות נ' ומישל יחד בפרשה גדולה, שחובקת את גבולות ישראל ועדיין אסורה בפרסום.
"העובדה ששתינו הנשים היחידות במחלק הסוכנים, מבין יותר מ־30 אלף שוטרים, היא אולי קצת עצובה, אבל תלויה בעיקר בבחירה של הנשים עצמן", אומרת מישל. "אף אחד לא ימנע משוטרת שמתאימה לתפקיד להפוך למפעילת סוכנים או לקצינת סוכנים. עם זאת, צריך להבין את ההקרבה. מדובר בעבודה אינטנסיבית, לרוב ללא יום או לילה, תוך ויתורים אישיים זמניים, דוגמת זוגיות או משפחה. מצד שני, מדובר בתפקיד המאתגר, המספק והמרתק ביותר במשטרה. הייתי שמחה לראות בו יותר נשים".
נ': "אין מושג כזה 'תפקיד שאישה לא יכולה לעשות'. אנחנו יכולות לעשות הכל ולהביא ערך מוסף. התפיסה שלפיה גבר יתנהל טוב יותר מול עבריין, אינה נכונה. יש לנו יתרון, והוא אינטליגנציה רגשית. המדע הוא שקבע שהיא גבוהה יותר בקרב נשים. לעבריינים קל יותר לשוחח עם מפעילה על הילדים, על הבעיות מול האישה, על חששות שלא היה חושף בפני גבר קשוח - ולדעת שהמפעילה שלו תהיה מקצועית אבל גם אמפתית, רכה ותומכת".
• • •
השכונה שבה גדלה נ' (37) כילדה היתה יכולה להסיט אותה בקלות למחוזות אחרים. בעוד אחותה התאומה נחשבה לתלמידה מצטיינת, היא עצמה התנהלה כמו חתולת רחוב. לא אחת ברחה מהלימודים וישבה עם חבריה על מעקות הברזל של המרכז המסחרי. את השוטרים שסיירו ברחובות הם כינו "מנאייק". למרות זאת התגייסה לחיל האוויר, ואחרי שחרורה נרשמה לקורס לחוקרים פרטיים.
"שכן של הוריי, שהיה קצין במשטרה, פנה אליהם כשהייתי בת 21 והציע להעביר את הפרטים שלי ליחידה ביטחונית, מבלי לפרט מהי", היא מגוללת את דרכה לתפקידים הייחודיים שעשתה כבר בהתחלה. "הסכמתי, כי אני הרפתקנית. עברתי המון מבדקים ובהתחלה לא היה ברור לי לאן אני מיועדת. רק אחר כך הבנתי שמדובר בתפקיד מסווג מאוד במערך המודיעין של המשטרה. בקורס הכרתי את מי שהפך אחר כך לבעלי.
"עם תחילת העבודה גיליתי שההקפצות והעומס לא מאפשרים לקיים חיי משפחה, ועזבתי אחרי שנתיים לעבודה משרדית בתחום האיסוף המודיעיני במחוז מרכז. המפקדים הציעו לי לפעמים לשמש בתפקיד סוכנת סמויה, אבל סירבתי. רציתי שהמשפחה תהיה במקום הראשון. הסכמתי לבצע מדי פעם עבודות נקודתיות וזמניות".
למרות סדר העדיפויות, ב־2012 התגרשו נ' ובעלה, מבלי שהביאו לעולם ילדים. "באותה תקופה הציע לי אחד מקציני המודיעין להפוך למפעילת סוכנים. זה היה עיתוי טוב מבחינתי. הייתי בת 26, חיפשתי איך למלא את הזמן אחרי הגירושים והתגעגעתי לעבודת שטח. לא הערכתי כמה זה ישאב ממני. לא קלטתי את המעטפת שמעניקים המפעילים לסוכנים. הם אלה שבונים את סיפור הכיסוי, מתדרכים, רואים את התמונה הכוללת ודואגים לחייו של הסוכן.
"יצאתי לקורס מפעילי סוכנים, והייתי שם האישה היחידה. אמנם לפני 15 שנה היתה מפעילת סוכנים אחת, גם היא במחוז מרכז, שכיום משרתת במשטרה ביחידת להב 433, אבל מאז שום שוטרת לא מילאה תפקיד כזה".
איך נראתה הפעולה הראשונה שלך?
"הפעלתי סוכנת־שוטרת בפרשת סמים שנמשכה שנה שלמה, ולצידי פעל מפעיל ותיק. באופן טבעי קל יותר להפעיל סוכן שהוא שוטר מאשר סוכן שהוא עבריין. עם עבריינים צריך לדבר בשפה שלהם, להכיר את הסלנג העברייני, את צורת החשיבה, לדעת איך להפוך אותם למשתפי פעולה עם המשטרה, להביט בהם בגובה העיניים, ובמקביל צריך שיבינו שאת בעלת הסמכות".
כעבור שבע שנים במחלק היתה נ' לאחת משלושה מפעילים שאחראים על הסוכן הידוע בתולדות משטרת ישראל - ליאון - שקיבל את כינויו בשל דמיונו לשחקן ז'אן רנו, שגילם מחסל בסרט קולנוע שנושא אותו שם. ליאון, תושב לוד בשנות ה־40 לחייו, היה עבריין בכיר במגזר הערבי ונחשב לאחד היעדים המשטרתיים הנחשקים, בשל קשריו עם כל בכירי עולם הפשע בישראל. הוא היה מעין קצין המודיעין של העולם התחתון. בשנים הרבות שבהן בילה בבתי הסוהר, טווה רשת קשרים חובקת מגזרים ואזורי שליטה, בזכות התנהלותו הרגועה.
ב־2018 נמאס לליאון מחיי הפשע ומהעובדה שאינו לוקח חלק בגידול ילדיו, והחל לשמש מקור מודיעיני של ימ"ר מרכז. הפיכתו ממקור לסוכן סמוי היתה מלאת מהמורות ויצאה לפועל רק ביום העצמאות 2019. "הוא התלבט תקופה ארוכה, כי מקור רק מעביר מידע - אבל סוכן זה כבר משהו אחר", אומרת נ'. "הוא היה חייב להעמיד פנים, לשקר בלי למצמץ לראשי משפחות פשע, להסגיר את האנשים שעד לפני רגע היו שותפים שלו, וכל זה תוך כדי סיכון חייו אם ייחשף. ההחלטה הסופית שלו הגיעה כשהבית שלו נשרף, והוא מילט לבדו את אשתו והילדים. הם מצאו את עצמם ברחוב, כשאף אחד מהקרובים אליו לא נרתם לסייע לו. המחלק עמד לצידו. בדיוק התפנתה דירת מסתור שלנו, והבאנו אותו אליה. הוא הרגיש שרק המשטרה עמדה לצידו".
איך ליאון התייחס אלייך כאישה?
"בגלל שהוא שייך למגזר הערבי, בעל דעות שמרניות לגבי תפקידה של האישה, היתה התלבטות במחלק אם לשלב גם אותי. החלטנו שאגיע לאחת הפגישות איתו ונראה איך הוא מקבל את הנוכחות שלי. החיבור בינינו היה מיידי. ליאון היה מאוד פתוח איתי. הוא דיבר על הבנות שלו ועל החינוך שלהן, וסיפר על ייסורי המצפון שלו כלפי אשתו, שתמיד המתינה לו כשישב בכלא. לא היה ספק שאני בפנים".
• • •
אחת הדרמות הגדולות בהפעלה של ליאון אירעה ביום שני, 4 בנובמבר 2019. הוא נשלח לרכוש מטען מעבריין שמתמחה בהרכבת מטעני נפץ. "באותו ערב הייתי במסיבת רווקות של חברה באזור השרון, כשליאון שלח לי הודעה וכתב שאיש המטענים הודיע לו שהוא בדרך לרמלה עם המטען. יצאתי במהירות ודיווחתי לסוכן נוסף על ההודעה. לא היינו רגועים שחומר נפץ מסתובב ככה בחוץ. זאת היתה תקופה קשה מבחינה פלילית. פעם מצאו לבנת חבלה מתחת לרכב בתל אביב, במקרה אחר נמצא מטען שיועד לחבר מועצת העיר בקלנסווה. כמו היום, עבריינים עפו באוויר בגלל סכסוכי כנופיות.
"עוד בטלפון עשינו לליאון סימולציה והבהרנו לו שהוא צריך לקבוע מקום מרוחק, ליד שדה פתוח, ושם ישאירו את המטען כדי שחבלן משטרתי יוכל לנטרל אותו. איש המטענים החליט שהוא זה שיקבע את המיקום. הוא נפגש עם ליאון בשכונת אפקה ברמלה ועקבנו אחריהם כשצעדו לכיוון מרכז מסחרי קטן. היינו בלחץ, כי המקום היה הומה אדם והמפגש חרג מהמסגרת שתכננו.
"ראינו את העבריין נכנס לכביש גישה קטן בין בניין מגורים לפיצרייה. הלב שלי נפל מדאגה. 20 מטר משם ישבו משפחות עם ילדים ואכלו פיצה. המחשבה שעלולה להיות תקלה במטען הבהילה אותנו. פתאום ראינו את ליאון יוצא מהשביל עם שקית אטומה ביד. ידענו שזה המטען, אבל לא הבנו לאן הוא הולך איתו. לא התקשרנו אליו, כדי לא להפריע, ורק עקבנו אחריו בשקט. ידעתי שליאון לא יעשה שום דבר קיצוני. הוא היה מודאג ומבוהל כשצעד עם המטען כמעט חצי קילומטר, עד לנקודת המפגש המקורית שנקבעה לו.
"פתאום הוא פנה אלינו, לרכב, כשהמטען עדיין ביד שלו. סימנתי לו להניח אותו ליד האזור הפתוח. אחר כך ליאון נכנס לרכב כשהוא מתנשם, והנחתי עליו לרגע את היד כדי להרגיע אותו. היה יום קר, אבל הגוף שלו רתח והוא הזיע. הוא חשש שהמטען יתפוצץ ליד הילדים והמשפחות. כשהוא הלך לביתו, הזעקנו חבלן, אבל התברר שהמקום לא מתאים לנטרול. החבלן שם את המטען בתוך קופסה מיוחדת ונכנס איתו לרכב. החיים שלי עברו לנגד עיניי. נסענו כמה דקות, וניסיתי לא לחשוב על האפשרות ששלושתנו יכולים להתפוצץ. המטען נוטרל רק כשהגענו לשדה מרוחק.
"זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את המוות מול העיניים. באותו לילה לא הצלחתי להירדם. שאלתי את עצמי אם כדאי לי לפרוש בשיא. היה ברור שהפעלה של סוכן כמו ליאון היא אחת בדור ושאין סיכוי שבעתיד יהיה לי אתגר דומה. בבוקר נרגעתי. הפנמתי שמנענו פגיעה בחיי אדם. כל הדרמה היתה שווה את זה".
ליאון, שהופעל לאורך שנה, רכש באותה תקופה חמישה רובי 16-M, שלושה רובי קלצ'ניקוב, ארבעה אקדחים, שלושה מטעני חבלה, יותר מקילו הרואין ויותר מ־10 ק"ג קוקאין. ב־25 במאי 2020, לפנות בוקר, התבצע מעצר של 67 חשודים שהתגוררו בכל רחבי הארץ, ובהם אנשי המאפיה הירושלמית, אלי אריש ואלי נעים (קוסם), ובכירים במשפחות הפשע מהמגזר הערבי. נגד מרבית העצורים הוגשו כתבי אישום על סחר בסמים וסחר באמצעי לחימה.
ליאון העיד במשפטם של הנאשמים, תחת הרשות להגנת עדים. עם סיום המשפט וגזירת עונשי המאסר, בין שנה לשבע שנים, יועברו בקרוב ליאון ומשפחתו לחו"ל.
את עדיין בקשר איתו?
"כמעט מדי יום הוא או אשתו מדברים איתי. במשך שנה המפעילים היו הקרובים אליו ביותר, וזה טבעי שקשה להתנתק. אף אחד לא יכול להבין את מה שעבר. לפעמים הוא שואל אותי איך לחגוג לאשתו יום הולדת, מה כדאי לקנות לה במתנה, ומעדכן איך מתאקלמים הילדים. עדיין מדהים אותי איך הוא פעל בשוויון נפש. יותר קשה לי לבחור מלפפונים בחנות.
"הוא היה הסוכן הראשון של המחוז מהמגזר הערבי. הערבים קוראים לאנשים כמוהו בכינוי 'ג'סוס', שזה אומר משת"פ. למרות זאת, הוא פתח את הדלת לעבריינים בכירים מאזור רמלה ולוד, ויש מצידם היענות גבוהה יותר לשמש סוכנים".
תפקיד מפעילת הסוכנים גרם לך להסתכל על החיים בצורה שונה?
"נחשפתי להמון רוע, כמו בפרשה של בית האבות. זאת היתה טיפה בים. בכל שבוע מתגלית פרשת התעללות בקשישים, בילדים או בבעלי צרכים מיוחדים. זה גורם לך להאמין שהעולם אינו טוב מיסודו. מאז אני מסרבת להיות פתוחה לאפשרות שההורים שלי ישהו בבית אבות, למרות שאין לי ספק שיש גם מקומות טובים.
"בעבר בטחתי באנשים שהכרתי, אלא אם כן הוכיחו בהמשך אחרת. היום אני לא בוטחת באף אחד, וצריך לעבוד קשה כדי לרכוש את אמוני. קודם כל אני חושדת. בעבודה הזאת לא חוזרים הביתה ומתנתקים. מה שרואים ונחשפים אליו מלווה אותי כל הזמן".
• • •
הרקע של מישל (34) שונה לחלוטין משל נ'. יחד עם הוריה עלתה מרומניה בשנת 2000, כשהיתה בת 12. "בבוקרשט היו לנו חיים טובים. לא היה מחסור כלכלי ולא חווינו אנטישמיות. אבא היה מנהל בכיר בחברת רכב ואמא עבדה כלבורנטית. ההחלטה לגור בישראל נבעה מתוך ציונות בלבד. התאקלמתי מהר, למדתי עברית ונחשבתי לספורטאית מצטיינת משום שהייתי בליגת הכדורעף בעיר שבה גדלתי. את שם העיר אני מנועה מלפרט.
"לי ולהוריי היה ברור שאתגייס לצה"ל. כשהגעתי לקצין המיון בבקו"ם, הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות נהגת רכב האמר או שוטרת שח"מ (שירות חובה משטרה). לא ידעתי שמדובר בחיילות בשירות המשטרה, והייתי בטוחה שהוא אמר 'שכם' - אז זה מה שבחרתי. כבר חשבתי שאהיה לוחמת קרבית ושארוץ על ג'בלאות בשטחים, אבל במקום זה מצאתי את עצמי משרתת במשל"ט, מוקד 100 של מחוז מרכז".
יומיים לאחר שחרורה משירות סדיר, כשהיא בת 20, התגייסה מישל שוב למשטרה וחזרה למוקד 100 כשוטרת מן המניין. "למרות שאני מאמינה שזו אחת העבודות החשובות בארגון, כי לשם מתקשר האזרח כשהוא במצוקה, חלמתי על בילוש או סיור. שלושה חודשים אחר כך הכל השתנה בעקבות שיחה רגעית בשק"ם עם מפעיל סוכנים. הוא הציע לי לשמש סוכנת סמויה באזור השרון ולחשוף מפיצי סמים מרעננה, כפר סבא, טייבה, טירה, ג'לג'וליה וכפר קאסם. הסכמתי במקום".
מה בך גרם לו להאמין שאת מתאימה?
"מעולם לא שאלתי, אבל היום אני יודעת שאלה החושים החדים של מפעילי הסוכנים. הם יודעים לזהות מי מתאים אחרי שיחה קצרה. הם בוחנים במהירות את הביטחון שלך, האומץ, צורת הדיבור ואפילו ההליכה".
אילו תכונות נדרשות מסוכן?
"הוא צריך להיות שחקן. אדם שמסוגל להחליף דמויות, לאלתר תוך שניות ולהיטמע בסביבה".
לא חששת?
"הייתי ילדה ולא חשבתי שזה מסוכן. שמחתי שאצא לשטח. עברתי תהליך סינון ארוך, שכלל מבחנים מעשיים ועיוניים. אחרי ארבעה חודשים נפגשתי עם פסיכולוג, שהוא השלב הסופי. גם אם עברת הכשרה של שנה והשקיעו בך מאות אלפי שקלים, הפסיכולוג יכול לפסול ברגע את ההפעלה שלך".
בקיץ 2008 החלה מישל את עבודתה כסוכנת סמויה. הגובה המרשים, עיני הדבש והשיער שהיה אז שחור וארוך, הובילו את המפעילים שלה לבנות לה סיפור כיסוי של דוגמנית מתחילה שמחפשת מקור פרנסה נוסף. אליה צורפה עוד סוכנת, מירב, המשרתת עדיין במשטרה בתפקיד שונה.
"במסגרת הכיסוי, הצגנו את עצמנו כלסביות", היא צוחקת. "המשטרה שכרה לנו דירה ברעננה שמתאימה לזוג, כולל מיטה זוגית, כדי שהכיסוי יהיה אותנטי ולמקרה שניאלץ לארח אצלנו. לא יכולתי לספר לקרובים אלי את האמת. להורים שלי אמרתי שאני עוזבת את המשטרה, וזאת היתה אכזבה עבורם. שיקרתי לחברים שאני נוסעת לדגמן בחו"ל, כדי שלא יתפלאו למה אני לא שומרת איתם על קשר. לבן הזוג שלי באותם ימים, שגם הוא היה במשטרה, אמרתי שאני עוברת לגור עם חברה. הצגתי את עצמי כמי שמחפשת את עצמה, אבל הוא הרגיש שמדובר במשהו אחר והיה מספיק רגיש כדי לא לשאול כלום.
"במסגרת ההפעלה בילינו כל ערב בברים ובמועדונים באזורי התעשייה ברעננה וכפר סבא. זה נשמע אולי כיף, אבל זה היה קשה ומתיש. כל יום להתלבש במיוחד ליציאה, לשתות אלכוהול ולנהל שגרת חיים שרחוקה משלך. מירב ואני מצאנו עבודה באחד הברים. אני כמארחת, והיא כאחראית לערבי קריוקי".
מה היה הדבר הכי קשה באותה תקופה?
"השקר להורים. ההפעלה שלי נמשכה 11 חודשים, וזה הרבה. היה קשה לראות אותם לא מבינים למה הבת שלהם עזבה עבודה מבטיחה כדי להפוך לבליינית. לא יכולתי ללכת גם לאירועים משפחתיים או לצאת עם בן הזוג, מחשש שאתקל באנשים שמכירים אותי. המפעילים פסלו לי כמעט הכל. תכננתי שאם אפגוש במקרה את אחד מחברי העבר, אומר שהגעתי לחופשה קצרה לארץ".
וממה נהנית הכי הרבה?
"מימי החופש שנתנו לנו המפעילים. זה היה כמו יום חג. לא צריך להתאפר, לשתות אלכוהול או לשחק. לפעמים נסעתי לבקר את ההורים או פשוט נהניתי מהשקט. כסוכנת את מרגישה מאוד בודדה. האנשים היחידים שאיתם את נפגשת כפי שאת באמת, הם המפעילים שלך".
• • •
אחרי שלושה חודשים של בילויים ועבודה בבר, הכיסוי של מישל ומירב הניב תוצאות. "כבר בשבוע הראשון של ההפעלה יכולתי לקנות גראס, אבל זו לא היתה המטרה", היא מספרת. "רצינו את הסוחרים והמפיצים של סמי המועדונים הקשים כמו אקסטזי, חשיש וקוקאין. ואז יום אחד, במהלך העבודה כמארחת, ראיתי את אחד הבליינים יוצא החוצה כדי להדליק ג'וינט. הוא היה בן 25, חייל משוחרר, שנהג להגיע כמעט כל יום למקומות הבילוי.
"שאלתי אותו מה הוא מעשן, והוא ענה 'חום', שזה חשיש. הוא שאל אם אני רוצה קצת, ועניתי שיש לי למחרת בדיקות רפואיות. שיחקתי אותה מתלבטת אם לשאול אותו משהו, והוא לחץ שאספר לו. אמרתי שאני צריכה פלטה של חשיש, שזה 100 גרם, עבור מסיבה שאני עושה בבית. כבר למחרת הוא הביא לי, וזאת היתה הרכישה הראשונה".
איך הרגשת באותו רגע?
"אופוריה. הסתכלתי על הפלטה החומה, שנראית כמו שוקולד, והעברתי אותה בגאווה למפעילים. מאותו רגע השמועה לגביי נפוצה בקרב שאר סוחרי הסמים. הם סימנו אותי ואת מירב ככספומט, הבינו שיש מישהי שמחפשת סמים, אז כולם רוצים לעשות עליה כסף. עם הזמן נוספו עוד ועוד מקומות שבהם רכשתי סמים, כמו בית הקפה שבו ישבתי או חנות הירקות שבה עשיתי קניות. למדתי לזהות את הסוחרים. כסוכנת את מסתכלת על האנשים בצורה אחרת".
הכיסוי של מישל כמעט נחשף אחרי כחצי שנה. "יצאתי בלי מירב למועדון ידוע בתל אביב, עם קבוצה של מפיצי סמים, רובם מהמגזר הערבי. ישבנו על הבר והקפצנו שוטים, כשלמקום נכנסה אחת השוטרות מהמשל"ט. היא הסתכלה עלי בהלם כי חשבה שאני בחו"ל.
"התעשתי תוך שנייה, תפסתי את היד של אחד האנשים איתי ואמרתי שאני עומדת להתעלף. ביקשתי שיוציא אותי החוצה מהר. הוא סחב אותי כשמאחור השוטרת קוראת לי 'מישל, מישל'. מילה אחת שלה שלא במקום או אזכור של העבודה במשטרה - והיא היתה שורפת את כל ההפעלה. הלכתי הצידה והתפללתי שהיא לא תצא אחריי. התקשרתי מייד למפעילים ודיווחתי להם. למחרת הם סיפרו לשוטרת את האמת וביקשו ממנה לשמור על סודיות".
• • •
לאחר שביצעה עם מירב כמעט 60 רכישות של סמים, הודיעו המפעילים כי הכיסוי שלהן הסתיים. "בבת אחת לא הופענו יותר לעבודה, ועזבנו את האזור. למחרת הגעתי להוריי עם המפעילים, קצין הסוכנים וראש המחלק. אמא שלי היתה המומה כששמעה שבשנה האחרונה שימשתי סוכנת סמויה ושמעולם לא התפטרתי מהמשטרה. היא בכתה מהתרגשות".
יום אחר כך עצרה המשטרה 48 חשודים במכירת סמים למישל ומירב, ובהם יבואנים, סוחרים ומפיצים, חלקם ראשי משפחות פשע מכפר קאסם וג'לג'וליה.
ראית מאז את העצורים?
"בהחלט. אחרי המעצרים הפכתי לבלשית בימ"ר מרכז, ובמסגרת העבודה הגעתי לבית הכלא כדי לקחת עצורים לבית משפט. שם נתקלתי בהם. רובם לחצו לי יד, אמרו ששיחקתי אותה, אבל היו גם כאלה שקיללו".
לא חששת לחייך?
"ממש לא. העבריינים מבינים שזה העולם ושהתפקיד שלנו הוא להיות נגדם. אם הם משחקים באש, שיתכוננו גם לכווייה".
ב־2014 עזבה מישל את הבילוש ויצאה לקורס קצינים. היא סיימה כמצטיינת ונשארה במכללה לשוטרים כמפקדת קורסים של שיטור בסיסי ושח"מ. ב־2017 חזרה לימ"ר כקצינת בילוש, וכעבור שנתיים עברה לתחנת מודיעין כקצינת בילוש ומודיעין. בסוף 2020 חזרה ליחידה שבה התחילה כסוכנת - הפעם כקצינת סוכנים וכסגנית ראש המחלק.
"זאת כמעט סגירת מעגל", היא מחייכת בממזריות. "הוא יושלם אם ימנו אותי בעתיד לראש היחידה".
איך קיבלו אותך כאן כמפקדת אחרי שהיית סוכנת?
"בלי שום בעיה. אמנם המפעילים הישירים שלי כבר אינם כאן, אבל יש פה אנשים שהוותק שלהם עולה על שלי. התפקיד שלי במחלק הוא להתוות מדיניות, לפקח ולבקר על עבודת המפעילים, ללוות אותם בעבודה ולהיות בקשר עם תחנות משטרה ופרקליטות".
כקצינת סוכנים טרייה פיקחה מישל על הליך גיוס של סוכן בן 27, חייל משוחרר, שרצה להתגייס לבילוש של משטרת פתח תקווה. "הוא נמצא כמתאים לשמש סוכן כנגד סוחרי סמים בשפלה, וליוויתי אותו לאורך הדרך. כינינו אותו 'טימקס', כי הוא כל הזמן אמר שהחלום שלו לקנות קטנוע־על מסוג ימאהה טימקס. סיפרתי לו שגם אני הייתי סוכנת, והבנתי את החששות ואת ההיסוסים שלו איך לגשת לעבריינים. אחרי שנה של הפעלה הוא ביצע יותר מ־50 עסקאות סמים וכ־47 חשודים נעצרו, ובהם עשרה יעדים בולטים בגזרה. כולם הורשעו ומרצים עונשי מאסר, וטימקס הוא היום בלש בימ"ר".
בנטפליקס משודרת סדרה שנקראת "סמויים", ובה שני שוטרים עוברים להתגורר מול ברון סמים כשהם מתחזים לבני זוג. עם הזמן מיטשטשים הגבולות בין ההפעלה שלהם לקשר האישי איתו. איך אתם שומרים שזה לא יקרה לסוכנים שלכם?
"כשסוכן נמצא יום־יום עם סוחר סמים, זה לא חריג שנוצרת כלפיו חיבה. זאת הסיבה שהמפעילים נפגשים עם הסוכנים מדי יום. זה נועד כדי להתעדכן, אבל גם כדי להזכיר להם לאיזה צד הם שייכים. המפעילים מבהירים כל הזמן שזו עבודה, פנטזיה, לא החיים האמיתיים שלהם.
"מול עבריינים יש טקטיקות אחרות שלא ניתן להרחיב עליהן. לא כולם מתקבלים כסוכנים אחרי בדיקת האישיות והמניעים שלהם. אין גמישות עם סוכן עבריין. אם הוא טועה פעם אחת, הקשר מתנתק מייד. בנוסף, הסוכנים מגיעים לשיחות קבועות עם פסיכולוג, שבודק שהם לא הולכים לאיבוד בדרך. כל בעיה, בין אם משבר אישי או צרות בבית, מטופלת מיידית".
• • •
כיום מתנהלות במחלק שלוש פרשות שונות. נ' היא זו שמפעילה את הסוכן באחת מהן, ומישל צמודה אליה כקצינה. "לעבוד יחד כשתי נשים זה תענוג צרוף", מחייכת מישל. "הסוד להצלחה בינינו הוא אפס אגו. אין פה קצינת סוכנים ומפעילה. כולנו פה שווים. כדי לשרת במחלק קטן ומיוחד כזה, צריכים צוות שאנשיו הם בעלי אישיות ייחודית, בעלי מעוף, שלא מתעסקים עם מעמדות או דרגות, ורואים מול עיניהם רק את המטרה הסופית".
נ': "העובדה שיש כאן עוד אישה, אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה רק עם גברים, היא לא פחות ממדהימה. זה צ'ופר אמיתי. אני מסתדרת נהדר עם המין השני, אבל לא הבנתי עד כמה זה כיף עוד בחורה במשרד. אנחנו יושבות לארוחת צהריים ביחד, מרכלות על דברים של בנות, יכולות לקשקש על שופינג, בגדים או תכשיטים. בכל שעה מתה - אני איתה".
מישל: "היא גם זו שהדביקה אותי באהבה לקרוספיט".
נתקלתן אי פעם בסוכן עבריין שסירב לעבוד עם אישה?
מישל: "אין חיה כזאת. הסוכנים רוחשים לנו כבוד ורואים בנו משהו 'ביתי' ורך יותר, דמויות שאפשר לדבר איתן גם על הנושאים האישיים, כי מול מפעיל גבר הם לרוב נשארים בפוזה של מאצ'ו. אנחנו פועלות בתוך נישה מקצועית, ולא אמור להיות הבדל בין גבר או אישה".
למרות האהבה למחלק ולאופי העבודה, מתמודדות השתיים, לדבריהן, עם קשיים לא פשוטים בדרך להגשמת החלום על משפחה וילדים. למישל אין כרגע מערכת יחסים רומנטית, ואילו נ' מנהלת בשנה האחרונה קשר זוגי עם אישה, שמשמשת מפיקת אירועים.
"לא קל לי לספר שבתשע השנים לפני כן לא הצלחתי לנהל קשר קבוע", מודה נ'. "זה תמיד נפל על האינטנסיביות של התפקיד ועל העובדה שעד שהזוגיות לא רצינית, אני לא מספרת מה אני עושה. איך אפשר לפתח מערכת יחסים כשכל הזמן שומרים על סודיות, כשכל טלפון מקפיץ אותי החוצה, כשאין לילה מסודר או ארוחת ערב משפחתית שלמה? אחרי ליאון שקלתי למתוח את הקו. הייתי באמצע שנות ה־30 שלי ובלי ילדים. השכל אמר שזאת עבודה שמתאימה עד לגיל הזה, ועכשיו צריך לשחרר ולעשות לביתך. אבל האדרנלין מושך אותך חזרה, ביחד עם ההכרה על חשיבות התפקיד והשירות לציבור".
העובדה שהיום את בקשר עם אישה, הופכת את הזוגיות לצד העבודה לנוחה יותר?
"חד־משמעית. לאישה קל יותר מלגבר לקבל שהצד השני עסוק כל הזמן".
מישל: "לאורך השנים למדתי שהכי נוח לי עם גבר מהעולם הביטחוני, למרות שגם בני זוג מהמשטרה לא תמיד הבינו למה אני צריכה לקום באמצע הלילה ולצאת מהבית. עם גברים מהעולם האזרחי זה אפילו מורכב יותר".
מה הפתרון שתציעו למפעילת הסוכנים הבאה, שלא תרצה לוותר על זוגיות וילדים?
מישל: "למרות שכרגע הסטטוס שלי הוא רווקה ללא ילדים, אני מאמינה שאצליח לשלב את עולם המשפחה עם העבודה. אנחנו חיות במדינה שבה נשים לוחמות על הגבול, משמשות טייסות קרב, משרתות כמפקדות תחנות משטרה - ולא מוותרות על הזוגיות. ההורות בעבודה כזאת מגיעה לעיתים מעט מאוחר. מאוד חשוב שבן הזוג יהיה שותף פעיל, שיידע להכיל, שיבין שלפעמים הוא זה שיקום לתינוק בלילה וייקח אותו בבוקר לפעוטון.
"מפעילת סוכנים או קצינת סוכנים אלה תפקידים פטריוטיים, בדיוק כמו לוחם ביחידה מובחרת בצה"ל. אנחנו תורמות לחברה, מסלקות מהרחובות פדופילים, מתעללים, סוחרי סמים ונשק, ויש בזה המון סיפוק. מי אמר שבגלל זה אנחנו צריכות לוותר על צד אחר של החיים? הג'גלינג הוא קשה, אבל לא בלתי אפשרי".
tala@israelhayom.co.il