ייתכן שלעולם לא נדע מה בדיוק עבר במוחו של קובי סטרוג בשנייה שבה נכנס לדירתה של ל', שאיתה ניהל קשר רומנטי סודי במשך 12 שנים, ומדוע בחר לסיים את היחסים ביניהם באלימות יוצאת דופן.
סטרוג, שבמארס 2018 איבד את בנו, לוחם דובדבן סמ"ר שחר סטרוג ז"ל, שנהרג מפליטת כדור כתוצאה ממשחק בנשק - הפגין אז אנושיות חריגה כשביקש שהלוחם שירה בבנו לא יישלח לשנים רבות בכלא. את אותה החמלה לא הראה כלפי ל', שחלמה להביא איתו ילד משותף לעולם, אף שהיה נשוי. ב־3 באוגוסט 2020, ביום שבו הבטיח לעבור להתגורר עימה, חבט בה בעוצמה בראשה ובצווארה עד שנאלצה להעמיד פני מתה כדי שיחדל ממעשיו.
סטרוג נעצר באותו יום, ובהמשך הואשם בניסיון לרצח. הפרשה הותרה לפרסום רק לפני שישה חודשים, כדי לאפשר לבתו של סטרוג לסיים את לימודיה בתיכון מבלי שתיאלץ להתמודד עם הרכילות לגבי מעשיו הקשים של אביה. כיום היא חיילת בצה"ל.
מאשתו, מיכל, התגרש סטרוג לאחרונה, אולם עם הבת הוא שומר על קשר טלפוני מבית המעצר ניצן ברמלה. הוא שוהה באגף 4, המרושת במצלמות אבטחה ומיועד לעצורים הנתונים להשגחה, חלקם בשל סיכון אובדני.
עם סטרוג נמצאים בתא אסיר ותיק שהורשע בעבירות סמים ומשמש תומך שלו, ושני עצורים מוכרים: אמיר רז, המואשם ברצח אשתו דיאנה דדבייב, והרופא המרדים אסף קרפל, המואשם כי ניסה לרצוח את בן זוגה של רופאה שאחריה חיזר.
סטרוג טרם הסביר את מעשיו. באופן מפתיע הוא שכר את שירותיו של יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, מי שייצג את לוחם דובדבן שהרג את בנו - ובאמצעותו העביר לבית המשפט המחוזי בירושלים גרסה ראשונית בכתב.
"אכן, לאורך התקופה שבה הוא ול' היו בקשר רומנטי, הם דנו באפשרות לקיים חיים משותפים ולהקים משפחה", צוין. "השיח התגבר והתגבש לכדי החלטה לעבור לגור יחד, תוך שהופעל על הנאשם לחץ לעזוב את הבית. ככל שהמועד קרב, כך הנאשם היה מצוי בדחק נפשי הולך וגובר. כשאמר לל' כי הוא רוצה לסיים את הקשר, התפתח עימות פיזי בין השניים, שבמהלכו היכה את ל'. כשעזב את ביתה, לא סבר כי נגרמה לה חבלה מסכנת חיים".
בשום שלב, וכשעדותו בבית המשפט צפויה להישמע בעוד כמה חודשים, לא הביע סטרוג חרטה פומבית או הסגיר את החפץ שבו השתמש כדי להכות את ל'. עם זאת, בשיחות טלפון עם משפחתו ועם חבריו הוא טוען כי אינו יודע מה עבר עליו באותו יום.
"אני מתחרט על אובדן העשתונות", אמר למקורביו, "זו טעות וזו לא הדרך לסיים את הקשר עם ל'. אם הייתי רוצה להרוג אותה, הייתי משתמש בסכין".
כך משתקפת הפרשה יוצאת הדופן מהחקירות במשטרה, מהעדויות בבית המשפט ומשיחות עם מקורבים.
• • •
קובי סטרוג (52), שעד לתקרית התגורר בגבעתיים, עלה לתודעה הציבורית בעקבות אחת הטרגדיות הקשות שאירעו ביחידת המסתערבים דובדבן. ב־20 במארס 2018 החליטו בנו שחר וחברו הטוב נ' לשחק בנשק. הם שלפו אקדחים זה מול זה, בתרגולת שהיתה שגורה באותם ימים ביחידה. באקדח של שחר היה תותב, צינורית פלסטיק כתומה המאבטחת את כלי הנשק, אולם באקדחו של נ' לא היה תותב ובקנה נותר כדור. הוא ירה ירייה אחת בלבד, שפגעה בחזהו של שחר.
נ' הורשע בהריגתו של שחר ובשימוש פזיז בנשק ונשלח לשנה וחצי מאסר. סטרוג האב אמר אז בראיון מלא כאב למוסף "שישבת" כי "לא צריך לתת לו עונש שיהרוס לו את החיים. לקחת ילד כזה, שעשה טעות נוראית, טעות איומה, ולהושיב אותו בכלא עם רוצחים, זה להרוס לו את החיים".
לאחר השבעה קעקע סטרוג את פניו של בנו על זרועו, ונהג לפקוד את הקבר מדי בוקר, שם שתה את כוס הקפה הראשונה. לא אחת הרצה בהתנדבות מול יחידות צה"ל השונות וסיפר על שחר כלוחם ועל הסכנות שבמשחק בנשק.
כלפי חוץ נראה היה שמדובר במשפחה מלוכדת. שותפו של סטרוג בחברת כוח האדם ר.ק.ל.ט, שסיפקה עובדי ניקיון למלונות ברחבי הארץ, התקשה לעכל את החשדות כלפי חברו, שאותו כינה "אח שלי", ותיאר את הקשיים של סטרוג.
"הם היו משפחה יפה שכזו, לא היו דרמות", סיפר השותף לחוקר רס"ר אורן נגר, מהיחידה לחקירת פשעים במרחב ציון בירושלים. "לפני האסון הם נראו משפחה בזוגיות מאוד יפה. שני הורים, שני ילדים, נראה מבחוץ מאוד יפה.
"קובי מאוד כיבד את מיכל. לא משנה מה היה עושה, אם היתה מתקשרת, הוא היה אומר לכולם 'רגע'. תמיד אמר שלא מעניין אותו כלום. לא חברים ולא יציאות, רק המשפחה. קובי מאוד דאג למיכל, גם לפני האסון. הוא היה לוקח, מחזיר, תחושה של מגונן. מעורב בכל דבר. אם היתה צריכה משהו, ישר היה מביא לה. הכל סביב הדאגה למיכל.
"היה חיבור מיוחד בינו לבין שחר. הדבר היחיד שהתעסק בו, זה ההנצחה שלו. הוא תפקד בעבודה רגיל, אבל זה לא היה אותו הדבר. קובי היה אדם מצחיק, מגניב כזה, בדיחות. זה נגמר. כל הזמן היה עצוב. היינו יכולים להיפגש סתם ולדבר והוא היה יכול להתחיל לבכות. הרבה פעמים הוא היה נשבר. כמה דקות של בכי.
"קובי שם את העניין של שחר במקום הראשון. כל האנרגיה ותשומת הלב. כשמיכל אמרה שהיא רוצה לטוס לחו"ל, הוא אמר לה 'תיסעי לבד'. הוא רצה להישאר עם הקבר של שחר. אמרתי לו שזה לא נראה לי, והוא ענה שהוא לא יכול שלא לעלות לקבר מדי יום.
"הוא בן אדם הכי טוב שיש. הוא סופּּר רגוע. ראיתי אותו במצבים של לחץ. אלים? אין דבר כזה. הכי חשובות לו הן מיכל והבת. הוא היה אבא מטורף, הילדים שלו היו כל עניינו. אחר כך העבודה. לא מזמן היתה לי שיחה איתו והוא אמר שיש שני דברים חשובים בחייו. אחד, זה להנציח את שחר. השני, זה לשמור על הבת ועל מיכל. ככה הוא תפס את התפקיד שלו".
בסוף העדות שאל אותו החוקר מה דעתו על כך שסטרוג ניהל למעשה חיים כפולים, ועל כך ענה השותף: "אני לא יכול להאמין לדבר כזה. אין סרט כזה. אין מצב. פשוט לא. לא היו לו שום יחסים אינטימיים מחוץ לנישואים. אני חושב שהייתי יודע דבר כזה. קובי עם ל' נשמע לי הדבר הכי הזוי בעולם. היו לו הרבה הזדמנויות, אבל קובי אדם נאמן".
• • •
למרות האידיליה החיצונית, נראה כי סטרוג בעבע מבפנים שנים רבות לפני ששחר נהרג.
גם ל' לא רוותה נחת. הוריה התגרשו כשהיתה ילדה, ועם אמה לא הסתדרה. מאחר שלא היה לה קשר עם אביה, היא עברה להתגורר בבית סבתה בירושלים, יחד עם דודיה, האחים של אמה, שאיתם היה לה קשר קרוב.
כשהיתה בת 22 ניהלה קשר רומנטי עם גבר המבוגר ממנה ב־20 שנה. הוא פתח עסק על שמה ונעלם לאחר שהכניס אותה לחובות כבדים, שאותם הצליחה לכסות רק ב־2019.
לפני כשבע שנים עברה מירושלים ליישוב הר אדר, והתגוררה ביחידת דיור הממוקמת מתחת לאחת הווילות. היא טיפחה את הדירה הקטנה, הניחה קריסטלים על הספרייה, התקינה בחצר תאורה וסידרה במרפסת ריהוט גן ועציצים.
בעדויותיה במשטרה מייד לאחר התקיפה, ובעדות שמסרה בבית המשפט המחוזי בירושלים, תיארה ל' (42) כיצד החל הקשר שלה עם סטרוג, כשהתקבלה בשנת 2007 לעבודה בחברת כוח האדם שלו.
"הכרנו כשהייתי עובדת צעירה, בת 29 בערך, והייתי מפקחת קומה של מלונות ששכרו את החברה", סיפרה. "התפקיד שלי היה לבדוק את החדרים אחרי שניקו אותם. ב־2018 קובי מינה אותי למנהלת סניף החברה בירושלים.
"כשהתחלתי לעבוד, נרקמו בינינו יחסים של אמון ושל הערכה. הוא מאוד העריך את הנתינה שלי, את המסירות שלי, את מוסר העבודה. אחרי שבעה או שמונה חודשים הוא התחיל איתי. נעניתי, כי הייתי צריכה את העבודה. ככה זה נמשך בערך שנה וחצי, ואחרי זה התאהבתי בו. כבן אדם הוא תמיד מקשיב, תמיד שומע. לא יכולה להגיד דברים רעים. כשהוא התחיל איתי ידעתי שהוא נשוי. בסך הכל בוס שמתחיל איתך. הוא אמר שהוא בבית בגלל הילדים, ושהם הכי חשובים לו בעולם.
"היינו כמו בעל ואישה. אם זה 20 טלפונים ביום, והיתה אהבה. אני מאחלת לכל זוג אהבה כזאת. הקשבה והכלה אחד של השנייה. כל מה שאישה חולמת עליו, כל מה שגבר חולם לקבל מאישה. תמיד דאגנו אחד לשנייה, תמיד קיבלנו אחד את השנייה, עם המגרעות. בכל בוקר, ברבע לשמונה, היתה לנו שיחה, עד שהגיע למשרד. חצי שעה אחרי זה עוד שיחה. ככה כל היום.
"קובי היה בשבילי אלוהים, על פיו יישק דבר. הוא היה אומר 'תעמדי', הייתי עומדת. היה אומר 'תשבי', אז יושבת. קובי שלט בי במוח. מה אני אוכלת, מה אני לובשת ומה אני עושה. הכל באהבה גדולה. הוא לא ישן אצלי בלילות, ובשבתות היה מגיע בבוקר. היה מגיע כמעט בכל יום במהלך השבוע. היה מגיע למשפחה שלי. סבתא שלי היתה יקירת ליבו. הדודים שלי הפכו לחברים שלו.
"בהתחלה ידעתי שהוא בבית בגלל הילדים, ואני האחרונה שאפגע בילדים. בגלל זה הכלתי את המצב כל כך הרבה זמן. במשפחה שלי ידעו שיש לנו תוכניות שהוא יעבור לגור איתי. אני לא יודעת אם אשתו ידעה על הקשר הרומנטי בינינו, אבל תחושת הבטן שלי היא שהיא ידעה. לפני שמונה שנים היתה לי תאונה והייתי בבית חולים, והוא הגיע ב־2 בלילה. אתה לא עושה את זה לעובד שלך".
בעדויותיה התייחסה ל' גם לשחר. "הייתי חלק בלתי נפרד מהאבל. מרגע שזה קרה לא עזבתי אותו לשנייה אחת. הייתי אצלו בבית בכל יום מימי השבעה. כשאשתו ראתה אותי שם, היא הורידה את הראש. הוא היה מביא בכל יום שישי הביתה אוכל חם שהכנתי. כל אישה מבינה שזה קשר שלא מתאים ליחסי עובד־מעביד בלבד.
"בשנה וחצי האחרונות ניסינו להביא ילד, משהו שלצערי לא צלח. שבועיים לפני האירוע הוא דיבר עם בעלת הדירה שלי שהוא רוצה להרחיב את הדירה בשביל שיהיה מקום לבת שלו. הדיבורים על חתונה, על מעבר לגור יחד ועל הבאת ילד משותף באו ביוזמת קובי. אני לא לחצתי, זו היתה החלטה משותפת של שנינו.
"התוכנית הראשונה היתה שאני אכנס להיריון, וכשהבת שלו תגדל והילד יהיה בן 5 הוא יעבור לגור איתנו. אחרי זה קובי שינה את דעתו, ואמר שהוא החליט על תאריך ביולי 2020, שזה היה יום ההולדת שלו. זה היה חלום חיי. 12 שנה מאז שהכרנו ו־10 שנים מאז שהתאהבתי בו. כל הזמן חיכיתי. הבית היה מוכן, רק שיבוא. שטיח אדום הייתי פורשת.
"היה חשוב לי שהבת שלו תיפגע כמה שפחות, אז ביקשתי שלא יעבור אלי ביום ההולדת שלו. ביקשתי שידבר עם פסיכולוגית על הילדה כדי שנעשה את זה בצורה מסודרת. לי הוא אמר שעשה שיחה אחת עם פסיכולוגית. התוכנית היתה שביום שני, 3 באוגוסט 2020, הוא הולך עם הילדה לפסיכולוגית ושם יספר לה שהוא עוזב את הבית".
בעלת הדירה חיזקה את דבריה. "את קובי לא פגשתי, רק דיברתי איתו בטלפון", אמרה בעדותה במשטרה. "הוא אמר לי שהוא רוצה את החדר, כי 'את מודעת לכך שאנחנו רוצים להביא ילד יחד'. הוא נשמע בשיחות כאדם רגוע ושקט. קינאתי ביחסים של ל' עם קובי. הוא כל כך דאג לה. כל הזמן רצה שיהיה לה שקט ושאף אחד לא יציק לה".
לאופי הקשר בין ל' לסטרוג התייחסו גם החוקרים, שבדקו את הניידים של שניהם ואת הטאבלט של סטרוג. במזכר פנימי מ־13 באוגוסט כתב החוקר, רס"ר מור חזן, כי "ההודעות ביניהם בטלפון נמשכו שנים רבות. שניהם שלחו הודעות עם סימני אהבה ולבבות, ובחודשים האחרונים דיברו על הבאת ילד משותף. הם מדברים על ניסיונות, והוצג מספר רב של תמונות בדיקות היריון. כחלק מהמעבר לגור יחד, השניים מדברים על כך שהחשוד הולך לספר לאשתו ולבתו על המעבר".
• • •
אין מחלוקת על טיב הקשר בין ל' לבין סטרוג, על הזמן הארוך שנמשך ועל הכוונה לעבור להתגורר יחד. אלא שסטרוג נתקף רגליים קרות. כתב האישום, שמתבסס על עדויות של ל' ושל חבריו, על בדיקת מצלמות אבטחה רבות ועל מחקרי תקשורת, משרטט את המסלול שעשה באותו בוקר, מהרגע שיצא מביתו בגבעתיים.
כהרגלו, התקשר לל' ב־7:45. הוא היה בדרכו לאתר בנייה בפתח תקווה, שם נפגש לדקות ספורות עם בעליה של חברת ניהול ואחר כך עם בונה מכונות שטיפה למכוניות, כדי לפתוח עימו עסק משותף.
"קמתי מוקדם, בסביבות 5 וחצי", סיפרה ל' לחוקרת, רס"ר שלומציון מרקס, שגבתה ממנה את העדות בעודה מאושפזת במחלקה הנוירולוגית בביה"ח הדסה עין כרם, אחרי הפגיעה. "ראיתי בלילה את התוכנית 'הסולטן' (טלנובלה טורקית, ט"א) עד 3 וחצי בבוקר, כי לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. קובי גם אמר שלא ישן מרוב התרגשות. הוא סיפר שיש לו כמה דברים חשובים לעשות בבוקר, ואז הוא יבוא אלי לשעה וחצי.
"אמרתי שאולי כדאי שלא יבוא, והוא אמר שהוא חייב לנשום אותי כדי שיהיה לו כוח לעשות את הצעד הזה. אין אישה שלא מאושרת לשמוע דבר כזה. אמרתי לו שיעשה מה שיראה לנכון. התחלתי לבשל לו. הכנתי ירקות עם עוף, אבל לא הכנסתי לתנור. היה סלט מטבוחה. המשכתי לעשות עבודות בבית. ניקיונות".
על פי כתב האישום, שהוגש ב־23 באוגוסט 2020, באותן דקות סיים סטרוג את פגישותיו והעביר את הנייד שלו למצב טיסה כדי שלא ניתן יהיה לאתר את מיקומו. את הנייד ואת רכבו השאיר בפתח תקווה. לאחר מכן, כך טוען עו"ד זהר גיאת מפרקליטות מחוז ירושלים, החליף את הבגדים שלבש למדי צבא, חבש כובע על ראשו ועטה על פניו מסיכת הגנה מקורונה. הוא עשה את דרכו, כנראה במונית, לקניון הראל במבשרת ציון, שם עלה על מונית אחרת להר אדר. בסביבות 10:30 הגיע לדירתה של ל'.
"עשיתי לי קפה וישבתי בחצר. פתאום ראיתי אותו נכנס", שחזרה ל' בפני החוקרת מרקס. "שאלתי 'מה אתה עושה פה? והוא אמר 'באתי להפתיע'. אמרתי שאני לא אוהבת שמפתיעים אותי, והוא ענה שבא לקצת זמן כדי לקחת מידות לארון גדול יותר. הבאתי לו מטר והוא הלך לחדר השינה. עשיתי לו אספרסו ועישנו.
"אמרתי לו שחבל שלא אמר שהוא מגיע כי האוכל לא מוכן, והוא ענה 'אני אוכל בערב, מה את דואגת?' ואז הוא אמר 'אני יודע שאת בלחץ בימים האחרונים, אז קניתי לך מתנה. בואי ניכנס פנימה, אני רוצה לתת לך אותה'. ישבתי בסלון, והוא אמר שבסלון לא טוב ושאעבור לפינת האוכל. לא התווכחתי. ישבתי בפינת האוכל עם הגב אליו.
"ואז הוא אמר 'תעצמי את העיניים'. הוא אמר 'אל תפתחי, אל תפתחי'. אמרתי לעצמי 'כמה זמן לוקח לו להוציא טבעת מהכיס?' הוא יודע שאני אוהבת תכשיטים, לכן חשבתי שהוא מביא לי טבעת. פתאום הרגשתי בום כזה בראש. התמוטטתי על הרצפה. לא הבנתי מה זה. לא הבנתי שזה ממנו. אמרתי לו 'קובי, מה זה? בוא תעזור לי', והוא לא הפסיק. הוא המשיך לתת לי מכות בראש עוד ועוד ועוד.
"הוא אמר משהו בסגנון 'את רצית להרוג את הבת שלי'. אמרתי 'לא רציתי להרוג את הבת שלך, ביקשתי שתלך איתה לפסיכולוגית'. הוא המשיך לתת לי מכות בראש, בעורף, וכל הזמן שאלתי אותו 'למה?' הוא אמר לי 'אם אני אשאיר אותך חיה, את תספרי'. אמרתי שאני אוהבת אותו ולא אספר, והוא לא הפסיק. הוא אמר 'עכשיו שחר יידע שאבא שלו עבריין'. הוא לא עבריין. הוא רואה זבוב הוא מפחד.
"בשלב מסוים חשבתי שהוא הפסיק והלך, אז ניסיתי להתרומם. עוד לא הצלחתי להרים את החלק העליון של הגוף והוא חזר ואמר 'הנה, את לא מתה'. הוא המשיך ואמר 'כמה שתתמוטטי יותר מהר, זה ייגמר יותר מהר'. נתן לי עוד כמה מכות עם מכשיר, לא נגע בי עם הידיים שלו".
ל' העמידה פני מתה, חיכתה שסטרוג יעזוב את ביתה, ורק לאחר דקות ארוכות זחלה החוצה. "רציתי לקחת את הפלאפון שלי והוא לא היה במקום. ואז ראיתי שהמפתחות נעלמו. הוא נעל את הבית עם המפתחות שלי.
"הרמתי את התריס החשמלי בסלון. גררתי את עצמי החוצה. איכשהו גררתי את עצמי גם בארבע מדרגות שעולות למעלה, לכיוון השכנה. לחשתי את השם שלה, לא היה לי כוח לצעוק. היא שמעה ויצאה החוצה. אמרתי 'אמבולנס, אמבולנס' ולקחו אותי לבית החולים".
ל' סבלה מחתכים ומחבלות מרובים ונזקקה ל־60 תפרים בראשה, 20 בעורפה ועוד שישה באוזנה.
• • •
בדקות שבהן ל' הועברה לבית החולים, היה סטרוג בדרכו חזרה לכיוון פתח תקווה. על פי כתב האישום, בסמוך ל־12:30 הוא יצא מהדירה והותיר אחריו את ל' כשהיא מגואלת בדם ומוטלת על הרצפה. הוא עזב את הר אדר ברכבה של ל' ולקח עימו גם את הטלפון הסלולרי שלה, שגם אותו העביר למצב טיסה.
בסמוך ל־13:00 הגיע לעיר מודיעין, ככל הנראה כדי לטשטש את צעדיו, והותיר את הרכב באחד הרחובות. הוא מואשם כי לאחר מכן הסיר את הבגדים שלבש וזרק אותם במקום שאינו ידוע, יחד עם המכשיר שבו השתמש לתקיפה. בהמשך ביקש מעובר אורח שיזמין עבורו מונית לפתח תקווה.
בכתב האישום נטען כי השכנה הודיעה לבעלת הדירה על התקיפה, וזו ניסתה ליצור קשר עם סטרוג, אך לשווא. הוא ענה לה רק קרוב לשעה 14:00. "הוא ביקש מבעלת הדירה שתיגש לאחד השוטרים כדי לברר מה בדיוק קרה", טוען הפרקליט גיאת, "וזאת כדי לברר מה ידוע למשטרה".
כעבור כחצי שעה נסע סטרוג לכיוון בית החולים. למרות שבאותו הזמן המשטרה טרם גבתה עדות מל'. החשד היה שמדובר בשוד מזדמן או באדם הקרוב אליה, ולפיכך הוחלט להתחקות אחר צעדיו של סטרוג.
על מעצרו ניתן ללמוד מדו"ח פעולה של סייר תנועה, רס"ר אור עובד, ממשטרת הראל במבשרת ציון. "התקבל דיווח מהמוקד על רכב ב.מ.וו ובתוכו חשוד בתקיפה מהאירוע בהר אדר", כך על פי הדו"ח. "הוא עשה את דרכו משער הגיא לכיוון מזרח. התקדמתי לכיוון כיכר הסטף בניידת, יחד עם השוטרת נוי חזן, ובמרחק של כ־200 מטר לפני הכיכר, בכניסה המיוערת, בשביל עפר מצד ימין, הבחנתי ברכב.
"החשוד עמד מחוץ לרכב, בסמוך לדלת הנהג, כשהוא לובש חולצה שחורה ומכנסי ג'ינס. מייד בלמתי את הניידת, ניגשתי וביקשתי ממנו תעודה מזהה. אמרתי לו שהוא מעוכב, ודחיתי את סיבת העיכוב שמא יעלים ראיות. במהלך חיפוש על גופו השוטרת נוי חזן הפנתה את תשומת ליבי לכתמי דם באוזן ימין של החשוד. הזמנתי למקום איש מז"פ, עדכנתי אותו בנוגע לכתמי דם, והוא לקח דגימות ותצלומים של החשוד. בבדיקת מהירה של הדם התברר שמדובר בדם אדם".
הסייר הודיע לסטרוג שהוא עצור בחשד לתקיפה הגורמת חבלה של ממש. "שמתי לו אזיקי ידיים, כדי שלא ינקה את עצמו ולא יעלים ראיות. בזמן ההודעה על מעצרו לא היתה תגובה מצד החשוד".
ב־15:30, כשסטרוג הובל בניידת לחקירה וגרר משטרתי אסף את רכבו, תפרו הרופאים במיון את החתכים בראשה ובעורפה של ל'. היא הועברה למחלקה הנוירולוגית, שאליה הגיע החוקר, רס"ר שרון יפה. גביית העדות הראשונית לא צלחה כראוי. ל' היתה מפוחדת וכאובה, וסירבה לשתף פעולה.
החוקר: "אנחנו יודעים שהוא תקף אותך, הוא כבר סיפר הכל, תספרי לי מה קרה".
ל' לא מאמינה לדבריו: "תביא אותו לפה".
חוקר: "אם אביא אותו, מה יקרה?"
ל': "עזוב, לא רוצה להגיד לך, תביא אותו לפה".
חוקר: "מה הוא בדיוק עשה כשהיה בבית?"
ל': "שתה קפה אחרי שלקח מידות לארון והלך".
חוקר: "על מה דיברתם כששתה קפה?"
ל': "על עבודה, איזה משהו שהוא רצה לחתום על חוזה. 10 דקות והוא הלך".
למרות שבעת מעצרו הכחיש סטרוג כי שהה בהר אדר, המשיך החוקר לומר לל' שהמשטרה יודעת שהוא התוקף, אולם היא התעקשה כי הותקפה רק לאחר שיצא מביתה. בסיום העדות ניגש אחד מדודיה של ל' לחוקר וטען כי אחייניתו סיפרה לו שסטרוג הוא זה שתקף אותה. החוקר צייד את הדוד במכשיר הקלטה וביקש ממנו לשוחח עימה שוב.
"הרגשתי כמו מכת חשמל", אמרה ל' לדוד בהקלטה. היא שיערה שסטרוג השתמש בשוקר חשמלי. "נפלתי ארצה. קובי אמר שמישהו חייב למות, או הבת שלו או אני, והוא לא יכול להרוג את הבת שלו כי הבן שלו מת. התחננתי שיפסיק והוא לא הפסיק. נראה לי שמשהו השתלט עליו".
רק בעדויות הבאות הסכימה ל' לספק גרסה מלאה וטענה כי הכחישה תחילה את מעורבותו של סטרוג משום שריחמה עליו: "הוא עבר הרבה בחיים עם הבן שלו שמת, וזה לא ההתנהגות שלו. הוא תמיד דואג לי".
"למה לדעתך הוא אמר 'רצית להרוג את הילדה שלי'?", שאלה אותה החוקרת מרקס, ול' השיבה: "בזה שהוא צריך לעבור לגור איתי. זה הניחוש שלי".
בסיום העדות הוסיפה החוקרת: "ל' אומרת שהיא מכירה את קובי, ובטוחה שהוא פגוע עכשיו נפשית בגלל הבושה של מה שעשה. היא אמרה שהיא פגועה גם נפשית וגם פיזית, אבל היא תעבור את זה, גם אם ייקח לה זמן. היא בטוחה שקרה משהו שגרם לו לנסות להרוג אותה. לשאלתי, מאיפה קובי יכול להשיג מכשיר שעימו תקף אותה, היא תיארה את המכשיר כמו מגנומטר. חלק צר וחלק רחב, ועם החלק הרחב הוא היכה אותה. המכשיר מברזל".
החוקרים ניסו לאתר את המכשיר. לאחר שלא מצאו אותו בחיפוש במכוניתו, בביתו ובמשרדו של סטרוג, יצאו כמה בלשים למקום מעצרו וסרקו את האזור פעמיים, במועדים שונים, אולם ללא הצלחה.
• • •
סטרוג נחקר לראשונה ביום מעצרו, בשעות הערב, לאחר שהתקבל תמליל של השיחה המוקלטת של ל' עם הדוד שלה. הוא סירב לספק גרסה, בעצתו של מי ששימש אז סנגורו. גם כשנשאל לשמו ובמה הוא עובד, ענה: "אני שומר על זכות השתיקה".
החוקר, רס"ב רונן מזרחי, ניסה לדבר על ליבו: "ייתכן שיש סיבות למעשים ולעבירות שבהן אתה חשוד. אדם מהיישוב צריך לזעוק את חפותו. אתה נותן הרצאות לכוחות הביטחון על האירוע הטרגי שלך ושל משפחתך, הייתי מצפה שתתעלה גם ברגע קשה זה של חקירה תחת אזהרה ותספר מה קרה ולמה ותנצל את יכולתך להשתקם".
אבל סטרוג המשיך לשמור על זכות השתיקה.
שישה ימים לאחר מעצרו ניסו החוקרים טקטיקה שונה. החוקרת מרקס לקחה אותו לעשן בחוץ וסיפרה לו שפגשה את אשתו מיכל ואת בתם. "שאלתי אותו אם הוא מסכים איתי שתחנת משטרה, ובטח היחידה לפשעים חמורים, אינו מקום לילדה בת 17, והנ"ל אמר שהוא מסכים", כתבה החוקרת במזכר מיום 9 באוגוסט. "אמרתי לו שיש בידינו ממצאים חד־משמעיים למעשים שביצע, על כך שתקף את ל' תקיפה חמורה, עד שהיא בקושי מסוגלת לפקוח עין. סיפרתי שאנשים רבים העידו שהוא משכמו ומעלה, והבת שלו אמרה שהוא אבא מושלם. הוא זז באי־נוחות ונראה כאילו הוא מנסה לא לבכות (שם ידיים על אפו צמוד לשתי עיניו). הוא אמר שהוא עדיין אבא מושלם, אבל שהוא לא בעל מושלם".
רק בחקירה האחרונה, ב־17 באוגוסט, מסר סטרוג הכחשה רפה לחוקרת מרקס: "יש לי הרבה מה לומר, אבל אגיד בבוא העת. אני לא רוצה לפגוע בבתי ובאשתי. אם הן ישמעו את הדברים, זה יכול להרוג אותן. יש לי רק משפט אחד בשבילך. לא פגעתי בל' ואני שומר על מיכל והבת שלי".
כשהגיע לבית המעצר נפגש סטרוג עם עובדת סוציאלית. הוא עדיין מקיים פגישות כאלה, לעיתים כמה פעמים בשבוע, שבהן הוא שופך את ליבו.
"על עצורים כמונו יש המון השגחה", מספר עצור ששהה לאחרונה באגף 4. "חוץ מהמצלמות, בגלל מה שקרה עם דודו טופז, הרכיבו בשירותים ובמקלחות חיישנים מיוחדים שיכולים לזהות אם מישהו לא זז כמה דקות, ורק אז המצלמות גם שם מופעלות.
"בכל בוקר מעירים את קובי בסביבות 5 וחצי לספירה הראשונה, ואז הוא צריך לעמוד ליד המיטה כדי לקבל את מפקד המשמרת, סמל וסוהר. אחרי זה עובר חובש ומחלק תרופות רגילות ופסיכיאטריות למי שצריך. בסביבות 8 פותחים לכולם, ואז אוכלים ארוחת בוקר. לחם, גביע גבינה לבנה, עגבנייה ומלפפון, ולפעמים ביצה קשה".
אחרי האוכל חלק מהאסירים הולכים למרכז חינוך כדי ללמוד עברית או קרוא וכתוב, אחרים עובדים בהכנת אריזות קרטון. סטרוג שובץ כאסיר חוליה, יחד עם שלושה עצורים אחרים. הם אלה שמחלקים לתאים ארוחות, נייר טואלט וחומרי ניקוי. אסירי חוליה אחראים גם לנקות ולשטוף את השטחים הציבוריים באגף, כמו המסדרון והמועדון הקטן, שבו כיסאות פלסטיק לבנים, טלוויזיה ומשחקי דמקה ושש בש. על עבודתו בחוליה מקבל סטרוג שכר של 7 שקלים ביום.
לאחר הניקיון יוצא סטרוג לטיול בוקר בחצר הקטנה והמגודרת. טיול נוסף מתקיים בצהריים. בשעות אחר הצהריים משוחח סטרוג עם העובדת הסוציאלית או מתקשר להוריו ולאחותו או לבתו ולחבריו. לקרובים אליו הוא נשמע שפוף, ומדבר לא אחת על כך שאינו יכול לעלות לקבר של שחר. ב־19:00, כשכל העצורים מחויבים להישאר בתאים, הוא ואסירי החוליה מטאטאים את כל האגף.
• • •
את ל', ששוחררה מבית החולים לאחר שבועיים, ראה סטרוג פעם אחת נוספת. זה היה ב־12 בספטמבר 2021, במהלך עדותה בתחילת המשפט. הוא הביט בה במבט ממוקד וקפוא, אולם השפיל את מבטו כשהזכירה את שחר ז"ל.
ל' עשתה כל מאמץ להיראות זקופה ובוטחת, וכשסיפרה על הקשר ביניהם הביטה לכיוונו. עו"ד חימי לא עשה לה הנחות, למרות הטראומה שחוותה. הוא הטיח בה כי נהגה להרים את קולה על העובדים שלה, והציג תמונות שצילמו השוטרים ובהן נראית דירתה הפוכה.
"זה מעשה ידייך", אמר. "עשית את זה כתוצאה מכעס, אחרי שקובי אמר שהוא לא יכול לעזוב את משפחתו. את אישה עצבנית וקצרת רוח. כשהודיע שהחלומות שלך לא יתגשמו, כי הוא לא מסוגל לעזוב את הבת שלו, את מפרקת את הבית, זורקת עליו חפצים ואז הוא הגיב בצורה לא נאותה בעליל".
הסנגור טען כי לא מדובר בניסיון לרצח, אלא בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. העונש המקסימלי על שתי העבירות עומד על 20 שנה, אולם הסיכוי שייגזר עליו עונש מחמיר בעבירה של חבלה הוא נמוך.
הדיונים התחדשו החודש, ובמהלכם העידו השוטרים שעצרו את סטרוג בפני השופטים רפי כרמל, אריה רומנוב ומרים ליפשיץ־פריבס.
• • •
תגובות
עוה"ד אבי חימי, משה וייס והילה בת ציון, המייצגים את סטרוג, מסרו בתגובה: "כל מי שפגש את קובי יודע להגיד עליו רק דברים טובים, וכך גם העידה המתלוננת. בעדותה אישרה כי האירוע המצער נושא כתב האישום הינו אירוע אחד, יחיד וחריג.
"קובי עבר לפני מספר שנים משבר אישי קשה, לאחר ששכל את בנו, לוחם ביחידה מובחרת, כתוצאה ממשחק בנשק של חברו ליחידה. קובי גילה חמלה רבה כלפי החייל שהרג את בנו, עת נתן הסכמתו להסדר הטיעון המקל.
"במותו הטרגי של בנו אהובו, נפשו של קובי נופצה לרסיסים. ביום האירוע נושא כתב האישום, שתולדתו מורכבת - ואליה אנו נתייחס בבית המשפט - נשבר בקובי משהו נוסף. הוא הגיב, כאמור, בצורה שאינה אופיינית לו. לטענת קובי, מדובר באירוע שבו איבד את עשתונותיו ולא באירוע מתוכנן.
"הנסיבות שבהן נולד האירוע אינן מצדיקות נקיטה של אלימות, וקובי בהחלט מצטער ומבכה את מעשיו. אך יש בנסיבות, שאליהן נתייחס בבית המשפט, כדי לשנות בתכלית את נרטיב 'ניסיון הרצח' השגוי שהוכתב בכתב אישום. המרחק בינו לבין המציאות הוא רב. אנו סומכים ידינו על בית המשפט כי ישים לנגד עיניו את מלוא הראיות והנסיבות, ויגיע לתוצאה הצודקת והנכונה".
עו"ד אריאל עטרי, המלווה את ל', מסר בתגובה: "מאז הניסיון האכזרי של סטרוג לרצוח את בת זוגו, חייה הפכו לטראומה מתמשכת. ימיה אינם ימים, ולילותיה אינם לילות. יעצום כל אחד מהקוראים ומהקוראות את עיניו וינסה לדמיין כיצד בן זוגו מבקש שיתכונן להפתעה, וכשעיניו עצומות - ולתוך אותה פנטזיה מאושרת - חבטה עצומה ואכזרית, הקוטעת את החלומות והתקוות ומטיחה אותו על הרצפה. ידמיין כל קורא כיצד מתקפה אכזרית, כזו שהיתה שומטת את הקרקע מתחת לרגליו, וגורמת לו לאבד את האמון בכל אדם באשר הוא.
"סטרוג ניצל את אהבתה של ל' ואת האמון העצום שלה בו, כדי להכות בה שוב ושוב. גם כשהתעוררה לרגע, וחייה הבליחו באור קלוש, חזר אליה סטרוג, ובאכזריות בלתי נתפסת ניסה לרצוח אותה באופן מוחלט וסופי.
"החוויה המזעזעת הובילה להתדרדרות חריפה במצבה של ל'. מאז האירוע מצבה הנפשי הולך ומחמיר, והיא מקווה ומייחלת שבית המשפט והפרקליט, עו"ד זהר גיאת, יעשו הכל כדי שימוצה הדין עם סטרוג, שנטל ממנה את כל שמחת החיים".
tala@israelhayom.co.il