ימות העולם, ופרופ' נטע דורצ'ין לא תהרוג או תמעך שום ג'וק. אפילו אם להקת תיקנים אמריקנים או גרמנים, מהסוג שבחודש האחרון עולים מפתחים אפלים בכל רחבי הארץ, תסתער במפגיע על ביתה.
"אני לא הורגת תיקנים", מכריזה פרופ' דורצ'ין, מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ברצינות גמורה, "אני רודפת אחריהם עם מטאטא או איזשהו כלי אחר, וגורמת להם לעוף החוצה מהבית שלי. זה לא קל - התיקנים האמריקנים, למשל, רצים מהר מאוד ויכולים להגיע למהירות של חמישה קמ"ש כשהם בורחים. אני יכולה גם לקחת חתיכת נייר, לתפוס אותם חיים ולהשליך החוצה".
מתברר שמאחורי מדיניות ההכלה הזו עומדים לא רק טעמים הומניים, אלא גם יעילים. "אם מועכים אותם, משתחררים חומרים כימיים והריח מושך תיקנים אחרים", היא מוסיפה, "התיקנים האחרים באים לאכול, ואין להם בעיה לאכול גם את בני מינם. אני לא אצליח להירדם בלילה אם אני יודעת שיש לי כאלו שמסתובבים אצלי בבית, אבל בהחלט עבדתי על עצמי כדי להיאבק בתחושת הדחייה שהג'וקים האלו מעוררים".
פרופ' דורצ'ין (57), אולי מתוקף תפקידה, מגלה כאן חמלה שאינה מובנת מאליה; זה בולט בייחוד על רקע השבועות האחרונים, שבהם נדמה שגוש דן עובר כיבוש זוחל, תרתי משמע, בידי המון תיקנים בכל מיני צבעים: חומים, כתומים, שחורים ולבנים - כן, באמת יש גם לבנים, ולא כי הם מתפוצת מזרח אירופה אלא כי עברו תהליך של התנשלות במסגרת התבגרותם.
פרופ' נטע דורצ'ין, בית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "הטמפרטורות בעולם עולות כל הזמן, וזה מעניק לתיקנים, שכושר הריבוי שלהם פנומנלי, את התנאים הכי נוחים. באירופה לא הכירו את התופעה הזאת, ועכשיו שכל כך חם שם, התיקנים מגיעים כמובן גם אליהם"
כך או אחרת, נדמה שהם בכל מקום: בבית או בעבודה, ברחוב או במסעדה, מעופפים או עושים את מרתון תל אביב עם שש רגליים; מטיילים בחוצפה על הקיר, או מבליחים בזווית העין בזמן פעולת קומנדו מעבר לקווי האויב; וכמעט תמיד מטילים אימה שקטה, לפחות עד שמישהו מצליח להתעשת ולהשיג כפכף, או כמו פרופ' דורצ'ין, להראות להם בנימוס את הדלת. זה המקום להזכיר שוב: לא מומלץ למעוך אותם - דוחים, מעיקים ומבעיתים ככל שיהיו.
אבל מדוע הם נזכרו לפלוש לחיינו דווקא עכשיו? למה נדמה שהשנה מדובר במספרים גדולים בהרבה מאשר בשנים קודמות? והאם יש קשר לכך שהטמפרטורות בכל העולם מטפסות לדרגת סחוניה דל מות? יצאנו - בחשש גדול, וחמושים בספר טלפונים שלם של מדבירים - לבדוק.
אל תגידו מקק
שני המינים הנפוצים בישראל, שאולי קפצו לביקור פתע גם אצלכם בזמן האחרון, הם התיקן האמריקני והתיקן הגרמני. השמות, אגב, יכולים להטעות: האמריקני מקורו בכלל באפריקה והגרמני כנראה יליד דרום מזרח אסיה, אולם כאשר גילו אותם לראשונה סברו אחרת. מדעית כל זה בהחלט חשוב מאוד, אבל כשאחד מהם מופיע לפתע באמבטיה יש דחף בעיקר לצרוח, ופחות לדקדק בפלפולי אילן היוחסין של המקקים.
"אני ממש מבקשת לא להשתמש במונח מקקים", מתערבת פרופ' דורצ'ין, "זו מילה ארכאית ולא המונח התקני. החרקים האלה נקראים תיקנים כי הם מטילים ביצים בתוך מבנים דמויי תיק. לקרוא לתיקן 'מקק' זה כמו לקרוא לג'ירף 'גמל נמרי' - מין שם ספרותי ארכאי".
תיקנים מתפתחים במקומות חשוכים ולחים. 90-80 אחוזים מהם נמצאים בבורות ביוב, אבל אפשר למצוא אותם גם במקומות שבהם יש פיצוץ בצנרת המטבח ורטיבות מאחורי הארונות או מתחת לרצפה. כך נוצר בית גידול מושלם לג'וקים, ובמקרה הזה הדברה תעניק רק עזרה ראשונה
בסדר, אז נסתפק במילים "ג'וקים" או "תיקנים". ונשאל, בעדינות המתבקשת: מאיפה נחתה עלינו מכת הג'וקים הזו? ולמה נראה שהמספרים שוברים שיאים? יחזקאל טרבלסי (34), אנטמולוג ומדביר, מסביר שהרושם האינטואיטיבי נכון: השנה התיקנים משגשגים יותר מהרגיל, ויש לכך סיבה ברורה.
המקומות האהובים עליהם בבית שלכם, והישגי הריצה המרשימים: כל מה שצריך לדעת על ג'וקים
"החורף נגמר מאוחר השנה. היו גשמים מאוחרים מאוד, שנמשכו עד אמצע מאי, וטמפרטורות נמוכות. ואז ביוני, כשהחום הגיע, פתאום, הכל התפרץ. בשנה רגילה מטפלים בבעיית הג'וקים כבר במארס-אפריל: עושים טיפולים וריסוסים במפעלים ובמסעדות, ונותנים מענה גם בבורות הביוב, שמהם מתפרצים התיקנים, ובכך מונעים לא מעט מההתפרצות בקיץ. השנה, לעומת זאת, אנשים לא קראו לנו, כי לא היו להם ג'וקים בבתים - ופתאום עכשיו הכל מוצף".
אתה מקבל המון קריאות לעזרה?
"בטח. אני משדרות ועובד יותר בדרום הארץ, אבל אני מקבל שיחות גם מהרצליה ומגוש דן. אנשים מבקשים סיוע מיידי והדרכה איך להיפטר מהתיקנים. יש לנו קבוצות ווטסאפ ופייסבוק של מדבירים, ואני רואה מה הולך שם. עד לפני כמה שבועות, לא היתה פרנסה למדבירים. עכשיו אין רגע דל, הג'וקים האמריקנים המעופפים מגיעים בכמויות לכל מקום, והמדבירים עובדים כמו משוגעים".
דורצ'ין, מצידה, מסבירה שגם להתחממות הגלובלית יש השפעה על כמות התיקנים וגם על פיזורם הגיאוגרפי. "הטמפרטורות בעולם עולות כל הזמן, וזה מעניק לתיקנים, שכושר הריבוי שלהם פנומנלי, את התנאים הכי נוחים. באירופה לא הכירו את התופעה הזאת, ועכשיו שכל כך חם שם, התיקנים מגיעים כמובן גם אליהם".
אדוני הארץ האמיתיים: למה הג'וקים מנצחים במלחמת האקלים
הם מגעילים, זה בטוח. אבל האם הם גם מסוכנים?
"לא, זה ממש לא מסוכן", מרגיע טרבלסי, "תיקנים, ברמה החוקית, מוגדרים כמטרד - כלומר מעוררים אי נוחות ותחושה של 'אמאל'ה זה מגעיל אותי'. יש גם הגדרה לחרדה מתיקנים, שנקראת 'בלאטופוביה' - פחד גדול וקיצוני מהם, שעלול לעורר תסמינים פיזיים ונפשיים כמו דפיקות לב והזעה מוגברת".
יש גם פוביה על שמם. איך להתגבר על פחד מג'וקים
פרופ' דורצ'ין מחזקת את דבריו. "אם תתפוס תיקן ביד הוא עשוי לנשוך, אבל זה לא רציני. גם אם הם מרתיעים, הם לא באמת מסוכנים. זה כן לא נעים, והם מגיעים מאזורים של תברואה נמוכה, כמו ביוב או פחי אשפה, ויכולים להעביר מחלות שונות כשהם נוגעים במזון שלנו במטבח ואוכלים ממנו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בזיהומי מעיים, בסלמונלה, אפילו באלרגיות שונות".
אז מה עושים איתם? איך שמים קץ לתופעה הזו?
"הטיפול הכי חשוב ויעיל נגד התיקנים הוא שמירה על ניקיון בבית. שלא יהיו זבל או מזון לא מכוסה במטבח. הריסוס בביוב עוזר, כמובן, אבל אני לא בעד לרסס בכל מקום, כי אלה חומרים לא טובים שגם חוזרים אלינו".
טרבלסי מוסיף שכדי לחיות, הג'וקים זקוקים לשלושת המ"מים: מים, מסתור, מזון. "אם נצליח לבנות סביבה שאחד משלושת הפרמטרים האלו לא קיים בה, נוכל להפחית את היקף האוכלוסייה הזאת ברמה דרסטית.
יחזקאל טרבלסי, מדביר: "עד לפני כמה שבועות, לא היתה פרנסה למדבירים. עכשיו אין רגע דל, והמדבירים עובדים כמו משוגעים. הג'וקים זקוקים לשלושת המ"מים: מים, מסתור, מזון. תוציא פרמטר אחד - והמספר שלהם יפחת דרסטית"
"תיקנים מתפתחים במקומות חשוכים ולחים. 90-80 אחוזים מהם נמצאים בבורות ביוב, אבל אפשר למצוא אותם גם במקומות שבהם יש פיצוץ בצנרת של המטבח, רטיבות מאחורי הארונות או רטיבות מתחת לרצפה. כך נוצר בית גידול מושלם לג'וקים, ובמקרה הזה הדברה תעניק רק עזרה ראשונה".
מי בעצם אחראי למנוע את המפגע הזה? במשרד להגנת הסביבה פועל אגף למזיקים ולהדברה (ראו תגובה בסוף הכתבה), אולם נראה שגם לעיריות ולרשויות המקומיות יש כאן תפקיד חשוב, שלאו דווקא מתבצע על הצד הטוב ביותר.
ד"ש בבית. 5 עובדות משונות על תיקנים גרמנים, מהסוג שנפוץ בישראל
"חייבים לעשות תוכניות עירוניות, ולהיערך לפחות שנה קדימה", מסביר טרבלסי, "לתקן בורות ביוב שבורים או פתוחים, לדאוג שהפחים לא יכילו אוכל נגיש, לפנות פחים בזמן. צריך גם לוודא שאחרי שמניפים את הפחים למשאית הזבל אין שאריות מזון ש'בורחות' לרחוב, כי זה מזמין חגיגה אמיתית של תיקנים".
פרופ' דורצ'ין מסכימה: "הרחובות שלנו לא בדיוק ידועים בניקיון שלהם. גם בשווקים ובאזורים של מסעדות יש הרבה פסולת מזון, וגם בחדרי האשפה קיים לא מעט חומר אורגני שהתיקנים, כאוכלי-כל, נמשכים אליו. בבעיה הזו צריך לטפל".
לא רק מזיקים
שניהם מנהלים יחסי אהבה-שנאה עם החרקים האלה כבר שנים ארוכות. טרבלסי קם איתם והולך לישון איתם, ולא רק בגלל עסקי ההדברה; את התואר השני שלו עשה בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ואת עבודת המאסטר שלו הקדיש, איך לא, לתיקן האמריקני. ואילו פרופ' דורצ'ין, במסגרת תפקידה כאוצרת אוסף החרקים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, חוקרת את התיקנים לסוגיהם כבר יותר מ-30 שנה. במקרה שלה, זה בכלל עניין של חינוך מהבית. "אבא שלי חובב חרקים וחיפושיות, וכך נחשפתי לזה. צריך לזכור שרק מיעוט שבמיעוט מבין החרקים נמשכים למגורי אדם. הרוב המוחלט הוא לא כזה, ואת החרקים האחרים יש אפילו מי שמגדלים כחיית מחמד".
בנקודה זו טרבלסי מבקש לעצור לרגע את הראיון; עוד בית נקלע למצוקה של תיקנים אמריקנים מעופפים, והדיירים עצמם כבר שוקלים לעופף כמה שיותר רחוק משם. "יש 3,400 מיני תיקנים", הוא מסביר כשהוא שב לשיחה, "רק כ-30 מינים מתוכם מוגדרים כמזיקים, מפני שהם חיים בצמוד לבני האדם. רובם יפהפיים, וקיימים אפילו זנים בצבעים מפתיעים: ירוקים, כחולים ואדומים. יש להם גם חשיבות כמפרקים אקולוגיים, שעוזרים לנו בכך שהם מפרקים מזון אורגני".
למה שלא תעשה דוקטורט בתחום?
"אני לא שולל, אבל קודם כל צריך שהמלחמה תירגע, כי עשיתי עד כה יותר מ-400 ימי מילואים, בעזה ובכלל".
יכול להיות שאתם בכלל אוהבים את היצורים האלו?
"ברור שאני אוהבת אותם", מתלהבת פרופ' דורצ'ין, "אולי לא את התיקנים האלו ספיציפית, אבל חרקים אני מאוד אוהבת. זה עולם סופר-מעניין. אני לוקחת סטודנטים שלי לטבע ומראה להם אותם".
טרבלסי נחרץ לא פחות. "ברור!", הוא משיב בלי להניד עפעף.
למרות שאתה הורג אותם בלי סוף?
"דייג אוהב דגים? הגשש החיוור המציאו את זה מזמן. כשתיקנים כאלו מגיעים אליי הביתה, אני הורג אותם, ומייד שם בקופסה במקפיא ומשפד אותם על עץ. יש לי אוסף ענק שלהם".
תגובות
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "ככלל, האחריות לטיפול במפגעים תברואיים, ובכלל זה במפגעי תיקנים בשטחים הציבוריים, מוטלת על הרשויות המקומיות, אשר פועלות בהתאם להנחיות המקצועיות של המשרד להגנת הסביבה.
המשרד לא קיבל פניות המעידות על התפרצות חריגה של תיקנים בגוש דן או באזורים אחרים בארץ. עוד נציין כי בשטחים פרטיים יש תחילה לפעול באמצעות שיטות מניעה פשוטה, ובהן שמירה על ניקיון, סילוק מקורות מזון ומים, איטום פתחי ביוב ואיטום פתחי כניסה לאזורי מגורים. ככל שנדרש טיפול נוסף, אפשר להשתמש בתכשירי הדברה המאושרים לשימוש ביתי. במקרים שבהם המפגע משמעותי ואי אפשר להתגבר עליו באמצעים שהוזכרו, ניתן לפנות לסיוע מקצועי של מדביר אשר נושא רישיון תקף מהמשרד להגנת הסביבה. נזכיר כי לאחרונה המשרד פרסם המלצות לפעולות פשוטות למניעת צמצום מפגעי מזיקים תברואיים, ובהם תיקנים".
מעיריית תל אביב יפו נמסר בתגובה: "הופעת התיקנים מתגברת מדי שנה בחודשי הקיץ. על פי הנתונים שבידינו, כמות קריאות המוקד בנושא אינה גבוהה משנים עברו. עיריית תל אביב-יפו באמצעות מי אביבים מבצעת הדברה נגד תיקנים במערכות הניקוז העירוניות. מבחינה חוקית, העירייה לא יכולה לפעול להדברה בשטחים פרטיים ולכן האחריות להדברה בבתים היא על הדיירים".
מעיריית רמת גן נמסר בתגובה: "מפגע התיקנים הוא בעיה רחבה וכוללת במרחב גוש דן, הנובעת בעיקרה מעבודות הרכבת הקלה. העירייה מקצה משאבים רבים לנושא, ואף הכפילה בשנה האחרונה את תקציב ההדברה. כמו כן, נוספו שני עובדים למחלקת ההדברה על מנת לייעל את עבודת המחלקה. העירייה פועלת באופן שיטתי ועל פי תוכנית שנתית מסודרת לצמצום המפגע במרחב הציבורי, וזאת באמצעות ניטור וטיפול ממוקד בשוחות ביוב, בקולטני ניקוז ובמוקדים נוספים. בהתאם לפניות, מתבצע ניטור וטיפול במוקדי סיכון, תוך כדי שימוש בחומרים ייעודיים בעלי השפעה ממושכת. נדגיש כי הטיפול בשטחים פרטיים ובשטחים משותפים בבניינים נמצא באחריות בעלי הנכסים ו-ועדי הבתים".
