"צופית גרנט שתתה שתן אצלנו בתוכנית. חשבנו שנקבל העלאה"

1. זיכרון הילדות הראשון שלך?

"היתה לנו שכנה משוררת, מרים ילן שטקליס. היא היתה נשואה לארכיאולוג שלימד את ההורים שלי. היא כתבה ספר ילדים 'ספר דני', ובו שיר הנושא 'הסבון בכה מאוד'. אני זוכר את אמא שלי מקריאה לי את השיר בהתלהבות וצוחקת. נראה לי שהזיכרון הראשון הזה קיבע בי את השייכות שלי לתרבות נגד, כי בין כה הייתי ילד רע ומלוכלך".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?

"נולדתי לשני הורים ארכיאולוגים שהעולם שלהם היה חפירות בחיים של אנשים שחיו אלפי שנים לפנינו. ממש גדלתי בתוך החפירות. הדבר האחד ששניהם לימדו אותי היה לא להרפות מההליכה לעומק. בכל פרויקט שאני עושה בסרטים, בשירים ובספרים - הכלי שלי הוא החפירה. החיפוש האינסופי בתל שנקרא החיים".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"הוריי באו מצורך עצום להיות במהלך של קריירה שתגן עליהם כלכלית. ההורים של אבא שלי נרצחו על ידי הנאצים, וההורים של אמא חיו חיי אמנים לא יציבים. אז שניהם חיפשו יציבות ומצאו אותה בעולם האקדמיה. לא לקחתי מהם את הרצון, ולא את הצורך ליציבות. אהבתי תמיד ואני עדיין אוהב את רכבת ההרים שכל יום הוא אחר".

"אז הבנתי שאני שייך לתרבות נגד, כי בין כה וכה הייתי ילד רע ומלוכלך". "הסבון בכה מאוד" של צביקה פיק

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"דליה מבורך היא ללא ספק האדם הכי משפיע בחיים שלי. אנחנו זוג בחיים ובעשיית הסרטים. אנחנו צמודים ביום ובלילה, והחיים שלנו משולבים בצורה סימביוטית. דליה לימדה אותי את כל מה שאני יודע על קולנוע ויצירת קולנוע. היא לימדה אותי גם את כל מה שאני יודע על נפש האדם".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"נולדתי שר למשפחה לא שרה. לא היה לנו פטיפון בבית, ולאבא שלי היה טרנזיסטור לחדשות. אני תמיד שרתי. רציתי להיות אמן, ומדי פעם אני מחליף את הכבישים שבהם האמנות שלי נוסעת".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"עשיתי עם להקת הקליק את האלבום 'אמא אני לא רוצה להיגמל', התחלנו את המסע בהופעה בקולנוע פריז בתל אביב. השנה היתה 1980. אלי אברמוב, השותף שלי בכל מה שעשיתי במוזיקה עוד מימי ירושלים, נתן מכה ראשונה בגיטרה והאצבעות שלו נחתכו. בזווית העין ראיתי את הדם משפריץ. התחלתי לצעוק את השיר הראשון 'גו גו גולם'. והקהל צעק עלי חזרה 'גולם גולם'. זה היה אנטי-שירה-בציבור, אבל זה עבד. ידעתי שניצחתי".

"בזווית העין ראיתי את הדם משפריץ, זה היה אנטי-שירה-בציבור". השיר "גולם" בהופעה

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?

"היה רגע שהייתי הכי על גג העולם שאפשר לדמיין. היתה לי להקה מצליחה, היו לי שתי גלריות מצליחות בשינקין בתל אביב, עם אחי, אורי דותן, והיו לי שותפים נפלאים. גם נולדה לי בת, והכל היה מושלם. ואז פתאום דברים התחילו להתפרק: קודם כל הזוגיות, ואחר כך הלהקה, ואחר כך הגלריות. פתאום הייתי הכי למטה שאפשר להיות. כל מה שבניתי נגמר. כולם התפזרו ואני נשארתי לבד".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"היתה לנו תוכנית טלוויזיה בשם 'מילקשייק'. דליה ביימה, אני ערכתי, ויצרנו אותה ביחד עם צופית גרנט. זאת התוכנית שצופית שתתה שתן. יום אחד הזמינו אותנו להנהלה, והיינו בטוחים שהולכים להכפיל לנו את המשכורת, כי התוכנית היתה להיט רייטינג מטורף. כל ההנהלה היתה שם, וצעקו עלינו. מישהו אמר 'דני דותן, ניסית להכניס אוונגרד לתחנה בדלת האחורית'. באותו יום הורידו את התוכנית, ודליה ואני מצאנו את עצמנו בעולם הנפלא של הקולנוע הדוקומנטרי".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"היתה נערה ששברה לי את הלב כשהייתי נער. היינו אז בתקופה של התנסויות וביחד ולנצח, במסע אל עולם לא ידוע, ויום אחד היא קמה ואמרה לי שהיא הולכת. זה היה כמו סכין בתוך הלב שלי. היה אפילו מישהו שאיים עלי עם אקדח בגללה, אבל לא פחדתי כי ידעתי שהאהבה שלי אליה תנצח. גם היום אני נותן את כולי, כמו בשיר של בילי הולידיי 'All of Me'".

"כמו בשיר שלה, אני נותן את כולי גם היום". השיר "All of Me" של בילי הולידיי

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"כל אחד משאיר אחריו איזו פירמידה, אז סך כל היצירה שלי היא הפירמידה שלי. היא מה שאני משאיר לעולם. מקווה שאנשים הרוויחו וירוויחו מהמפגש הזה איתי. אני רוצה להשאיר מאחוריי מצבור קטן של אמת. וכמובן יותר מכל את המשך המשפחה הנפלאה שלי, הבנות שלי הנכד והנכדה שלי. אולי עולם טיפה שונה מזה שנכנסתי אליו".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"לתת מתנות שהן לא בהכרח קלות לקבלה. אני מנסה לייצר מתנות שיש להן משמעות, שירים, ספרים, סרטים. מתנה נתפסת הרבה פעמים כמשהו מתוק, מפנק. אני מאמין שגם דברים קשוחים, שרואים את העולם בעין ביקורתית, כמו הרבה מהשירים שכתבתי, יכולים בתמונה הכללית להיות מתנות מעולות".

"גם דברים קשוחים, כמו השירים שכתבתי, יכולים להיות מתנות מעולות". "אל תדליקו לי נר" של הקליק

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"'טיל אוילנשפיגל' המלא. זה ספר חתרני, פוליטי, שהוא כולו תרבות נגד. אדם אחד שלוקח על עצמו משימה שאין לו סיכוי להגשים. הוא מחזיק את האפר של אבא שלו שנשרף על ידי האינקוויזיציה הספרדית בשקית קטנה על הצוואר, וברגעים של ספק הוא נוגע בשקית ונזכר למה הוא כאן. השואה היא השקית הקטנה שאני נושא על הצוואר שלי בתור דור שלישי. וכמו בספר אני מאמין בקיום אישי חד-פעמי מורד שמורכב מכמיהה לחופש, צדק, כעס, נקמה והומור".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"אין אלוהים ואין שטן. ראיתי מגיל אפס בחפירות ארכיאולוגיות שלדים עמוק באדמה, לפעמים עם מנחות, תכשיטים וכדים, מוכנים לעולם הבא. הם תקועים במוכנות הזו ואין עולם הבא. היום זה היום להיות מה שבחרת להיות. אין סיבוב שני".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?

"יש לי דגל פדאיון, גולגולת על בד שחור, שלל שאבא שלי הביא מאיזו מלחמה. מזכיר לי את המוות שבשמו חוגגים את האמונה".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"אני מבקש סליחה ממי שייוולד כאן בדורות הבאים, זה לא משנה שניסיתי, בחוזה שלי עם הארץ אני כישלון. לא הצלחתי לשנות את המציאות מספיק כדי לעשות את המקום שבו נולדתי טוב לכל מי שגר במרחב, יהודים וערבים, ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "איזה אי שקט ממש, שלא צריך אותי משום סיבה".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "עברית. שפה מושלמת שיש לה מטענים חריגים וזעם של דורות".
• אם לא דני - איזה שם?
  "דניאל".
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "משקפי שמש".
• מדד האושר האישי?
  "ממוצע 10, כיום 10".

דני דותן (72) ישיק את "אל תדליקו לי נר", ספר שירים ואיורים חדש שלו, ב-18.8 ב"מטמון" בבית רומנו, ת"א