במשך שנים היה לי דימוי מסוים מאוד לגבי עיר הנמל הבולגרית בורגס. זה היה בעיניי מקום שכולם טסים אליו כדי להמר בקזינו, או להשתזף עם כל המשפחה ותועפות הילדים הרעשניים במלונות הכל-כלול, בלי לשכוח אגדו-דו-דו. ובכן, טעיתי.
החלטה ספונטנית של חברתי ושלי היא ששינתה את התמונה. נזקקנו לנשימת חו"ל קצרה של שלושה וחצי ימים, היעד היחיד שהתאים מבחינת מחיר ומועד החופשה הקצרה היה בורגס, וטסנו עם ציפיות די נמוכות. להפתעתנו, "התאכזבנו" לטובה.
השחקן הראשי בהנאתנו היה העיתוי: סוף העונה, ממש הזנב של הסוף - תקופה שנמשכת רק עד סוף אוקטובר, אחר כך כבר מגיע החורף, מזג האוויר פחות נעים, והעיר בורגס וסביבותיה מתרוקנות כמעט לחלוטין מתיירים, ורבות מחנויותיהן וממסעדותיהן נסגרות עונתית מאין דורש.
עבורנו, שתי חברות שרצו לנקות את הראש מהמתח ולשטוף את העיניים במראות חדשים, זה היה בדיוק על פי מרשם רופא. חופים כמעט ריקים ("זה מזכיר לי את סיני", התעקשה חברתי) שבהם אפשר לשבת על כסאות נוח, ליהנות ממה שהפך לחוף כמעט פרטי שלנו, לבהות בגלים ולהקשיב לרוח. ככה אפשר להסתכל בנוף המפרץ המשגע ולנשום אוויר צח; להיכנס לים? בשביל זה כבר קריר מדי.
אחד השעשועים הנעימים הוא להאכיל את השחפים החצופים בשאריות דגים מארוחת הצהריים הדשנה. ישבנו במסעדה מקסימה על המזח, ממש על קו המים, בצמוד למלון "מרינה" במסעדה Dock5. האוכל טעים וטרי, האווירה יוקרתית, המחירים נוחים מאוד (7 יורו בלבד לצלחת ברבוניות בלתי-נגמרת, 14 יורו למנת קבב כבש עם פיסטוקים בתוספת ירקות קלויים), אבל המלצריות אנטיפתיות, ראו הוזהרתם.
לפחות הנוף בחינם. אם יהיה לכם מזל והים לא יהיה סוער מדי, תוכלו להזמין ברציף הסמוך שיט בסירה בגודל יאכטה לאי הסמוך סנטה אנסטסיה, שבו ממוקם מנזר עתיק. כשהיינו שם הגלים התנפצו בצורה לא מזמינה אל החוף, והקפטן הודה שהוא מעדיף לבלות את הימים הקרובים בעבודות תחזוקה.
בדרך מן הנמל אל הים נתקלנו בשלט מעניין בשלוש שפות - בולגרית, עברית ואנגלית - המסביר שמנמל זה בבורגס יצאו ב-27 בדצמבר 1947 15 אלף יהודי רומניה ו-400 יהודי בולגריה ששרדו את השואה באירופה, והפליגו באוניות "פאן יורק" ו"פאן קרשנט" ("קיבוץ גלויות" ו"עצמאות", בהתאמה) "בדרכם להקים מדינה יהודית חופשית ועצמאית, היא מדינת ישראל". את השלט הציב "אלף", מרכז יהודי-בולגרי לשיתוף פעולה, שחלק ממפעלותיו נראים גם במונומנטים שונים ב"פארק הים".
בכלל, העיר בורגס בנויה כמו שעיר צריכה להיות: רבע ממנה - חוף ים חולי רחב וארוך המשתרע לאורך קילומטרים; רבע נוסף - פארק ירוק עצום, "פארק הים" (Sea Park) הצמוד לחוף; רבע - שני מדרחובים מרכזיים, אלכסנדרובסקה (Aleksandrovska) ובוגורידי (Bogoridi); ורבע למגורים.
שהינו במלון "בורגס" (ארבעה כוכבים) הנעים, כ-250 שקל ללילה (!) לחדר ליחיד (גם שתי חברות קרובות צריכות פרטיות) ברחוב Khan Krum 5: מיקום מושלם, שקט מאוד, במרחק חמש דקות הליכה מתחנת הרכבת ומתחנת האוטובוסים, ממש צמוד למדרחוב אלכסנדרובסקה. ארוחת הבוקר דלה עד צנועה, למעט שולחן מתוקים מפתה שהתגברנו עליו באומץ. נוסף על המיקום המיטבי, החדרים מרווחים ונעימים, הניקיון מרשים והיחס נפלא וכמעט משפחתי. מומלץ.
בצהרי היום בילינו בפארק הים, פארק עצום בגודלו, עתיר דשאים, פסלים ואטרקציות לילדים ולמבוגרים. בין השאר, יש בו מרפסות נוף, פינות תערוכה, "בית הוביטים" וגלגל ענק. את שעות הצהריים, כשהיום כבר נטה לערוב, עשינו במדרחוב – יש בו חנויות ספרים חביבות, פאבים ובתי קפה שקטים ונעימים, ובוטיקים של הביוקר.
התחבורה בבורגס יעילה ונוחה. הזהירו אותנו מנהגי מוניות שמפקיעים מחירים, אבל למעשה לא נסענו בכלל במוניות, רק באוטובוסים. ההתמצאות קלה להפליא. חבל שארדואן הוציא לנו את החשק לבקר בטורקיה, כי יש מכאן גם אוטובוס ישיר לאיסטנבול, שש שעות נסיעה.
התחבורה בבורגס יעילה ונוחה. הזהירו אותנו מנהגי מוניות שמפקיעים מחירים, אבל למעשה לא נסענו בכלל במוניות, רק באוטובוסים. ההתמצאות קלה להפליא. בתחנה המרכזית הקטנטונת והשקטה (תשכחו מתחנות מרכזיות שאתם מכירים) ארבעה רציפים בלבד, ומהם אפשר מדי חצי שעה-שעה לנסוע לחוף המלונות סאני ביץ', לעיירה הסמוכה סוזופול (Sozopol) או לעיירה קרובה אחרת, נסבר (Nesebar), שנמצאת בדיוק בכיוון ההפוך. חבל שארדואן הוציא לנו את החשק לבקר בטורקיה, כי יש שם גם אוטובוס ישיר לאיסטנבול, שש שעות נסיעה.
ביום המחרת נסענו בבוקר לסוזופול, מרחק 40 דקות מבורגס. מצאנו עיר קטנה שהחלק העתיק בה הוא גם המעניין ביותר שיש לה להציע. מסלול הליכה "סובב סוזופול" ברחוב מורסקי סקאלי (Morcky Skali) מוליך בסמטאות מרוצפות אבן בין הבתים, הבנויים ממש על צוקי הפרא של קו החוף. שאון הגלים המתנפצים על הסלעים נשמע היטב, והמקומיים חביבים ומזמינים כשאנחנו נדחקות מטה במרווח הצר שבין הבתים כדי לראות את הים מהגובה המסחרר. בסזופול כל בית צריך מרפסת (הפונה לים), וכמעט כל מרפסת הוסבה למסעדה ביתית קטנה.
אחת מהן היא מסעדת "נפטון" החביבה, שבה ישבנו לבראנץ'. רציתי לגוון עם מנת כריש מהתפריט, היישר מהים השחור, כדי לסמן וי על עוד מאכל מוזר מחו"ל, אבל בסוף הלכתי על הברבוניות הבלתי נמנעות.
על הדרך אפשר להיכנס למוזיאון האתנוגרפי הצנוע בהמשך הרחוב, שנראה כמו פנימו של בית מסורתי ותיק מחופה עץ, ובו דגמי תלבושות מסורתיות, מלאכות יד וקישוטים. מעניינים גם בתי העץ העתיקים בדרך, שבסופה מגיעים אל המרינה של סוזופול ואל המרכז הקטן המפריד בין האזור הישן ל"עיר החדשה", ולתחנת האוטובוס חזרה לבורגס.
ביום המחרת החלטנו לשים פעמינו לעיירה נסבר, שממוקמת כאמור בכיוון השני בדיוק. בעיירה אפשר למצוא שרידי מבצר עתיק וכנסייה עתיקה, סמטאות צרות וחמודות עם המוני חנויות מזכרות שמחכות לתיירים, ושפע מסעדות על הצוקים, עם המרינה הבלתי נמנעת. היא מזכירה מאוד עיירות אופייניות באיי יוון, ואם אתם מגיעים לשם, אל תדלגו על מסעדת Old Andromeda שממנה נשקף נוף מושלם אל המפרץ.
נוסף על המטעמים האופייניים, בעל הבית במסעדת Old Andromeda יפתיע אתכם במגוון מכתמים ופתגמי חז"ל בעברית רהוטה, כמו "איזהו עשיר – השמח בחלקו" (כל תייר מלמד אותו פתגם אחד, שהוא רושם בפלאפון ומשנן)
נוסף על המטעמים האופייניים, בעל הבית יפתיע אתכם במגוון מכתמים ופתגמי חז"ל בעברית רהוטה, כמו "איזהו עשיר – השמח בחלקו" (כל תייר מלמד אותו פתגם אחד, שהוא רושם בפלאפון ומשנן). באמת דרגה נוספת מעל קריאות ה"שלום אח שלי" הרגילות של בעלי החנויות, שמזהים ישראלים בשניות.
הרושם הוא ששלושה-ארבעה ימים בבורגס וסביבותיה מספיקים למי שרוצים קצת לנוח, להתפנק באוכל טוב, בנופים מרהיבים ובסביבה ידידותית - וזה כל מה שאפשר לעשות כאן בסוף העונה, נוסף על קניות, אם זה הקטע שלכם. לשחות בבריכות ולהשתזף - אולי בשנה הבאה. מובן שאם ממש רוצים, אפשר לקפוץ לאיזה קזינו, אבל מה הטעם? ממילא בישראל כל יום זה כמו רולטה.
