עידן רייכל: "יש שופטים שיורדים לחיי מתמודדים, מתסכול אישי"

כל יום, אחרי בית ספר, היה הולך עידן רייכל לבית של סבתא רחל, אוכל איתה צהריים, שומע אותה נאנחת את החיים, מקשיב לדיבורים שלה על המשפחה שנספתה, על המוות המתקרב. היה בן שש או שבע כשהיכתה בו החרדה מסופיות החיים. פחד שאותו שמר לעצמו כי לא רצה לצער אף אחד.

"הייתי בטוח שההורים שלי לא יודעים שיש מוות", הוא אומר, "באותן השנים ראיתי סדרה בטלוויזיה והיה שם זוג מבוגר. האישה אומרת לגבר, 'אתה עובד קשה מדי. הלב שלך צריך לנוח'. וזה מכה בי ואני אומר: 'מה זה? הלב מחליט? הוא רוצה לעבוד, אבל הלב שלו לא?'. מאז לא הייתי נותן לרופא שלי לבדוק לי את דפיקות הלב, אין מצב שמישהי תניח את האוזן על הלב שלי ותקשיב לדופק. אני לא יכול, זה מכניס אותי ללחץ", הוא מצטמרר וצוחק, ואני חושבת על כל הלמות הלב שהאיצו השירים שלו.

העונה השישית של "דה וויס", שעולה הערב (רביעי) ברשת, היא שהפגישה אותנו בשש וחצי בבוקר בחוף הים, המקום שבו רייכל פותח את היום שלו. יודע באיזו נקודה מתרכזות המדוזות, מאיזו נקודה הים יכול לסחוף אותך בלי שאף אחד על החוף יראה, ושיש לנו בדיוק שעה וחצי לפני שייפתח הקפה והרמקולים יצרחו על כל השקט הזה.

"היו פה ושם הצעות להיכנס לריאליטי, אבל לא ידעתי אם אני אוכל לדבר ולהגיד אשר ליבי בלי להיות פוליטיקלי קורקט. להרגיש שאתה בא מתוך פרספקטיבה של שנים. הדברים שאני אומר הם לא תורה מסיני. אני יכול להגיד את הדברים, ואנשים מוכשרים לא פחות יגידו אחרת. הכל בסדר כל עוד הדיון הוא לא בשביל לרדת לחיים של מישהו, או לא להביא תסכולים אישיים שלך על חשבון המתמודד - מה שקורה הרבה פעמים בריאליטי".

לדמוע ממתחרה

ההתבוננות במלאכת החיזור והציד של רייכל היא כמעט מפתיעה. משהו נפרע בפנים של האיש האסוף הזה כשהוא מתענג. אספן קולות שאחרי כל כך הרבה, עדיין יכול לדמוע מקול מתחרה. איזו סערת רצון בעיניים שלו שננעצות במתמודדת, שעה שהעיניים שלה רצות בין כל ארבעת המנטורים.

מלאכת החיזור והציד. "הד" של עידן רייכל

כשהסתובבתי באולפן ראיתי אותו הולך מקושש שקט בין הצילומים. לא כמו סטטיק, עדן בן זקן ונועה קירל, שכל אחד מהם מסתובב חמוש בארבעה או חמישה אנשי צוות. "בסולו הזה יש חיסרון", הוא אומר, "כי אין מישהו שהוא לטובתך ולא לטובת התוכנית".

כשאני שואלת אם אחרי השנה הזו שעברה עלינו, אין בו איזו הקלה שארבעת הילדים שלו גדלים בשלוות הכפר בלחן אוסטרי נורמלי, השיב: "זה כמו שאני יכול לפתור את בעיית תאונות הדרכים בישראל. איך? להוציא חוק שמחר אסור לנהוג, אז אתה יכול להגיד שאני רוצה שהילדים יגדלו בלי טראומה, אבל הם מפסידים את המהות. המהות היא לחיות בלי מקלטים, או המהות היא לחיות את ארץ ישראל?"

הראיון המלא - מחר באתר