"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
מי נתן להם מפלגה? , נעמה שטרן, Istockphoto Digital Vision, ויקיפדיה
מי נתן להם מפלגה? | צילום: נעמה שטרן, Istockphoto Digital Vision, ויקיפדיה

היו"ר הוא קרנף בספארי: 6 מפלגות מוזרות שבאמת התמודדו בבחירות

המפלגה שתכננה להכריח אותנו לעשות יוגה • זו שניסתה להקים קזינו, וכשלה בהימור • זו שהבטיחה חיי נצח • זו שהתכוונה להילחם באלכוהוליזם, באמצעות בירה • וזו שנוהלה ביד רמה בידי קרנף (אמיתי) • כמה מפלגות הזויות מישראל ומהעולם, שניצחו בקרב המקוריות אך לא בקלפי

, עודכן
0השמעה

יש בעולם אנשים רציניים, עם חזון, עם ידע ועם אג'נדות מוצקות בנושאים חשובים כמו ביטחון, מדיניות, כלכלה, חינוך ומשפט. יופי להם. אם זה מה שעושה להם טוב בחיים - שייהנו. זה לא הופך אותם, כמובן, לאנשים טובים יותר מאלה הלא-רציניים, שאין להם חזון, ידע ואג'נדה. להפך, הרבה יותר כיף עם אנשים כאלה במסיבות - וזו, כשלעצמה, סיבה ראויה להצביע להם בבחירות.

המשחק הדמוקרטי, לשמחתנו, מאפשר לשתי התצורות האנושיות - הרצינית מצד אחד והכיפית מצד אחר - להשתתף בו באופן מלא, באמצעות הקמת מפלגה. זה אולי נשמע כמו כאב ראש גדול מדי עבור אדם שבסך הכל מתכנן הטרלה, אבל זה לא: כל מה שצריך זה להמציא שם למפלגה, לארגן 38 אלף שקל ולשכנע 100 חברים להצטרף. בסעיף המצע אפשר, כפי שתראו בהמשך, לכתוב פחות או יותר הכל.

עם כתר על ראשו: יו"ר "שרשר" איתן שווילי - על גיוס חרדים // צילום: ערוץ הכנסת

סבורים שאפשר להעלות את התמ"ג של ישראל על ידי השתלת שתי ידיים נוספות לכל אזרח? לגיטימי. מאמינים שראש הממשלה הבא שלנו צריך להיות פיתה עם טונה? מעולה, רק חשוב להבהיר במצע האם מדובר בטונה במים או במלח. מתכוונים להציל את ים המלח בעזרת 900 טון סוכר? צרו הדמייה ועופו עם זה ברשתות.

נכון, יש כל מיני דברים שאסור לעשות גם בדמוקרטיה הכי דמוקרטית, אבל איש לא יכול למנוע ממועמד בבחירות להיות מטומטם, הזוי ותלוש מהמציאות. זכותו המלאה. למעשה, כשהשחיתות חוגגת, כולם שקרנים ואין למי להצביע, זו אפילו חובתו - ולכן אי אפשר לסווג אינסטינקטיבית את כל המפלגות הלא סטנדרטיות כהטרלה.

במחקר שניסה לרדת לעומק התופעה של מפלגות ה"דאחקה" ופורסם במארס אשתקד בכתב העת Politics in Central Europe, נמצא כי במקרים רבים, מתחת לצחוקים ולשטויות, המפלגה - למשל, "מפלגת הכלב הדו-זנבי" בהונגריה - באמת מייצגת זרם חברתי כלשהו, גם אם זניח ביותר, והמבנה הארגוני שלה חזק ומסודר כמו זה של מפלגה "רגילה". כצפוי, המחקר זיהה גם קשר בין התפתחות הרשתות החברתיות לתופעת המפלגות ההזויות, בעיקר לנוכח העובדה שהומור - המאפיין המרכזי של רובן - עובד שם חזק מאוד.

החשיבות של המפלגות הללו לא נוגעת רק להן ולמסריהן, אלא גם למצביעיהן. על פי מחקרים שבוצעו לקראת סוף העשור הקודם, הן מהוות כלי מרכזי של הצבעת מחאה כנגד שאר המפלגות, ושל הבעת אי אמון במערכת. כשכולם שקרנים, אומרים לעצמם אותם מצביעים, עדיף כבר לתת את הקול למפלגה שמבטיחה לבנות מחדש את חומת ברלין (הזדמנות מצוינת להכיר לכם את מפלגת Die PARTEI מגרמניה, שזו אחת מהבטחות הבחירות שלה).

כחלק מהעניין, באמצעות הדגשת האבסורד, המפלגות האלה גם מעבירות ביקורת סאטירית את הפוליטיקאים ה"רגילים", שנוהגים להפר את ההבטחות ה"אמיתיות" שפיזרו לכל עבר לקראת הבחירות. על פי מחקר שפורסם לפני כמה שנים ב-Journal of Social and Political Psychology, הופעה של מפלגות "הזויות" היא "תגובה לאווירה פוליטית של מסרים מעורפלים, המועברים על ידי פוליטיקאים שהכנות שלהם מוטלת בספק". המפלגות ההזויות, לעומת זאת, אמנם הזויות, אבל הן מאוד כנות בנוגע להזיותיהן. הן אולי מחופפות, אבל הן לא משקרות.

חבל שלא כל המפלגות הן כאלה. העולם, לכל הפחות, לא היה מקום רע יותר.

מפלגת "חוק הטבע", ישראל | מחסימה אנרגטית לאחוז החסימה

לו רק מפלגת "חוק הטבע" הייתה עוברת את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-13 או ה-15, היו כאן היום 7,000 מתרגלי מדיטציה ומעופפים יוגיים מטעם המדינה - מה שהיה בהכרח מביא לשלום אזורי, לאיחוי השסע הלאומי, לעליית הנבחרת למונדיאל, ולניקוד גבוה מהשופטים באירווויזיון.

השלום מתחיל בתוכם. תרגול יוגה, צילום: GettyImages

היינו פסע משם. טוב, אולי פסע וחצי. בשנת 1992 סחפה המפלגה שהקימו גד תיק (מתרגל מדיטציה טרנסצנדנטלית) ועמיחי רוקח (טייס חיל האוויר שנפל בשבי במלחמת יום הכיפורים) מספר בלתי נתפס של מצביעים (1,792), וב-1999 היא כבר כבשה את המדינה, מדרום לצפון, עם 2,924 קולות. המעופפים היוגיים כבר חגגו בשמיים, אבל כשירדו רגע לבדוק מה קורה למטה, גילו שיש משהו שנקרא "אחוז חסימה" ושכדי לעבור אותו הם היו צריכים לפחות עוד 23,941 קולות. ההלם חלף רק אחרי 72 שעות של נשימות סדורות וברכות שמש.

מפלגת "קזינו", ישראל | ההימור לא הצליח

מפלגת "קזינו", שהתמודדה לכנסת ה-15 בשנת 1999, בראשות איש העסקים עזרא טיסונה, הימרה על כך שעם ישראל ישתכנע שהדבר הכי חשוב למדינה הוא מיסוד הימורים חוקיים - ונשארה בלי ז'יטונים, עמוק מתחת לאחוז החסימה. מי שהימר יחד איתה על לאס וגאס כחול-לבן (היו בדיוק 6,540 הזויים כאלה) הבין מהר מאוד שהמפלגה הזאת, איך לומר, לא משהו בהימורים.

כדי להעמיד פנים של מפלגה לג'יט, המצע שלה הסביר שהמטרה במיסוד ההימורים בישראל היא "לצמצם את הפערים החברתיים בישראל, לשלב את ערביי הארץ בחברה, להוריד מיסים ולהילחם בסמים". נכון, להילחם בסמים באמצעות הימורים זה כמו להוריד כתם מחולצה באמצעות נוטלה - ולכן לא פלא שאי אפשר להשיג היום חולצה של מפלגת קזינו.

מפלגת "הכלב הדו-זנבי", הונגריה | רק קיורטוש הם לא הבטיחו

צחוקים, ברור, אבל הבטחותיה של מפלגת הכלב הדו-זנבי, המתעקשת למרוח את ההטרלה על גבי שני עשורים, באמת מפתות: חיי נצח, שתי שקיעות בכל יום (בגוונים שונים), הפחתה משמעותית של כוח המשיכה, בירות חינם ומיסים נמוכים. בראשה - לפחות לפי הפוסטרים שהיא תולה ברחבי המדינה לקראת הבחירות - עומד כלב עם שני זנבות בשם István Nagy (שם הונגרי גנרי, כמו דוד כהן), שהמפלגה טוענת ש"הוא כל כך חמוד, שאין סיכוי שהוא יגנוב".

לפחות כלבים לא מסתבכים בשחיתות. ראש ממשלת הונגריה היוצא ויקטור אורבן, צילום: אי.אף.פי

לאורך השנים, הכלב הדו-זנבי לא רק הצליחה לשרוד כגוף פוליטי - היא גם הצליחה לחבור למפלגות אחרות, עם הזיות דומות, ביניהן "הדרך הרביעית", שבראשה עומדות שני ציפורים. אמנם היו לא מעט נושאים ששתי המפלגות לא הסכימו עליהם - הדרך הרביעית רצתה, למשל, להילחם בשפעת העופות, בעוד שהכלב הדו-זנבי התנגדה לכך בשם זכויות הווירוס - אבל בגדול הן די הסתדרו.

ה"הפגנות" שיוזמת "הכלב" מפעם לפעם סוחפות אלפי הונגרים המזדהים עם ערכיה. בין הסיסמאות הבולטות שלהם: "מחר צריך להיות אתמול!" ו-"מה אנחנו רוצים? כלום! מתי אנחנו רוצים את זה? אף פעם!"

כלב מי שלא מצביע. על "מפלגת הכלב הדו-זנבי"

ההצלחה הפוליטית של המפלגה מוגבלת למדי - עד היום היא לא הצליחה להיכנס לפרלמנט ההונגרי, ולא ממש היתה קרובה - אבל נראה שהיא במגמת עלייה. בבחירות האחרונות בהונגריה, ב-2024, היא שברה שיא וקיבלה 163,960 קולות. אז כן, יש סיכוי שבבחירות הקרובות, הצפויות להתקיים בסוף השנה, היא תנצח. תומכיה, שיחיו לנצח, יצחקו בסוף על כולנו.

מפלגת "חובבי הבירה הפולנית", פולין | שתיית הקולות

למוחות המבריקים שמאחורי "מפלגת חובבי הבירה הפולנית" היה רעיון מהפכני למאבק באלכוהוליזם: פתיחה של כמה שיותר פאבים ברחבי המדינה. לטענתם, אם האלכוהוליסטים במדינה ישתו בירה במקום וודקה, הם יפסיקו להיות אלכוהוליסטים. היגיון פשוט. הרי לא ניתן להעלות על הדעת שעכשיו הם ישתו גם וודקה וגם בירה, ויהיו יותר אלכוהוליסטים. קשה אפילו לדמיין תוצאה כזאת.

הסקרים משכרים. אנשי מפלגת חובבי הבירה בפולין, צילום: Jacek Halicki ויקיפדיה

בסופו של דבר המפלגה לא הצליחה לדגדג את אחוז החסימה - להבדיל מאחוז האלכוהול בדמם של חבריה, שלבטח ניצח שם בגדול.

יעבירו את השגרירות לבירה. על מפלגת חובבי הבירה בפולין

מפלגת הקרנפים, קנדה | התקרנפות כזו לא ראינו

מפלגת הקרנפים הקנדית, שנוסדה על ידי הרופא והסופר ז'ק פרון בשנת 1963, הבטיחה לבוחריה בבחירות לממשלת הוד מעלתו בקנדה רק דבר אחד: לא לעמוד בשום הבטחה. למעשה, גם אם רצתה לעמוד באחת מהבטחותיה ספק אם היתה יכולה לעשות זאת; סמכויותיו הפוליטיות של מנהיגה הרשמי, קורנליוס הראשון, היו מוגבלות מאוד לנוכח העובדה שהוא פעל מתוך כלוב בגן החיות של מונטריאול.

המפלגה מגדירה את עצמה כ"קומוניסטית-לנוניסטית", שכן מצעה משלב בין הגותם של ולדימיר לנין וג'ון לנון. גם מדיניותה בנושא הפלות ברורה במיוחד: אחד ממנהיגיה התחייב באמצע שנות ה-80 לא לעבור הפלה לעולם, והצהיר: "אם זה טוב בשביל סבא שלי, זה טוב גם בשבילי"

כן, קורנליוס היה קרנף - ואגב, הוא לא היה הקרנף הראשון שעמד בראש מפלגה פוליטית. ארבע שנים לפני כן, ב-1959, התמודדה בבחירות המקומיות לעיריית סן פאולו שבברזיל נקבת היפופוטם בשם קקרקו, וקיבלה לא פחות מ-100 אלף קולות - מה שהפך אותה להשראה עבור המפלגה הקנדית.

בפוליטיקה צריך עור עבה. קרנף, צילום: משה שי

מה הקטע עם קרנפים? אז ככה: לתפיסתה של המפלגה, קרנפים הם בעצם פוליטיקאים; יש להם עור עבה והם זזים באיטיות, אבל יכולים לזוז מאוד מהר כשהם בסכנה, ובעיקר - יש להם "אף" ארוך. נוסף על כך, המפלגה מגדירה את עצמה כ"קומוניסטית-לנוניסטית", שכן מצעה משלב בין הגותם של ולדימיר לנין וג'ון לנון. גם מדיניותה בנושא הפלות ברורה במיוחד: אחד ממנהיגיה, אדם בשם טד "נוט טו" שארפ (בתרגום חופשי, "טד לא יותר מדי חכם"; ר"ב) התחייב באמצע שנות ה-80 לא לעבור הפלה לעולם, והצהיר: "אם זה טוב בשביל סבא שלי, זה טוב גם בשבילי". לזכותו ייאמר שמאז אמצע שנות ה-80 הוא עומד בכך בהצלחה יתרה.

אצלם תקבלו הכל במחיר הקרן. על מפלגת הקרנפים

לאותו טד היה גם חזון שאפתני: לכבוש את אנטרטיקה כדי "לשלוט בקור העולמי", וכך "ברגע שתתחיל מלחמה קרה, נהיה בלתי מנוצחים". מאוחר יותר, במערכת הבחירות של 1988, המפלגה הציבה בראשה, כהטרלה נוספת, מתמודד בעל שם זהה (בדוי, כמובן) לזה של המתמודד הליברלי הרציני ג'ון טרנר. הטרנר של הקרנפים קיבל אז פחות מ-800 קולות - בדומה למתמודד אחר, פני הואר, שחילק קונדומים ברחבי טורונטו תחת הסיסמה "הממשלה דופקת אתכם - שמרו על עצמכם". זה לא ממש עבד; הקנדים ממשיכים להתרבות, ולהצביע למפלגות משעממות שאין בהן אף קרנף.

"המפלגה הרצינית של מקגיליקדי", ניו זילנד | הבטיחו להגביל את מהירות האור

מטרת העל של כל מפלגה במהלך קמפיין בחירות היא לשכנע את מצביעיה הפוטנציאליים שהיא רצינית בנוגע למה שהיא אומרת שתעשה במידה שתגיע לשלטון. בפועל, כמובן, מדובר בחירטוט שאיש אינו לוקח ברצינות - ו"המפלגה הרצינית של מקגיליקדי", שפעלה בניו זילנד מ-1984 עד 1999, נוסדה כתגובת נגד פארודית לכך.

האסטרטגיה של "המפלגה הרצינית" מזכירה את בדיחת הבזוקה על הילד שדג לווייתנים במזרקה שאין בה אפילו דגים: אם לפני הבחירות מותר לפזר הבטחות שאי אפשר לקיים אחריהן, עדיף כבר לנסות לדוג קולות בעזרת הבטחות שממש, בשום פנים ואופן, לא ניתן לקיים, כדי שכל העניין לפחות יהיה מהנה.

כדי להשביע את רצון בוחריה, היה עליה, בין השאר, לפעול לכך שניו זילנד תימחק ממפת העולם (כדי להבטיח שאף אחד לא יפלוש למדינה), שאימהות תהיינה זכאיות להרוג את ילדיהן עד גיל 18 (הפלה, לעומת זאת, אסורה) ושכל כבישי המדינה יכוסו בשטיחים. את המועמד שלה בחרה במשחק כיסאות ענק

אם המפלגה, שההישג הגדול ביותר שלה היה 11,714 קולות בבחירות בניו זילנד ב-1993, היתה מצליחה להגיע לממשלה, היה ניצב בפניה אתגר לא פשוט. כדי להשביע את רצון בוחריה, היה עליה, בין השאר, לפעול לכך שזכות ההצבעה בבחירות תינתן רק לקטינים עד גיל 18, שניו זילנד תימחק ממפת העולם (כדי להבטיח שאף אחד לא יפלוש למדינה), שחיל השריון יוחלף בחיל אבירים, שאימהות תהיינה זכאיות להרוג את ילדיהן עד גיל 18 (הפלה, לעומת זאת, אסורה), שהכסף יוחלף בדגים משוקולד או בחול, שכל כבישי המדינה יכוסו בשטיחים, שהבתים שנבנו מלמטה למעלה ייהרסו, שמהירות האור תוגבל ל-100 קמ"ש - וכמובן, שאף הבטחה של המפלגה לא תקוים.

מבטיחים להבטיח ולא לקיים. על "המפלגה הרצינית של מקגיליקדי" בניו זילנד

תצחקו, אבל "המפלגה הרצינית" החזיקה מעמד 15 שנים, במהלכן מועמד מטעמה אף הצליח להתברג במקום השני בבחירות המשנה. ואולם, בבחירות של שנת 1999, שלוש שנים לאחר שבחרה את המועמד שלה באמצעות "משחק כיסאות" ענק, המפלגה זכתה ב-0.15 מקולות המצביעים בלבד,והודיעה על פירוקה. איש לא פרש לה שטיח על הכביש בדרכה הביתה.

רועי בהריר

עורך וכתב מגזין ב"ישראל שישבת" ובאתר "היום" מתבחבש במקצוע מאז 1999, בעיקר באזורי התרבות, הבידור והטכנולוגיה. מפריח כתבות יבשות ו/או עמודי דוקס ריקים - מה שצריך באותו רגע. אוהב מוזיקה בעיקרון, אבל לא רדיוהד. הותיר חותם ב: מעריב, ידיעות אחרונות, רייטינג, וואלה!, כלכליסט ובטח שכחתי כמה, אז סליחה גר בת"א, נשוי פלוס 2, מרבה להתבדח

כדאי להכיר