"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
סליחה שאני איה

יש זמרי AI ושירי AI כמו זבל. רק דבר אחד עוד מעורר תקווה

אני לא שומעת יותר מוזיקה חדשה, אלא אם אחרי תחקיר שב"כ אני מגלה שלאמן יש דופק • וזו, מתברר, תוצאה מאוד לא טריוויאלית בעולמנו מלא הבינה • מי יצליח לשרוד בכל זאת, גם בעולם שבו כל יצירה מג'ונרטת ב-5 שניות? מצאתי אישה שתוכל

, עודכן
0השמעה
הכל מבינה , טליה דריגס
הכל מבינה. איור: טליה דריגס

אז מה חשבתי על החדש של אריאנה גרנדה? של צ'רלי XCX? של גרייסי אברמס? לא יודעת, לא שמעתי. אם עד לפני כמה חודשים הייתי מאזינה למוזיקה בעיקר מה"ריליס ראדאר" של ספוטיפיי (פלייליסט אלגוריתמי מתעדכן ומותאם אישית של מוזיקה חדשה), היום אני נמנעת ממנו וממוזיקה חדשה כמעט לחלוטין. פעם התרגשתי לגלות אמנים חדשים, היום אני כמעט לא נותנת לספוטיפיי לרוץ על דעת עצמו, ולא נותנת שום צ'אנס לשם שאני לא מכירה עד שלא וידאתי שהוא אנושי. מגגלת. מחפשת תמונות מהופעות או מחשבונות סושיאל.

כדי לסבר את האוזן: כלי כמו SUNO יכול ליצור עבורכם שיר מאפס ברמה גבוהה בכל ז'אנר, כולל מילים, לחן, נגינה על כל הכלים, עיבוד, סאונד ושירה, גם בעברית. ההערכות מדברות על 90-75 אלף שירים מבוססי AI המועלים לרשת ביום. כמעט חצי מהשירים החדשים המועלים ביום. לרובם המוחלט אין האזנות, אבל זה נכון לגבי רוב השירים בקטלוג ספוטיפיי. לרוב המוחלט של האנשים אין יכולת להבחין בין מוזיקה "אנושית" לתוצר בינה מלאכותית.

ספוטיפיי הודיעה החודש שהחל מספטמבר, כל פרופיל אמן שאינו אנושי יסומן בתגית מיוחדת, והשירים מהקטלוג שלו לא יקודמו בפלייליסטים אלגוריתמיים, אלא אם המאזינים יבחרו בכך. זה לא אומר דבר על שירים מבוססי AI המשויכים לחשבון של אדם אמיתי, שאולי קיים, אבל לאו דווקא מנגן, שר, כותב או מפיק מוזיקה בעצמו.

הקהל הרחב, כתמיד, יהיה אדיש. המאזינים הטהרנים, כתמיד, יזדעזעו, וישלפו מהמדף תקליט של הוולווט אנדרגראונד מ־1967. המוזיקאים החובבים, כתמיד, ישמחו. קצת לאידם של המוזיקאים המקצועיים, ובעיקר ישמחו לפרק את החומה שמפרידה ביניהם. המוזיקאים המקצועיים, כתמיד, יתהו מה זה אומר על חשבון הבנק שלהם.

שיר מאפס, בכל ז'אנר, עם כל הכלים, מילים ולחן, גם בעברית. הצצה ל-SUNO

ביקרתי לפני כמה שבועות בתערוכה של סופי קאל, אמנית פלסטית צרפתייה. היתה שם עבודת וידאו שבה היא לקחה לחוף אנשים שמעולם לא ראו את הים וצילמה את תגובתם, וגם עבודה שבה היא שאלה אנשים עיוורים מה יפה בעיניהם, הדפיסה ומסגרה את התשובה. שתי העבודות הביאו אותי לדמעות. היא לא ציירה שום דבר, לא פיסלה את דוד מתוך גוש שיש, אבל זו היתה אחת התערוכות הכי מרגשות ומעניינות שראיתי. תערוכה של רעיונות.

הרי אנחנו כבר לא מתפעלים מציורים יפים מאז שיש לנו מצלמה בטלפון. היכולת להעתיק במדויק קערת פירות היא תעלול מקסים אצל ילד, אבל אין לה ערך ממשי בעולם האמיתי. האמנות הפלסטית הפכה לשדה שבו לכישרון ציור אין שום משמעות, והאמנים הגדולים מציעים אישיות, חזון ויכולת ביצוע. באותו האופן, אנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו שיר הוא קערת פירות.

האמנות הפלסטית הפכה לשדה שבו לכישרון ציור אין שום משמעות, והאמנים הגדולים מציעים אישיות, חזון ויכולת ביצוע. באותו האופן, אנחנו עומדים בפתחו של עידן שבו שיר הוא קערת פירות: אם ילד מצליח להעתיק אותה זה מקסים, אבל אין לה ערך בעולם האמיתי

יש שיאמרו שזה קרה עוד לפני הבינה המלאכותית. עד לפני כמה שנים, להיט גדול אחד הספיק כדי להחזיק קריירות שלמות. אבל אז ירדו עלויות ההפקה, נולד האינטרנט, נעלמו המתווכים ושומרי הסף, ואנחנו הוצפנו בכמויות מוזיקה שאיש לא יוכל לשמוע גם אם אף פעם לא יעשה שום דבר אחר. אז אם יש זמרים כמו זבל ולהקות כמו זבל ושירים כמו זבל, אם ערך נקבע תמיד לפי היחס בין ההיצע לביקוש, אם AI יכולה לכתוב שיר פופ קליט בחמש שניות, להלחין ולבצע אותו באופן מושלם - מה עוד נשאר למוזיקאים בשר ודם להציע לנו?

לרובם? לא הרבה. מי ששר יפה שירים יפים, יוכל להופיע איתם במסיבה של בית הספר או מקום העבודה. אני מעריכה שמי שיישארו בתודעה גם בעוד כמה שנים הם הקצוות. בקצה אחד: קומץ כוכבי פופ שיהיו המודלים לחיקוי ומושאי ההערצה, כי אף ילדה בת 9 לא תעריץ מחשב. מי שאחראיים על חדשנות והכתבת טרנדים, מי שכבר עכשיו חייבים להיות עם האצבע על הדופק, לחזות את הבא ולספק אותו. הם יצטרכו להמשיך לנצח את המחשבים ביכולת לייצר להיט. בהינתן שבינה מלאכותית מספקת לנו את הממוצע ואת הצפוי סטטיסטית, אני צופה שהם גם ימשיכו לעבוד וליצור עם בני אדם - נגנים, מפיקים, טכנאים - מי מהם שמספיק טוב כדי לשרוד במקצוע.

בקצה השני - אמנות של מוזיאון. האמנים הלא רבים שמציעים ערך, מסר, רעיונות מעוררי השראה. מי שלא ייפגעו כלל הם ה"סופי קאל" של המוזיקאים: מי שיכול להציע לא רק שליטה מרשימה בכלי או התאמה למכנה משותף הרחב ביותר, אלא בעיקר את עצמו, ברמה המקורית והכנה ביותר. מי שמסוגל לתווך את החוויה האנושית, כך שגם כשאנחנו יושבים בחדר ריק נרגיש לא לבד.

היא פיצחה את הסוד. סופי קאל

כשב־20 דקות גלילה בטלפון אנחנו נעים בין מונולוג על ניכור הורי, קולקציית שמלות קיץ, טיפים להגדלת מספר העוקבים, חטוף מהנובה ומתכון לעראייס, המשימה הזו כבר עכשיו, גם בלי AI, לא פשוטה בכלל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר