רון שחר קושר את האופניים שלו למתקן בכניסה לבית הקפה "זוריק" שאנחנו נפגשים בו, כשאני מזכיר לו שכבר לא מעט שנים, בין הלקוחות הקבועים במקום יש אחד, קוונטין טרנטינו - אגדה הוליוודית ובשנים האחרונות אנומליה תל־אביבית. "גרתי ממש פה ליד במשך שנתיים וחצי, ולא נתקלתי בו אפילו פעם אחת", אני מספר לו בתחושת החמצה של אזרח פריפריה תרבותית, ופתאום עיניו נדלקות. "בוא שמע איזה קטע היה לי איתו פעם", הוא אומר, מסמן שלום לעובדי המקום ולרבים מיושביו, שמזהים אותו מיותר משני עשורים על המסך.
"יום אחד אני עושה הליכה־ריצה כזו בפארק הירקון, ובאוזניות אני שומע ראיון של טרנטינו מדבר על כתיבה, על הרגלי הכתיבה שלו, איפה הכי נוח לו לכתוב, באילו שעות. אני הולך־רץ ומאזין, ופתאום זוג אופניים מתקרב אלי ואני קולט שזה טרנטינו. אני נעמד ומסתכל עליו, הוא מסתכל עלי חזרה תוך כדי רכיבה ומחווה לי עם הראש. אז אמרתי לו 'היי היי, פליז פליז, אני רוצה להגיד לך משהו!', הפניתי אליו את המסך של הטלפון והראיתי לו שאני מקשיב לראיון שלו. ואז הוא צחק את הצחוק המוכר שלו, הסתכל עלי ואמר 'איזנט איט פריקי?'"
השאלה היא אם ביקשת שילהק אותך לסרט שהוא כותב, פרובינציאלי ככל שזה יישמע.
"לא, לא פיתחתי את שיחת 'אני שחקן, זה החלום שלי', ממש לא. דווקא מה שמדליק אותי אצלו זה הכתיבה. היום מדליק אותי יותר לכתוב דברים שאני רוצה לעשות. יש לי המון קולות פנימיים, צעקות, סיפורים אישיים שלי, דברים שאני רוצה להעיף החוצה ממני - אבל בדרך של כתיבה ויצירה, ולא רק מול פסיכולוגית".
הצצה לתוכנית החדשה "פאוור קאפל", בהנחיית רון שחר // צילום: באדיבות רשת 13
היית אמור לכתוב פורמט לריאליטי חדש. איפה זה עומד היום?
"היה לי איזה רצון לפתח פורמט ריאליטי עבורי ועבור גרושתי, שבמסגרתו אני מחפש לה זוגיות והיא מחפשת לי. אבל רצה הגורל והיא מצאה זוגיות, אז אין מה לחפש לה. כבר חשבנו על הכל והסכמנו, שנינו היינו פנויים בזמנו".
רק אנשים גדולים באמת יכולים להסתכל על האקס או על האקסית ולנסות להתאים להם אהבה חדשה.
"הייתי איתה במשך עשור ואנחנו לא ביחד כבר שש שנים, אז אני לא באמת יודע מה מתאים לה. אני יודע שאני הייתי פחות טוב, פחות נכון לה. אנחנו ביחסים טובים, אני מאחל לכל הגרושים להתגרש ככה, כי אני רואה ושומע הרבה סיפורים מסביב על גירושים מאוד רעים".
בשביל להיפרד בטוב צריך שני אנשים, בשביל להיפרד ברע צריך אחד.
"זה נכון. אבא שלי תמיד מתרגם לי משפטים בצרפתית, ואחד מהם הוא 'אם זורקים עליך אבנים, תחזיר בלחם'. כשאתה גדל אתה אומר 'מה פתאום? אם מישהו זורק עלי אבן, אני לוקח אבן יותר גדולה ודופק לו בראש'. אבל כשאתה גדל אתה מבין את הקונספט של החיים, ומבין שיש בזה משהו מאוד נכון".
על האהבה החדשה: "להתאהב ככה בגילי זה לא רגיל, אני לומד על עצמי שאני ראוי. זאת התאהבות ששוטפת אותך, וזה דבר גדול וחד־פעמי. יכול להיות שגם בעבר הייתי נאהב, והתכחשתי לזה. אני רוצה שזה יעבוד, רוצה שזה יצליח"
אתה יודע להגיד היום מה לא עבד שם?
"לא יכולתי להיות מאושר, וזו לא אשמתה. לא האמנתי שמגיע לי בכלל. המטפלת שלי אמרה לי 'יותר משאתה פוחד שיפגעו בך, אתה פוחד שיאהבו אותך'. זה כנראה פצע מהילדות שאני סוחב איתי. ברגע שמישהו אמר איזו מילת חיבה או השמיע את הצירוף 'אוהב אותך', מייד התרחקתי. כי מה פתאום, איך אפשר לרצות אותי בכלל? פתאום הבנתי שהדבר שהכי גרם לי לחרדה זה שמישהו יאהב אותי".
אקזוטיקה בשניים
האקסית המדוברת היא מיה קרמר, שאותה הכיר ב־2009, אחרי גירושיו מאשתו הראשונה. השניים היו נשואים במשך עשור ולהם ילדה משותפת, הילה, שנולדה ב־2010 ושתחגוג בקרוב את יום הולדתה ה־16. שחר, בן 55 היום, כבר נמצא 21 שנה על המסך שלכם, מאז הפציע על המסך בטלנובלות הלהיט "משחק החיים" ו"טלנובלה בע"מ"; כיכב בסרטים כמו "רגליים קרות" ו"המוסד הסגור"; עשה שלל קמפיינים למותגי ענק, שיחק בתיאטרון בהצגות כמו "אדמונד", "הם יורים גם בסוסים" ו"חוות החיות"; כתב בעצמו מחזות כמו "יש דיבור"; ביים את ההצגה "פוטנציאל קומי"; והשתתף בתוכניות "הזמר במסכה" ו"רוקדים עם כוכבים", שבה הגיע בגמר למקום השני.
בעשור האחרון הוא הפך שם נרדף לריאליטי "המירוץ למיליון" - ועוד נגיע לנושא הרגיש הזה - ובקרוב ניסיונו הרב בהנחיה יופגן ב"פאוור קאפל", תוכנית שהיא גלגול חדש של התוכנית "זוג מנצח VIP" (ביום ראשון הקרוב ברשת 13). זהו פורמט שמציב במרכזו זוגות מפורסמים ומעמיד אותם בשלל אתגרים, במטרה לקבוע מיהו הזוג שהקשר שלו חזק מספיק כדי לצלוח משימות של תוכנית מציאות.
רשימת המשתתפים בו כוללת את הזוג חני נחמיאס ויהודה אליאס; אסי ועדי בוזגלו; עומרי ודורין קנדה; שרון חזיז ורונן נוף; רון בי וחן שמיל; אורי בנאי וענת גופמן; אודיה פינטו ואליאור סופר; והצמד שיר טרן ואלעד תורג'מן.
הקונספט פשוט: באחוזה אקזוטית הממוקמת בראג'אסטן שבצפון־מערב הודו מתחרים ביניהם זמרות וזמרים, שחקנים, כותבי שירים, כדורגלנים, טיקטוקרים ומשפיעני רשת (ובני זוגם), כשאת התנועה מכוון שחר.
בהנחה שלא תהיה עוד מערכה עם איראן בקרוב ושגמר המונדיאל ייערך בעוד לא יותר משלושה שבועות, "פאוור קאפל" יכולה בהחלט להיות להיט הקיץ הטלוויזיוני התורן. גלולת אסקפיזם שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי, אבל בהחלט מודעת לעצמה, ושעושה את כל מה ש"חתונה ממבט ראשון", תוכנית מערכות היחסים של הערוץ המתחרה, שכחה לעשות בעונתה הנוכחית: כיף. הזוגות של "פאוור קאפל" עומדים בגבורה במשימות, יוצרים בריתות ויריבויות, ומתעמתים גם עם עצמם ועם הזוגיות שלהם, באופן שרק פורמט אחר יכול להתחרות בו. נניח, "המירוץ למיליון".
"גידלתי את התוכנית מגיל שנה". רון שחר ב"המירוץ למיליון"
"הלוטוס הלבן, רק עם הומור", מגדיר אותה שחר, והיא בהחלט יותר ממגרה את בלוטות הצחוק. שילוב בין ליהוק נכון של זוגות משלל גילים, מגזרים ומידות פרסום, עריכה תזזיתית ושנונה, מינונים בריאים של רגש שהמשחק מחלץ מהזוגות ומנחה אחד, שעושה את העבודה כבר לא מעט שנים ומביא אליה כריזמה, אנושיות וניסיון. בגלגולים הקודמים שלה כ"זוג מנצח" היא ספגה שלל ביקורות שליליות. שחר לא נראה מודאג במיוחד שזה יקרה בגרסה הנוכחית, פשוט משום שהיא שונה.
"אני לא יודע על הביקורות של 'זוג מנצח', כי הפורמט הפעם הוא אחר", הוא אומר. "מה שקרה עם 'זוג מנצח' זה שלקחו אותו ועשו אותו במדינות אחרות, אבל הן שינו אותו, הגדילו אותו, העשירו אותו וקראו לזה 'פאוור קאפל'. אז אנחנו בעצם עושים את הגרסה הישראלית של הפורמט הזה. אני לא חושב ש'זוג מנצח' רלוונטית כאן. זה משהו אחר".
וכרווק שהיה שם, שמפעיל את הזוגות, זה גרם לך לבחון את הקונספט מחדש, או שבעיקר חשבת "תודה לאל שאני לא בזוגיות כבר"?
"באמת הייתי פנוי אז וראיתי שם כל מיני צורות שונות של זוגיות. באתי פתוח, לא עם מחשבות של איך לדעתי זוגיות צריכה להיראות, כי מה אני, דוקטור לזוגיות? אני האיש הגרוש שטס להודו להנחות תוכנית של זוגות נשואים. וכשפגשתי את הזוגות וראיתי את הדינמיקה ביניהם, הבנתי קודם כל שאין דרך אחת לזוגיות, ושתקשורת היא דבר כל כך חשוב. היו שם זוגות שבמבט ראשון לא הבנת למה שני אלה ביחד. וככל שהכרתי אותם, כך הבנתי שאני לא יכול לדמיין אותם בזוגיות עם אנשים אחרים, ברור שהם צריכים להיות ביחד. זה היה כל כך יפה לראות את זה".
הייתי מצפה שתבוא מפוכח לכל הסיפור הזה, כגרוש פעמיים.
"הפוך, אני חושב שקצת קיבלתי תיאבון. קינאתי, כן. היו שם רגעים שישבתי מול זוג ושמעתי אותם מדברים אחד לשני והתרגשתי בשבילם. ובאותו זמן אני נעצב בשבילי, שלא חוויתי את הדבר הזה שקורה מולי. נעצבתי שלא נתתי לבת הזוג שלי לשעבר לחוות את הדברים האלה. בכל סוף יום עבודה הייתי הולך לחדר שלי ונשאר לבד עם עצמי. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מקנא בזוגות שהולכים יחד לחדר. יש להם זה את זה ואתה אומר לעצמך - מעניין על מה הם מדברים עכשיו, בזמן הפנוי שלהם. יש להם עם מי לחלוק את החוויה, על מי להישען, עם מי לדבר".
תיקון עם הבת
לא הרבה זמן אחרי ששב לארץ מהצילומים, גם הוא מצא מישהו לדבר איתו. כבר כמה חודשים השחקן והמנחה מנהל מערכת יחסים עם אישה שהוא מעדיף כרגע לא לגלות את שמה. הוא יכול לספר שמדובר בעובדת מדינה, בעצמה גרושה כמוהו, ולה שני ילדים. "אישה מפוארת", הוא מתאר אותה כמה פעמים במהלך השיחה, ומחייך חיוך שלא בטוח שצופיו בבית ידעו שהוא מסוגל לייצר.
"להתאהב ככה בגילי זה לא רגיל", הוא אומר ומודה: "הפתיע אותי שזה קרה. התאהבות של סרטים. ואז הקשר מציף לך מלא דברים, מלא פחדים שלך".
מערכות יחסים הן שיקוף. לפחות אתה כבר מאמין שאתה ראוי לאהבה הזו?
"אני חושב שאני לומד לפתור את זה. אתה מנסה להזכיר לעצמך שאתה ראוי. כמו שאתה יכול, נגיד, לראות בן אדם שצריך עזרה ולחמול עליו, למה שלא תחמול גם על עצמך? שאלתי אותה פעם 'למה את איתי?'. היא כתבה לי דבר כל כך יפה, זה פשוט גרם לי לטפטף כולי. היא באמת כל כך חכמה ויפה. אני קורא לה 'מפוארת', כי היא באמת אישה מפוארת. כל כך מיוחדת".
"לא ראיתי שנייה מהעונות בלעדיי כי זה היה מאוד קשה ומוזר. אין דם רע בין יהודה לביני, אנחנו נפגשים מדי פעם בחדר הכושר, הוא מחמיא לי ואני מחמיא לו. אנשים מנסים לייצר משהו שלא קיים. אולי בעונה הבאה כבר כן אוכל לצפות בתוכנית"
הילה, בתו בת העשרה, כנראה היתה מעדיפה להשתמש במילה החדשה ששגורה בפי צעירי הארץ: נדיר. "יש להם מלא סלנגים, אני לא מבין כלום. אני יכול לדבר איתה ומרגיש כאילו היא מדברת יפנית", הוא מספר על פער הדורות, שהציב אותו פתאום בעמדת האב באמצע שנות ה־50 לחייו, נציג דור האיקס, אל מול דור הסיקס (סבן). נועה גם חולקת איתו זמן מסך חשוב באינסטגרם ובספרה החשובה ביותר היום - טיקטוק, ששם הוא מתעד רגעי אב־בת שנעים על הסקאלה שבין המרגש לאבסורדי.
@ronshahar2010אבא למתבגרת
שחר לא מנסה להסתיר את היותו המום למדי, שלא לומר בומר, מתפיסת המציאות והנורמות החברתיות של דור ה־Z, וגם מפגין טיימינג קומי ואיכות מעודנת בכל מבט תוהה שהוא מגניב למצלמה, בעודו מתעד את עצמו ואת נציגת דור ההמשך שלו, שהפער בינה לבינו נראה לעיתים גדול ומשמעותי יותר מזה שבין הורים לילדים מדורות קודמים.
לא שזה משנה באמת. בסוף הוא אבא לכל דבר, מהסוג שעושה בושות, כמו בכל דור. "אבא שלי היה יוצא מוקדם בבוקר לעבודה, וחוזר בערב. הוא לא היה הרבה בבית. זה היה חסר לי, חוויות עם אבא. אז אמרתי שעם הבת שלי אעשה תיקון: לבלות איתה, להיות איתה, לא לפספס אירועים בבית הספר ובגן. גם להיות הורה מלווה בטיולים ולעשות בושות. הייתי מלווה טיולים של השכבה שלה עד שהיא אמרה 'אתה לא בא יותר'".
טוב, אבא שלה מפורסם ולוקח את הפוקוס ממנה.
"עבור כל הילדים בכיתה שלה תמיד הייתי המבוגר השני אחרי אבא שלהם. להם זה היה כאילו קול שאני מגיע לטיולים, אבל עבודה זה פדיחה".
אבא שחקן מוכר זו פדיחה?
"כן, בטח. היום היא כבר יותר התרגלה, אבל בתור ילדה קטנה היא לא היתה מבינה למה בן אדם שלא מכיר אותי עוצר אותי ברחוב, או פתאום שולף מצלמה ורוצה לעשות סלפי. אני מתאר לעצמי שבסיטואציות מסוימות זה גם הפריע לה. אז לפעמים אני אומר 'אם אפשר, לא עכשיו, אני עם הבת שלי, אולי בהזדמנות אחרת'. ואז אני הולך ומרגיש נקיפות מצפון וחושב 'איך אמרתי לו את זה? למה לא נתתי לו בכל זאת?'"
היום הם גם יכולים ללכת וישר לכתוב את זה בפייסבוק או בטוויטר.
"כן. יש דברים שאני נפגע ונעלב מהם, כשאני לא מבין למה הם נכתבים עלי. מאיפה אתה מכיר אותי שתכתוב דבר כזה? נניח אם כותבים שאני לא אדם נעים. אני תמיד מרגיש שזה מטופש, כי אתה לא באמת מכיר אותי, אתה לא יודע מי אני. יכול להיות שמיהרתי לאנשהו ולא נתתי לך מספיק תשומת לב, או שהייתי עם הבת שלי ולא רציתי להתנתק ממנה ולהקדיש לך את הזמן. אולי פנית אלי בצורה לא נעימה והרגשתי מותקף באותו רגע?"
אחרי כל כך הרבה שנים בתעשייה, אתה עדיין נפגע מתגובות?
"לפעמים אני נפגע, כן, יש דברים שאני נפגע מהם מאוד. היו לי תקופות שהייתי נפגע מדברים שנכתבים או נאמרים עלי. קודם כל באינסטינקט הייתי שואל 'למה, למה להגיד דבר כזה?' יכולתי גם להגיב להם בהודעה אישית. ממקום פגוע, לא ממקום תוקף. תמיד זה בא ממקום של פגיעה. מאיפה החופש הזה שאתה מאפשר לעצמך לכתוב דברים כאלה? למילים יש כוח".
אנשים עם אצבע קלה על המקלדת לפעמים לא רואים מולם בני אדם, רק ארכיטיפים. סמלים של דברים שמכעיסים אותם בעצמם.
"כן. ואם אתה גבר יחסית נאה ויש לך קול גברי עבה, המילה שתתחבר אליך תמיד תהיה 'פריבילג'. יש עוד מילים שליליות. אתה לא יכול להיות גם מקסים ונחמד והוגן ומוסרי".
"זה קורה לכולם"
טיפוס מורכב, רון שחר. על פניו הוא משדר ביטחון עצמי שהולם שחקנים מצודדים במעמדו, וכנראה בשל כך יש מי שממהר להגדיר אותו רק כפנים נאות ולסת מסותתת. במציאות מדובר באיש שיחה מרתק, שדיאלוג מולו משול לפתיחת עשרות טאבים בדפדפן מחשב. כל נושא שעולה פותח עוד תתי־נושאים שקשה שלא לצלול לתוכם.
הוא יכול לדבר על הלך הרוח בישראל, שאותה הוא מגדיר די במדויק כמחנה פליטים רב־תרבותי, באותה רצינות שהוא מלהג בנושא "הסופרנוס" או "באטמן - מי שיחק אותו טוב יותר: כריסטיאן בייל או מייקל קיטון?" התשובה, מבחינתו לפחות, היא הראשון, מטעמי הזדהות.
"יש בו משהו אפל, פגום, בשחקן עצמו, שפתאום גרם לי לראות את באטמן אחרת", הוא אומר, מסגיר אהבה גדולה, אולי גם הזדהות, עם דמות טרגית אחרת, קינג קונג, ובכלל עם עידן האנטי־גיבור. שנים של אפיון דמות שמפגיש בין חיצוניות מחוספסת לפגיעות שנחשפת רק בפני מי שעוצר להבין רגע באיזה טיפוס מדובר. לראיה - הפרידה שלו מפורמט "המירוץ" אחרי שבע עונות של הנחיה, והחלפתו בשחקן יהודה לוי לאחר שהפורמט עבר לקשת 12, הביאו עימן התמודדות קשה, הוא מודה.
"זה מאוד פגע בי", הוא מספר. "'המירוץ' היה כמו תינוק שלי, קיבלתי אותו בגיל שנה וגידלתי אותו. קיבלתי אותו כשמישהו כבר הנחה אותו לפניי (רז מאירמן, שהנחה את התוכנית בעונתה הראשונה, ע"פ), ואני יודע שגם הוא עבר תופת כשאני החלפתי אותו. אבל גידלתי ילד מוצלח מאוד, כשמולי ניצבו הרבה מגבלות, היה מאוד לא פשוט להפיק את 'המירוץ' בזמנו. זה פרויקט מאוד יקר, ועדיין עשינו והצלחנו. היו עונות יותר טובות, היו פחות טובות, אבל תמיד זה היה הדגל שלי. ואז פתאום זה עבר בית, וכשזה עבר אמרתי, באופטימיות ובתמימות שלי, 'אוקיי, זה עבר בית, אבל אני זה הדבר והדבר הוא אני'.
"לקח לי הרבה זמן לנתק את זה מהזהות שלי, מהחלק שחושב שזה מגדיר אותי. חלק ממני כבר הרגיש שהוא 'רון מהמירוץ למיליון', ופתאום כשזה נלקח הרגשתי שלקחו ממני חלק. עכשיו, לא באמת לקחו חלק ממני, זה לא קשור לזהות שלי. אני נשארתי רון, נשארתי מנחה טוב, נשארתי איש מקצוע, נשארתי עם היכולות שלי, שום דבר לא נלקח ממני. זה לא קשור אלי, אלה החלטות שנעשות מעלי בכלל".
על תקרית המבקר שפרגן ליהודה לוי בהנחיית "המירוץ": "אני לא יודע אילו סדרות המבקר אוהב ולאיזה סגנון משחק הוא מתחבר. אני רק יודע שאם יש בן אדם שגידל ילד במשך שמונה שנים, אתה לא יכול לבוא ובחוסר רגישות למחוק את זה"
אתה אומר את זה עכשיו, אבל נשמע כאילו עברת תהליך עם הגזירה הזו.
"ברגע הראשון חוויתי אובדן גדול, אי אפשר להחביא את זה. שמע, זו היתה מכה מהרבה בחינות: חוויתי אובדן של משהו שאהבתי לעשות, פרנסה, צוות של אנשים שאני אוהב ושהייתי מחכה לצאת לעבוד איתם בכל שנה. אנשים שנקשרתי אליהם, שהם חלק מהחיים שלי, ופתאום הם כבר לא. הדבר המנחם פה זה שאתה מבין שזה לא קשור לאיזה איש מקצוע אתה, אלא קשור לזה שהתוכנית עברה לבית שיש לו חזון אחר ואת השיקולים שלו, והם לא קשורים אליך. וזה בסדר, זה כמו ש'האח הגדול' עבר מקשת לרשת והחליפו את המנחים. לקח לי זמן להבין את זה".
אתה חושב שהיית בדיכאון?
"לא היה דיכאון, אבל היתה באסה מאוד גדולה. אני לא יכול להגיד שלא היה קשה, כי היה לי קשה מאוד. ישבתי עם חבר, איש חכם, ואמרתי לו 'זה הייתי אני, זה חלק ממני', אז הוא ענה לי: 'ממש לא. אוקיי, אז 'המירוץ' כבר לא שלך. זה אומר שאתה מנחה פחות טוב ממה שהיית? אתה בן אדם פחות חכם, נראה פחות טוב, אתה פחות טוב במה שאתה עושה? לא. אז מה נלקח ממך? ג'וב. וזה קורה לכולם, קרה לפניך וזה יקרה עוד אחריך'. זה מאוד עזר לי. קודם כל לא לקחת את זה אישית, לא להיפגע מהנהלת קשת באופן אישי. והנה, עשיתי איתם את 'ריסט' (הסיטקום האחרון של אדיר מילר ששודר בערוץ, ע"פ). יהיו עוד דברים אחרים".
"להיות איש קטן"
אחרי שכבר הספיק אולי להתגבר, קיבל שחר תזכורת קלה לכאב שחווה. היא הופיעה באתר זה, כשמבקר הטלוויזיה של "היום" ניר וולף שיבח את מחליפו וייחס את הצלחת עונתה האחרונה של התוכנית, שבדיוק הסתיימה, לנוכחות, לכריזמה ולאיכויות שמביא איתו יהודה לוי כמנחה.
"'המירוץ למיליון' זה מותג חזק שמצליח בערוץ מוביל וזהו", הגיב שחר ברשת באותו היום לדברים שנכתבו בטור, ממקום פגוע, הוא מודה. הרשתות החברתיות, כדרכן המתלהמת ונטולת הניואנסים, האשימו אותו בחוסר פרגון לממשיך דרכו. "אני לא הבנתי את זה", הוא אומר, "אבל זה לגיטימי לחלוטין כי אני לא יודע אילו סדרות המבקר אוהב ולאיזה סגנון משחק הוא מתחבר. אני רק יודע שאם יש בן אדם שגידל ילד במשך שמונה שנים, אתה לא יכול לבוא ובחוסר רגישות למחוק את זה. יהודה התקשר אלי בזמנו, כשהייתי ברגע הכי קשה עם האובדן של 'המירוץ', ורצה שאתן לו את ברכת הדרך וטיפים, וגם כדי להגיד שהוא לא קשור להחלטה".
איך קיבלת את זה?
"במשך שעה שלמה הוא קיבל ממני טיפים על איך לצאת ל'מירוץ', איך צריך לפעול בו, מה לאכול, על מה עדיף לוותר, אילו דברים הם בגדר חובה, מלא דברים. כל מה שהיה לי בשק ויכולתי לספר לו - נתתי לו במשך שעה בטלפון. זה לא היה קל להתעלות מעל הכאב והאובדן שלי ולתת. ונתתי באהבה, כי באמת אין לי איתו שום דבר, ואני גם לא מאמין שלרצות ברעתו של מישהו אחר יגדיל אותי, זה ממש להיות איש קטן. אני חושב שעשיתי את הדבר הנכון - באתי, נתתי והייתי נדיב".
אילו עצות נתת לו, למשל?
"דברים כמו מתי עדיף לא לישון בתקופת הצילומים, מה לאכול לפני טיסה, אם לאכול בטיסות עצמן, איך להתייחס לטקסטים, איך לעמוד מול הזוגות, להתכונן לזה שהוא יכול להישאר ער לתוך הלילה הרבה שעות. המון טיפים שיכולים לעזור לו ולבדל עבורו את המקום שבין שחקן למנחה. כי הוא שחקן נהדר ועושה דברים יפים מאוד, בטח בשנים האחרונות, אבל משחק והנחיה זה שונה, אתה צריך להביא את עצמך ממקום אחר. אלה דברים שאמרתי לו. אני זוכר שכשסיימתי את השיחה הייתי עייף מהאנרגיה שהייתי צריך לאסוף, כדי בכל זאת להעניק מעצמי משהו במקום שהרגשתי בו חלש".
"קשה לי ומוזר לי לצפות בתוכנית היום". רון שחר ב"המירוץ למיליון"
צפית בתוכנית מאז עזבת?
"אני יכול להגיד שלא ראיתי שנייה מהעונות בלעדיי, כי זה היה לי מאוד קשה ומוזר. אין דם רע בין יהודה לביני, אנחנו נפגשים מדי פעם בחדר הכושר, הוא מחמיא לי ואני מחמיא לו. גם נולדה לו תינוקת, התרגשתי ושמחתי בשבילו. אנשים מנסים לייצר בינינו משהו שלא קיים. אני מכיר אותו כל כך הרבה שנים ואף פעם לא היה לי איתו שום דבר רע. למה לנסות בכוח שיהיה?
"אולי בעונה הבאה כבר כן אוכל לצפות, בגלל 'פאוור קאפל', שזה פורמט שגם בו יש זוגות ואתגרים וחו"ל, וגם כי פגשתי שוב חלק גדול מאנשי הצוות שעבדו איתי קודם.
"הפורמט הזה היה ממש מתנה בשבילי. היו לי שם רגעים של לבד, רגעים לא קלים, אבל בדיעבד אני מאוד שמח עליהם, כי אני חושב שכל חוויית הצילומים והדברים שראיתי ולמדתי בה על זוגיות, הביאו אותי לבת הזוג שלי. הם אפשרו לי להכיר אותה אחרי שחזרתי ממקום כן ופתוח ורוצה".
"אולי בעונה הבאה כבר אצליח לצפות, בזכות 'פאוור קאפל'". רון שחר ב"המירוץ למיליון"
לפחות עכשיו אתה מרגיש נאהב?
"אני לומד על עצמי שאני ראוי. אני חווה היום משהו שאנשים חווים בגיל 17 או 18. זאת התאהבות ששוטפת אותך, וזה משהו גדול וחד־פעמי. יכול להיות שגם בעבר הייתי נאהב, והתכחשתי לזה. אני רוצה שזה יעבוד, רוצה שזה יצליח".
ולשלב השאלה הפולנית - אתה רוצה עוד ילדים?
"אני לא פוסל. אני חושב שילדים זה משמעות. יש לי הרבה רצונות וחלומות קדימה".
