הוא היה גיבור לא רק בצבא, אלא גם בעשייה חברתית

אני לא שוכחת את הפעם האחרונה שהוא יצא מהבית. לקח את כוס הקפה שהכנתי לו, חיבק את שני הילדים שלנו והתכוון לצאת. שאלתי אותו, שלא כהרגלי, "ומה איתי? לא מגיע גם לי חיבוק?" הוא חזר וחיבק אותי. הנחתי את הראש על החזה שלו וחיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי.

מבחינתי עבר נצח מהרגע ההוא, והגעגועים רק מתגברים. אני מסתכלת על הבן הבכור שלנו, שנראה כמו מ' בקטן, וזה כיף. אין יום שאני לא פותחת את הטלפון ומסתכלת על התמונות וההתכתבויות שלנו. בערבים אני והילדים צופים בסרטונים של המשפחה, צוחקים ובוכים ביחד.

אין לי ספק שבדרך לפעולה הוא חשב על הילדים והמשפחה. בשבוע האחרון לחייו הוא ביקש כל הזמן שאשלח לו תמונות של הילדים. כנראה שהיתה לו תחושה מקדימה. בשבת בלילה שלחתי לו סלפי שלי ושל הילדים ישנים במיטה שלנו, תמונות מהבילוי בים בבוקר, וסרטון של הבן הקטן בחוג קרטה.

בחאן יונס הוא עשה מעשה גבורה, גם כשניהל דיאלוג של 45 דקות עם אנשי חמאס, בלי שיידעו שהוא ישראלי, וגם כשעשה פעולה כדי למשוך אליו תשומת לב.

קשה לי עדיין לעכל איך הוא נהרג. קשה להימנע מהמחשבה שלולא הירי הזה הוא אולי היה חוזר בחיים, אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שזה הגורל. מי שפגע בו בא לכאן והתנצל. ישב מולי, ושאלתי המון שאלות. רציתי לדעת מה מ' עשה לפני שנהרג, ואיך בדיוק זה קרה. שנינו בכינו. הוא נושא את האשמה הזאת מדי יום.

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

הבן הגדול שלנו רצה לדעת פרטים על הפעילות שבה הוא נהרג. הבן הקטן שאל "למה אבא לא שם אפוד ולא התחבא מאחורי סלע". הסברתי להם שהוא עשה משהו חשוב עבור מדינת ישראל, אבל לא סיפרתי מי ירה בו. אחרי שהוא קיבל את הצל"ש והפרטים נחשפו, סיפרתי רק לבן הגדול. הוא רצה לדעת שזה היה בטעות.

אני נאחזת בכוח האמונה, בילדים שמראים לי את הדרך, ובעובדה שהצלחתי להיפרד מבעלי לפני טקס ההלוויה. על הפנים שלו לא ראו כלום, כי הוא נפגע בחזה ונראה כאילו הלך לישון. היה לו חיוך קטן על השפתיים. יש משהו מנחם בכך שנהרג כשעשה את מה שאהב. בכל פעם שחזר מפעילות, היה לו ברק בעיניים.

מ' היה גיבור לא רק בצבא, אלא גם בעשייה חברתית. המרפסת שלנו היתה תמיד מלאה בצעירים לפני גיוס שבאו להתייעץ איתו. הוא שאף כל הזמן שהחברה בארץ תהיה טובה יותר. אני גאה בו על האומץ, הצניעות, האהבה למשפחה, הדאגה לכולם. הוא היה מושלם.

סא"ל מ' נולד וגדל בצפון. שירת בסיירת צנחנים, עבר קורס קצינים, היה קצין בבה"ד 1 ובמערך המבצעים המיוחדים. במקביל סיים תואר ראשון ותואר שני במינהל עסקים ובמנהיגות ומדיניות בחינוך. התנדב בתנועת "אחריי!" לעידוד שירות משמעותי בצה"ל. ב־11 בנובמבר 2018 יצא עם לוחמים של מערך המ"מ לפעולה חשאית בחאן יונס. במהלך הפעולה נחשף הכוח, ופעולתו המהירה של מ' מנעה נפגעים רבים לכוחותינו. הוא נהרג מקליע תועה של חברו לכוח. בגלל תפקידו, מ' הוא חלל צה"ל הראשון ששמו, תמונתו ומקום קבורתו נאסרו בפרסום גם לאחר מותו. בספטמבר השנה קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על "דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית ורעות". הותיר אחריו אישה, נ' (33) ושני ילדים בני 10 ו־6.

ראיינה: טל אריאל אמיר