לא יודע מי האשם ב-7 באוקטובר. ועדת החקירה תקבע, אם תהיה. לי יש את המחשבות שלי, אבל יש מצב שאתם מושפעים ממכרסמי מוח למיניהם שמספרים לכם שהוא לא ידע, והוא זך כלבנה. נשים את זה בצד, תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
אבל יש אשמה שאף שופר לא יוריד מראש הממשלה, מר בנימין נתניהו. אשמת המפולת האנטישמית בכל העולם רשומה על שמו בטאבו. איך במשך שנים הוא ידע, בוודאות, על בניית מכונת התעמולה המשוכללת שאי פעם נבנתה, גדולה מזאת של גבלס, הצורר הנאצי, ולא עשה דבר. לא הקים מכונה מקבילה שתגן עלינו, לא הקצה כספים, לא מינה אחראים, אפילו פקס למשרד ההסברה לא נתן. היה נדמה לו, ביהירותו הזחוחה ובזחיחותו היהירה, שזה שהוא יודע אנגלית משובחה, ומופיע בטלוויזיה יפה, ושולף הפתעות על בימת האו"ם, זה מספיק.
וזה לא הספיק בכלל. בזמן הזה, שהוא ישן על האף, הקטארים, הסינים והרוסים, כל אחד בכלים שלו ומהטעמים שלו, יצרו את וירוס המוח הקטלני שעכשיו תוקף את העולם, כל יום חזק יותר, כל שעה ידיעות מרות מארבע קצוות סוגרות עלינו לכלותינו, והוא עדיין לא מתעורר. שגריר בלונדון הוא עדיין לא מינה, שנה שלמה, לאחת הזירות הקשות שלנו בעולם. נטש.
ראיתם? השבוע התחילו לבדוק במזוודות של כל מי שמגיע מהארץ להולנד, שאין בין הבגדים איזה מוצר מההתנחלויות. כן, הולנד של אנה פרנק. השבוע הושעה איש חדשות קנדי יהודי מעבודתו כי פרסם צילום של פורעים פלסטינים מחוץ לבית כנסת בטורונטו ביום כיפור. הם הלכו הביתה בשלום, הוא נעלם. נבחרת אירלנד עשתה טובה שבאה לשחק מולנו, עם סרטים שחורים ובלי לחיצות ידיים, וזה רק מהשבוע, משבת עד שני.
בזמן הזה, שבו נתניהו ישן על האף, הקטארים, הסינים והרוסים, כל אחד בכלים שלו ומהטעמים שלו, יצרו את וירוס המוח הקטלני שעכשיו תוקף את העולם, כל יום חזק יותר
השואה השנייה בפתח. היא לא תהיה אותה שואה, חייבים לגוון, הציבור משועמם מתאי גזים, אבל היא מתחממת על הקווים באירופה, בקנדה, בחלקים מארצות הברית. ואתה, ביבי, אתה לא עשית כלום כדי למנוע, כדי להתמודד, כדי לתת פייט. כל שנה נתת את הנאום המהונדס שלך מול להקת המעודדים שהבאת מהבית, נאום שלא מעניין אף אחד מהדור הצעיר שנפשו מורעלת עד היסוד בפרי פלסטיין וקיל דה ג'וז.
בשם יהודי העולם, אני קובע: כראש העם היהודי, אתה אשם גם בזה. זאת האשמה שתלווה אותך מאות שנים קדימה. אשמת 7 באוקטובר עוד תחוויר מול המחדל האמיתי. ולך תסביר את זה.
עכביש
כל בוקר אני סר לבריכה הקטנה שלי, זאת שמונחת על הקרקע בחצר, לאימון הבוקר המימי שלי. כך אני מבשר לגוף המתבגר שלי שאנחנו בחיים, ויש לזוז. יש לי סדרת תרגילים בעמידה, אימון נהדר, חבל שאתם לא יכולים לבוא. את האימון הזה עושים עם כפפות שגורמות ליד להיראות כמו רגל של ברווז, או עוף מים אחר לבחירתכם, וגורפות יותר מים בכל תנועה.
יש לי איזו סלסלה מהודרת ממקס סטוק שבה אני שם את הכפפות שלי. הן חשובות לי מאוד ואני להן, כך אני רוצה לחשוב. אבל כבר כמה שבועות, כל בוקר כשאני נוטל הכפפות מרבצן, נופל מהן ישר למי הבריכה עכביש חום גדול. הוא מפרפר לו שם, עוד רגע ויטבע במצולות. ואני, ליבי נכמר, מוציא אותו בזהירות עם הכפפה, ומעיף אותו בנשיפה אימתנית רחוק ממני, מרכושי, מצאני ומן המקנה אשר לי. שיכנס לכפפות של אחרים.
וראו זה פלא. למחרת, באותה שעה, העכביש שוב שם, בכפפה שלי. שניים אוחזים בכפפה, זה אומר כולה שלי, זה אומר "תגיד תודה שאני לא מועך אותך, בין השאר כי אתה די גדול ואני חושש ממך לגמרי". ושוב הוא נופל למים, ושוב הצלה הרואית של הזומם לכרוך קוּר סביב ידי בשעה שהיא נכנסת לכפפה, ואז לינוק את לשדה. את זה אני מציל, בחמלה ובחסד וברחמים, וזה נמשך כמה שבועות, ואני מרגיש שכבר יש לנו יחסים, והוא קיבל מעמד תושב, ואני רואה בו את הטוב למרות היותו פרוק רגליים שעשוי להיות ארסי במיוחד.
הבוקר הוא לא היה שם. ניערתי הכפפה, קראתי בשמו, חיפשתי אולי, וכלום. כאילו לא היה. עשה לי גוסטינג. הנה עוד שאריות קוריו, אבל הוא איננו. מי יודע מה מצא אותו. אולי הלך בדרך כל עכביש, אולי היה למאכל ציפור, אולי נמאס לו ליפול כל יום למים ולהיות מוצל ברגע האחרון, ומצא לו סביבה יותר אחידה. לך דע.
ואני מתגעגע. כבר. הרגשתי שהקשר הזה יכול להוליך למשהו, במיוחד שאני רווק כבר מלאן זמן. הרגשתי בשל. אולי אפילו טיפה רקוב בקצוות. ולא. הוא עזב. משתדל לא לקחת את זה לתפיסה העצמית שלי, שלא יוריד לי בביטחון חלילה. ממשיך. זורם. הכל טוב. חוזר לחיפושים. אולי אמצא אלמנה שחורה.
נחמה
זה שדופקים את כל מעורבי הטבח מהאוויר זה מאיר לרגע את השמיים. נכון, חיסלת אחד בא אחד אחר במקומו, כל אחד כזה הוא רק ביטוי גשמי למחלה רוחנית ממארת, ובכל זאת, זה שטורחים למצוא כל אחד ואחד ולהשחילו, זה ייחודנו. גם זה. יש משמעות לתמונת ניצחון, וכשהשובה שלך אוכל בומבה לקרקפת, זאת אחלה תמונה לאלבום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
