בשנת 2016, נועה קירל היתה סודם הכמוס של נערות מתבגרות ונערים עם שפם בר מצווה - וכולנו יודעים מה קרה איתה אחר כך. אייל לוי בן ה־16 נמצא היום באותו מקום - פסע מהמיינסטרים של המבוגרים. לוי, שהתחיל לכתוב שירים בגיל 13, נראה כמו הגרסה הישראלית האותנטית ביותר של ג'סטין ביבר - כוכב שצעירים ישראלים רבים ניסו בעבר להפוך לגרסה מקומית שלו, ונכשלו בגדול - והוא עושה זאת במה שנראה כמו חוסר מאמץ משווע.
הלהיטים שלו, ביניהם "מדויק" ("מדויק, הכל אצלה מדויק, ואיך הלוק שלה תמיד מתוקתק, ואיך הלב שלי דופק, טיק טק טיק טק"), "טיל נפץ" ("בייבי את טיל, את פשוט נפץ, אני רואה אותך ומייד נלחץ") ו"שוקו חם" ("רק איתך אני פה, רק איתך הלילה, כמו שוקולד את מעלה ת'מצב רוח שלי למעלה"), כבר שרפו את טיקטוק ויוטיוב, והגיעו לעשרות מיליוני צפיות. ברקורד שלו כבר יש שיר משותף עם הקולגה וההשראה סטפן לגר ("חצופה"), שת"פ עם טל מוסרי, וריקוד שהפך במלחמה עם איראן לטרנד, שהצטרפו אליו גם שמות כמו עדן בן זקן, דודו אהרון, רגב הוד, קורין גדעון ואחרים.
אייל לוי בראיון למגזין "היום" // כתב: עמי פרידמן, צילום: משה בן שמחון
אחרי הופעה מוצלחת בהאנגר 11, ב־23 ביוני הוא יעלה על במת אמפי תל אביב בגני יהושע, להופעה הגדולה ביותר בחייו עד כה. עם דרייב שלא היה מבייש את אותה נועה קירל, תפקידי משחק בסדרות נוער (ובראשן "הסוכן") ובסדרה המוערכת של כאן 11 "כל האימהות משקרות", וצוות מקצועי של ניהול, יח"צ והפקה שמקיף אותו - אייל לוי, מותג בהתהוות, רוצה להיות כוכב הפופ הגדול הבא של ישראל. וזה עוד לפני שהוא הוציא רישיון נהיגה ותעודת זהות.
דואט עם הקולגה וההשראה. "חצופה"
"כל ההתעסקות עם כסף זה לא משהו שאני קשור אליו", הוא מסביר. "זה הכל עובר בין הסוכן שלי לאמא שלי. מה, אני עוד ילד, אפילו אין לי חשבון בנק עדיין, אפילו לא קיבלתי עדיין תעודת זהות. אני פשוט יודע שאם אני רוצה משהו, אני יכול לקנות אותו, אז אני מבקש מאמא שלי שתוציא לי מהחיסכון. קניתי כבר אייפון חדש, גיטרה, בגדים. תראה, קניתי אתמול חליפה (מציג חולצה ומכנסיים קצרים בגזרה רחבה). מה אומר, יפה?"
יש אני
הוא הבן האמצעי במשפחה, מבין חמישה בנים - ארי (24) און (22), זוהר (20) וניר (13). אביו הוא רואי לוי, איש להקת שוטי הנבואה - מההרכבים המצליחים של תחילת שנות האלפיים, ומי שנחשבו לכוח מרכזי בייבוא תרבות השאנטי לישראל, עם להיטי ענק כמו "קופצים רוקדים", "קול גלגל" ו"אין אני". זה היה מזמן (בין 1994 ל־2007), אבל אשתקד אייל העלה את "אין אני" בביצוע משותף עם אבא - והשיר הישן הפך שוב ללהיט, כפי שקורה לא מעט בטיקטוק. נוסף על כך, הוא כתב עם אבא את "אוהב אותך" ואת "ברוך ה'", שכבשו את הרשת.
"אבא שלי מאוד צנוע. הוא כמעט לא מדבר איתנו על הלהקה בבית. אף פעם לא שמעתי אלבום שלם של שוטי הנבואה, לא הכרתי את השירים שלהם. רק עכשיו, כשקצת גדלתי, אני מתחיל להתעניין יותר במוזיקה שלהם"
"הלהקה של אבא שלי התפרקה לפני שנולדתי, אז אנחנו לא מרגישים את זה בבית", הוא אומר. "אבא שלי מאוד צנוע. הוא כמעט לא מדבר איתנו על הלהקה בבית. אף פעם לא שמעתי אלבום שלם של שוטי הנבואה, לא הכרתי את השירים שלהם. רק עכשיו, כשקצת גדלתי, אני מתחיל להתעניין יותר במוזיקה שלהם.
"הוא גם לא אוהב שאנחנו שומעים את המוזיקה שלו לידו. אלה עניינים שלו עם עצמו, לא יודע למה. אף פעם לא הבנתי באמת את סדר הגודל של ההצלחה שלהם, אבל היום, אם אני נכנס לעמוד האמן של שוטי הנבואה בספוטיפיי, אני רואה 250 אלף מאזינים חודשיים - וזה 17 שנה אחרי שהלהקה התפרקה! זה מטורף".
איזו מוזיקה שמעתם בבית?
"גדלתי על המון סוגים של מוזיקה, בעיקר ישראלית, מתי כספי למשל. אבא היה שומע פרינס, דיוויד בואי. תמיד היתה אצלנו מוזיקה בבית. כל חמשת האחים מנגנים, וכולם שרים".
אבל רק אחד מכם עושה את זה באופן מקצועי. כמה אנשים עובדים באופרציה הזו שנקראת "אייל לוי"?
"באופן קבוע ורציף, משהו כמו חמישה או שישה, אבל יש לנו פרויקטים שאנחנו עובדים בהם עם צוות גדול של עשרות אנשים. אתן לך דוגמה ללו"ז שלי: בשבוע שעבר היתה לי הופעה ביום ראשון, עוד אחת ביום שני, ואז בשלישי היו לי עוד שתי הופעות. יש הופעות של בת מצווה או בר מצווה, יש גם הופעות של העירייה מול עשרות אלפים, ויש גם הופעות שלי, שאני פותח בהן קופות. אתמול, למשל, הופעתי במודיעין".
אתה מספיק לעשות דברים של בני גילך? רוב בני הנוער לא מנהלים לו"ז כזה.
"כן, ברור. אני נפגש עם חברים. חשוב לי לראות אותם לפחות פעם בשבוע. עכשיו אני גם בתקופת בגרויות, אז לקחתי מורה פרטי. אתמול עשיתי בגרות במתמטיקה".
איך הגעת למצב שבכיתה י' כבר יש לך עדת מעריצים?
"כבר בגיל 13 הוצאתי את השיר הראשון שלי. התחלתי עם קאבר של השיר 'גומות' של בניה ברבי, והוא תפס בטיקטוק. אחר כך כבר הוצאתי שיר מקורי משלי בשם 'אוהב אותך', שכתבתי עם אבא שלי, והוא ממש התפוצץ בטיקטוק. היום הוא עומד על משהו כמו 70 אלף סאונדים בטיקטוק. מאז הוצאתי כבר 17 סינגלים, אבל הטירוף האמיתי קרה אחרי שהוצאתי את 'מדויק'".
הלוק מתוקתק, הלב דופק. "מדויק"
ברמת הפופולריות בבית הספר זה בטח לא מזיק. גם רומנטית לא.
"וואלה, אני לא מסכים. נראה לי שאפילו יותר קשה לי עם בנות בגלל זה. אולי הן קצת נרתעות מזה".
"הייתי הולך לפעילויות של הצופים כדי לשמור על נורמליות, ובטיולים ילדים היו מתנכלים לי, צוחקים עלי וכותבים עלי כל מיני דברים. פעם הם כתבו 'אייל לוי בן זונה' בענק עם פחמים, ופעם אחת גם זרקו עלי אבנים"
ואיך אתה שומר על עצמך מביקורת או עלבונות? ילדים יכולים להיות אכזריים.
"מתרגלים לדברים האלה. אני לא נפגע מזה. אני פשוט כבר לא מתייחס לזה, ומתעסק יותר בעצמי - אבל כן, בהתחלה זה מאוד פגע בי. התגובות שהייתי מקבל ברשת כשהייתי עוד ילד, רק בן 12, מאוד פגעו בי. כתבו שאני לא יודע לשיר, תגובות כמו 'כל אחד נהיה זמר היום', והיו גם מקללים אותי. היום זה כבר מצחיק אותי".
"זו השליחות שלי"
לא בטוח ש"מצחיק" היא המילה הנכונה לתאר את ייסורי לוי הצעיר. בתחילת הקריירה שלו, דבר בהחלט משונה לכתוב על ילד בן 12 בזמנו, הוא היה נתון לבריונות וללעג, השמורים בדרך כלל לאלה המעיזים לבלוט. "כשעליתי לחטיבה היו חבר'ה גדולים ממני שהתחילו להציק לי", הוא מספר. "ידעתי שהם מזהים אותי וזה היה מוזר, כי לא ציפיתי פתאום לקבל יחס שונה משאר הילדים. פתאום היו רודפים אחריי וצוחקים עלי בהפסקות. אני הייתי אז בכיתה ז' והילדים האלה היו בכיתה י', י"א או י"ב. ואז הבנתי שככה זה".
מעלה את מצב הרוח כמו שוקולד. "שוקו חם"
גם לאחר מכן, רצונו לבנות דרך מקצועית בתחום שנתון לביקורת ארסית העמיד אותו בסיטואציות שאי אפשר להגדיר אלא כבריונות. "הייתי הולך לפעילויות של הצופים במטרה לשמור על איזושהי שגרה נורמלית של נעורים רגילים, ובטיולים שהיו שם ילדים היו מתנכלים לי, צוחקים עלי, וכותבים עלי כל מיני דברים. פעם הם כתבו 'אייל לוי בן זונה' בענק עם פחמים, ופעם אחת הם גם זרקו עלי אבנים. זה משהו שעוד הולך איתי, אבל אני לא מתעסק בזה עכשיו כל יום. זה רק הבהיר לי שצריך לעזור לילדים שעוברים דברים כאלה. הנושא הזה מאוד קרוב ללב שלי. לפעמים אתה יכול להרגיש שפשוט אין לך אף אחד".
החוויה שעבר כילד הביאה אותו לדבר על הנושא, מכל המקומות, בכנסת ישראל - מקום שבו תרבות דיון, בריונות, שיסוי ורדיפה מוכרים מאוד ליושביו. "דיברתי שם כבר שלוש פעמים - פעמיים במסגרת ועדה לזכויות הילד ובפעם השלישית נאמתי בנושא חרמות ובריונות.
"יש גם כמה ילדים שאני מלווה אותם כבר שלוש שנים. כשהם מרגישים שאין להם עם מי לדבר, הם מדברים איתי ומשתפים אותי במה שעובר עליהם. אני מרגיש שזו השליחות הכי חשובה שלי. אני פה בשבילם, וממש מרגיש שזה מה שצריך לעשות, לעזור לילדים כאלה. אז דיברתי בכנסת על הנושא הזה, וגם שרתי שם שיר שלי בשם 'עוד דקה' ("הכל עובר כמו רוח מעלי, שיתפוצצו כמו מנטוסים בקולה", מתוך השיר, ע"פ), שכתבתי מתוך הסיפור האישי שלי על הבריונות שחוויתי".
"הייתי בטוח שזה בחיים לא יקרה במשפחה שלי. הם היו רבים המון, אבל חשבתי שזה ככה בכל בית. לא ראיתי סימנים למה שהולך לקרות - וקיבלתי את זה מאוד קשה. לא רציתי שהמשפחה שלי תתפרק, אנחנו משפחה גדולה"
לפעמים זה נראה כאילו לוי עצמו טרם הפנים את מעמדו המתהווה. הוא נטול גינוני כוכבות, מתייחס להצלחה כאל קוריוז, ולעיתים משדר אפילו אדישות - אבל לא מהסוג המתנשא. זה נראה יותר כמו הפנמה בריאה ונטולת חשיבות עצמית של סיטואציה ששיחקה לטובתו - כמובן, בעבודה קשה, אבל לא מדי. בתשובה לשאלה עם מי עוד היה רוצה לשתף פעולה, הוא בוחר דווקא במוזיקאים ישראלים - אביתר בנאי ודודו טסה. שמות מפתיעים למדי, בהתחשב באזורי הפופ וההיפ הופ שהוא משתייך אליהם.
בייבי את טיל. "טיל נפץ"
אספירציות לכבוש את חו"ל עדיין אין שם. "עדיין לא חשבתי על זה, למען האמת", הוא אומר. "אני מאמין שבאיזשהו שלב כן ננסה לכתוב כמה שירים באנגלית, אבל בשביל זה אצטרך לעבוד על האנגלית שלי, כי אין לי אנגלית משהו, אני לא כזה יודע אנגלית. בבוא העת אלמד, ואני מאמין שבטוח ננסה להוציא משהו לחו"ל".
בלי תוכנית מגירה
אותו שוויון נפש שהוא מפגין משמש - ובאמת לא צריך להיות יועצת שכבה כדי להבין את זה - שריון הגנה גם להתמודדות עם אמיתות אחרות. לפני כשנתיים הוריו התגרשו, והבית, על שבע נפשותיו, נחצה לשניים. היום הוא עדיין מנסה בעצמו להבין מה עושים עם הסיטואציה החדשה, שבמסגרתה הוא עובר בין בית אביו בקציר לבית אמו בחריש. "חצי מהזמן אני שם וחצי מהזמן אני פה, אבל בעיקרון אני לא מבלה כל כך זמן בבית. יום אחרי יום ההולדת ה־14 שלי הם סיפרו לנו שהם מתגרשים".
זה נחת עליך בהפתעה, או שראית סימנים לפרידה שלהם לפני כן?
"לא ראיתי את זה בכלל מתקרב, לא האמנתי. הייתי בטוח שזה בחיים לא יקרה במשפחה שלי. הם היו רבים המון, אבל חשבתי שזה ככה בכל בית. לא ראיתי סימנים למה שהולך לקרות - וקיבלתי את זה מאוד קשה. גם ניסיתי להילחם בזה, להחזיר אותם זה לזה, וכתבתי על זה שיר, 'תודה'. לא רציתי שהמשפחה שלי תתפרק. אנחנו משפחה גדולה".
איך השלמת עם זה בסוף?
"הזמן עשה את שלו. הבנתי שאין לי מה לעשות עם זה, שאין לי ברירה אלא לקבל את זה. זו החלטה שלהם, אלה החיים שלהם. גם עכשיו אני לא אוהב את המצב הזה, אבל השלמתי איתו, ואני כבר זורם".
"אני עוד ילד, אפילו אין לי חשבון בנק עדיין. אני רק יודע שאם אני רוצה משהו, אני יכול לקנות אותו, אז אני מבקש מאמא שלי שתוציא לי מהחיסכון. קניתי כבר אייפון וגיטרה, למשל. תראה, אתמול קניתי חליפה. מה אומר, יפה?"
התבגרות היא דבר מורכב גם בלי גירושי הורים ומוזיקה. איך אתה דואג שלא תאבד את הבסיס שלך?
"יש לי פסיכולוגית שאני הולך אליה כבר חצי שנה בערך. אנחנו מדברים על הכל, והיא עוזרת לי מאוד. אני מאוד ממליץ. גם הסביבה שלי עוזרת לשמור אותי מוגן. יש מי ששומרים עלי, חברים שלי מהבית. אני גם מאוד מאמין בבורא עולם, זה שומר על ה'סנטר' שלי ועוזר לי. אלוהים הוא מה ששומר עלי".
בקריירה מהסוג שאתה מנהל יש עליות וירידות. לא כל שיר יהיה להיט, ובפופ ממילא שום דבר לא מובטח לטווח הרחוק.
"אני מכיר את העניין הזה, כי באמת התחלתי להוציא מוזיקה החוצה בגיל קטן. ברור שבארבע השנים שאני עושה את זה הוצאתי גם שירים שפחות הצליחו, והיו עליות וירידות. היה גם שיר שהגיע תוך כמה שעות לשבעה מיליון צפיות, ורגע אחרי זה התחילה המלחמה ופחות הצלחתי למנף את השירים שלי בה, והם הצליחו קצת פחות ממה שהייתי רגיל.
שיתפוצצו כמו מנטוסים בקולה. "עוד דקה"
"כן, זה מבאס, אבל זה משהו שאני מוכן אליו, וברור לי שזה יכול לקרות גם בעתיד. אני פשוט חושב שאם אביא מוזיקה טובה, בסוף הכל יתחבר ויצליח".
סליחה על מוד הפולנייה, אבל יש לך תוכנית מגירה למקרה שהכל ייעצר פתאום? חשבת על לימודים?
"האמת היא שלא, אין לי תוכנית ב' ואני לא חושב על זה בכלל. עכשיו אני במוזיקה, בכיף שלי, ואני מאמין שזה יימשך עוד המון שנים, בעזרת השם. אני אעבוד מאוד קשה כדי שזה יקרה. אין לי אף תוכנית אחרת".
