היה היתה סדרה אהובה, מוערכת וזוכת פרסים בשם "דקסטר". ואז הגיע פרק הסיום שלה, ושינה הכל.
ספוילר: בפרק האחרון מאושפזת אחותו של דקסטר, דברה, בבית החולים, במצב צמח. אחיה מנתק אותה ממכשירי ההחייאה ולוקח אותה עימו. הוא מפליג על סירה תוך כדי סופת הוריקן, משליך את גופתה בלב ים, נפרד בטלפון מזוגתו האנה ומבנו היחיד האריסון, שנמלטו לארגנטינה, ונעלם באופק. הוא מזייף את מותו והופך לחוטב עצים באורגון.
שום דבר מזה לא עושה שכל, נוכח המהפכים הנפשיים שחווה דקסטר לאורך הסדרה כולה. וזו כנראה הסיבה שפרק הסיום, ששודר ב־2013, תמיד מוזכר בין פרקי הסיום הגרועים בהיסטוריה של הטלוויזיה.
"הדרך שבה הסתיימה הסדרה היתה מעוררת תמיהה, וזאת עוד הגדרה עדינה". מודה מייקל סי. הול, שגילם את דקסטר מורגן, מומחה לדם במחלקת זיהוי פלילי במיאמי, שמחוץ לשעות העבודה חיסל "אנשים רעים", תוך שהוא מטשטש בתחכום את עקבותיו. "הצופים שלנו נותרו מבולבלים, מתוסכלים, כועסים - כל תיאור שלילי שאפשר להעלות על הדעת".
"דקסטר" עלתה ברשת שואוטיים באוקטובר 2006, כשהיא מתבססת על ספרו של ג'ף לינדזי, "דקסטר חולם חלומות אפלים". היא נמשכה שמונה עונות, אבל לא ידעה לעצור בזמן. לקראת סופה החלה להידרדר, עד לפרק הסיום המזעזע, שהותיר את המעריצים מאוכזבים.
קלייד פיליפס, התסריטאי והמפיק הראשי של ארבע העונות הראשונות (יש שיאמרו - "תור הזהב" של הסדרה), תכנן במקור לסיים אותה עם המוות של דקסטר, אבל רשת שואוטיים סירבה: מנהליה חששו מהתגובה של מעריצי הסדרה, שפיתחו "מערכת יחסים" עם הגיבור הראשי.
שמונה שנים חלפו מאז, ומייקל סי. הול עדיין מסתובב עם רגשות אשמה. בקיץ השתתף השחקן בן ה־50 בפאנל וירטואלי
במסגרת פסטיבל "קומיק־קון", לקידום עונת ההמשך של הסדרה, "דקסטר: דם חדש", שתעלה בעוד עשרה ימים בארה"ב ובישראל.
"כשהסדרה ירדה, הגענו כבר למצב שבו איבדנו מהחדות ומהיכולת לייצר פיתולים מפתיעים בעלילה. זה קרה כי היינו באוויר זמן רב, ואולי השתמשנו בכל הרעיונות שהיו, ואולי לתסריטאים לא נשאר דלק במיכלים. אנשים ציפו לסיום ברור שיחתום את קורותיו של דקסטר, סוף שמח או עצוב, אבל שתהיה איזושהי סגירת מעגל הולמת.
"אני חושב שמה שהכי בלבל את הצופים בפרק הסיום היה שבעצם לא זכינו לשמוע את דקסטר אומר לנו דבר. היינו רגילים להקשיב לקול שלו. זה היה אלמנט משמעותי מחוויית הצפייה בסדרה, להרגיש כצופה שאתה חלק מהסוד שלו ומעורב במה שקורה איתו. העובדה שדקסטר רק הביט אל המצלמה ולא אמר כלום היתה אלמנט שגרם לרבים להגיד, 'וואו, מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?' אני מבין לליבם של המעריצים שציפו לקבל סיום מספק והחלטי, אחרי שמונה עונות. מאוד מציק לי שאנשים זוכרים אותנו עם טעם מר בפה".
למה לחזור דווקא עכשיו?
"הסדרה חשובה לי מאוד, ולמעשה, לכל מי שעמד מאחוריה. נפלה בחלקנו הזדמנות אולי לשנות את ההיסטוריה ולספק לסדרה סוף חדש. ממש לא רצינו ש'מורשת דקסטר' תסתכם בפרק הסיום ההוא, ומעוניינים להרחיב את היריעה ולהגדיר מחדש את הפרק הבא בקורותיה של הדמות.
"כל מי שצפה בסדרה ומעריץ את הדמות תהה לאורך השנים מה לעזאזל עובר על דקסטר היום. עבר מספיק זמן מאז שראינו אותו לאחרונה, ולאט־לאט הבשילו גם הרעיונות איך כדאי להמשיך את העלילה.
"קשה לי לומר שהיתה סיבה מיוחדת שזה קרה דווקא עכשיו, פרט לגורם הזמן, שיצר אצלי תחושה שאני מוכן. גם הידיעה שכל הצוות המקורי מחויב לפרויקט החדש אפשרה לי לקפוץ שוב למים".
באופן רשמי, "דקסטר: דם חדש" מוגדרת כ"סדרת המשך קצובה בזמן", בת עשרה פרקים. הלקח המשמעותי מהעונה האחרונה של הסדרה הוא להעניק הפעם סיום מספק לצופים. למרבה האירוניה, אם ההתרגשות מ"דקסטר 2021" תהיה גדולה, זה לא בהכרח יהיה הסוף: ביקורות מפרגנות, רייטינג גבוה והתלהבות ברשתות החברתיות עשויים לייצר עונות נוספות, למרות שהמפיקים מסרבים להתחייב לכך.
"תמיד הפריע לנו, וגם למייקל, שסדרה מצוינת כמו 'דקסטר' לא הסתיימה באופן הראוי לה", אומר גארי לוין, נשיא רשת שואוטיים. "לא נעשה עימה צדק בישורת האחרונה. תמיד קיווינו לתקן את העוול, ושמייקל יהיה מוכן לעשות זאת. הציפיות גבוהות מאוד, ובהמשך נדאג לעתיד שיבוא אחרי".
בראיון למגזין "אנטרטיינמנט וויקלי", סיפר הול כי בעונה החדשה נבין מה עבר על דקסטר לאורך השנים האחרונות, ומהם החיים החדשים שבנה לעצמו. "זה לא יהיה מסע אחורה בזמן, אלא פרקים עם טון קצת שונה ממה שהורגלנו אליו. העולם של דקסטר השתנה, הצבעים והנופים שמלווים את חייו השתנו, וכל מה שהכרנו אינו כמו שהיה בסדרה המקורית. זה לא נעשה במטרה לשנות את האופי של הסדרה, אלא פשוט כדי להבהיר לצופים שהקונטקסט שבו הם יראו את דקסטר הוא שונה".
הציפיות מהעונה החדשה גדולות גם לנוכח שובו של התסריטאי והמפיק הראשי, קלייד פיליפס, שפרישתו מהסדרה בתום העונה הרביעית סימנה את תחילת ההידרדרות. "כשישבתי עם הכותבים, התמקדנו קודם כל בסוף של עשרת הפרקים", סיפר פיליפס ב"קומיק־קון". "כך שלמעשה, כתבנו את סדרת ההמשך על פי הסוף הזה. ברגע שידענו איך אנחנו עומדים לסיים את העסק, מילאנו עשרה פרקים.
"אני יכול רק לומר שהסיום עומד להיות מדהים, מזעזע, מפתיע ובלתי צפוי. בלי להתגרות בגורל, אני מנבא שהעונה הזאת תשבור את האינטרנט בתגובות של הצופים. כבר בטריילר דאגנו להראות את דקסטר בוהה בסכין בוהקת שהוא מחזיק בידו. זה הרמז הראשון מבחינתנו לצופים שמשהו חשוד עומד לקרות פה. ובואו נהיה כנים, זה דקסטר: מישהו עומד להיהרג".
• • •
במרחק עשור מהחיים הקודמים, דקסטר קורא לעצמו בעונה החדשה ג'ים לינדזי (במחווה של הכותבים לסופר ג'ף לינדזי, שיצר את הדמות), ומתגורר בעיירה נידחת וקטנה בשם איירון לייק, בצפון מדינת ניו יורק. הוא עובד בחנות לאביזרי דיג ונמצא בזוגיות עם מפקדת המשטרה המקומית, אנג'לה בישופ (ג'וליה ג'ונס, "ווסטוורלד").
השלווה מופרת כשלחייו חוזר בנו המתבגר האריסון (ג'ק אלקוט). שדים מעברו פוקדים שוב את חייו, כולל רוחה של אחותו דברה (ג'ניפר קרפנטר), ומאיימים לעורר את היצר הרצחני שלו ולחרב את כל המציאות החדשה שסיגל לעצמו. גם ג'ון לית'גו, שכבר השתתף בסדרה כרוצח סדרתי, מפציע בהופעת אורח.
"אני מאוד נזהר בלשוני ומשתדל לא לגלות יותר מדי, אבל דקסטר הוא כעת אדם שמנסה לקבל אחריות על ההשלכות של ההתנהגות שלו", אומר הול. "דקסטר איבד את אחותו, את הסגן שלו, הוא מבין שחיי רבים נפגעו ללא תקנה. אחת מנקודות המפנה עבורו היתה בסוף העונה הרביעית, כשאשתו ריטה נרצחה, והוא למעשה הובס לראשונה בחייו. היא היתה הקורבן הראשון מהניסיון של דקסטר לרקוד על שתי חתונות - כלומר, להמשיך במעלליו ולחשוב שלא ישלם מחיר אישי. קרוביו מסתבכים, ובמקרים מסוימים הופכים לקורבנות, לא כי הוא רוצח סדרתי שמסבך אותם, אלא מכיוון שהוא מנסה לנהל חיים אמיתיים, כשבפועל זאת פריבילגיה בלתי אפשרית.
"המחיר שהוא ייאלץ לשלם תמיד יהיה שם ויעיב על האשליה של חיים שקטים. בעונה החדשה הוא באמת מבין את המציאות ומחפש כפרה על מה שעשה. אם הוא עדיין מסתובב והורג אנשים, אז הוא צריך להתאמץ יותר מאי פעם, כי הרעיון של חיים כפולים כבר לחלוטין לא ריאלי. לדעתי, הוא מדמיין שהוא יכול לעשות הכל".
דקסטר מתגורר בעיירה קטנה כדי לשמור על חיים שלווים?
"קשה לענות בלי לעשות ספוילרים, אבל בגדול, התשובה היא כן. אם חוזרים לאופן שבו הסתיימה הסדרה, ראינו אז את דקסטר מקבל החלטה להטיל על עצמו גלות ממושכת ולהכות על חטא אחרי כל האנשים שרצח, לרבות אלו שנפלו קורבן מבלי שהוא התכוון שזה יהיה גורלם.
"הסדרה החדשה מתחילה כשהוא מתנזר מאותו הרגל רצחני. לדעתי, הוא ריסן את עצמו והפעיל איזה איפוק שלא היה שם קודם, ושמאפשר לו לשלוט על 'הנוסע האפל' שבתוכו. זו הדרך היחידה שאני מדמיין אותו חי בלי להרוג".
איך היה לחזור לנעליו של דקסטר?
"זה לא הרגיש מוזר בכלל. היתה תחושה שדחסנו את כל פרק הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה לאיזשהו חלום רגעי.
"זה מופרע להפעיל מחדש בעצמך משהו שחשבת שאינו קיים עוד. אם כי אני מניח שמעולם לא באמת חשבתי שדקסטר נמחק ממני. כאילו אתה מנסה להריח את עצמך אבל לא מזהה שום ניחוח מוכר מהעבר, ואז פתאום אתה שוטף את עצמך, ואותו ריח חוזר אליך, ואתה מרגיש אותו מייד. ואני, אני עדיין יכול להריח את דקסטר עלי גם עכשיו".
"שואלים אותי הרבה עד כמה אני כמו דקסטר, ועד כמה דקסטר משפיע על חיי האמיתיים", סיפר הול בראיון ל"גרדיאן" השבוע. "האמת היא שאין לי מושג. ודאי שזה קיים בדרכים מסוימות, שאני לא יכול לתאר אפילו, אבל ממש קשה לומר מה או איך. אני גם לא באמת יכול להבין את דקסטר, כי אפילו אם אהרוג מישהו באמת, לא אוכל לשחזר את חוויית ההרג שלו, כי בבסיס של דקסטר, לא אכפת לו מהאדם שרצח".
בפאנל ב"קומיק־קון" ניסה הול להסביר את סוד הקסם של הסדרה. "אנחנו חיים בעולם ללא מעצורים, ואנשים התחברו בקלות לאנטי־גיבור שמחסל בכל המובנים את כל מי שנקרה בדרכו, מעין זיכוך נפש ושחרור קיטור.
"אני זוכר שאחרי ימי צילום של סצנות שבהן רצחתי מישהו, הייתי נוהג בחזרה הביתה בתחושה של רוגע והקלה. לעומת זאת, כשצילמנו סצנות שבהן דקסטר מסתיר את מעלליו, זה היה קשה נפשית.
"גם אני, כמו כולם, מתרגז לפעמים על הכביש, אבל זה לא שאני מתכוון לרצוח נהגים אחרים. באותם רגעים אני מרגיש נוח להיכנס לכמה דקות לדמות של דקסטר, והנהג שמולי מרגיש שאני בא אליו בתור דקסטר. אני יכול פשוט להגיד: 'מה אתה רוצה ממני? אלה הפנים שלי'".
• • •
הפרויקט החדש הוכרז לפני שנה על ידי נשיא שואוטיים, גארי לוין. בעשור האחרון שידרה הרשת דרמות מצליחות כמו "הומלנד", "הרומן" ו"ריי דונובן". "דקסטר" בעצם שודרה לפניהן, וסייעה לשואוטיים לבנות מוניטין מכובד, שנתן פייט ל־HBO עם יצירות פופולריות כמו "העשב של השכן" ו"קליפורניקיישן".
במבט לאחור, ברור כי הסדרה שברה מוסכמות והיתה פורצת דרך: זו היתה הפעם הראשונה שבה סדרת דרמה שהגיבור שלה הוא רוצח סדרתי זוכה להצלחה מסחררת ולהערצה בינלאומית. לאורך שמונה עונותיה היתה הסדרה מועמדת ל־24 פרסי אמי, כולל ארבע מועמדויות לסדרת הדרמה הטובה ביותר וחמש מועמדויות להול בקטגוריית השחקן הראשי. היא גרפה לבסוף רק ארבע זכיות בקטגוריות טכניות.
בטקסי גלובוס הזהב רשמה במצטבר עשר מועמדויות, מהן זכייה אחת להול בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר ב־2010. באותה שנה, הוא זכה גם בפרס גילדת השחקנים ובפרס של איגוד מבקרי הטלוויזיה האמריקנים.
ההישגים הללו שדרגו אותו, ובשתי העונות האחרונות של הסדרה זינק שכרו מ־295 אלף דולר לפרק ל־830 אלף, פלוס קרדיט של מפיק שותף. אף כי נתוני שכרו בסדרת ההמשך לא פורסמו, אפשר להניח כי מדובר בסכום של שבע ספרות.
במטרה להעניק טייק שונה על הדמות, הסדרה מתרחשת הפעם בחורף, והצילומים נערכו בחורף שעבר במסצ'וסטס - הרחק ממיאמי שטופת השמש, שבה התגורר דקסטר בסדרה המקורית.
"היו כמה לילות מאוחרים של צילומים קרים, ללא ספק, אבל נחמד לצלם במקום עצמו ולקפוא באמת, מאשר להעמיד פנים שאתה קופא באולפן בלוס אנג'לס שמדמה עיירה מושלגת", מחייך הול. "אם כבר, האתגר היה להמשיך להציג גם בצילומי ההשלמה בקיץ האחרון את אותו מזג אוויר, כשבחוץ 32 מעלות, ואני מכוסה במעיל שלג. אבל אלה באמת שטויות. כל החוויה היתה כיף גדול, ושמחתי ששינינו את הנוף, את התפאורה ואת הסביבה שבה פועל דקסטר".
איך היה לצלם בתקופת הקורונה?
"מאוד מוזר, כי על הסט כולם עוטים מסיכות, ובזמן הצילומים קשה מאוד ליצור קשר עין עם הבמאי ואנשי הצוות. אתה לא יכול לשדר או לקרוא ניואנסים בפנים של האנשים. במקצוע שלי אנחנו מקבלים הרבה מידע דרך פרצופים של בני אדם, ולא להיות מסוגלים לראות הבעות פנים זה משהו שאנחנו לא רגילים אליו".
• • •
מייקל סי. הול נולד בצפון קרוליינה בפברואר 1971. בגיל 11 מת אביו מסרטן, והול גדל עם אמו, ג'ניס, שהיתה מטפלת אישית בקולג' מקומי.
"נולדתי למשפחה עם שני הורים, שלפני כן איבדו את אחותי הבכורה ג'ולי בטרם מלאו לה שנתיים", סיפר בעבר. "היא נולדה עם סיבוכים פיזיים ובעיות התפתחות, ואני מאמין שהם הבינו שהיא לא נועדה לחיות בעולם הזה והניחו לה למות, מה שתמיד העיב עליהם. רק המחשבה שהיתה לי אחות עוררה בי מגיל צעיר את המודעות למוות.
"אבי מת כשהייתי על סף גיל ההתבגרות, וכמה שנים מאוחר יותר נפטרה גם דודתי לינדה, שהיתה קרובה מאוד לאמא שלי. כשלמדתי בתיכון, היו סביבי מקרי מוות בתאונות דרכים מדי שנה - שניים של תלמידים שנסעו במכוניות, ואחד שנהרג כהולך רגל. מהר מאוד הבנתי שהמוות הוא בלתי נמנע, גורל שאי אפשר לחמוק ממנו".
אף כי חשב ללכת לבית ספר למשפטים, החליט לבסוף להירשם לקולג' לאמנויות באינדיאנה. משם המשיך לאוניברסיטת ניו יורק (NYU), וסיים לימודי משחק בבית הספר לאמנויות הבמה באוניברסיטה. הוא החל להופיע באוף־ברודוויי, לרבות במחזות של שייקספיר כמו "מקבת'" ו"חלום ליל קיץ".
לפריצה הגדולה זכה כשלוהק על ידי הבמאי הבריטי סם מנדס ("אמריקן ביוטי") לדמות המנחה הראוותן בעיבוד למחזמר "קברט", שעלה בברודוויי ב־1999. הוא חזר לברודוויי פעמים רבות מאז, כולל בתפקיד בילי פלין ב"שיקגו", ובתור זמרת הרוק הג'נדרקווירית הדוויג במחזמר הרוק "הדוויג והשארית העצבנית" בשנת 2014, התפקיד הראשון שלקח על עצמו אחרי ש"דקסטר" הסתיימה.
הוא שיחק בסדרת הדרמה המוערכת "עמוק באדמה" של HBO, שרצה במשך חמש עונות (2005-2001) ונחשבת עד היום אחת מסדרות המופת של כל הזמנים. הול גילם את דיוויד פישר, שמנהל עסק משפחתי של בית לוויות לאחר מות אביו, בזמן שהוא מנווט את חייו האישיים מחוץ לארון יחד עם בן זוגו.
מבקרי הטלוויזיה שיבחו אותו על כך שהצליח לגלם גבר הומו נטול סטריאוטיפים ונאמן למציאות. הוא היה מועמד לאמי על התפקיד פעם אחת, בשנת 2002.
"אני מאמין שיש ספקטרום במגדר, ואם מודדים את זה באחוזים, אני לא לגמרי הטרוסקסואל", אומר הול על הדמויות הגאות שגילם ב"עמוק באדמה" ובברודוויי. "התפקיד ב'קברט' אפשר לי לחקור את העניין לעומק עם עצמי. עצם זה שהתנשקתי עם גבר כל ערב על הבמה גרם לי להבין שאולי אני יותר גמיש בכל הקשור למיניות.
"מעולם לא היו לי יחסים אינטימיים עם גבר, אבל כן היו תהיות, אולי בגלל החסך שהיה לי בדמות אב. כלומר, החיבור הזה הוא משהו שהיה חסר לי. אבל מעולם לא נמשכתי לגבר".
על המסך הגדול שיחק הול, בין השאר, לצד ליאם ניסן בדרמה הפוליטית "האיש שהפיל את הבית הלבן" ב־2017, ובסרט הקומי "לילה בטירוף" שנה לאחר מכן. במקביל, הוא הופיע בתפקיד אורח בסדרת הדרמה "הכתר" של נטפליקס, כשגילם את נשיא ארה"ב ג'ון קנדי.
• • •
ב־2009 התמודד הול עם מחלת הסרטן, כשחלה בלימפומה על שם הודג'קין. באותה תקופה נהג להתייצב לטקסים בהוליווד בכובע צמר שכיסה את קרחתו, שנוצרה כתוצאה מטיפולי הכימותרפיה. באפריל 2010 הודיע כי החלים.
"כבר באבחון, הרופאים אמרו לי שעם טיפול מהיר, הסיכויים שלי להבריא גבוהים", אמר בראיון ל־"Daily Beast". "זה מעולם לא היה מצב של 50-50, חיים או מוות. זה היה מפחיד, אבל לא הסתובבתי בפחד. יותר התעסקתי בשאלה מה בדיוק אני צריך. אחרי המחלה החלטתי לא לשתות יותר ולא לעשן קנאביס, והפכתי לטבעוני. מאז אני מרגיש טוב, ובעיקר אסיר תודה".
בשנת 2002 נישא הול לראשונה, לשחקנית איימי ספנגר, והם התגרשו ב־2007. כעבור שנה, כש"דקסטר" היתה בעיצומה, הוא נישא לג'ניפר קרפנטר, שגילמה את אחותו בסדרה. הפעם שרדו הנישואים שלוש שנים.
אשתו השלישית היא מבקרת הספרים הקנדית מורגן מקגרגור (38), שלה הוא נישא ב־2016. הם מתגוררים במנהטן, ואין להם ילדים.
"במשך זמן מסוים התייחסתי ברומנטיקה לרעיון שאני אדם בודד שחי לבדו בעולם, אולי בהתאם לאופן שבו אמא שלי חיה", הוא אומר. "אבל הגעתי למסקנה שזה לא אני. אני יותר טיפוס זוגי. מצד שני, האפשרות להביא לעולם המשוגע הזה ילדים היא משהו שצריך לעצור לפניו ולחשוב היטב. אבל זאת בהחלט שיחה שאני ואשתי מנהלים לא מעט".
dcaspi@goldenglobes.org