מונדאל אינפיעאת בן ה־25 היה מאחרוני האסירים הנמלטים מכלא גלבוע, שנתפס על ידי הימ"מ בפאתי ג'נין לפני כשבועיים. לא מדובר בשם מוכר. פעיל ג'יהאד אסלאמי ששהה בכלא מ־2019 באשמת סחר בציוד מלחמתי ובנשק, ושהיה במגעים מול התביעה הצבאית להסדר טיעון, שבעקבותיו היה משתחרר בתוך כמה חודשים. בטח לא קליבר בסדר גודל של זכרייה זביידי, ואם לא היה נמלט כנראה לא היה מגיע לכותרות הראשיות.
גם לפני עשר שנים היה אינפיעאת אסיר ביטחוני אלמוני. הוא נעצר בפברואר 2011 בגין זריקת בקבוק תבערה, נכלא ל־11 חודשים, אבל שוחרר כבר בחודש דצמבר של אותה שנה בפעימה השנייה של עסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו בסך הכל 1,027 אסירים תמורת חייל צה"ל החטוף גלעד שליט.
אינפיעאת הוא לא האסיר המסוכן ביותר שחזר לפעילות טרור, גם אם האחרון ששמו עלה לכותרות. מדי פעם מגיעות לאוזנינו ידיעות על פיגוע, התארגנות לפעילות טרור או מעבר כספים לגורמים בחמאס, כשליד שמות הנאשמים מופיע הייחוס "משוחרר עסקת שליט". בקיץ 2017 הודיע שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, ש־202 מהמשוחררים נעצרו שוב על ידי מערכת הביטחון. כיום נמצאים בידי שב"ס כ־70 מהמשוחררים.
עשר שנים אחרי שובו של החייל הישראלי, כבר אפשר לספור עשרה קורבנות ישראלים שאחראים להם משוחררי העסקה בצורה ישירה או עקיפה: ניצב משנה ברוך מזרחי, שנרצח ב־2014 בפיגוע ירי סמוך למחסום תרקומיא, בעת שנסע עם בני משפחתו לחגוג את ערב פסח; שלושת הנערים גיל־עד שער, יעקב פרנקל ואיל יפרח, שבעקבות חטיפתם ורציחתם ב־2014 יצא צה"ל למבצע צוק איתן; דני גונן שנרצח ב־2015 במעיין ליד ההתנחלות דולב; מלאכי רוזנפלד שנרצח ב־2015 בפיגוע ירי סמוך להתנחלות שבות רחל; הרב מיכאל (מיכי) מרק, שנרצח ב־2016 בפיגוע ירי בכביש 60; סמל יוסף כהן וסמ"ר יוֹבֵל מוריוסף, שנרצחו ב־2018 בפיגוע ירי ליד עופרה; ותינוקם של שירה ועמיחי איש־רן, שלא שרד לאחר שאמו נפצעה בפיגוע ירי באותו המקום כשהיא בשבוע ה־30 להריונה.
"הייתי ממתנגדי עסקת שליט", מספרת הדס, אלמנתו של נצ"מ ברוך מזרחי, שנרצח על ידי זיאד עווד, ממשוחררי העסקה, שנכלא על רצח ארבעה משת"פים. "אם בני היה נחטף כחייל, היו דרכים לשחררו. מדינת ישראל מספיק חזקה: יש לה ממשלה חזקה, צה"ל חזק ומודיעין מהטובים בעולם. ראינו את תוצאות עסקת ג'יבריל ועסקאות אחרות, שאחריהן מחבלים חזרו לפעילות טרור כשמבחינתם מדובר בפרס.
"אבא של אותו עווד היה ממשוחררי עסקת ג'יבריל, הוא עצמו שוחרר בעסקת שליט. בנו, בן 18, היה שותף לפיגוע ואשתו החביאה את הנשק. כל המשפחה היתה מעורבת, והמחבל עווד אמר בזמן המשפט שלו 'לא נורא, עוד מעט אשתחרר'. בסך הכל הוא ישב עשר שנים בכלא. אני, עד יום מותי, אשא את כאב האובדן ואת כאב הפציעה מאותו פיגוע. הרסו לנו את המשפחה".
את חוששת מעסקה נוספת?
"בוודאי, אבל לא אתן לה לקרות. אלחם עד חורמה. אסור ששום מחבל ישוחרר, כי מחבל חופשי הוא פוטנציאל לעוד פיגוע. אלחם עם ילדיי, חבריי, עם כל עם ישראל. נעצור משאיות בדרכן לעזה. נמנע מהם קבלת דברים, אם מדינת ישראל תחשוב רק לרגע על שחרור מחבלים. אני בעד עונש מוות. אם המדינה היתה מטפלת במחבלים כמו שצריך, בעלי לא היה נרצח.
"במדינת ישראל לא מביאים שום דבר בחשבון. לא למדנו מעסקאות שונות? לא ראינו את התוצאות? כל כך הרבה לקחים היו בדרך, אז לא ייתכן שימשיכו לדבר על אפשרות לעסקאות עתידיות. חייבים למנוע את הפיגוע הבא".
• • •
"עסקת שליט" עוררה סערה כבר כשנרקמה, וכשהתברר שבין שמות המשוחררים גם 280 אסירי עולם, ובהם נאסר יתאימה, שנשפט ל־29 מאסרי עולם על השתתפותו בפיגוע במלון פארק בנתניה ב־2002, שבו נרצחו 30 בני אדם, ומעאד אבו שרח ומג'די עמרו, שנשפטו ל־19 מאסרי עולם על חלקם בתכנון הפיגוע בקו 37 בחיפה באותה שנה, שבו נרצחו 17 בני אדם.
ברקע העסקה פעלה ועדת שמגר, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, אשר נתמנתה ביולי 2008 על ידי שר הביטחון אהוד ברק, כדי לקבוע עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים. לצידו של שמגר כיהנו בוועדה פרופס' אסא כשר ומנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, עמוס ירון.
הוועדה מונתה בעקבות ביקורת ציבורית שהתעוררה בעסקאות קודמות. באחת מהן, בשנת 2004, הוחזרו גופותיהם של חיילי צה"ל עדי אביטן, עומר סואעד ובני אברהם, שנהרגו בפיגוע בהר דב באוקטובר 2000, והאזרח אלחנן טננבוים, תמורת 400 מחבלים ועוד 35 אסירים נוספים, ובהם שייח' עבד אל־כרים עובייד ומוסטפה דיראני, מי שהחזיק בנווט רון ארד לאחר נפילתו בשבי.
• • •
ארבע שנים לאחר מכן הוחזרו גופותיהם של חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר תמורת הרוצח סמיר קונטאר, שבשנת 79' השתתף בפיגוע הרצחני בנהריה שבו נרצחו שלושה בני משפחת הרן והשוטר אליהו שחר. יחד עם קונטאר שוחררו ארבעה אסירים נוספים ו־199 גופות של לוחמי אויב.
"אני התנגדתי לעסקת קונטאר", מספר שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן. "הצד השני בכלל לא רצה לגלות לנו אם החיילים בחיים. אמרו לנו 'תשחררו אסירים רק עבור העובדה שנספר לכם במה מדובר'. ועדיין, עסקת קונטאר היתה לאין ערוך הרבה יותר סבירה מעסקת שליט. הצד השני רק הולך ומפתח את הטכניקות. אתה מתגלגל כיום למצב שאתה משלם עבור דברים שמגיעים לך על פי החוק הבינלאומי".
"כדי להציל חייל אחד אתה מקריב קורבנות רבים ומבטל את גורם ההרתעה?", הוא שואל וממהר לענות. "כעת ארגוני הטרור אומרים לאנשיהם 'מה אתם דואגים, קיבלתם מאסר עולם? נחטוף מישהו'. כל מערכת ההרתעה הישראלית קורסת. אני לא מכיר מדינה אחרת שמשחררת באופן סיטונאי מאות אנשים שהשתתפו במעשים נוראיים. מאסר עולם זה עונש נאות, אבל צריך לקיימו. לתת עונש ולא לקיים זה מצג של חולשה עצומה. אם מישהו מחזיק שבוי ישראלי אחד הוא יודע שתמורתו יוכל לשחרר אלף מחבלים, והתיאבון רק הולך וגדל".
עוד כשמונתה הוועדה הוחלט שהיא תגיש את מסקנותיה רק אחרי שחרורו של שליט, והן הוגשו ב־2012 תחת הסיווג "סודי ביותר". דו"ח המסקנות נפרש על פני כמאה עמודים, והוא נותר חסוי עד היום, בין השאר בגלל נספח של השב"כ, שמציג תחזית לגבי כמה מהמשוחררים יחזרו לפגע, וכן בגלל נוסחת התמורה - כמה מחבלים ישוחררו עבור חייל, אזרח או גופה.
אחת המסקנות שכן נחשפו בתקשורת, היתה כזו שלא התקיימה כל עוד שליט היה בשבי: "יש להביא לנתק מוחלט בין משפחות השבויים לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, על מנת למנוע לחץ בלתי ראוי".
גורם המעורה בפרטים טוען שחשאיות המסקנות נשמרת מכמה סיבות. "קודם כל, מוטב שחמאס לא יידע מהם הקווים האדומים, זה בטח יעזור במשא ומתן", הוא מסביר. "ויש דעה נוספת, שאומרת שפוליטיקאים לא אוהבים ששמים להם קווים ואומרים להם 'עד כאן'. הם לא רוצים שיגבילו אותם".
עד היום, עשר שנים אחרי שחרור שליט, לא זומנו חברי הוועדה לדיון בממשלה או בקבינט כדי להציג את מסקנותיהם, שאף אחת מהן עדיין לא אומצה.
"הם כתבו תעריפון לכל עסקת חילופי שבויים", אומר יוני בן־מנחם, מנכ"ל רשות השידור לשעבר וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן ויועץ אסטרטגי בנושא המזרח התיכון. "שורה של המלצות שאף אחד לא מאמץ אותן, ולא ברור למה. לכן זה בכלל לא משנה מי ראש הממשלה, ככה לא מטפלים בנושא".
"אני מכיר את אלה שאומרים 'בוא נקבע תעריפון'", אומר דוד מידן, בכיר המוסד לשעבר ומי שמונה על ידי ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לשמש מתאם נושא השבויים והנעדרים, וניהל את המשא ומתן עם חמאס באותם חודשים דרמטיים.
"החיים חזקים מכל תעריפון. בסוף, כשאתה מגיע למשא ומתן, אתה מבין שקביעה שמשריינת מראש 'אסיר תמורת שבוי' היא יפה להשמעה, אבל לא מעשית.
"הופעתי פעמיים בפני ועדת שמגר. אין לי מילה רעה להגיד על חבריה, כולם אנשים מכובדים ורציניים. אבל לא במקרה אף ממשלה לא אימצה את ההמלצות, ומסיבה פשוטה - כשאתה נמצא בממשלה אתה חייב לקבל החלטות מעשיות. מי שפיקד על אנשים, יודע שהדבר האחרון שמציעים למפקד זה לתת פקודות שהוא יודע שחייליו לא יוכלו לעמוד בהן, ואז למילים שלו אין שום תוקף".
מידן, שהיה הישראלי הראשון שפגש את שליט במעבר כרם שלום כשחזר מהשבי, מדגיש: "הייתי חוזר על המהלך פעם נוספת. כשאומרים 'עלות מול תועלת', כדאי להבין שאם לא היית משחרר את גלעד היית מחליט, בלי להצהיר, שאתה נותן לחייל, שבוי, חי, לגסוס ולהתפוגג בשבי, על כל המשמעויות הנלוות. אלטרנטיבה אחרת לא היתה.
"שליט היה מעברו השני של הגבול במשך חמש שנים וארבעה חודשים, השבוי הישראלי ששהה בשבי הכי הרבה זמן, וחזר חי. בכל אותה תקופה לא היה מודיעין שנתן אינדיקציה לגבי מצבו, והדבר היחיד שהושג היה קלטת שפורסמה ב־2009, ובה ראינו אותו רזה וכחוש, אבל בחיים.
"השאלה שעמדה על המאזניים היתה אם בהיעדר מודיעין, כשאין מבצע צבאי באופק, אתה נוטש, או שאתה עושה משא ומתן ומוצא את המחיר הכי פחות גרוע כדי להחזיר אותו. משאים ומתנים הם לא תענוג. חתימה על שחרור אסירי עולם לא גורמת לך קורת רוח. אתה עושה דברים מכורח, ובדיעבד אני אומר שההחלטה היתה נכונה. את מספר הטרוריסטים שחזרו לטרור אפשר לספור על כף יד אחת".
עדיין החזרתם רוצחים לרחוב.
"בשיחות האחרונות של המשא ומתן הצטרף אלי יורם כהן, שהיה אז ראש השב"כ. בסופו של דבר, מי שנושא באחריות המחיר זה השב"כ. הוא צריך להחליט אם משחררים את מוחמד או את אחמד. זה הימור שלו, והוא התמודד עם זה יפה מאוד. אם תסתכל בראייה נקייה ולא דמגוגית, היו הרבה אירועי טרור בעשור האחרון. פיגועים בהר הבית, בשרונה ובדיזנגוף. טרור הסכינים. 99-98 אחוזים מאותן פעולות לא קשורות לעסקת שליט.
"אתה לומד שכשמשוחררים חוזרים לטרור, זה לא קשור לאישיות או לרקורד של כמה הם רצחו לפני. זה יותר קשור לאווירת הארגונים. אם הארגון הולך לאינתיפאדה הם יהיו חלק ממנה, ואם הארגון הולך לשלום ולפיוס, הם יהיו איתו. אני לא מקל ראש, שוחררו מחבלים כבדים, אבל רובם הגדול לא חזר לפעילות. דווקא הזוטר שבזוטרים, זה שלא תפס חמש דקות בשיח, הוא זה שרצח את ברוך מזרחי בערב פסח. ללמדך, שלא משנה מה הדרג שאתה משחרר".
את משוחררי עסקת שליט אפשר היום לפגוש גם בנקודות משפיעות יותר, כמו הנהגת חמאס: רוחי מושתהא, ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ומי שהיה מעורב בחטיפת נחשון וקסמן; תאופיק אבו נעים, ראש מנגנוני הביטחון של חמאס ברצועה; וכמובן יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה וממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון, שנידון ב־1989 לחמישה מאסרי עולם על רצח משת"פים. מייד כששוחרר הבטיח סינוואר שלא ישקוט עד שיביא לשחרורם בכוח של כל אסירי הארגון הכלואים בישראל.
"סינוואר היה אולי האסיר הראשון שסוכם לגבי שחררו", אומר מידן, "אחד הדברים שאתה לומד כשאתה נוגע במקרים כאלה, זה שגם בשחור יש כל מיני גוונים. אני לא מקל ראש בשום רצח, סינוואר רצח משת"פים וזה נורא, אבל כשאתה מסתכל על השחור אתה אומר 'זה בכל זאת לא הטבח במלון פארק ולא הטבח בדולפינריום, וגם לא רצח השר זאבי'.
"נאחזנו בכמה סמלים שלא הסכמנו לשחרר בשום מחיר, ובהם מרואן ברגותי, האיש שתכנן את פיגועי האוטובוסים. הוויכוח האחרון שלי היה לגביו, ובסוף השארנו אותו.
"להזכירך, ההסכם הראשוני שנחתם כלל 450 אסירים. כשהגעתי למשא ומתן המספר היה חתום, והוויכוח היה לגבי אילו אסירים ייכללו בתוכו".
אז איך הגענו ל־1,027?
"בשלב מסוים במשא ומתן (ב־2009, כשאהוד אולמרט היה ראש הממשלה; א"ל) הנשיא מובארק ואבו מאזן אמרו שהעסקה דופקת אותם, כי היא מחזקת את חמאס. אולמרט הלך על מהלך שיפצה, כלומר, 'ניתן לרשות יותר אסירים ממה שחמאס מקבל'. אם הם מקבלים 450 אתם תקבלו 550, אבל אנחנו נבחר אותם. במילים אחרות, אסירים בדרג פחות כבד. 300 מהם, שהשתחררו ב־2011, היו צריכים להשתחרר בתוך שנה, ו־27 מהם היו נשים, שאותן שמו בנפרד.
"זו היתה עסקה לא פשוטה, אבל גם אחת השעות היפות של החברה הישראלית. סולידריות, מדינה שלמה שעומדת לצד חייל שנשבה בקרב, ולא נחטף כשישב בבר בדיזנגוף. שליט היה בתוך טנק על הגבול. הרגו את חבריו וחטפו אותו. לכן, עם כל הכאב והמחיר, ההחלטה היתה נכונה".
• • •
בחודש אוקטובר 2011, בסמוך למועד העסקה ומייד אחרי שהוגשו רשימות האסירים המועמדים לשחרור, התקיים שולחן עגול בלשכת מנכ"ל משרד המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, שבו נכחו אנשי שב"כ, משרד המשפטים ושב"ס.
כל שם של אסיר ביטחוני שהופיע ברשימת הדרישות של חמאס עבר דיון מקיף שבו דוסקס סיפור חייו, במה הורשע, כיצד התנהג בזמן מאסרו וכמה דם יש לו על הידיים. לא פעם התגלעו ויכוחים בין הגורמים השונים בנוגע לאחד השמות, ויכוחים שהגיעו עד לישיבות ממשלה, בנוכחות ראש הממשלה.
"עסקת ג'יבריל, שהיתה במקור הרף העליון, הפכה במרוצת השנים לרף התחתון", אומר רוטקופף, "זו הפעם הראשונה שהסכמנו למחירים כאלה, ואחרי זה השמיים הפכו לגבול. בעסקת שליט היתה רשימת שמות שהצד השני העביר והם היו התנאי, ולכן אם היתה תזוזה שביקשנו לבצע, היא היתה בשוליים. היית יכול להוריד כמה שמות בלבד.
"זה היה מאוד קשה עבורי, אבל כמנכ"ל אתה מבצע את מדיניות הממשלה עד נקודה שאתה קובע לעצמך כקו אדום. מבחינתי זה לא עבר את הנקודה הזו".
מי שכן הרגיש שעבודתו יורדת לטמיון, היה סא"ל (מיל') מוריס הירש, אשר בשנים 2003-1998 שימש תובע בפרקליטות יו"ש וב־2013 התמנה לפרקליט הצבאי ביו"ש. "שחרור המחבלים היה אירוע קשה, כי היו אצלנו תובעים שלא ישנו לילות כדי להכניס אותם לכלא, ובמחי יד כל אותם אסירים השתחררו", הוא אומר, "במסגרת תפקידיי השונים שימשתי גם חבר ועדה במשרד המשפטים שבחן את מי ניתן לשחרר, אז מובן שמביאים בחשבון שחלק יחזור לפעילות, אבל מנסים למזער נזקים, בטח כשמדובר באסירי עולם וברוצחים.
"במקרה הזה חלק מהפתרון שהוצע היה לגרש חלק גדול מהמחבלים אל מחוץ ליהודה ושומרון. כך נוצר מצב שעמוד השדרה של חמאס ישב בעזה וכיוון משם את הפעילות, גם לכיוון יהודה ושומרון. פעילים אחרים יצאו לטורקיה, ויש כמובן את המפלצת אחלאם תמימי, שיושבת עד היום בירדן אחרי שהסיעה את המחבל שביצע את הפיגוע במסעדת 'סבארו' ב־2001 שבו נרצחו 15 בני אדם, וחייכה כשהבינה כשבין הנרצחים היו גם שמונה ילדים".
במארס האחרון הוריד האינטרפול את תמימי מרשימת המבוקשים שלו, אבל היא מבוקשת עד היום על ידי ה־FBI, שכן שתיים מתוך הרוגות הפיגוע, ג'ודית גרינבוים ומלכה רוט, היו אזרחיות ארה"ב. על ראשה מונח פרס של 5 מיליון דולר, והיא מוגדרת "חמושה ומסוכנת".
אבל האמריקנים, למרות כל ההצהרות, לא משקיעים את כל המאמצים האפשריים למצוא את תמימי, שמאז שחרורה אפילו לא ניסתה להסתתר. אילו רצו יכלו לפנות לארנולד רוט, אביה של מלכה ז"ל, שהיתה בת 15 כשנרצחה. כבר שנים שהוא מכוון אותם לירדן.
"תמימי היא האישה המבוקשת ביותר בעולם, וכל אחד יודע היכן היא גרה", אומר רוט, שמשפחתו מקבלת תמיכה מעמותת "משפחה אחת" המסייעת לנפגעי טרור. "לפני עשר שנים הייתי בוושינגטון בפגישה עם אנשי הבולשת ומשרד המשפטים האמריקני, ומאז הם עדיין חוזרים על אותה מנטרה אבסורדית - 'היא בראש מעיינינו' - ולא עושים כלום.
"אני יודע על תמימי הכל. יש לה טור שבועי באינטרנט, היא מופיעה כמעט בכל בשבוע בטלוויזיה הירדנית, בדרך כלל בנוגע לעניינים שעליהם היא כותבת - פלשתינים, אסירים, זכויות אדם. מאוקטובר אשתקד היא חיה בנפרד מבעלה, שנשלח על ידי הירדנים לגלות בקטאר (ירדן סירבה לחדש את אשרת השהייה שלו; א"ל), והיא הצהירה בתקשורת יותר מפעם אחת שאין בכוונתה להצטרף אליו, כי זה יסכן את חייה אם תצא מגבולות ירדן".
מה דעתך על כך שהאינטרפול הוריד את תמימי מרשימת המבוקשים שלו?
"בעולם הערבי טענו שירדן הצליחה לשכנע את האינטרפול שהציונים משקרים, והקייס נגדה נגנז. אבל זו המצאה. האינטרפול הוריד אותה מהרשימה שלו כי תמימי לא זזה מירדן, ושם לאינטרפול אין כוח. המשטרה הירדנית עצרה את תמימי ב־2016, ובית משפט שלום שם שחרר אותה למחרת. לאינטרפול אני לא מייחס משמעות. כל עוד היא בירדן, זה עניין פוליטי ולא פלילי או משפטי. אנחנו רוצים צדק, ונמשיך לנסות להשיג אותו, כי אף אחד לא עושה את זה חוץ מאיתנו".
• • •
בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן, ערכה ועדת חוץ וביטחון דיון בנושא הצעת חוק לשחרור אסירים משיקולים מדיניים או ביטחוניים. בין הנוכחות בדיון היתה מנכ"לית משרד המשפטים דאז, אמי פלמור, שעדכנה את הוועדה על הליך השחרור בעסקת שליט.
"במקרה של משוחררי עסקת שליט הוכן כתב הקלה שלא היה כדוגמתו", אמרה בוועדה, "תנאים על גבי תנאים, שכל אחד מאפשר חזרה מההקלה, כולל באותו הבוקר שבו שוחררו האסירים. יש שם משפט שאומר שגם כשהם נמצאים על האוטובוס, אם קורה משהו, אפשר לחזור.
"עמדנו על כך שהשחרור יהיה על תנאי, בין השאר כי היתה ידיעה שהדברים שבריריים ויכולים להתהפך בכל רגע. כלומר, גם כשהאנשים ישבו באוטובוס, היתה לנשיא דרך לחזור בו ולהחזירם לכלא. לאחר מכן ניתנו תנאים מרחיקי לכת שאין כדוגמתם ב'שגרה' של עיסוק בחנינות - שגם הפרות קטנות ביותר, שעונשן שלושה חודשים ומעלה, יכולות להחזיר אדם להמשיך לרצות מאסר עולם, 20 מאסרי עולם וכן הלאה".
באשר לשאלת ההרתעה, ביקשה פלמור לציין כי "במסגרת עסקת שליט ניתנה אפשרות לעשרה מהמשוחררים שלא חזרו לביתם, לחזור בחלוף שנה בכפוף לאישור השב"כ. אף לא אחד מהם בחר לחזור, בין השאר מכיוון שהם הבינו את משמעות מנגנוני ההתניה האלה. הם נשארו בעזה או בחו"ל".
סא"ל (מיל') הירש זוכר היטב את ימי טרום צוק איתן, כשהמערכת התקשתה להתמודד עם מספר משוחררי העסקה שנעצרו שוב והצליחו לעקם את ידי המערכת.
"החלק הראשון של עסקת שליט התבצע ב־18 באוקטובר, וכלל שחרור של 477 מחבלים", הוא אומר, "מתוך הקבוצה הזו, מחבלים התפזרו לכל מיני כיוונים, חלקם לעזה, כולל תושבי יו"ש שנשלחו לשם כתנאי לשחרורם. כ־120 איש השתחררו ליו"ש וליישובים ערביים בישראל, וזה היה שחרור בתנאי שיימנעו מלבצע עבירה נוספת.
"בין אוקטובר 2011 ליולי 2014 נעצרו מחדש בודדים בגין פעילות שהיתה בה הפרה. ביולי 2014 נחטפו שלושת הנערים בגוש עציון, ובעקבות זאת נעצרו כל מיני מחבלים, ורק אחד מהם היה משוחרר עסקת שליט.
"בעקבות זאת אמרנו לעצמנו 'בואו נבדוק מי מהמשוחררים הפר את התנאי', ובתוך שלושה ימים נעצרו כ־60 מתוך 120 האנשים שהיתה לנו נגישות אליהם על רקע ביצוע פעולות טרור כאלה ואחרות. נתון מדהים".
חשבת שהמספרים יהיו אחרים?
"ממש לא, חשבתי שכל רעיון השחרור היה גרוע מלכתחילה. היה ברור שחלק גדול יחזור, כי לא פעלנו הרתעתית. אם המדינה היתה פועלת מייד עם ההפרה הראשונה של התנאים, זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב. איך הגענו למצב שב־2014 יש 60 אנשים שהפרו את התנאי? 50 מאלה שעצרנו הופנו לוועדה לביטול ההקלה בעונש שפעלה בבתי המשפט הצבאיים, והשאר הובאו בפני ועדת השחרורים בשב"ס כדי לדון בשאלה אם הפרו את תנאי השחרור. לגבי כולם הוכח שכן, והם הוחזרו לריצוי יתרת מאסרם".
אחד האסירים שנעצרו בשנית הוא סאמר עיסאווי, תושב עיסאוויה שבמזרח ירושלים, שנעצר ב־2002 בשל השתייכות לחזית העממית. פחות משנה לאחר שחרורו, ביוני 2012, נעצר עיסאווי בחשד שהפר את תנאי השחרור כשיצא מהעיר, והשב"כ טען שברשותו חומר מודיעיני המוכיח שבכוונתו לשוב לפעילות טרור.
באוגוסט פתח עיסאווי בשביתת רעב שנמשכה, לסירוגין, יותר מ־200 יום עד שהגיע לעסקה עם השב"ס, באישור ראש הממשלה דאז נתניהו, שישוחרר בתנאים מגבילים. כל זה קרה זמן קצר לאחר שמקרה מוות של אסיר ביטחוני עורר מהומות בכלא מגידו, ובשב"ס חששו שאם יקרה משהו לעיסאווי, צפויה עוד התלקחות.
"סאמר עיסאווי הכריע את המערכת, שפשוט נאלצה להתכופף ולשחררו פעם נוספת בתמורה להפסקת שביתת הרעב", מספר הירש, "לצערי הרב נאלצתי להציג את העמדה המבישה הזו בפני בית המשפט. הודענו שאנחנו מוכנים לשחרור כחלק מההסכם שיפסיק לשבות".
עיסאווי לא היחיד שהשתמש בטריק של שביתת רעב. אימן אל־שראונה, פעיל חמאס מאזור חברון שנידון ל־38 שנות מאסר בשל שורה של פעולות טרור, ובהן הנחת מטען חבלה שגרם לפציעת 19 בני אדם בבאר שבע, שוחרר גם הוא בעסקת שליט וחזר לכלא כיוון שהמשיך בפעילות חבלנית. שביתת רעב של 53 יום, שבמהלכה התקיימו ביו"ש הפגנות שקראו לשחרורו, הביאה להגלייתו לרצועת עזה.
גם בעזה לא הסתיימה פעילותו החבלנית. במאי 2013 התראיין אל־שראונה לערוץ הלבנוני אל־מיאדין וסיפר שחזר לגדודי עז א־דין אל־קסאם. הכתב שהתלווה אליו תיאר כיצד אל־שראונה לובש מדים, לוקח נשק ויוצא בשעות הערב לפעילות מבצעית.
• • •
חלק ממשוחררי עסקת שליט שהיו מיליטנטיים בכלא, נותרו כאלה גם אחרי השחרור. מאזן פוקהא מטובאס שבצפון השומרון, למשל, בכיר בגדודי עז א־דין אל־קסאם, נשפט ב־2003 לתשעה מאסרי עולם ולעוד 50 שנות מאסר על חלקו בפיגוע ההתאבדות בקו 361 בצומת מירון, שבו נרצחו תשעה בני אדם.
לאחר שחרורו הוא גורש לעזה והמשיך לארגן משם פיגועים בשומרון. אחד מחייליו הנאמנים היה אחמד זהראן, מפקד חוליית טרור, שחוסל רק השבוע בפעילות צה"ל בסמוך לג'נין. במארס 2017 נורה פוקהא בראשו בדרום הרצועה. תחילה נראה היה שכוחות הביטחון הישראליים השיגו אותו, אבל אז התברר שמי שירה בו הוא איש חמאס שנקם על הדחתו מהארגון, ויותר מאוחר הוצא להורג.
את מוחמד פקיה כבר השיגה אש צה"ל. פקיה נכלא כפעיל ג'יהאד אסלאמי, אולם במהלך השהייה מאחורי הסורגים חצה את הקווים ועבר לחמאס. כששוחרר בעסקת שליט שב לעיירה דורא הסמוכה לחברון, שבה גדל, ומשם ביצע בתחילת יולי 2016 את הפיגוע הקטלני בכביש 60 שבו נרצח הרב מיכאל מרק.
פחות מחודש לאחר מכן נתפס פקיה בכפר צוריף שליד חברון. כוחות של חטמ"ר עציון, שב"כ וימ"מ ירו טילי נ"ט על המבנה שבו הסתתר ולסיום הרסו את הבית. אחרי מותו הפך לשאהיד ולגיבור מקומי, וביום שבו נהרג נערכה עצרת גדולה לזכרו, שראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, נאם בה טלפונית ושיבח את פעולותיו.
ולא מדובר רק בהשתתפות ישירה בפיגועים. הרבה מהמשוחררים שחזרו לפעילות טרור השתתפו בפעילות מאחורי הקלעים, בתיווך ובארגון של פעילויות טרור. חוסאם קוואסמה, למשל, מי שעמד בראש החוליה שחטפה ורצחה ב־2014 את שלושת הנערים בגוש עציון, סיפר בחקירתו בשב"כ שהיה זה אחיו מחמוד, ששוחרר בעסקת שליט וגורש לעזה, שהעביר לו 220 אלף שקלים למימון הפעולה.
סלים ג'ועבה, שנידון לארבע שנות מאסר על סיוע בהחדרת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בכלא אשל, הופעל, כך על פי כתב האישום, על ידי בסים קורד, ממשוחררי העסקה שגורש לעזה. קורד שלח את ג'ועבה לחלפן כספים, שהעביר לו בארבע הזדמנויות שונות סכום כולל של 340 אלף שקלים, ומשם הדרך אל המכשירים הניידים שהוברחו לכלא היתה קצרה.
מנגד, מידן טוען שרוב האסירים לא מעוניינים לחזור לפעילות חבלנית. "זוכר את אמנה מונא?", הוא שואל, "אותה ערבייה נוצרייה שבינואר 2001 פיתתה את הנער אופיר רחום מאשקלון והסיעה אותו לפרברי רמאללה, שם נרצח ביריות?
"מונא נידונה למאסר עולם ושוחררה בעסקת שליט. היא חיה היום בטורקיה, היא כבר לא עוסקת בטרור, היא במקום אחר לגמרי. היא מנוולת, זוועתית ואסור היה לשחררה מבחינה מוסרית, אבל היא מנוולת שעזבה את הטרור ודואגת כיום לעצמה. הרוב המוחלט הם כאלה.
"בדמגוגיה של הניגוח, גם כשאומרים שמשוחרר דיבר בטלפון על העברת כספים לפיגוע, לא אומרים שגם אסירים מדברים מהכלא על כספים לפיגועים. זה לא משנה אם אותו פעיל נמצא בבית לחם, בחברון או בכלא הדרים.
"במבחן המציאות עברו עשר שנים, הרוב המוחלט של האסירים לא חזרו לטרור, וכל התחזיות הקשות שלפיהן יזרמו פה נהרות של דם ותהיה אינתיפאדה שלישית, לא התממשו".
• • •
מי שבילה לא מעט זמן בראיונות ובשיחות עם אסירים ביטחוניים בזמן שישבו בכלא הוא יורם שוייצר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שוייצר התמחה בחקר פיגועי התאבדות, ולשם כך ניהל במשך כשנתיים וחצי מפגשים ושיחות עם אסירים ביטחוניים כבדים.
"ישבתי עם רבים מהם לשיחות ארוכות, באופן אינטימי", הוא מספר, "יש כאלה שהתקופה בכלא הפכה אותם לפחות מיליטנטיים. אצל אחלאם תמימי, למשל, לא תראה שינוי. היא כמו סמיר קונטאר, המשיכה להשמיע דברי בלע גם בשיחות רקע ולא רק בראיון פורמלי. אבל צריך לדעת שמי שחזר לרצוח אלה מעטים, ואם מדברים באופן רציונלי וקר, אם לא הם, כנראה אחרים היו נשלחים לאותה משימה.
"השאלה אם יחזרו לפעילות לא היתה זו שעמדה על הפרק. סיפור עסקאות שבויים הוא חלק מסיכון שחברה לוקחת על עצמה כדי לממש את הערך שמאפשר לאימהות לשלוח את ילדיהן להילחם, בידיעה שאם מתרחשת תקלה יעשו ככל הניתן להחזיר את החיילים".
אז עסקאות הן דבר מקובל בעיניך?
"צריך להביא בחשבון שחמאס וג'יהאד בדרום, וחיזבאללה בצפון, הפכו לצבאות טרור. אם תהיה מלחמה, וייפלו שבויים, יכול להיות שלמרות שריח צחנה יעלה באפנו, נצטרך להיכנס לעסקאות עם הצבאות האלה ועם אנשים שרצחו ישראלים בפעולות טרור. נעבור להתמודדות אחרת, כי כשאתה מנהל משא ומתן עם צבא זה כאילו לגיטימי. נעמוד בפני דילמה קורעת לב, אבל מעשית. תקרא להם ארגון טרור עד מחרתיים, אבל תיאלץ להיכנס איתם למשא ומתן.
"מה לדעתך היה קורה אם בנובמבר 2018 אותו כוח מיוחד שנתקל בעזה, היה נשאר שם? (הכוונה למבצע שהסתבך בחאן יונס, שבמהלכו נהרג סא"ל מ', א"ל). הייתי רוצה לראות את כל הגיבורים, מה הם היו אומרים במצב כזה".
• • •
גם שר המשפטים לשעבר פרידמן וגם הירש סבורים שהגיע הזמן שישראל תשתמש במקרים כאלה בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, שחוקק בשנת 2002 בעקבות קביעת בג"ץ שלפיה לשר הביטחון אין סמכות להחזיק במעצר מינהלי אזרחים לבנונים (הכוונה היתה אז לשייח' עבד אל־כרים עובייד ולמוסטפא דיראני, א"ל) כקלפי מיקוח.
על פי החוק, לוחם בלתי חוקי הוא "אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבינלאומי ההומניטרי, כמפורט בסעיף 4 לאמנת ז'נבה השלישית מיום 12 באוגוסט 1949 ביחס לטיפול בשבויי מלחמה".
"נניח שמחבלי חמאס נידונו לתקופות מאסר מסוימות וגמרו לרצות את עונשם. השאלה היא אם צריך לשחררם ואז יוכלו לחזור לכל פעילות", מסביר פרידמן, "החוק מאפשר להמשיך להחזיקם ללא משפט מתוקף צו כליאה שעובר ביקורת שיפוטית, במקרים שבהם יש סכנה, אבל לא נעשה בו שימוש. יש פה רתיעה מאמצעים שמותר לנו להשתמש בהם וצריך להשתמש בהם, אמצעים שלדעתי עומדים בסטנדרטים בינלאומיים".
גם הירש תומך בשימוש בחוק: "ככל שאתה מחזיק באנשים משדרת הפיקוד, כך אתה מצליח למנוע מהם לגרור אותנו לדיונים על שחרור רוצחים. הצער בדבר הוא שהמערכת מקובעת מחשבתית, ולא השכילה למצוא דרך להמשיך להחזיק באנשים האלה בכלא גם לאחר תום ריצוי העונש. גם היום, לדעתי, כדי לשחרר את גופות חיילינו, המדינה צריכה להימנע משחרור מחבלים לעזה ופשוט להחזיקם כלוחמים בלתי חוקיים, ושלום על ישראל".
לזמן בלתי מוגבל?
"ברמת העיקרון זה סוג של מעמד שדומה יותר לשבוי מלחמה, כי בכל זאת מדובר בלוחם בלתי חוקי. מחזיקים בו עד לתום פעולות האיבה ועד שלא נשקפת ממנו ומהארגון שלו סכנה. זה משהו שבהחלט אפשר לעשות".
• • •
עסקת שליט כנראה לא תהיה האחרונה. נכון לעכשיו נמצאות מצידו השני של הגבול גופותיהם של סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול ז"ל, שנהרגו במהלך מבצע צוק איתן, ואיתם שלושה אזרחים - אברה מנגיסטו, הישאם א־סייד וג'ומעה אבו ענימה, שהמשא ומתן על החזרתם נמצא כל הזמן באוויר.
"ברמה העקרונית זו מלחמה בין ערכים צודקים", אומר שוייצר, "צודקים אלה שאומרים שאסור להיכנע ולשלם מחירים בכלל, או מחירים מופרזים, ומנגד צודקים אלה שמצדדים בערך של להחזיר שבויים הביתה, כולל תוך כדי סיכון חיילים, אם יש כזו אופציה.
"תמיד מביאים את האמריקנים כדוגמה למי שלא נכנעים לטרור, אבל הם עצמם עשו עסקה לשחרור העריק בּוֹ ברגדאל, שנפל בשבי הטליבאן. הם מסרו תמורתו חמישה חברי אל־קאעידה וטליבאן".
"כשהייתי בתוך המשא ומתן לא הייתי מספיק מודע למה זה עושה לציבור", מוסיף מידן, "התמקדתי באיך מוצאים סדק שנוכל לעבור דרכו ולסגור עניין. זה היה אירוע בקונצנזוס רחב בחברה הישראלית, לדעתי יותר מ־80 אחוזים תמכו בהסכם, כשאין ויכוח בין המסכימים ללא מסכימים, שלשחרר זה לא טוב ואתה עושה זאת מתוך אילוץ ולא משמחה".
בעסקאות עתידיות הצד השני לא יעלה את המחיר?
"זו תיאוריה. הדבר שמונח כעת על השולחן הוא שתי גופות ושלושה אזרחים. זה בקטגוריה של משא ומתן שהמסגרת שלו היא הומניטרית, זה לא חייל שנשבה בקרב ונשאר בחיים. לכן, לדעתי, כל המשא ומתן צריך להתנהל במסגרת הומניטרית, וכאן אני מוכן להיות לארג' וגם פראייר. אני מוכן לתת הרבה, כי אני מרוויח פעמיים - גם את מה שאני רוצה, וגם שמח לעזור לצד השני הומניטרית.
"אני בטוח שאם תעשה חריש, תמצא בין אלפי האסירים הביטחוניים עשרות חולי סרטן ואנשים שנמצאים בטיפול דיאליזה ואולי קצת חולי נפש. הייתי עושה חבילה כזו ומפרסם, כי חשוב איך אתה מציג את הדברים. תצרף לאותה חבילה בניית בית חולים או מרפאה גדולה, וכמובן בתנאי שהמצרים יובילו את העסקה, כי רק הם יודעים לדבר עם חמאס. זה כמובן לא אומר שזה קל, כי אין עסקאות קלות".
shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו