בשנים האחרונות פיתחנו תלות בלתי נסבלת במכשירים קטנטנים. בלי הטלפון הנייד אנחנו לא מסוגלים לנווט, להעביר כסף, לחנות או להודיע בדיוק באיזו שעה נגיע לכל מקום (ואז לגלות שהווייז עבד עלינו ברבע שעה); אנחנו תלויים גם במפתחות חשמליים לרכב ובשלטים מסוגים שונים, שהטלפון החכם עדיין לא החליף - כמו אלה של המזגן, של הטלוויזיה ושל הממיר. במשפחות מסודרות במיוחד, בני הבית מקפידים בתום השימוש להחזיר כל שלט למקום קבוע, כדי שבפעם הבאה שמישהו יזדקק לשירותיו הוא לא יצטרך לצאת מדעתו בחיפוש אחריו. במשפחות רגילות, שלא מעניקות חשיבות לעניינים זניחים כמו סדר ויעילות, דואגים להשאיר את השלט בכל פעם במקום אחר, עם עדיפות למקומות הכי לא הגיוניים.
אין דבר מתסכל יותר משלט שנפל בין הכריות של הספה בסלון, נעלם מתחת לשטיח, הונח בטעות באמבטיה. לא נעים להודות, אבל אני כבר ראיתי גם שלט בתוך המקרר. רגעי האימה של חיפוש השלט של המזגן ביום חם, או השלט של הטלוויזיה לפני המדגם בליל הבחירות, לא היו מביישים ילד שאיבד את אמא שלו בקניון. ברגעים האלה האדם משדר לסביבה אותות מצוקה, כולל הזעה ורעידות בידיים, וכל חייו (או לפחות כל לוח השידורים) חולפים לו מול העיניים; עניין שמסתיים כשהוא מגלה שהוא בסך הכל ישב על השלט.
נכון שאמורה להיות גם אפשרות לשלוט בווליום ולהעביר ערוצים דרך הטלוויזיה עצמה, אבל בינינו, אף אחד - כולל טכנאי טלוויזיות - לא באמת יודע איפה מסתתרים הכפתורים האלו, ואיך מגיעים אליהם. ובכלל, המחשבה על תפעול טלוויזיה בלי שלט נשמעת מיושנת לא פחות משמיעת מוזיקה דרך דיסק או הפעלת טלפון עם אסימונים. ואיך תשלטו במזגן בלי שלט? תביאו סולם ותטפסו בכל פעם שתרצו להעלות או להוריד את הטמפרטורה? כבר יותר פשוט לעבור לגור באיסלנד.
השלטים גם לא ידידותיים כלפי אלה מאיתנו שראייתם אינה חדה. הכיתובים עליהם קטנים מאוד, ובניגוד לטלפון הנייד, כאן אין אופציה להגדיל את האותיות. לא פעם, בעיקר בלילה, אני נאלץ להחליף את משקפי ה״לרחוק״, שאיתם אני צופה בטלוויזיה, במשקפי ה״לקרוב״ כדי לצפות בשלט ולהבין אם זה הכפתור של הווליום או של הערוצים.
אחד הדברים המעצבנים בשלטי הממירים הוא הניסיון להקליד שם של סרט. בניגוד לטלפון החכם, שמאפשר כתיבה חופשית, בשלט אתה אמור ללחוץ שלוש פעמים על הספרה 5 כדי להגיע לאות ל׳, או ארבע פעמים על 9 כדי לקבל פ׳ סופית. כמה קשה לחפש באמצעות השלט סרטים כמו "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". זה מתסכל במיוחד, כי אם לחצתם בטעות על "נקה" במקום על "חזור", תצטרכו להתחיל מההתחלה.
בעיה מהותית נוספת בשלטי הטלוויזיה והכבלים היא שהכיתוב עליהם נשחק משימוש יתר, עד שכבר לא רואים את המספרים והאותיות וצריך לנחש את המספר. זה עלול להוביל לכך שבמקום להקליד 75 לערוץ הופ לקטנטנים, תגיע ל־65, שם נמצא ערוץ אגו לחרמנמנים.
מצב הכפתורים בשלט הוא פונקציה של מידת השימוש בהם. אצלי, למשל, הכפתור עם הספרה 5, שמשמש את כל ערוצי הספורט, נראה חדש מהניילונים כתוצאה מהיעדר שימוש (לפחות עד שיתחילו לשדר שם את אליפות העולם בכדורי שוקולד). לעומת זאת, הספרה 1 שחוקה לחלוטין. ואם לא די בכך, לפני כמה שבועות היא החליטה שמספיק לה והפסיקה לתפקד לחלוטין. כנראה השתחל לשם איזה גרגיר במבה, או שהיא סתם הרגישה לחוצה, ומעכשיו שום דבר כבר לא מזיז לה.
• • •
מכיוון שעבדכם הנאמן מעדיף תמיד למצוא את הפתרון שיגרום לו לכמה שפחות אינטראקציה עם מחלקות שירות לקוחות, מצאתי את עצמי לוחץ על החיצים בשלט למעלה ולמטה, ומגיע לערוץ הרצוי גם בלי להקיש את המספר שלו. הרגשתי שדפקתי את המערכת, גם אם זה אומר שהחלפת ערוץ גוזלת עכשיו יותר זמן מהפסקת פרסומות וגורמת לי לכאבים באצבעות.
בדרך הארוכה לערוץ המיועד נחשפתי לערוצים שלא הכרתי קודם, וככל שחלף הזמן כך מצאתי את עצמי חונה ליותר ויותר זמן בערוצים יותר ויותר הזויים. אחרי כמה ימים, ערוץ החדשות האיטלקי, שבתחילה שימש רק נקודת מוצא למסע אל הקושמרו, הפך להיות התחנה הסופית שלי, ושקעתי באסקפיזם המוחלט של דיווחים על שיטפונות בטוסקנה. ניקיתי את הראש עם הדיווחים על מחסור בפסטה במחוז הדולומיטים, וגם כשהגיעה ידיעה על חיסול של המאפיה בסיציליה זה לא עורר אצלי דאגה, רק חשק לאכול קנולי טוב.
מדי פעם נדדתי ערוץ אחד או שניים למטה. התאהבתי במגישה של הערוץ הרוסי למרות שאיני חוגג נוביגוד, ובערוץ האוכל למדתי על המנות המנחמות של מרי ברי, הבשלנית מבריטניה, שמבשלת בהשראת היערות בסקוטלנד נקניקיות, טארט ארטישוק ובצל מקורמל.
ברחתי גם לערוץ הבריאות, לסדרה בשם ״יש רופא בבית״, שבה צוות רופאים מתערב בחייהן של משפחות הזקוקות לשינוי דרסטי במצבן הבריאותי - כמו בני הזוג ג'קי וריצ'י, שבדיוק כמוני סובלים מהשמנת יתר ומכולסטרול גבוה. מעניין אם גם הם סובלים מעצלנות שמונעת מהם להחליף את השלט ותוקעת אותם מול ערוצים מוזרים.
בערוץ 27 - "ויוה", אם חשוב לכם לדעת - נחשפתי לפרק 120 בטלנובלה הטורקית ״גאות ושפל״. מתברר שרגע לפני חגיגות החינה ומסיבת הרווקים של יאמאן, הוא נחטף בידיהם של אורקון, מוראט וגיראי, שמשאירים אותו ביער. ברגע האחרון הוא מצליח להיחלץ ולהתחתן עם מירה על שפת הים, מול מאות אורחים מאושרים ומשופמים.
בסדרה ״קוסם סולטן״ גיליתי שיש עוד מוראט (כנראה מדובר בשם נפוץ בטורקיה, כמו דני או משה), רק שכאן הוא סולטן שדואג לשלומה של הנסיכה פאריה. יש גם סדרה בשם ״הבור״, אבל היא נמצאת רק בתחילתה, בפרק 420, כך שעוד מוקדם לדווח מה קורה שם בדיוק.
• • •
את הצפייה בערוצים החדשים עשיתי באופן פרטי לגמרי, כשאין איש בבית, ומבלי ששיתפתי בתחביב החדש את הגברת הראשונה. בכל פעם שהיא נכנסה עשיתי כאילו אני נמצא במהלך העברת התחנות לעבר הערוצים דוברי העברית. אבל לצערי לא הייתי זהיר מספיק, ואחרי כמה ימים היא אמרה לי שהמנקה שלנו רואה טלנובלות טורקיות (למרות שהיא בכלל ממוצא מזרח־אסיאתי), כי בכל פעם שהיא פותחת את הטלוויזיה זה על ערוץ טורקי או על "ויוה". התעלמתי מההערה והמשכתי להתמכר לעלילות הטורקיות, תוך שאני שוקל לגדל שפם קטן, לא עניין שזר לי.
הרגשתי שסגנון הדיבור שלי מול רעייתי הפך מחוספס יותר, עם נגיעות של מבטא טורקי, ואחרי שהדוד לא נדלק, מצאתי את עצמי צועק "למה אין מים חמים בשורום־זורום?". לפני שהיא יצאה מהבית, הערתי לה שהבגדים שהיא לובשת לא מספיק צנועים לביקור במסגד - סליחה, במשרד. ומכיוון שכידוע לכם הכל מתחבר, ופייסבוק וגוגל מאזינים לנו, התחלתי לקבל מודעות פרסומת להשתלת שיער באיסטנבול.
אחרי חודש וחצי של התחמקות, שבו זכיתי מאשתי לכינוי "החמקן", נשברתי והחלטתי לגשת לתחנת השירות הקרובה להחליף שלט. כשנכנסתי לאוטו, נתקעתי בפקק מהגיהינום. הווייז תזמן שעתיים, שהם חמישה פרקים של "הבור", ולכן הרמתי ידיים וחזרתי הביתה. הגברת הראשונה אמרה לי: "זה סימן מאלוהים לכבות את הטלוויזיה ולעשות את מה שתמיד רצית לעשות - לקרוא ספרים".
התחלתי לקרוא, ואחרי דף אחד הרגשתי עייפות. זרקתי את הספר על הספה והלכתי לנמנם. עד שלא ימציאו פטנט שיעביר בשבילי דפים, אני לא קם.
yairn@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו