סתיו סטרשקו: "אימהות? אני עוד רוצה להסתובב בביקיני בטיילת"

לפני כמה חודשים, המגעים לקמפיין איפור בכיכובה של סתיו סטרשקו עלו על שרטון בעקבות תפנית צורמת. מנהל משרד הפרסום פנה לסוכן של הדוגמנית והשחקנית רגע לפני סגירת החוזה, וביקש לשאול אם סטרשקו הטרנסג'נדרית עברה ניתוח להתאמה מגדרית והסירה את איבר מינה.

כשהסוכן תהה מה לפרט רפואי אישי זה ולסדרת מוצרי ביוטי המיועדים לפנים, איש הפרסום ביקש ממנו שלא "להיות הסנגור שלה" ולענות לו "בינינו, גבר לגבר". הסוכן הבהיר למנהל המשרד שמדובר בחוצפה וכי הנושא אינו מעניינו, והודיע לו במקום על ביטול ההתקשרות והורדת הקמפיין מהפרק.

"לחשוב שאני עובדת כבר 18 שנה", אומרת סטרשקו בכעס. "חסכתי כסף, טסתי לבד בעולם, דפקתי על דלתות של סוכנויות. הייתי לבד במדינות זרות שאני לא מכירה, כמעט ילדה. עבדתי כל כך קשה כדי להגיע לאיפה שאני - רק בשביל שבמעמד של הזדמנות לעבודה ישאלו עלי שאלות כאלה. אפילו לא העליתי על זה סטורי, כי מביך אותי לצלם את עצמי מדברת על זה".

ואכן, הפער בין החטטנות המטרידה הזו לבין הרזומה העשיר שבנתה סטרשקו בת ה־33 בשתי ידיים נראה עצום. הקריירה הבינלאומית שלה כוללת קמפיינים לענקיות אופנה כמו דיזל ו־DKNY, הופעות במגזינים נחשבים מ־Teen Vogue ועד ELLE, והיא אף עשתה היסטוריה כשחקנית הטרנסג'נדרית הראשונה שהיתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "הנשף".

ועדיין, למרות המעמד המקצועי המבוסס, התעשייה ממשיכה להציב בפניה מכשולים על רקע היותה אישה טרנסג'נדרית. כשבאותו שבוע אירע מקרה מקומם נוסף, סטרשקו בחרה לא לשתוק עוד, והעלתה סרטון שהסעיר את הרשת. סטרשקו שיתפה כי במהלך מגעים לקמפיין ייעודי לחודש הגאווה, אמר לה מנהל משרד פרסום אחר, הומוסקסואל מוצהר, שטרנסית לא תהיה פרזנטורית של חברה בישראל, משום ש"זה לא עובר בגרון". האמירה הובילה אותה לסרב לקמפיין ולצאת בחריפות נגד השימוש בקהילה הטרנסית כתפאורה עונתית בלבד.

"חסכתי כסף, טסתי לבד בעולם, דפקתי על דלתות של סוכנויות. הייתי לבד במדינות שאני לא מכירה. עבדתי כל כך קשה כדי להגיע לאיפה שאני - רק בשביל שבמעמד של הזדמנות לעבודה ישאלו עלי אם חתכתי את איבר המין. מביך אותי לדבר על זה בכלל"

"זה יחס שהרבה חווים אותו, ויש המון תסכול ושיח פנימי של משפיענים בתוך הקהילה", היא אומרת, "אבל מפחדים להגיד את זה בקול רם, כי אולי זה יפגע בפרנסה, או אולי מפחדים שיגידו 'את כפוית טובה, את צריכה להגיד תודה על עבודה שנותנים לך בחודש יוני, ולא להתבכיין'. היה לי חשוב לצלם את הסרטון בצורה שלא תצא מתלוננת, אלא פשוט להגיד - לא, תודה, מעכשיו אני לא רוצה להיות חיית מחמד בחודש הגאווה".

המנהל שאמר לך את זה הוא הומוסקסואל. היית מצפה שבתוך הקהילה עצמה ההתנהגות תהיה אחרת?

"לשמוע את הדברים מבחור שהוא גיי בעצמו זה הכי כואב. אני מצפה מאנשים בקהילה לערבות הדדית. כואב לי שיש טרנספוביה בתוך הקהילה, אנשים שוכחים שכל מאבק הזכויות של הקהילה התחיל מהקהילה הטרנסית בפרעות סטונוול בארה״ב. הטרנסיות היו בקו הראשון של המחאה, כי בגלל איך שהן נראו הן לא יכלו לחיות חיים כפולים כמו שהומואים ולסביות יכלו אז. אז חמודים שלי - אם לא הטרנסיות, לא הייתם נמצאים איפה שאתם נמצאים היום. בפועל, האדם הפרימיטיבי ושונא הקהילה רואה את כולנו בדיוק באותו האופן, שונא הומואים כמו שהוא שונא טרנסים. אנחנו באותה סירה".

סתיו סטרשקו באירוח ב"סיפור הגאווה שלי"

מה דעתך על הטענה שהציבור הישראלי לא יצליח להכיל דוגמנית טרנסג'נדרית כפרזנטורית במשך כל השנה?

"עד שלא יחשפו אותנו לאנשים בצורה מכבדת, בצורה שלא גורמת לנו להיראות מפלצות מפחידות, זה לא ישתנה. נהיה איזשהו דיבור כאילו נשים טרנסיות מנסות לגנוב לנשים את המקום שלהן בחברה. אנחנו לא מנסות לגנוב לאף אחת. בקולנוע נהגו להציג נשים טרנסיות בתור משהו מאוד מוקצן, מוגזם ובוטה, לקחו מאיתנו את האנושיות. צריך שאנשים ירימו את הכפפה, יתנו ייצוג ויראו שאנחנו אנושיות ובני אדם".

את מרגישה שהתעשייה רואה אותך כבן אדם בפני עצמו, ולא רק תחת הקטגוריה של טרנסית?

"יחסית בהתחלה עוד היו עושים כל מיני כותרות וכתבות מוזרות כאלה - 'זה גבר? זה אישה?', אבל כיום לוקחים אותי לצילומים ולתצוגות אופנה ולא מעניין אותם אם אני טרנסית או לא, מעניין אותם אם אני עושה את העבודה שלי טוב, אם אני נראית 'פרשית' באותו יום, דואגת לעצמי, מרוכזת ויודעת מה אני עושה".

סתיו סטרשקו בראיון עבר לנועה תשבי בערוץ החיים הטובים

לא מעייף אותך להיות תמיד על תקן "נושאת הדגל" של הקהילה?

"כיף לי לשאת את הדגל הזה. זה קרה אצלי על הדרך, בלי שניסיתי, אבל עד היום ניגשים אלי ברחוב ואני מקבלת הודעות מהורים שראו אותי מתראיינת והחליטו לקבל את הילד הטרנס שלהם. כל פעם שזוג הורים אומר לי 'בזכותך קיבלנו את הילדה שלנו', או כשאני שומעת על אנשים חרדים שיצאו מהארון בזכותי - אני מתמלאת בדמעות ומבינה שיכולתי לשנות חיים.

״אני לא מתיימרת להיות דוברת הקהילה, אבל ככל שיותר אנשים יבינו את ההתמודדות הנפשית שלי כבן אדם, ולא רק יסתכלו על זה בטשטוש של 'גבר שהפך לאישה', הדבר הזה ישנה את היחס כלפינו״.

התאוששות

אין ספק, סתיו סטרשקו נמצאת בתקופה טובה. בבית הקפה התל־אביבי שאנחנו יושבות בו היא מדברת בביטחון, בנינוחות ובפתיחות, אחרי שבשנים האחרונות לקחה צעד אחורה מהתקשורת. ברקע הדברים עומדת תקרית טעונה מ־2020, שבה נעצרה על ידי המשטרה בעקבות ויכוח סוער עם בן זוגה לשעבר - אירוע שתועד במצלמות הגוף של השוטרים, הופץ ברשת והפך לוויראלי. מאז היא כמעט ולא התראיינה, אבל כעת, כשהיא שוב בכיסא המרואיינת, משהו בה משתחרר והיא חוזרת "למי שהיא באמת", כהגדרתה.

תקרית ההתנגדות למעצר של סתיו סטרשקו

"לקחתי את זה מאוד קשה נפשית", היא מתארת את התקופה שלאחר התקרית. ״הרגשתי בושה מאוד גדולה מזה שזה צולם, ושהמשפחה שלי תצטרך לראות אותי במצב הזה. זה הוריד לי מאוד את הביטחון, כי היתה על זה הרבה ביקורת. היום אני אומרת על הביקורת - 'אתם תבקרו אותי? אני עברתי באותה תקופה דברים מאוד קשים בחיים שלי, ואנשים היו מגיבים הרבה יותר גרוע'. אבל אז הייתי בטוחה שעשיתי לעצמי כתם שחור לכל החיים ושהרסתי לעצמי את הקריירה.

"היו לי חודשיים של דיכאון מאוד קשה, לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה בלי לבכות, לא רציתי לצאת מהבית והייתי במשך תקופה מסוימת על תרופות נגד דיכאון. הייתי צריכה לעשות הפסקה, וגם אמרתי לעצמי אחרי שראיתי את כל הפרסומים האלה שאולי אני צריכה רגע לקחת צעד אחורה מהתקשורת".

איך חוזרים מנקודה כזאת חזרה לראיונות חשופים?

"בזמנו, מה שקרה הפך אותי למודעת מדי למה שאני אומרת ולאופן שבו אני מציגה את עצמי, כדי לא לצאת רע. תמיד הייתי מאוד אדג׳ית ומאוד דעתנית, זאת ששמה פס על מה שכולם חושבים ויאללה רוקנ'רול. ואז אחרי הדבר הזה, ניסיתי לייצר איזושהי תדמית של ילדה טובה, שהיא לא מי שאני.

"החזרה להתראיין קרתה באופן די טבעי. אני שוב עם הרגל על הגז, פשוט בוחרת את הדברים, מה מתאים ומה לא. אני הרבה פחות לחוצה ממה שהייתי פעם, מרגישה שאני שוב מסוגלת לדבר ולבטא את עצמי כמו שצריך, בלי לדפוק חשבון".

"עד היום ניגשים אלי ברחוב ואני מקבלת הודעות מהורים שראו אותי מתראיינת והחליטו לקבל את הילד הטרנס שלהם. כל פעם שזוג הורים אומר לי 'בזכותך קיבלנו את הילדה שלנו', - אני מתמלאת בדמעות ומבינה שיכולתי לשנות חיים"

ואולי חלק מהחזרה שלה לעצמה קשור גם לחיים האישיים. אחרי מערכות יחסים מתוקשרות, סטרשקו מתחזקת בשנתיים וחצי האחרונות זוגיות יציבה הרחק מעיני המצלמות וממדורי הרכילות, עם בן זוג שאינו קשור לתעשייה.

"ברגע שיש יציבות וסביבה עוטפת, זה נותן כוח לחזור להיות מי שאת ולהפסיק לחשוב מה יגידו. יש לו אינטליגנציה רגשית מדהימה. בגלל הפרסום יש לי המון מגננות מטראומות, וכשיש בן אדם שיודע לתת לאש לדעוך ולא ללבות אותה - זה מדהים. הוא ג'נטלמן, דואג, ומבחינה מנטלית יודע לעשות לי סדר בראש. הוא מכיר את השיגעונות שלי ונותן לי לעוף איתם".

את חושבת על אימהות בעתיד?

״כרגע טוב לי עם שתי הכלבות שלי, היקרות לי מאוד. פעם זה היה חלום מאוד גדול שלי להיות אמא, כפנטזיה ובשביל אמא שלי, אבל כרגע אני לא שם כי אני לא מוכנה להקרבות. אני עדיין רוצה להסתובב על הטיילת בתל אביב בביקיני, ושבמקרה פפראצי יצלמו אותי, ולעשות שערים וראיונות.

״אני רואה טוקבקים על אימהות של 'אוי ואבוי איך את מתלבשת' - בעיניי זה נורא. ברגע שאת הופכת לאמא את חייבת להפוך למריה הקדושה? אנחנו חיים ב־2026, אישה יכולה להיות מה שהיא רוצה. נמאס לי כבר מההקטנה של נשים וששופטים אותנו על כל דבר - חשופה מדי או חסודה מדי, תמיד יהיה מה להגיד".

תמיד אישה

הסיבה שבגללה אנחנו נפגשות כעת היא תערוכה חדשה במוזיאון האדם והחי ברמת גן, שנקראת "אופנה חיה" (אוצרים: יואב מאיר וגילי סיוון־כהן, אוצר שותף: אלכס קפלן). בתערוכה הוצגו דגמים של 12 מעצבי אופנה שנוצרו בהשראת בעלי חיים והאוסף של המוזיאון, וסטרשקו נבחרה לדגמן את כל הדגמים שבתערוכה.

"אחרי שנים בתחום, צילום קמפיין או קטלוג זה סבבה, אבל מעניין אותי לעשות דברים אמנותיים כאלה - להציג את הגוף ולשחק עם התנועתיות. בתערוכה הזו ניסיתי לקחת כל חיה שהלבישו אותי בה ולהעביר אותה בתנועות ובמבטים, וזו היתה חוויה מגניבה ביותר. האמת היא שבשבילי זה כבוד, זה שיש תמונות שלי תלויות במוזיאון. לא חשבתי שזה אי פעם יקרה".

למה לא?

"אף פעם לא כיוונתי לשם. בתור ילדה הייתי די חנונית, אוהבת ספרים ומשחקי מחשב, ולא אהבתי אופנה. בגיל ההתבגרות נהייתי גותית, וזה מה שחיבר אותי לנשיות שבאופנה. כשגילו אותי בגיל 16 הייתי ילדת סנטר שיושבת על הרצפה ומציירת. ישר הביאו אותי לצילומים עם האנשים הכי גדולים בתעשייה, וזה היה הלם, אבל גם נתן לי תחושה שאולי יש לי ייעוד אחר בעולם".

איך המפגש עם עולם הדוגמנות שינה את התפיסה המגדרית של עצמך?

"בזמנו, הרגשתי בלתי נראית בין האנשים בתיכון שלי. הייתי נער מאוד רזה ומאוד חסר ביטחון, ראיתי בעצמי משהו שהוא לא האידיאל של היופי. לא ידעתי מה עובר עלי מבחינה מגדרית, וכן נמשכתי יותר לצד הנשי שלי, אבל חלילה לא הייתי מספרת את זה לאף אחד.

״כשהתחלתי לדגמן, הם ראו את הנזילות המגדרית שהיתה לי. אצל רון קדמי בסטודיו, מול המצלמה, הם נתנו לי לראות את היופי בזה. זה גרם לי להבין שוואלה, אני יפה ומיוחדת. בגיל 19, אחרי שקיבלתי את הביטחון מהדוגמנות, לאט־לאט אימצתי לעצמי את הנשיות״.

פריצת הדרך הבינלאומית של סטרשקו התרחשה כדוגמן אנדרוגיני, שכבש את המסלולים המובילים והופיע בקמפיינים נחשבים מעבר לים. גם כשחזרה לארץ ונכנסה לבית "האח הגדול VIP" - חשיפה שהציפה שיח ציבורי סביב הזהות המגדרית שלה - היא עדיין עבדה כדוגמן וביקשה שיפנו אליה בלשון זכר.

"כשיצאתי מהאח הגדול הייתי בן אדם מוכר ברמה שניגשים אלי גברים ברחוב ואומרים לי 'סתיו, אח שלנו'. מקודם, המשחק על בן/בת היה נוח ואפשר לי להתחמק משאלות, אבל אז ראיתי כמה הדבר הזה עושה לי רע.

"פחות משנה אחרי זה, בגיל 23, כתבתי בסטטוס קצר בפייסבוק 'שלום, חנוכה שמח, אפשר לפנות אלי מהיום בלשון נקבה, תודה'. אחרי ההצהרה הזאת נפגשתי עם פסיכולוג, שיניתי במשרד הפנים את המגדר, ורק אחרי זה בגיל 25 התחלתי הורמונים. הכל היה בסדר הפוך ממה שאמור להיות״.

את מציגה את הסיפור שלך בצורה כמעט ורודה. עד כמה חווית גילויי שנאה ואלימות?

"תשמעי, אני פשוט בן אדם אופטימי. באתי ממשפחה סובייטית, ואצלנו כשיש קושי לא מתלוננים - אנחנו רצים לפתרון. להגיד לך שלא קיללו אותי ברחוב? קיללו. שלא הרביצו לי? הרביצו. אני יכולה לדבר על הדברים האלה מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני מעדיפה לדבר על הפנימיות שלי, על ההתמודדות, על איך לקח לי זמן לקבל את עצמי ועל הביטחון שהייתי צריכה לבנות. אני לא מציירת את החיים בוורוד - יש בריונות, גם אני חווה אותה, ואני פשוט תמיד שמה את הפוקוס על עצמי. יש לי היום גם גב: בן זוג תומך, משפחה וחברים תומכים וקריירה".

"שכחתם שאני מישראל?"

לצד הדוגמנות, בשנים האחרונות ביססה סטרשקו את מעמדה גם כשחקנית מוערכת. נקודת המפנה המשמעותית היתה ב־2018, כששיחקה בתפקיד הראשי בסרט "הנשף" - תפקיד שהביא לה מועמדות היסטורית לפרס אופיר.

איך את מתמודדת עם התקופות הפחות יציבות במקצוע, כמו עכשיו?
"היתה לי תקופה של הרבה שינויים אישיים בחיים, לקחתי הרבה זמן גם עבור הנפש שלי. היתה גם המלחמה, שלקחתי נפשית מאוד קשה, ועכשיו אני לאט־לאט שמה דברים במקום. בשנה־שנתיים האחרונות חזרתי שוב להיות בתנועה של עשייה. היום אני מתמידה באודישנים כי אני מאוד רוצה את זה, ותמיד התמדתי במה שאני רוצה. להגיד לך שזה לא גורם לי לפעמים לדיכאון וחרדות? זה כן, אבל יש לי סביבה מאוד תומכת ואני מאוד מאמינה בזה".

"באתי ממשפחה סובייטית, ואצלנו כשיש קושי לא מתלוננים - אנחנו רצים לפתרון. להגיד לך שלא קיללו אותי ברחוב? קיללו. שלא הרביצו לי? הרביצו. אני יכולה לדבר על הדברים האלה מפה ועד הודעה חדשה, אבל אני מעדיפה לדבר על איך לקח לי זמן לקבל את עצמי"

איך המצב הבינלאומי משפיע עלייך?

"אני עושה המון אודישנים לפרויקטים בחו"ל, ונורא קשה עכשיו להיות שחקנית טרנסית ישראלית. אחרי 7 באוקטובר יצאתי להגנת המדינה באינסטגרם, ולדבר הזה יש השלכות בקשרים ובסוכנויות בחו"ל. קולגות אמרו לי 'לא ציפיתי לזה ממך' - פתאום שכחתם שאני ישראלית מתל אביב? אבל אני אומרת תודה, כי זה ניקה מהחיים שלי אנשים שלא צריכים להיות שם. אני לא אמחק את הזהות שלי, אני מאוד פטריוטית".

זה יהיה ניצחון לקבל תפקיד של אישה לא טרנסית?

"בהחלט, עשיתי פעם תפקיד כזה בסרט ׳ציפורי גן עדן׳ של אמזון והייתי רוצה עוד. האמת שגם לא מציעים לי הרבה תפקידים של טרנסיות, בגלל שאני לא מתאימה להם בדיוק לקטגוריה, אז אני קצת נופלת בין הכיסאות בעניין הזה. אשמח לקבל כל תפקיד, חשוב לי גם לעשות תפקידים של טרנסיות אבל חשוב לי בכללי לשחק".

מאחורי הלוק השברירי, במהלך שיחתנו נחשף צד פחות מוכר, משחרר ומצחיק של סטרשקו - לצד תחביב מפתיע במיוחד: היא גיימרית מושבעת, שלאחרונה אף החליטה לקחת את התשוקה הזו צעד קדימה והחלה ללמוד פיתוח משחקי מחשב במכללה.

"אמא שלי דחפה את זה, וכל המשפחה חשבה שזה יעשה לי טוב ויוסיף לי עוד איזושהי מסגרת. כרגע אני לא יודעת אם זה התחום שאעסוק בו, אבל אני לומדת את זה כתחביב. גיימינג זה מספר אחת אצלי. אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר לחזור הביתה, להיזרק מול המחשב ולפתוח משחק שאני אוהבת. בפברואר אמור לצאת משחק חדש של 'טומב ריידר' עם לארה קרופט, שזה ה-משחק שלי מאז שהייתי ילדה קטנה. ברגע שהוא ייצא, אף אחד לא יראה אותי במשך שבועיים, תשמעו ממני רק במארס".

"אני גיקית וגיימרית, כשהמשחק ייצא לא תראו אותי שבועיים". הטריילר ל"טומב ריידר" החדש

מה ההבדל הכי גדול בין הדימוי הציבורי שלך לבין מי שאת במציאות?

"אנשים לא יודעים עד כמה אני שטותניקית. בראיונות מצולמים זה לא קורה, אני ישר נהיית כמו בובה על חוט שמנסה לשדר משהו מאוד אסוף, וחברים תמיד אומרים לי: 'דיברת יפה מאוד, אבל זו לא את, אנחנו רוצים שתהיי את'. את השיגעונות והשטותניקיות שלי לא רואים. אנשים לא יודעים שאני גיקית, שאני גיימרית שמתה על דמויות פנטזיה. יש לי אהבה לעולם האופנה והאיפור כי גדלתי לתוכו ונזרקתי אליו, ואני אוהבת להתלבש, אבל בתכלס אני די טום־בוי".