קונל היה בן רק חצי שנה, ולאחותו סרינה בדיוק מלאו 3, כשהגיעו ביולי 1982 עם אמא, רינה פושקרנה, לשדה התעופה של מיאמי, עלו לטיסה לסנטיאגו ומשם הלאה, לקולומביה, שם עגנה האונייה שעליה פיקד אבא וינוד, אבל משהו הסתבך.
בפאן אמריקה סירבו להעלות אותם לטיסה. הפקידה התעקשה שחסרים להם המסמכים הדרושים. רינה, אשת ימאי מנוסה, הסבירה שכמו תמיד יאספו אותם היישר משדה התעופה לנמל, ששום מסמכי הגירה או ויזה לא נחוצים, אבל הפקידה התעקשה, ורינה, עם תינוק על הידיים המותשות שלה, מזוודות מסביב וילדה קטנה וסקרנית שצריך להשגיח שלא תתרחק - פרצה בבכי. עובד של חברת התעופה הקולומביאנית חס עליה והיא הועלתה לטיסה אחרת, מבלי שהספיקה להודיע לאיש על שינויים בדרכי ההגעה. כשהמטוס שעליו היו אמורים להיות התרסק, התרסק גם הלב של וינוד.
הנס הזה, כמו זה שקדם לו, כשסרינה ורינה ניצלו מניסיון חטיפה בפקיסטן, שוב בדרך לפגוש את וינוד על הסיפון, הספיק לה, ואחרי תשע שנים שבהן הפליגה עם האיש שלו נישאה בגיל 16 ואיתו הולידה שני ילדים, היא ביקשה להנחית את משפחתה על החוף.
רינה, בת לאמא יהודייה ולקולונל הודי בן הדת הסיקית, סימנה את ישראל כיעד שלה. ב־1983, עם 50 אלף דולר בכיסים, הגיעה משפחת פושקרנה לתל אביב. בהתחלה פתחו בלונדון מיניסטור את איצ'יקידאנה, דוכן לממכר חטיפים הודיים צמחוניים, ושנה אחר כך את מסעדת טנדורי בכיכר דיזנגוף, שהיתה הניסיון השני והאחרון בהחלט. הדיל בין בני הזוג היה ברור - אם המקום לא ילך, וינוד יחזור לפקד על אוניות בים והיא תגדל את שני הילדים, תחכה לו על החוף.
שלושה חודשים עמדה טנדורי ריקה, בעלי מקצוע עבדו על העולים החדשים, ואילו וינוד שיחק קריקט עם המלצרים ליד המזרקה והיה קשה לשכנע את הישראלים שיתנסו באוכל הודי. ככה, עד ששאול אברון פרסם עליהם ביקורת טובה בעיתון "חדשות", הלקוחות התחילו להגיע וטנדורי היתה לרשת בהצלחתה שלמדה לתרגם את המטבח ההודי שיהיה נוח לחך הישראלי.
זה הוכיח את עצמו היטב, עד שישראלים שחזרו מהודו חיפשו טעמים משם במסעדות אחרות, כי טנדורי, שכל כך רצתה להציג את המטבח ההודי בשיא תפארתו, נתפסה כהודית מתנחמדת.
* * *
בשנים האחרונות אפשר להרגיש שם את הדרך של המטבח בחזרה הביתה. את בעירת הטעמים, את עושר המנעד ואת ההקפדה על חומרי הגלם. הקורונה כמו החזירה הכל לנקודת ההתחלה. רינה ווינוד שוב עומדים לבדם, כמו אז, רק שעכשיו ניצב איתם גם קונל, הבן שחזר הביתה.
אנחנו יושבים בטנדורי תל אביב, לצד שקיות המשלוחים שמוכנות לצהריים. הבנות של קונל, ליב (6) וסופיה (5), מתרוצצות בין השולחנות, מביאות צחוק לעיניים של סבתא רינה.
קונל עוד זוכר את הדירה הקטנטנה בתל אביב, את הנסיעות בתחבורה ציבורית ואת ההבנה שליוותה את הילדות שלו, שלפיה רק עבודה קשה מביאה הצלחה. את הפתיחה של המפעל לייצור אוכל בצפון הארץ, ואת ההתרסקות ב־2006 שגררה אחריה פרידה מההון המשפחתי ומסכת של משפטים שארכה עשר שנים.
אחרי התיכון נסע ללימודי מלונאות ומנהל עסקים בשווייץ, משם לסטאז' בניו יורק. אחרי נפילת המפעל המשיך לסינגפור, שם הקימה סרינה אחותו הגדולה בית, ושם פתח מקום לאוכל רחוב ים־תיכוני. שם גם נישא והוליד שתי בנות.
החלומות להפוך את המקום לרשת לא צלחו, וכמוהם הנישואים. היום הוא חי בהרצליה, נשוי בשנית, מגדל את שתי בנותיו, עוזר להורים ומטפח את טנדורי, הדור הבא.
טיקה פיקה, ככה נקרא ליין האוכל שיצר, שבינתיים מתקיים בעיקר במשלוחים, וכמו קונל, גם הוא בן כלאיים של הודו וישראל.
מדובר בפיתות דקות וחזקות במיוחד, שנאפות במקום וחובקות מיני מאכלים ממטבח הבית בשילוב עם טחינה וירקות טריים, כשלצידם מיני צ'אטני במתוק ובחריף. מתוך נשיכת הקורונה את ענף המסעדנות, טיקה פיקה מסתמנת כסיפור הצלחה.
* * *
בעיניים הרציניות של קונל אני כבר לא מוצאת את הנער שהיה, עיניים שתמיד נראו לי אז כאילו מחפשות את הבילוי הבא. "ההורים מעולם לא הכריחו אותי להיכנס למסעדה, אבל הרגשתי מחויב", הוא אומר, כשאני שואלת אם קשה לו ההליכה המוכתבת כמעט מראש למסעדנות. "ראיתי את טנדורי נוצרת, בעשר אצבעות, בזיעה ובדם", הוא ממשיך, "לא זורקים דבר כזה, הזדמנות כזו. יש מאחוריי כל הידע, הניסיון והתמיכה של ההורים, והם עדיין צעירים, במלוא החיות שלהם. אנחנו קבוצה אחת והכל פתוח, עם הזדמנות ללידות חדשות".
ואז כשמתחילות לזרום ההזמנות וקונל קם למטבח, אני שואלת את רינה אם היא שמחה בזה. "ברור", היא עונה, "זה עוד נס".
לכבוד ניסים של חג ולכבוד ניסי היומיום, אני מביאה בפניכם הצעות ללביבות ממטבחי הודו, שכל מי שהלך לאורכה זוכר טעמים חמים של איזה דבר טיגון לצד הדרך.
אלו טיקה
לביבות תפוחי האדמה של המטבח ההודי הן שמככבות באופציה הטבעונית המוצלחת כל כך של טיקה פיקה. אפשר לשטח אותן או ללכת על כדורים קטנים, כמו שהן יוצאות במקרה הזה. הכמות יפה לכ־6 סועדים.
החומרים:
√ 3 תפוחי אדמה עם הקליפה בגודל בינוני
√ 1 כוס קמח עדשים
√ 1/4 כוס מים
√ 1/4 כפית מחוקה סודה לשתייה
√ מעט מלח
√ 1 כפית גרגירי חרדל שחור
√ 10 עלי קארי
√ 1 כפית אבקת כורכום
√ 1 כפית אבקת צ'ילי
√ שמן לטיגון
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם עד שיהיו רכים, מסננים, מעבירים לקערה, מצננים, מקלפים ומועכים לפירה גס בעזרת מזלג. בקערה נוספת מערבבים את קמח העדשים עם המים, שאותם מוסיפים בהדרגה ועוצרים כשמתקבלת תערובת סמיכה. מוסיפים את הסודה לשתייה והמלח, לפי הטעם, ומניחים לתערובת שתנוח.
מחממים 2 כפות שמן במחבת עמוקה, מוסיפים את גרגירי החרדל וקולים מעט. מוסיפים את עלי הקארי, אבקת הכורכום, אבקת הצ'ילי, תפוחי האדמה המעוכים ו־1/2 כפית מלח (או לפי מה שאתם אוהבים) ומערבבים היטב על אש בינונית כ־2 דקות. מכבים את האש ומניחים לתערובת שתצטנן.
פורסים נייר אפייה על מגש. יוצרים מהתערובת כדורים קטנים בגודל של כדורי פינג פונג, ובמחבת עמוקה מחממים שמן בגובה של כ־6 ס"מ. טובלים כל כדור בעיסת הקמח והמים, מניחים בעדינות בשמן החם ומטגנים (נא להיזהר מצפיפות יתר, שתוריד את החום במחבת) עד שמתקבל ציפוי קריספי זהוב. מניחים בנייר סופג ומגישים.
אניין באג'יה - בצל מטוגן בבלילה
.jpg)
לביבות בצל שהריח שלהן מביא את רחובות מומבאי למטבח. אין שימוש במים, מכיוון שהבצל מפריש נוזלים וכך התערובת נדבקת אליו. הכמות יפה לכ־6 סועדים.
החומרים לבצל:
√ 2 בצלים בינוניים־גדולים קלופים
√ 1/2 כפית מלח דק
לציפוי:
√ קורט זרעי כמון שלמים
√ 1/2 כפית זרעי כוסברה טחונים
√ 1/2 כפית שבבי צ'ילי מיובשים
√ 1/4 כפית כורכום
√ 3-4 כפות גדושות קמח עדשים או קמח חומוס טחון דק
√ 1/4 כפית סודה לשתייה או אבקת אפייה
√ שמן לטיגון עמוק
חוצים את הבצלים לאורכם וחותכים לרצועות דקיקות, מעבירים לקערה וזורים מעל את המלח. מעסים את פרוסות הבצל בידיים ומשהים 2-3 דקות כדי שהבצל יגיר נוזלים.
מוסיפים לבצל את זרעי הכמון, זרעי הכוסברה הטחונים, שבבי הצ'ילי והכורכום, ומוסיפים בהדרגה את קמח העדשים או החומוס, כף אחת בכל פעם, עד שמתקבלת עיסה בסמיכות המזכירה שמנת חמוצה. רגע לפני הטיגון מוסיפים את הסודה לשתייה או אבקת האפייה ובוחשים היטב, אבל בעדינות.
במחבת רחבה או בסיר נמוך מחממים שמן לטיגון בגובה של כ־6 ס"מ. לוקחים כף מהתערובת, מניחים בשמן, וכך יוצרים 5-6 לביבות, תלוי ברוחב המחבת, העיקר שלא ליצור צפיפות יתר שתוריד את הטמפרטורה. מטגנים 2-3 דקות מכל צד או עד הזהבה יפה, מוציאים לנייר סופג ומגישים בליווי צ'אטני.
סופגניות מילאנו־מומבאי
אלו הסופגניות הכי קלות בעולם. סופגניות שצרים בכף וכלום בטעם שלהן לא צריך להתבייש מול סופגניות השמרים ההולכות בדרך הארוכה. התבלינים לוקחים אותן להצצה לרחובות הודו, וכשמגישים אותן בליווי צ'אטני ירוק, שמחת העמים כולם מתעוררת בפה. הכמות יפה לכ־36 יחידות.
החומרים:
√ 2 כוסות קמח תופח (350 גרם)
√ 1 כף סוכר
√ 1/8 כפית מלח
√ 2 גביעי אשל
√ 2 ביצים
√ 2 כפות נענע קצוצה דק מאוד
√ 2 כפות גבינת פרמזן טחונה דק
√ 1 שן שם כתושה
√ 1/2 כפית זרעי כוסברה טחונים
√ 1/4 כפית זרעי חרדל טחונים
√ 1 פלפל חריף חף מזרעים וקצוץ דק מאוד
√ שמן לטיגון
מנפים את הקמח לתוך קערה, מוסיפים את הסוכר והמלח ומערבבים. מוסיפים את האשל, הביצים, הנענע, הפרמזן והתבלינים ומערבבים במיקסר. מחממים את השמן (בזהירות, שלא יתחיל לעשן) וצרים את הסופגניות בעזרת 2 כפות: לוקחים כף מהבלילה, ובעזרת כף נוספת מחליקים לסיר. מטגנים כ־2 דקות, עד שהסופגניות מקבלות צבע זהוב כהה, והופכים בעזרת מזלג. כשגם הצד השני מזהיב, מוציאים לצלחת מרופדת בנייר סופג ומגישים.
צ'אטני תמרהינדי
החומרים:
√ 200 גרם ממרח תמרים
√ 60 גרם ממרח תמרהינדי
√ 2 כפות סוכר
√ 1 כפית שטוחה מלח
√ 1/2 כפית קינמון טחון
√ כ־3 כפות מים לדילול
ההכנה קלה ביותר. טוחנים יחד את המרכיבים במעבד מזון, עד שמתקבל מרקם חלק ומשחתי.
צ'אטני כוסברה ונענע
החומרים:
√ 1 צרור כוסברה טרייה קצוץ
√ 1 צרור נענע טרייה קצוץ
√ 2 כפות שום כתוש
√ 1 כפית זנגביל טרי קצוץ
√ 1-2 פלפלים ירוקים חריפים קצוצים
√ 1 כפית מלח
√ 1 כף אבקת קוקוס או קוקוס טרי טחון עם מים לקבלת ממרח
√ 1/2 כפית אבקת כמון
√ 1 כפית סוכר
√ 2 כפיות מיץ לימון טרי
גם כאן ההכנה קלילה ביותר. מניחים את כל המרכיבים, למעט מיץ הלימון, בקערת מעבד מזון וטוחנים הכל יחד לעיסה אחידה. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים. מעבירים את העיסה הטחונה לקערה, מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים היטב.
