ביום שישי שעבר, כשהוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה דנה בשאלת מינויו של רונן בר לתפקיד ראש השב"כ, ידעה אחת מחברות הוועדה, המשפטנית פרופ' טליה איינהורן, שגם עתידה שלה, לפחות באותו פורום מייעץ, נמצא תחת מעטה של חוסר ודאות.
בתחילת אותו שבוע נערך לה שימוע לפני הדחה על ידי מזכיר הממשלה, שלום שלמה, לאחר שהשמיעה, כתבה וצייצה פוסטים נגד ממשלת בנט. אלא שפרופ' איינהורן, שבסוף השנה תחגוג 70, לא מתכוונת לעזוב בלי מלחמה.
"חופש הביטוי הפוליטי הוא מיסודות המשטר הדמוקרטי", היא אומרת, כשאנחנו נפגשים בביתה שבתל אביב. "כדי למנוע מאדם לבטא את דעותיו, כך אמר בשעתו נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, צריכה להיות הוראת חוק מפורשת, וגם כשיש כזו, כמו סמכותו של שר הפנים לסגור מערכת עיתון, בא השופט אגרנט ואמר: 'רק כנגד סכנה ברורה ומיידית'.
"במקרה שלי מדובר בוועדה מייעצת שבוחנת נושא אחד בלבד - טוהר המידות של שבעה ממלאי תפקידים: רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב השב"ס, ראש המוסד, ראש השב"כ, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד. שישה מתוכם כבר סיימנו לבדוק כשהוחלט על השימוע, נותר רק מינוי ראש השב"כ.
"אנחנו לא ועדת איתור. הוועדה מקבלת חומר מהציבור, מהמועמד ומהממליץ, ומחליטה על פיו. אי אפשר להמציא כלום. בזמן השימוע אמרתי שחבל שמי שקרא את הציוצים שלי בטוויטר לא המשיך וקרא את חוות הדעת שמסרה הוועדה, ואז היה רואה שלא יכול להיות שום קשר בין הדעות שלי לבין עבודת הוועדה".
"אתה יודע איך קיבלתי את הידיעה על השימוע בענייני?" היא מוסיפה. "עו"ד זאב לב, מהתנועה למשילות, העלה ב־2 בספטמבר ציוץ שאליו היה מצורף צילום של כתבה: 'בנט מדיח חברה בוועדה המייעצת'. אם לבנט יש בעיה, ההיגיון אומר שהיה פונה אלי. ב־5 בספטמבר התקשרתי למזכירת הוועדה ואמרתי: 'אולי תעזרי לי וגם אני אקבל עותק מהמכתב?'
"למה לנהוג בצורה הזו? כדי להפחיד אחרים. מה שהוועדה עושה אין לו קשר לדעות ולהשקפות פוליטיות. נציגי הציבור בוועדה אינם עובדי מדינה, עבודתם היא בהתנדבות מלאה. היית צריך לראות דעות שהובעו בתקשורת, שבמשך ימים חשבו שהתקשי"ר של עובדי מדינה חל עלי, והוא לא.
"כשהתמניתי לתפקיד, כל מה שנדרש ונעשה היה הצהרה שאין ניגוד עניינים עם ראש הממשלה והשרים הרלוונטיים, אבל איש לא אמר לי, 'לא תוכלי להתבטא באופן פוליטי'. זה לא היה עולה על הדעת. אם הייתי עובדת מדינה, ללא ספק הייתי מתנהלת לפי התקשי"ר. אינני פורעת חוק".
ועדיין ישנם כללי התנהגות מקובלים.
"נאמנות של נציגי ציבור היא רק לציבור. לא עשיתי הנחות לממשלה הקודמת שמינתה אותי, ואין סיבה שהפעם אנהג אחרת. הטיפול שלי בוועדה הוא לגופו של עניין. ההוכחה הטובה ביותר לכך, כמו שהעיר עורך הדין שלי יצחק בם בשימוע, היא שאילו הייתי מוחאת כפיים לממשלה, לא היו אוסרים עלי להתבטא".
אבל מטרת הוועדה לסייע לעבודת הממשלה, ואת נטע זר כאן.
"בניגוד לוועדות אחרות, שההמלצה שלהן מחייבת את הממשלה, הוועדה הזו רק מייעצת. כשהיה מקרה שבו חשבנו שיש בעיה עם מועמד (הוועדה המליצה לא למנות את משה אדרי לתפקיד המפכ"ל בנובמבר 2018, א"ל) באה דינה זילבר, אז המשנה ליועץ המשפטי, והודיעה שאם הממשלה בכל זאת תבחר במועמד, היועץ יגן על ההחלטה בבג"ץ.
"זאת אומרת שלהחלטה של הוועדה צריך להתייחס, אבל אפשר גם לדחות אותה. וזה הגיוני. יכול להיות שאנחנו מצאנו בעיה, אבל הממשלה תחשוב שהיא לא רלוונטית. לרשות המבצעת יש אחריות מלאה למינויים, והיא צריכה בסוף היום לבחור מועמד שנראה לה מתאים. זה הגיוני כשם שהגיוני שחוות הדעת של היועץ המשפטי יהיו בסך הכל עצות, ולא כמו שהפך אותן אהרן ברק בשעתו לדין כופה".
זו בכלל ועדה נחוצה?
"הוועדה קמה בהחלטת ממשלה. היא לא ועדת חקירה, גם אין לה תקציב. אבל יש בה יתרון, שאנשים מהציבור יכולים להגיע ולדבר. יש גם חוות דעת חיוביות, אנשים שאומרים, 'אנחנו רוצים את המועמד', או כאלה שאומרים, 'יש בעיות קשות איתו', ואז הם יוזמנו בפני הוועדה, וגם המועמד יזומן ונבקש ממנו להגיב על דבריהם. אנחנו מבצעים את עבודתנו נאמנה".
משה דיין כנראה לא היה עובר אתכם כיום.
"אתה לא יכול לקחת אנשים מהעבר ולשפוט אותם בעיניים של היום. זו שגיאה פטאלית".
מה לדעתך היה קורה אילו נתניהו היה כעת ראש ממשלה, ובוועדה היה איש שמאל דעתן?
"לא זוכרת מקרה כזה, אבל חופש ביטוי זה לא החופש להגיד שהשמש זורחת והכל נפלא. אתה חושב שאין לי ביקורת על הממשלה הקודמת? ודאי שיש, למשל בנושא מערכת המשפט. לא אני קובעת את סדר היום ואת העדיפויות, אבל אני כן משמיעה קול".
למה לא לתת שקט לממשלה שמנסה לשנות?
"נפתלי בנט התחייב לפני הבחירות, מעל כל במה, שיקים ממשלת ימין. אם היה אומר מראש את תוכניותיו, הבייס שלו היה נעלם. כמה נפלא שהוא יכול לפעול כעת כפי שהוא רוצה, אבל זו לא דמוקרטיה. אתה באת להורים השכולים ואמרת, 'נטפל במחבלים ביד קשה'. הם היו פעילים למענו, כי הם לא היו מספיק מרוצים מהממשלה הקודמת, וביום שהחל לנהל מו"מ קואליציוני טרק בפניהם את הדלת. זה מעשה נורא ואיום".
עדיין יש כאלה שחושבים שריפוי החברה לא פחות חשוב.
"איפה אתה חי? אולי לא שומעים את זה בערוצים 11, 12, 13, אבל אם אתה פותח את הרשתות החברתיות, ואני נמצאת לא מעט בטוויטר, מובן שיש ויכוח בציבור. כל 'האיחוי' ו'הריפוי' - אלה סיסמאות ריקות. השאלה היא לאן הממשלה לוקחת אותנו, ואני באופן אישי רואה סכנות, אולי יש לי לא מעט חברים שרואים בזה גאולה, אבל זה עניין של השקפת עולם שצריך לקיים עליה דיון".
• • •
עד לפני כמה שנים מעטים שמעו על פרופ' איינהורן, מומחית למשפט בינלאומי פרטי ועד לפני שנה פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל. אולם מהרגע שהוחלט לצרפה ב־2018 כנציגת ציבור בוועדה המייעצת למינוי בכירים, החלו להגיע ריקושטים: פרסומים לגבי אמיתות תוארי הדוקטור והפרופסור שהיא מחזיקה, ידיעות בתקשורת שלפיהן קראה לחיילי צה"ל לסרב פקודה ולא להשתתף בפינוי התנחלויות, ובעקבות כך הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מינויה.
"לא הייתי מוכרת בציבור, ופתאום שבעה מאמרים בעיתון 'הארץ'", היא נזכרת. "'הגברת לא פרופסור, היא גם איננה דוקטור', 'הגברת קראה לחיילים לסרב פקודה', בכל זה לא היתה מילת אמת".
איינהורן ניגשת לספרייה בסלון ושולפת ספר שיצא לאור בהוצאת נומוס ומבוסס על עבודת הדוקטורט שהגישה לאוניברסיטת המבורג שבגרמניה. "במבוא אני מודה לעמוס שוקן, שפתח בפניי את ארכיון 'הארץ' חינם אין כסף. חומר שהיה שווה לי המון. ואחרי שבג"ץ קבע שאין שחר לטענות על התארים שלי, 'הארץ' אכן מחקו את כל האזכורים לגבי כל שבע הכתבות, ולא רק מאתר העיתון, אלא גם מגוגל. מה שעלה לי בבריאות היה ההאשמה שחתמתי על קריאה לחיילים לסרב פקודה".
למה את מתכוונת?
"אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי: 'הווה מתפלל בשלומה של מלכות', זה מפרקי אבות, ואם אני מבקשת לסרב פקודה, יוצא שברגע האמת עשיתי ההפך.
"זה לא היה ככה. הייתי חברה בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ופנינו לממשלה שלא תיתן פקודת פינוי, וזה משהו אחר לגמרי מלקרוא לחיילים עצמם לסרב פקודה. מה שחייל מחליט זה עניינו, חלק מחופש הביטוי, אבל שאני אקרא? חס ושלום".
מה עשית?
"הגברת דינה זילבר אספה ממני מסמך הבהרה שלא קראתי לחיילים לסרב פקודה ותעודות שמוכיחות את ההיסטוריה שלי כאשת אקדמיה. יום אחרי שמסרתי את החומר אמרו לי בפרקליטות: 'מפסיקים לשתף פעולה, לא נציג בפנייך את מה שנגיש לבית המשפט'. דיברתי עם הפרקליטה הבכירה שוש שמואלי, שהסבירה כי 'בגלל שאת לא עובדת מדינה, אנחנו לא מייצגים אותך, קחי עורך דין מטעמך'. אמרתי לה: 'אני עורכת דין וברגע זה מיניתי את עצמי. שתפי איתי פעולה'. היא סירבה.
"הנחתי שאם נתתי להם את החומר, מה כבר יכול להיות? חזרתי בערב מקונצרט, ומצאתי בפקס את תשובת הפרקליטות לעתירה שהוגשה לבית המשפט, ושם נכתב שקראתי לחיילים לסרב פקודה, אבל זה היה מזמן ולכן זה לא רלוונטי.
"סליחה? אף אחד בעולם לא ימצא חתימה שלי על עצומה או קריאה לסירוב פקודה. התקשרתי ושאלתי: 'איך העזתם?' אמרה לי שמואלי: 'קחי עורך דין ותגידי שזה לא נכון'. אמרתי לה: 'מי יאמין לי? אתם שומרי הסף, הציבור מאמין לכם'.
"הקמתי קול זעקה גדולה, והיא קיבלה הוראה להגיש לבית המשפט העליון את התצהיר שלי, שבו תיארתי את השתלשלות העניינים. שמואלי התקשרה ואמרה: 'או שאת מוחקת את התצהיר ומגישה שורה אחת, 'לא חתמתי', או שבנייר שאגיש עם התצהיר אכתוב דברים רעים עלייך'. עניתי לה: 'זה התצהיר, תעשי מה שאת רוצה'.
"באותה תקופה הייתי גמורה. חטפתי אלרגיה, ואני לא אדם אלרגי. דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, שטיפל בתלונה שהוגשה בנושא, תיאר בדו"ח שהייתי מצולקת ופצועה עם גרד. שם הבנתי את העניין שאיוב יושב, מתגרד וחרס בידו. לא היה לי דבר כזה, ואתה לא יכול לתאר לעצמך לאן זה מדרדר את איכות החיים. בג"ץ כמובן דחה את העתירה".
הטענות לזיוף אקדמי פחות הפריעו לך?
"זה נראה כמו בדיחה. הרי אי אפשר להתווכח עם העובדה שיש לי תעודת דוקטור, והאמת שגם הציגו אותי כפרופסור דה לה שמאטע ולא בצדק, כי עשיתי דברים יפים בעולם האקדמי.
"אני חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי, וכשנבחרתי היינו 80 בעולם. שנה לפניי נבחר לשם נציג מ־NYU, אוניברסיטת ניו יורק, מהטובות בעולם. שם עשו מזה פסטיבל, פה זה עבר חלק. אני לא מתרגשת, כי אני יודעת היכן אני עומדת. אבל להאשים אותי שקראתי לחיילים לסרב פקודה, זה היה בשבילי הנורא מכל".
• • •
החיוך לא עוזב את פניה של איינהורן. לעיתים יש אפילו דיסוננס בין הטיפוס שנלחם על דעותיו ועקרונותיו, מול האישה האופטימית שלא מפסיקה לצחוק.
"ירשתי את החיוך מאבי, שתמיד היה אופטימי למרות התנאים הקשים שבהם גדל. ב־1920, כשהיה בן 13, היו פוגרומים ברוסיה הלבנה וסבא החליט שאין עתיד גדול ליהודים. אבי, ביחד עם אחיה הצעיר של אמו החורגת, הבריחו את הגבול לפולין. האח הצעיר, בן ה־19, נתפס על ידי הפולנים, ואבא עשה את הדרך לדרום איטליה לבד, ומשם לקח אונייה שהביאה אותו לארץ ישראל.
"הוא נפטר בגיל 83 מסרטן. הוא היה חולה מאוד בשבע השנים האחרונות לחייו, ולפני שנפרד הסתכל עלי ואמר: 'אז זה באמת הסוף, אבל בעצם הכל היה כל כך נפלא'. זה הדבר שאתה רוצה להישאר איתו ולהעביר הלאה. אז לא חוויתי פוגרומים, לא ברחתי ליער. אני מרגישה בכל יום שהחיים דבש".
למרות שאת לוחמנית?
"לא יודעת אם אני כזו לוחמנית. אני עומדת על דברים שנראים חשובים. המפעל הציוני הוא המפעל הלאומי המוצלח ביותר של המאות האחרונות, בגדר נס, ואת זה חייבים לשמר.
"אחת הבעיות היא, שבאיזשהו שלב סיפרנו לעצמנו סיפור לא אמיתי. כל מי שצועק 'שטחים כבושים', מאיפה זה הגיע? אחרי מלחמת ששת הימים היה ברור למשפטנים גדולים בעולם שלא מדובר בשטחים כבושים, וזו עמדתה הרשמית של ישראל עד היום, כפי שנמסרה לצלב האדום הבינלאומי עוד בשנות ה־80.
"במשפט הבינלאומי, שטחים כבושים הם כאלה שנלקחו מריבון זר המוכר במשפט הבינלאומי. בעקבות מלחמת העצמאות ירדן פלשה שלא כדין לשטח ארץ ישראל, שהיה מובטח בכתב המנדט כבית לאומי לעם היהודי וגם אושר כך על ידי חבר הלאומים ושוב במגילת האו"ם.
"ב־1950, כשירדן ניסתה להחיל ריבונות על שטחי יו"ש, הכירו בה רק שתי מדינות, פקיסטן ואנגליה, שהסתייגה ממזרח ירושלים. מדינות ערב התנגדו, ובראשן סוריה, שחשבה שכל השטח שייך לה. יצא שבששת הימים ישראל נכנסה לשטח שלא היה בו ריבון זר מוכר, ולכן זה לא שטח כבוש".
איך היית רוצה לראות את ארץ ישראל?
"זו כבר שאלה אחרת. מובן שבאחרית הימים כל העמים יחיו בשלום, אבל הבעיה היום היא הסכנות שאורבות בפתרון שתי המדינות. גם כשיש כאב ראש, אתה לא מכוון אקדח לרקה כדי לפתור את הבעיה. אין זכות הגדרה עצמית לפלשתינים, זה עם מומצא. האם מדובר בערבים ביהודה ושומרון? או גם בערביי ישראל? לכן יש קושי גדול בפתירת הנושא. נכון לעכשיו, אם תקים מדינה נוספת בין ירדן והים, היא תסכן את קיומה של ישראל".
ואם יוצבו תנאים?
"אתה לא יכול להציב כלום. מה תגיד, פירוז? ייתנו להם נשק, ואז מה תעשה? הרי אין לך אמצעי אכיפה. הכל סיפורי מעשיות. ואם הם יבצעו זכות שיבה מלאה לתוך יהודה ושומרון, אז כל העולם ישאל אותנו, 'מה אתם בכלל עושים כאן?'"
כעסת כששרי מרצ נפגשו עם אבו מאזן.
"בוודאי. זו בעיה ששרים שמייצגים אותי נפגשים, לוחצים ידיים ומצטלמים באהבה גדולה עם מי ששעה קודם לחץ ידי משפחות מחבלים. ולא רק זאת, איך יכול להיות שאנשים שאצלנו צועקים למען זכויות אדם הולכים ומתחבקים עם אדם שאין לו שום יחס של כבוד לזכויות אדם?"
זה הפרטנר.
"אי אפשר לייצר פרטנר. יש בשמאל אנשים טובים, תמימים, שמאמינים בכל לב במה שהם עושים, אבל צריך להיישיר מבט למציאות. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה להתנהג כבת יענה".
שלום עושים עם אויבים.
"שלום עושים עם אויבים לאחר שנכנעו. אני לא מכירה מקרה שעשו שלום עם אויבים תוך כדי מלחמה שבה ממשיכים לרצוח אזרחים תמימים. גרמניה ויפן הגיעו להסכם בתום מלחמת העולם השנייה רק לאחר שנכנעו כניעה מוחלטת".
סאדאת לא נכנע.
"אבל הסכים שלא יהיו עוד מלחמות ושפיכות דמים. אבו מאזן לא אומר את זה. אחרי הסכמי אוסלו הגעתי לכנס לקידום שיתוף פעולה כלכלי עם הרשות הפלשתינית, ובכניסה הצד השני חילק מפות שמדינת ישראל לא הופיעה בהן. תזכור שיאסר ערפאת הגיע בזמנו לעזה והודיע: 'בדם ואש נפדה את פלשתין'. זה לא מה שעשה סאדאת".
• • •
היא נולדה בתל אביב לאברהם אסף, מנהל בית הספר היסודי דובנוב ומורה ללשון עברית, חשבון ותלמוד, ולרבקה, מורה לתנ"ך. היא לא אישה דתייה, אבל שולטת בתנ"ך ושולפת ממנו לא פעם ציטוטים וסיפורים.
"האמת שגם חבריי השמאלנים, עיסוקם הבלתי נגמר בתיקון עולם הוא מאוד יהודי", היא אומרת. "את פרשת השבוע אני קוראת עד היום וכותבת עליה מדי שבוע לנכדיי הבוגרים, כי הפסיקו ללמד את הדברים האלה. התנ"ך הוא ספר הספרים מפני שהוא לא מציג דמויות פלקטיות. גם גדולי העם כשלו וחטאו. היהדות מאמינה שלאנשים יש תקנה".
את הלימודים לתואר ראשון ושני במשפטים השלימה באוניברסיטת תל אביב, ואת הדוקטורט סיימה בהצטיינות יתרה באוניברסיטת המבורג שבגרמניה. ב־1973 נישאה לברוך איינהורן, בעל תואר שני במתמטיקה, איש מחשבים שהקים את התקשורת של ממר"ם בצה"ל. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים.
• • •
במאי 2004 נפטר ברוך מ־ALS, מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא. "זו מחלה איומה", היא אומרת. "אתה קם בכל בוקר ולא יודע מה מחכה לך. כשבעלי חלה, הייתי העורכת הראשית של כתב עת בינלאומי בהולנד בענייני משפט של ארגונים עסקיים. סגרתי את הסניף ההולנדי מהיום למחר.
"בהתחלה היה לו קשה לפתוח את הדלת, ופתאום ראינו את השרירים שלו נמחקים. זו המכה הקשה ביותר שחטפתי בחיי, ולקח לי הרבה שנים לומר שהגיע הזמן להניח. כשמלאו 14 שנים לפטירתו, אמרתי '14 בגימטריה זה די, וצריך להסתכל על השנים הטובות, להגיד עליהן תודה ולהפסיק לבכות'".
זה הרבה זמן.
"השנתיים וחצי הראשונות היו קשות מאוד, ואחר כך רופא המשפחה אמר שזו תקופה נורמלית של אבל בלתי נסבל. בעלי ואני היינו מאוד קרובים, עד היום מותו מרגיש לי כמו סוג של נכות.
"הוא היה אדם נפלא, הייתי קוראת לו 'המחשב שלי'. כל דבר שלא ידעתי, הוא היה משלים את החסר. זה עדיין כואב, אבל אחרי 14 שנה שיניתי גם את תוכן ההספד השנתי, כי אפילו חז"ל אוסרים לבכות על המת יותר משנה. יש לי חברה טובה שבעלה נפטר עשר שנים לפניי, והיא ניסחה זאת יפה. היא אמרה שיש הרבה זוגות שזה יכול היה להיות בשבילם פתרון אלגנטי, אז למה זה דווקא נפל עלינו?"
• • •
היא מבקשת לשמור על פרטיותם של ילדיה. "ילדינו היו קבוצת תמיכה יוצאת מהכלל בזמנים הקשים", היא אומרת. "המשפחה כולה התגבשה. המנוח אפילו אמר באחד הימים שלא תיאר לעצמו שהילדים כל כך אוהבים אותו".
בנה, ישראל איינהורן, הוא הפנים המוכרות יותר במשפחה. בשנים האחרונות שימש יועץ תקשורת לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, וב־2019 נחקר בחשד שהטריד את שלמה פילבר, המשמש עד מדינה במשפט נתניהו.
היית מודאגת מהחשדות נגדו?
"לא, אלה שטויות. הילדים שלי הם כל אחד עולם לעצמו, ואני אוהבת כל אחד מהם במה שהוא עושה. חינכנו אותם, כמו שחינכו אותי, לעצמאות מחשבתית".
איך היה נתניהו בעינייך כראש ממשלה?
"מצוין. לא יכולה לומר שסדרי העדיפויות שלנו היו זהים. בעיניי מערכת המשפט היא נושא רציני שצריך להתעסק בו, כי אנחנו עם שהתקיים לאורך דורות עם ספר חוקים ביד ולחשוב שדווקא הנושא הזה הוזנח, כואב לי באופן אישי.
"מצד שני, בשורת נושאים כמו האיום האיראני, יחסי החוץ של ישראל, העובדה שגרם לעולם להסתכל אחרת על העניין הפלשתיני וגם יצר טבעת של מדינות שיש להן איתנו אינטרסים משותפים, אלה דברים ענקיים. היתה לו הבנה איך צריכה להיראות כלכלת ישראל, וגם בתקופת הקורונה, כשמסתכלים במדדים הבינלאומיים, המדינה תפקדה יפה מאוד".
התנגדת להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות.
"בוודאי, מפני שזה לא קיים בדמוקרטיות פרלמנטריות. לנשיא ארה"ב, שזו הדוגמה המובהקת להגבלה, יש סמכויות אדירות שאין לראש ממשלת ישראל ואין אפילו לקנצלרית גרמניה. בארה"ב יכול להיות שיש היגיון, אבל בדמוקרטיות פרלמנטריות העם מחליט.
"אנגלה מרקל סיימה כעת תקופת כהונה ארוכה, והיא נבחרה פעם אחר פעם. לראש ממשלת ישראל, כמו שאנחנו רואים, אין משילות במצב הקיים, אז להגיד שיש עודף כוח? הוא לא הצליח להשיג רוב של 61 ח"כים כדי לשנות דברים שטעונים שינוי במערכת המשפט".
כמשפטנית, ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום לא הפריע לך?
"ממש לא. חוק יסוד: הממשלה קובע בפירוש שהוא יכול להישאר בתפקיד עד לפסק דין חלוט. התקיים דיון בכנסת לפני שההוראה הזו נקבעה, וצריך להבין שבישראל כתב אישום לראש ממשלה נוצר בהחלטת היועץ המשפטי, תפקיד שעליו טומי לפיד אמר בזמנו 'היעלה על הדעת שניתן לפקיד כוח שיוכל להפיל ראש ממשלה?'
"יותר מזה, כל מי שעוקב אחרי מה שקורה עם כתבי האישום צריך להפריע לו מה שמתגלה מדי יום בבית המשפט. כל עוד התנהלה החקירה הראשית מכרו לנו סיפורי אלף לילה ולילה על העד אילן ישועה ויצרו רושם של שחיתות נוראה, ועכשיו, בחקירה הנגדית, עולים דברים אחרים לחלוטין".
זו עדיין תחילת המשפט.
"ישועה הוא העד המרכזי, ולשוחד יש שתי רגליים. אם אחת נופלת, אז לא יכול להיות שוחד. התיק ייפול, אין לי ספק. ותחשוב שזה תיק הדגל של הפרקליטות. מה קורה לאדם רגיל שמגישים נגדו כתב אישום? אני לא אומרת שכל כתבי האישום בעייתיים, אבל נתחיל מזה שיש לנו סדר דין פלילי לא תקין".
כמו בתיק זדורוב?
"שם הפריעו לי כמה דברים, אבל גם נושא ההודאה בעייתי. בהלכה נכתב 'אין אדם משים עצמו רשע'. כלומר, אי אפשר להשתמש בהודאה שלו נגדו במשפט פלילי. אגב, זה גם הדין בגרמניה. אתה לא יכול להשתמש בהודאה של אדם, אלא אם כן הוא מראה, למשל, סכין עם טביעות האצבע שלו.
"אני זוכרת מהתקופה שבה הייתי עורכת דין צעירה, שהיה לי שותף שמדי פעם ייצג בחור בעל פיגור קל. המשטרה היתה שוברת לאותו בחור בכל פעם את האף ומוציאה ממנו הודאות, וזה נשאר בזיכרוני. אחרי הודאה אתה כמעט לא יכול להציל את אותו אדם".
אם תיק נתניהו יקרוס, אנשים יצטרכו לשלם בראשם?
"אולי, אבל הלקח העיקרי הוא לשנות את השיטה. יש מספיק מודלים שאפשר לעבוד איתם. זה נשמע קיצוני?"
מהצד השני של המפה הפוליטית יגידו שכן.
"אז שינמקו לגופו של עניין".
איך זה שגם בית משפט הופך לעניין של ימין ושמאל?
"זה נהיה לגמרי פוליטי. אבל צריך לומר שגם יצחק רבין בשעתו דיבר על 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'. ורבין לא היה איש ימין. אלא מה, כשהימין שולט אין לו משילות, והשמאל לא מנסה לתקן כי הוא מקבל רוח גבית ממערכת בעייתית.
"קח, למשל, עתירות. סטטיסטית, עמותות שבאות מהימין מקבלות יחס אחר מעמותות מהשמאל. ברגע שהחוק חדל לשחק תפקיד, ואתה מסתמך על עילות של 'סבירות' ו'מידתיות', אז זה הולך לפי נטיות לב ואתה רואה את ההתפלגות בפסקי הדין.
"שופטים מסורתיים חושבים א' ושופטים אחרים ב', ובעיקר הם עוסקים בנושאים שהם לא אמורים לעסוק בהם, וכאן הבעיה. יצרו אצלנו הרגשה שיש מערכת מושלמת ואסור לבקרה. הביקורת היא לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. יש כאלה שאומרים עלי, 'היא מערערת את מערכת המשפט, את הממשלה'. אני לא מערערת כלום".
גם את מייצגת בדעותייך צדק פוליטי. ביקרת את התנהלות המשטרה לגבי התפרעות אנשי "אלחיראסה" בכפר קאסם, ולעומת זאת, כשאיתמר בן גביר הגיע ליישוב עם דגלי ישראל, עודדת מהצד.
"כפר קאסם נמצא בתחומי הקו הירוק, על זה לא אמור להיות ויכוח. בא דובר המשטרה ויצא בהכרזה ש'אלחיראסה' הם כמו המשמר האזרחי. סליחה, חטפו בן אדם, הכניסו אותו לבניין העירייה וכשהשוטרים הגיעו הם קיבלו מכות. זה משמר אזרחי?"
אז טפלי באותם אנשים, אבל לבוא ליישוב ערבי עם דגל ישראל זו לא פרובוקציה?
"הגענו למצב מטורף שהנפת דגל נחשבת פרובוקציה. לא יכול להיות שיש חלקים בישראל שאין למדינה יותר ריבונות בהם, וזה נכון לא רק לכפר קאסם. אני מהדהדת כמעט בכל יום את מה שקורה בלוד, ברמלה, בעכו, כי איכשהו הם לא קיימים בערוצי התקשורת המרכזיים. על זה אני שופכת אור. להדהד ולומר, 'היי, יש פה בעיה שצריך לשים לב אליה'".
• • •
דעותיה על מערכת המשפט הביאו להדחתה גם מהוועדה לבחינת רפורמה בסדר הדין האזרחי.
איינהורן: "באתי לשר אמיר אוחנה ואמרתי לו: 'אין מדינה דמוקרטית מערבית שמסתדרת עם 180 תקנות'. אם אתה נותן לשופטים שיקול דעת רחב כמו באותן תקנות, אין דרך לרדת לחקר האמת, כי זה משבש את ההליכים לחלוטין.
"ד"ר אסף פוזנר ואני הכנו מסמך רציני שמסביר את התקלות. היו שתי ישיבות של הוועדה, שכל אחת נמשכה כחמש שעות וחצי, והגענו לתקנה ה־13 מתוך 180. בישיבה השלישית השופט יצחק עמית אמר: 'אי אפשר ככה, התקנות ייכנסו לתוקף ויהי מה בפברואר 2020'. היינו אז בספטמבר 2019. הסברנו שאנחנו לא יכולים, חייבים לעמוד על הבעיות, ואז הנשיאה חיות התערבה, ולפי מאמר שפורסם ב'הארץ' דרשה להחליף אותנו בטענה שאנחנו 'לעומתיים'.
"לא היינו לעומתיים, היינו ענייניים. הצבענו על ליקויים. לא יכול להיות שבכל פעם שאדם מותח ביקורת אומרים 'לעומתי'. הגענו למצב שגם משפטנים מוחאים כף לפסקי הדין יותר מאשר מותחים עליהם ביקורת. כשהייתי סטודנטית, בכל כתב עת אוניברסיטאי היה מדור שנקרא 'הערות פסיקה' שבו היתה ביקורת נוקבת על פסקי דין. מה קרה עכשיו? שר המשפטים לשעבר, אבי ניסנקורן, אימץ את התקנות והכניסן לתוקף החל מ־1 בינואר 2021, עם תיקונים קלים שלא פותרים לחלוטין את הבעיות המרכזיות".
גם לגבי בג"ץ את זועקת לשינוי.
"ההליך של בג"ץ בעייתי ואין לו אח ורע בשום מקום בעולם, כי אין בו ערכאה דיונית שמקיימת דיון לפני הדיון בבג"ץ. הייתי 11 שנה עורכת דין לפני שהגעתי לאקדמיה, הגשתי עתירות והיה קשה לשכנע את בג"ץ, כי הייתי מציגה עובדות והמדינה היתה מספרת סיפור אחר.
"איך אתה מוכיח שהסיפור לא נכון כשאין כלים כמו חקירה נגדית ומומחים? בבג"ץ מגישים תצהירים, אבל זה לא אותו הדבר. נגיד שאתה רוצה להגיע לבית משפט עליון בארה"ב, אתה קודם כל עובר ערכאות דיוניות, אתה לא יכול להגיע היישר לבית המשפט העליון.
"הבעיה השנייה היא שהם נטלו לעצמם סמכות לבטל חוקים על יסוד דברים כמו 'לא סביר', 'לא מידתי', שזה בעיקר בעיני המתבונן. שלא יובן שאני לא חושבת שצריכה להיות ביקורת שיפוטית על מעשי המינהל. לגבי חוקי הכנסת זו שאלה נפרדת. לא באנגליה, שאין בה חוקה, ולא בהולנד, שיש בה חוקה, יש לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. אני טוענת שצריך להיות בית משפט מנהלי שידון ויברר את העובדות, ורק אז תגיע הגשת ערעור לבית המשפט העליון.
"יש שם גם היבט פוליטי חזק. בבחירת השופטים לעליון בודקים השקפות פוליטיות, וזו טעות, כי לבית המשפט העליון בישראל יש תפקיד חשוב בכתיבת תקדימים בכל תחומי המשפט. צריך מומחים למשפט אזרחי, למסים, לתחומים השונים שירכיבו את בית המשפט. תוסיף לזה את היועץ המשפטי, שנהיה אצלנו רשות רביעית. אם פרקליט המדינה בארה"ב יעלה על דעתו לייצג עמדה עצמאית משלו, כביכול בשם הציבור, למחרת הוא לא יהיה בתפקיד".
הוא לא צריך לשמש מעצור?
"בשביל זה יש בית משפט. לא יכול להיות שלראש הממשלה ולשרים יהיה פחות מעמד מלמחבל. לו יש ייצוג בבית המשפט, בשעה שעמדת ראש הממשלה והשרים עלולה לא להיות מוצגת כלל. היועץ המשפטי צריך לייצג בנאמנות".
יס מן?
"לא עניין של יס מן. הוא צריך לייצג את עמדת הממשלה באופן מיטבי גם אם היא סותרת תקדימים, ויחליט בית המשפט מה שיחליט. אם הוא איננו מסוגל, אז ברור שהממשלה חייבת למנות אדם שיציג את עמדתה בפני בית המשפט.
"ועדת אגרנט קבעה שחוות דעת של היועץ המשפטי היא עצה, חוץ מבנושא אחד - כשהוא מחליט להעמיד לדין פלילי. מובן שהממשלה צריכה לשקול את עצתו, אבל היא לא חייבת לקבלה. לכן לא יעלה על הדעת שיכתיב לממשלה. לפעמים אני קוראת לזה 'הלכות בית שמאי' - שמאל מותר, אסור ימין".
אם יבחרו להדיח אותך מהוועדה המייעצת, תלכי לבג"ץ?
"כל עוד הביקורת שלי לא התקבלה, אז ברור שאני מכירה בבג"ץ. יותר מזה, המקרה שלי הוא קלאסי מבחינת זכות העמידה בפני בג"ץ, הרי מדובר בפעולה של הממשל.
"נכתב 'בנט מדיח חברה', אבל בנט לא מינה אותי, מינתה אותי ממשלת ישראל. בנט מינה את מר שלום שלמה, מזכיר הממשלה, שיערוך שימוע, אבל שלמה היה צריך לקבל הסמכה מהממשלה, וגם זה בעייתי, כי הכלל הוא שמי שעורך שימוע הוא הגוף המסמיך. לא מזכיר הממשלה שיכתוב המלצה, שעל פיה בנט יחליט והיא תובא לאישור הממשלה. זה לא תקין, מה עוד שבנט נמצא בניגוד עניינים, כי רוב ההשגות שלי הן ישירות כלפיו.
"אבל האמת היא, שאני בכלל לא חושבת שאני הסיפור. אני מנהלת מאבק, כי אנשים כותבים לי בטוויטר 'חזקי ואמצי. את מבטאת דעות שאנחנו מפחדים לבטא'. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שאנשים יפחדו להביע דעה, שמא יבולע להם. אני בעד חופש ביטוי, שיאמר כל אחד את דעתו, כך מלבנים נושא.
"אחד הדברים שנאמרו עלי הוא שאני מערערת את לגיטימיות הממשלה. אני מבקרת את התנהלותה, ואני בהחלט רוצה לראות ממשלה אחרת. לא יכול להיות שלא לגיטימי לומר זאת בשלטון דמוקרטי".
משרד רה"מ: "סימן שאלה באשר ליכולתה לייעץ לממשלה באופן אובייקטיבי"
תגובת משרד ראש הממשלה: "הוועדה המייעצת למינוי תפקידים בכירים היא ועדה חשובה שפעילותה חייבת להיעשות באופן ממלכתי וענייני. הסיטואציה הנוכחית, שבה חברת הוועדה תוקפת מדי יום במילים בוטות, בעלות אג'נדה פוליטית מובהקת, את הממשלה שלה היא מייעצת, עלולה לפגוע באמון הציבור בשיקול דעתה של הגב׳ איינהורן בוועדה. קריאותיה של איינהורן להפלת הממשלה, כמו גם אמירותיה השוללות את הלגיטימציה של חברי הממשלה, מציבות סימן שאלה גדול באשר ליכולתה לייעץ לממשלה באופן אובייקטיבי. לפיכך, זומנה הגב' איינהורן לשימוע על פי הכללים, שבמהלכו שטחה את טענותיה בהרחבה, ואלו נבחנות כעת באופן יסודי ומעמיק".
תגובת משרד המשפטים: "בניגוד לאופן הצגת הדברים, ראוי להדגיש כי פרקליטות המדינה היא שהגנה על החלטת הממשלה למנות את פרופ' איינהורן, ובעקבות זאת העתירה נדחתה. טענות פרופ' איינהורן בעניין ייצוגה עלולות להציג תמונה מטעה. במהלך הטיפול בעתירה הובהר לפרופ' איינהורן, פעם אחר פעם, כי ככלל, בהתאם לכלל הנוהג זה שנים ארוכות, פרקליטות המדינה מייצגת בבית המשפט את הממשלה, שהיא הגורם הממנה, ולא את הגורם המתמנה. לא היה כל מקום לשנות מכך בעניין זה, בפרט משום שהוצגו טענות אישיות כלפי פרופ' איינהורן המצויות בידיעתה האישית בלבד.
"מטעם זה בלבד התבקשה פרופ' איינהורן, כפי שנעשה באופן רגיל, להגיש תגובה מטעמה, שבה תוכל לטעון כל טענה שתחפוץ ולמסור תצהיר על עובדות שבידיעתה האישית. לאחר שפרופ' איינהורן סירבה מטעמיה, חרף בקשות חוזרות ונשנות, להגיש באופן עצמאי את עמדתה, הוחלט שהפרקליטות תגיש באופן חריג תצהיר מטעמה של פרופ' איינהורן, אף שלא היתה מיוצגת על ידי הפרקליטות, על מנת שהתמונה הדרושה לבית המשפט תונח לפניו במלואה. התצהיר שהעבירה פרופ' איינהורן הוגש כפי שהוא. לצד זאת, מאחר שהיא מצאה להתייחס במסגרתו אף לעניין הייצוג ולא רק לעניין העובדתי שאליו נדרשה להתייחס, הוספה אף להודעת המדינה התייחסות גם לכך. בית המשפט העליון לא מצא בכך כל פגם".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו