שני הכוחות האלה יעצבו את עתידנו. לא ברור איזה מהם גרוע יותר

יש לי בשורה לא פשוטה לבשר לכם: אתם האנשים שזכו לראות את האנושות בשיאה. השיא הזה לא יחזור, ואתם הייתם שם. זכיתם להיות במסיבות של פומפיי רגע לפני שנחרבה.

סם אלטמן, אחד מאבות הבינה המלאכותית ובעליה, אמר השבוע שהגענו לנקודה הסינגולרית. מילה מסובכת. איבדתי אתכם. בשפת בני אדם פירושה פשוט: בפעם הראשונה בהיסטוריה, האדם כבר אינו היצור החכם ביותר על פני כדור הארץ. הוא מינה לו יורש. יורשת. קוראים לה בינה. ואמנם היא מלאכותית, אבל ההשפעה שלה על החיים שלנו הולכת להיות אמיתית מאוד. היא כבר ניכרת. היא חכמה ורעה. את גלי הפיטורים שלה אנחנו כבר רואים. את ההשלכות העמוקות יותר נפגוש בעוד כמה שנים. אולי בעוד כמה דקות. יש ישות חכמה מאיתנו. תשאלו את הצ'אט מה זה אומר.

ועכשיו נשים לרגע את הבינה המלאכותית בצד, ונדבר על הבינה הדפוקה של האסלאם הקיצוני, שמציף את העולם בגלי שנאה, אלימות ודם. ראו את ערי אירופה. מה היה להן. זה מה שהאסלאם רוצה לעשות בכל העולם. השם יודע למה. מדינה אחרי מדינה נופלת בלי מלחמה. ביי, קנדה. מדהים איך התרבות הכי פחות מפותחת משתלטת על התרבות הכי מפותחת בכלים שהיא פיתחה.

הבינה והאנטי־בינה האסלאמיסטית - שני הכוחות הגדולים שיעצבו את העולם שלפנינו. האחד טכנולוגי, השני "דתי". שניהם ישנו את חיינו מן היסוד. זה לא יהיה יותר קל, לא פה ולא בשום מקום אחר בעולם.

ולנוכח כל זה, תקלטו: אנחנו היינו הדור המאושר ביותר בתולדות האנושות. משנות ה־60 ועד תחילת שנות האלפיים ידעה האנושות תקופה נדירה של אופטימיות, ביטחון יחסי ושגשוג. אנחנו היינו שם. אנחנו זוכרים את השירים, את הסרטים, את תוכניות הטלוויזיה ואת התחושה שהעתיד יהיה עוד יותר טוב מהעבר.

העולם ההוא לא ישוב. יום אחד ילמדו עלינו בספרי ההיסטוריה בתור הדור האחרון שחי באמת בעולם חופשי. והאירוניה היא שבזמן שחיינו בשפיץ של מצב האדם בעולם מאז ולעולם, היינו עסוקים בתלונות אינסוף. אני בטוח שעכשיו הייתם שמחים לחזור לשנים ההן ולחיות אותן בהודיה ובשמחה, כי לא ידענו כמה יקרות וכמה נדירות הן יהפכו להיות בספר הזיכרונות שלנו ושל המין האנושי כולו. ולכן, גם את הזמן הזה צריך לחגוג, כי גם הוא זמני וגם הוא יחלוף וגם אליו נתגעגע. ככה זה בירידה.

אז תרימו כוס לחיינו. לא היה דור כמונו, וכנראה גם לא יהיה. כבשנו את השיא.

תאילנד

טסתי 12 שעות, חיכיתי שעות לקונקשן בבנגקוק, אחר כך הפלגתי במעבורת, מונית, ובסוף הגעתי בדיוק למקום שממנו יצאתי: ישראל. ישראל של המזרח הרחוק - תאילנד.

כשאתם קוראים את השורות האלה, אנחנו בעיצומה של חופשה משפחתית. חיפשנו מקום לנסוע אליו בלי חשש גדול מדי להיתקל באנטישמים חולי רוח. בתאילנד מספרם נמוך יחסית, בינתיים. וחוץ מזה, כיף פה.

במקומות שאנחנו מסתובבים בהם - קופנגן, קוטאו וקוסמוי - מלא ישראלים. יותר מכל עם אחר. לעיתים יותר מן התאילנדים עצמם. כאילו מתקיימת מדינת ישראל נוספת, במקביל, בתפאורה לגמרי אחרת ובמחירים אחרים לחלוטין. בתאילנד המחירים הם בדיוק כמה שנעים והוגן לשלם, כמו שהיה צריך להיות אצלנו אם היתה לנו ממשלה שאכפת לה.

רוב הישראלים שיצא לנו לפגוש - ויצא - הם אחלה ישראלים. חבל שהם לא בארץ. נכון, חלקם קולניים, לא לגמרי מכבדים את מנהגי המקומיים (שכועסים בדרכם המנומסת), אבל בגדול, חוץ מתחתית החבית שגם היא הגיעה לכאן (ועליה רק שמעתי, לא פגשתי), הרבה מהשמנת של החברה הישראלית נמצאת פה. אנשים נחמדים שבחרו להוריד הילוך בחופשה, או לעבור לגור עם המקומיים. בינתיים לתמיד. גם כל הלוחמים מהמלחמה האחרונה נמצאים כרגע בתאילנד. נשבע לכם, אני מרכיב חטיבה שלמה רק מאלה שפגשתי בסבן אילבן.

אין שום דבר באופי התאילנדי שדומה לזה הישראלי. הם שקטים, מנומסים, מופנמים וחרוצים, שחקנים קבוצתיים שמעדיפים שיתוף פעולה על פני תחרות. הישראלים בתאילנד נדבקים בחלקם בשלווה התאילנדית, חוזרים להיות הצברים המתוקים לפני כל המכות שחטפנו, שהצמיחו לנו קוצים שדוקרים את המארחים שלנו וגם את עצמנו.

בשלווה הזו, הישראלים חוזרים להיות הצברים המתוקים שהיינו לפני כל המכות שחטפנו, שהצמיחו לנו קוצים שדוקרים את המארחים שלנו וגם את עצמנו

ישראל בגרסה נעימה וזולה מתקיימת בתאילנד. ישראל כמו זו של לפני 50 שנה. פשוטה ונהדרת. חבל שזה לא תמיד נעים לתאילנדים, שמרגישים שמשתלטים להם על המרחב, על השקט, על האדמה ועל הבתים. מה הם אשמים בפוסט־טראומה שלנו? בשבילם 7 באוקטובר זה סתם תאריך.

הפער התרבותי בינינו לבינם ענק. עולמות שונים. אבל חייבים לחנך את הצעירים שלנו לנהוג בהם בכבוד, להשאיר חלק מהישראליות בבית. יש הרבה מה ללמוד מהם ביחסי אנוש, וכדאי שנזדרז בלימוד לפני שנקבל בעיטה בתחת החוצה מגן העדן.

הייתי מקרין במטוס לתאילנד סרט על מנהגי המקום, ובסופו מבחן: מי שלא עובר - נשאר במטוס וחוזר לארץ. ככה דברים עובדים במציאות הדמיונית שלי. במיוחד כשאני בתוך חלום, בקופנגן, תאילנד. קאפונקה.

קסדה

80% מההרוגים בתאונות דרכים בתאילנד הם רוכבי אופנוע. מתוכם 84% הם אנשים שרכבו ללא קסדה. רוב האנשים, ובמיוחד התיירים, נוסעים על אופנועים ללא קסדה. אם הילדים שלכם עכשיו בתאילנד, ראיתי אותם בלי קסדה. תרימו טלפון, תכריחו אותנו לשלוח תמונה עם קסדה. שלא יאבדו את הראש. שלא תקבלו טלפון ממספר שאתם לא מכירים לפני כניסת שבת. שבת שלום.