בגב הספר "הצלחות קטנות גדולות", ספר השירים הגדוש והמרגש שכתבה שחר גרינשפן בת ה־23, מופיע השיר "רבותיי ההיסטוריה חוזרת?!?".
"אני רוצה לחזור למציאות,
לחברות הטובות.
לחזור לרקוד.
אני רוצה שתחזור הכלבה
המתוקה שלי שמתה.
אני רוצה את המנהל הנפלא שלי בחזרה,
שנחזור לעשות שיחות ארוכות,
שנותנות לי ביטחון.
ואת העבר אני רוצה,
אך אותו להחזיר אי אפשר.
לא אוכל לעולם,
להחזיר לאחור את הגלגל
שאת חיי דרס,
הרס"
זה שיר קשה, שנוגע בעצבים החשופים. שיר שמספר את רחשי ליבה של שחר העכשווית, מי שהיתה נערה יפה בעלת שיער שטני גולש וחיוך כובש, עד שבגיל 12 חייה השתנו באורח טרגי ובבת אחת, לאחר שנדרסה סמוך לביתה על ידי נהג שיכור.
די להיזכר בפציעה האנושה בראשה של אותה נערה ובהערכות הראשוניות של הרופאים שלא תשרוד, כדי להתפעם מהמקום שאליו הגיעה בכוחותיה האמיצים והמופלאים, ולהתרגש מאחד מתהליכי השיקום הנדירים שהיו כאן אי פעם.
בתחילת השבוע עדיין ציפתה שחר בכיליון עיניים ליציאת ספר השירים הראשון שלה, שכולל 65 שירים שכתבה בשנתיים האחרונות.
ביום רביעי זה קרה, כשמאות מעותקי הספר נמסרו בהתרגשות אישית לשחר ולמשפחתה על ידי שוש ויג, מו״לית הוצאת פיוטית שבה יצא הספר. כעת, הספרים יימכרו ברשתות החברתיות, בעיקר דרך עמוד הפייסבוק של שחר, אולם ניתן יהיה להשיגם גם בחלק מסניפי רשתות הספרים הגדולות, על פי ביקוש.
כשהיא יושבת בכיסא הגלגלים וחמושה במחשב נייד, שחר מותחת את צווארה, מזדקפת ככל יכולתה ומדברת. "אני מחכה לתגובות על הספר", היא אומרת במאמץ רב ובדבקות מעוררת השתאות. "אני אקבל מחמאות, וזה חשוב לי".
אני שואל אותה אם היא מתרגשת, והפעם היא עונה לי בכתיבה במחשב, כשקולה של הקריינית המובנית משמיע את התשובה: "קשה לי עם המילה מתרגשת. זה נשמע לי כמו עצובה, בוכה".
אז מאושרת?
"כן, מאוד־מאוד. אני שמחה מאוד".
אני שואל על מה היא אוהבת לכתוב. "חרוזים על אהבה", היא מקלידה. "הכתיבה עושה לי כיף, החרוזים זורמים לי".
היא מבינה הכל, שחר, ועונה במדויק על כל שאלה. מפעים להיווכח איזו דרך עברה ב־12 השנים שעברו מאז התאונה.
שנתיים אחרי התאונה פגשתי בה לראשונה. התקשורת בינינו הסתכמה אז במצמוצי עיניים בלבד, וכמה שהיא התקדמה. היא מקבלת את פניי בחיוך, אומרת בקולה "היי", ומוסיפה "אני שמחה שבאת אלי".
אני מרגיש צמרמורת בכל הגוף. שחר חיה, מבינה, מפעילה את קולה ואת ידה הימנית ונמצאת לגמרי בעניינים.
אנחנו נפגשים בביתה שבנתניה, שם היא מתגוררת עם הוריה, נחמה (58) וישראל (66), שמקדישים את חייהם לטיפול בה, לצד הורות לשתי אחיותיה הגדולות נטע (32) ויעל (27), וסבאות לנכד איתי, בנה של נטע, שיחגוג בקרוב 3.
"בימי שישי הבנות הגדולות באות אלינו לארוחה עם הבעלים, גל של נטע ורעי של יעל", אומרת נחמה, "ואנחנו נהנים מאוד".
"אנחנו כל הזמן מחכים להפתעה הבאה של שחר", מוסיף האב ישראל, "והיא כל הזמן מפתיעה לטובה".
ההורים הנרגשים מראים לי בגאווה את ספר השירים החדש של בתם, ואני מתעכב על ההקדמה. "היי קוראים", כתבה שם שחר, "אני רוצה שתיהנו מהספר ותיקחו איתכם את המסר: תאמינו לי, אתם יכולים לעשות הכל. תאמינו, תחשבו, תרצו, תנסו, ואז תגיע ההצלחה. עשו זאת בשבילי. כאשר הביצוע נועד בשביל האחר, הוא נעשה קל יותר".
שחר שוב כותבת במחשב. יש שקט בבית, ורק קולות האצבע המקלידה נשמעים. "השירים והכתיבה שלהם ממלאים לי את הזמן", היא כותבת, ומבקשת שאקריא לה את השיר בעמוד האחורי של הספר. "קשה לי לחשוב שאני כתבתי אותו", היא כותבת במחשב, ולא מפרשת.
• • •
את השירים שלה כותבת שחר בעזרת סופרת הילדים המצליחה זוהר אביב, שנפגשת איתה פעם בשבוע. אביב, שמלווה בין היתר תהליכי התפתחות אישית, כתבה כבר יותר מ־80 ספרים, ובהם אחד למבוגרים, חמישה לגיל הרך והשאר לילדים ולנוער, כולל "חבורת כוח־המוח", סדרת רבי־מכר שלה 26 כרכים, סדרת "יד הפלא" שלה 13 כרכים וסדרת "כוח הלב", שלה 14 כרכים.
"התחלתי לעבוד עם שחר לפני שנתיים", מספרת זוהר. "התחלנו בזה שאני מקריאה לה מהספרים שלי והיא מאוד התחברה לגיבורים שלהם, ואחר כך לימדתי אותה כתיבה וגיליתי כישרון עצום. אמרתי לשחר שלא נכתוב פרוזה, נכתוב שירה.
"למדנו לכתוב בחרוזים, לימדתי אותה מה זו מטאפורה, ושחר פשוט מדהימה אותי בתהליך הנפלא שאנחנו עוברות יחד. היא שופעת מילים ומשפטים. אני זורקת לה רעיונות, ובכל פגישה או מקסימום שתיים היא כותבת שיר. בהתחלה עוד תיקנתי לה קצת מילים ומשפטים, אבל עכשיו היא ממש כותבת את כל השירים, מההתחלה עד הסוף".
אביב מספרת על תהליך מעניין נוסף שעברה שחר במהלך הכתיבה. "היא התחילה בשירים כועסים וכתבה הרבה על התסכול שלה, על הכעס וגם על הבושה שהיא חשה.
"עם הזמן השירים החלו להיות יותר אופטימיים ונתנו ביטוי לאופי החזק והנחוש שלה, להשראה שהיא נותנת לכל מי שנמצא בסביבתה. השירים שלה חושפים את עולמה ואת הרגשות שלה, נותנים ביטוי למה שמתחולל בתוכה".
שחר, ששומעת את אביב, רוצה להגיד משהו. היא שוב מזדקפת, נמתחת, ובמאמץ הרואי ממש, היא מדברת. הברה אחר הברה והנה מילה. ועוד מילה.
"לפעמים עולים לי בלילה כל מיני משפטים לשיר, אבל הם לא נכתבים", היא אומרת, ושוב עוברת לכתיבה במחשב. "זוהר נותנת לי רעיונות, ואני כותבת".
לפני שנה התרחש אחד הרגעים המכוננים בתהליך המרגש שעוברת שחר, כשהולחן לראשונה שיר שלה, "להינשא להצלחה", כשעל הלחן והביצוע אמון היוצר אהרון רוני זרוק.
"לו רק אפשר, לו רק יכולתי
להצלחה להינשא.
יהיו ילדה ואז עוד ילד,
ואקרא להם בשם
שמחה ואושר ותקווה
ונס ענק שמתגשם.
החיים שלי הפתיעו,
בואו יחד נתקדם"
• • •
ב־28 בנובמבר 2009, שבוע בלבד לפני שחגגה בת מצווה, חייה של שחר התהפכו.
היא יצאה עם חברתה מביתה למפגש כיתתי בטיילת שליד החוף בנתניה.
השתיים עמדו על אי תנועה וחיכו לאור הירוק ברמזור, כשלפתע הגיחה מכונית טרנזיט, עלתה על אי התנועה ודרסה את השתיים. שחר נפצעה אנושות בראשה, החברה נפצעה באורח קל. מאוחר יותר התברר כי בדמו של הנהג הפוגע נמצאה רמה גבוהה של אלכוהול.
שבועות ארוכים היתה שחר מחוסרת הכרה בבית החולים שניידר לילדים. הרופאים היו פסימיים באשר ליכולתה לשרוד את הפגיעה האנושה והעריכו שלא תתעורר, וגם אם כן, שלא תוכל לתקשר עם סביבתה.
אבל שחר רצתה אחרת. היא נלחמה כמו לביאה, ובכוחות שהדעת מתקשה לתפוס עברה תהליך שיקום יוצא דופן, שהדהים אפילו את הצוותים הרפואיים המנוסים ביותר.
מי שנמצאים מאז יחד איתה, לא משו ממנה ולא ויתרו, הם המטפל שלה, יחיאל חוברה, וכמובן הוריה המסורים. חוברה, שמטפל בפגועי ראש, פגש את שחר לראשונה כמה שבועות אחרי פציעתה, כשהועברה מבית החולים שניידר למחלקת נפגעי ראש בבית החולים "רעות" בתל אביב.
הוא האמין בה מהרגע הראשון, נתן לה את נשמתו ועובד איתה בשיטות שיקום ייחודיות ועקשניות.
"עשיתי לה אבחון וגירוי עצבי וראיתי פוטנציאל ענק", הוא מספר. "בכל מקום שנגעתי היו תגובות. ביד, ברגל, בעיניים. ראיתי תגובה בעפעפיים והבנתי שיש שם רשת נוירונית שמגיעה למוח. זו היתה בשורה גדולה עבורי כמטפל".
חוברה התחיל לעבוד במרץ עם שחר, מחדיר בה את האמונה שהיא יכולה. בהתחלה תקשר איתה דרך מצמוצי עיניים, כשהיא עונה לו ב"כן" ו"לא", לפי סימנים מוסכמים.
כשראה שיש לשחר תפקוד קוגניטיבי החליט להקדיש את עצמו לשיקום שלה, והיא התחילה להפליא ולהדהים אותו ואת סובביה.
"שחר התחילה להפעיל אצבעות, לצייר ולהוציא קול, עד שלפני כארבע שנים, בדיוק בחנוכה, קרה לנו הנס", מספר חוברה.
"באחד המפגשים שחר אמרה לי בקולה, ככה בפשטות: 'יחיאל, טוב לב, טוב לב'. ואז היא אמרה לאמא ולאבא שלה: 'אמא הכי טובה בעולם', 'אבא הכי טוב בעולם'. התרגשנו עד דמעות".
האמנת שהיא תגיע למקום שבו היא נמצאת היום?
"ידעתי שהיא יכולה. לקחתי את שחר מאפס ועכשיו אני רוצה מאוד שהיא תמשיך להתקדם. הכי חשוב להציף את סיפור השיקום שלה, שהוא באמת יוצא דופן וצריך לשמש השראה לאחרים. הכותרת שלנו היא 'אני יכולה, אני יכול'.
"מהרגע הראשון, זה מה שהחדרתי לה למוח. שהיא יכולה. אני רוצה לעשות איתה ביחד מסע הרצאות שבו תספר בקולה את סיפורה וגם תענה לשאלות. עשינו הרצאה כזאת בבית ספר בנתניה, וזה היה מרתק, מעצים ומאוד חשוב לתלמידים ולשחר.
"היא נכנסה לשם ואמרה בקול חזק: 'שלום לכולם, אני שחר גרינשפן, ואם אני יכולה לעשות הכל, גם אתם יכולים! זה עוצמתי ביותר".
כעת, בגלל הגבלות הקורונה, מטפל חוברה בשחר דרך שיחות וידאו בווטסאפ.
"אנחנו רואים אחד את השני בכל שבוע, ואני לא מוותר לה", הוא מבהיר, "שחר מדברת איתי, ואני כל הזמן מנחה אותה לקחת יותר אוויר, לנשום בין מילה למילה.
"החיבור בינינו עז וחזק, ושחר משתפת אותי בדברים הכי כמוסים שלה. אני כל כך מאמין בה, ואצלי אין דבר כזה להצטמצם. אני חושב שאין גבול למה שהיא עוד יכולה להגיע ומחדיר בה את המוטיבציה הזו".
שחר מחייכת מאוזן לאוזן. "בהתחלה שנאתי את יחיאל", היא מפתיעה, כותבת שזה משום שהוא דרש ממנה המון. "היום אני מאוד־מאוד אוהבת אותו. מאוד!".
• • •
מעבר לכתיבה, סדר היום של שחר עמוס ביותר. ארבעה ימים בשבוע היא נמצאת מהבוקר עד הצהריים במרכז השיקום של ארגון "בית הגלגלים" בהרצליה, הארגון הארצי לצעירים ולבוגרים עם מוגבלות פיזית.
גם כשהיא חוזרת הביתה, הטיפולים ממשיכים עם רכיבה על סוסים, דיקור, שיאצו, פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, פגישה שבועית עם זוהר אביב, פסיכולוג וכמובן הפגישות עם יחיאל.
"שחר ממשיכה לעבוד קשה ומאוד מחויבת לתהליך השיקום", אומרת האם נחמה, "יש לנו כבר שגרה, עמוסה אמנם, אבל זה מבורך".
רגע לפני פרידה, אני שואל את שחר אם היא חולמת להיות משוררת מפורסמת. "זה פחות נראה לי כמו מקצוע לחיים", היא כותבת במחשב, "אני רוצה לעשות בייביסיטר ולהיות מעצבת דירות".
אני אש / שחר גרינשפן
"אני אש בוערת, דולקת.
לכם אור נותנת.
אתכם מחממת,
עושה טוב בנשמה,
אנרגיה מביאה.
ואל תגידו שאני מזהמת.
שורפת את האוויר, מלכלכת!
כי אני מאוד משתדלת.
אני אחרת,
אני אש היצירה.
בזכותי. בלבכם יש תשוקה"
שיר אהבה קטנה
"זהו זה שיר על אהבה,
אהבה פשוטה,
אהבה קטנה.
זו היא אהבה שלעולם לא עברה,
כל הזמן במחשבה.
בתוך המוח,
בחלק של האהבה,
היא נותנת לי כוח.
לא לעצור, אומרת.
לברוח מנסה, אך לא מצליחה.
להתחמק רוצה,
כל הזמן חושבת,
שאני צריכה...
זה לא צריך להיות ככה,
זה לא מתאים,
אז למה את מציקה,
נכנסת לחיים?"
(השירים מתוך הספר "הצלחות קטנות גדולות")
erannavon9@gmail.com