חשפה מה שלא ידענו על עצמנו: הסדרה הטורקית שכבשה את ישראל

בעוד כשבועיים תגיע לסופה הסדרה "הכבוד של אשרף" אחרי שנה מסחררת, שבמהלכה שודרו שתי עונות ובערך 147 פרקים ארוכים, שנמרחו כמו רחת לוקום שנשכח בשמש. ההצלחה ההתחלתית דהתה במהירות, העלילה הסתובבה סביב עצמה, הרייטינג הצטמק, הכסף נשרף, והיוצרים הודו שנגמרו להם הרעיונות כיצד להמשיך את הסיפור. "יש סיפורים שזכורים לא כי הם נמשכו זמן רב, אלא מכיוון שנגעו בלב במקום הנכון", ניחמה חברת ההפקה את הצופים בהודעה על ביטול התוכנית.

במבט לאחור, גם האהבה בין טורקיה לישראל לא נמשכה זמן רב - אבל עדיין נגעה בלב. בסוף המאה הקודמת היתה ברית אסטרטגית, היו שיתופי פעולה צבאיים, תיירותיים, תרבותיים וספורטיביים. חיים רביבו הביא אליפויות לאיסטנבול, ואילו ילדת הפלא הטורקית מוג'דה היתה סנסציה בישראל.

ישראל וטורקיה השפריצו אהבה דו־צדדית, אבל זו היתה אהבה בלתי אפשרית - ממש כמו ב"הכבוד של אשרף", שמההתחלה היה ברור שהרומן בסדרה יהפוך לסיפור טלנובלה קלאסי, קיטשי ומלודרמטי.

ובאמת, מאז אירועי המרמרה ב־2010, ובעיקר אחרי 7 באוקטובר, טורקיה נחשבת לאחת המדינות העוינות ביותר כלפי ישראל, והנשיא ארדואן מאיים על ישראל בפומבי, מארח אצלו חמאסניקים, משמיץ ורודף. אין יחסים או שגרירים, והמתח מסלים בהדרגה.

ההצלחה המהירה שרפה אותה. מתוך "הכבוד של אשרף"

הישראלים - בעיקר כאלה שמשברים דיפלומטיים לא משפיעים עליהם - מתקשים להפסיק לאהוב את טורקיה. חלקם ממשיכים לבקר שם, אחרים אוהבים מרחוק וצופים בנאמנות בדרמות הטורקיות. מדחיקים שהמדינה ששולחת להם את הסדרות האלו קוראת תיגר על קיומה ועל מעמדה של ישראל.

נגדעה באיבה

פופולריות מהסוג שחווה בישראל "הכבוד של "אשרף" (Eşref Rüya) לא זכורה מאז הצלחת "הכלה מאיסטנבול" לפני כמעט עשור - וזה דווקא כשיחסי המדינות נמצאים איפה שהם נמצאים.

"אשרף", מלודרמת פשע טלנובלית בהמשכים, עוקבת אחר ראש מאפיה בשם אשרף טק - רוצח משופם, כוחני וגנב, מלבין הון, אבל גם רומנטיקן וג'נטלמן. גבר אלים עם כבוד, שתמיד יגן על משפחתו ועל החלשים בחברה. אשרף אף יעשה הכל למען אהובתו ניסאן, זמרת ברים שבה התאהב מבלי לדעת שהיא הילדה שאהב בסתר בנעוריו וחיפש אחריה כל חייו.

הטורקים עובדים כמו בפס ייצור של בית חרושת לטלוויזיה, אבל הלוקיישנים מסחררים, ההשקעה מורגשת, לשחקנים יש מיליוני עוקבים, והכל נראה גדול מהחיים

הסדרה, המשודרת בסלקום, ב־HOT, ב־yes ובפרטנר, רשמה הצלחה עצומה ביוטיוב ובעיקר בטיקטוק. היא הגיעה לקהלים עצומים במזרח התיכון, באירופה ובאמריקה הלטינית, והיתה לסדרה הטורקית הכי נצפית בפלטפורמות הדיגיטליות בארה"ב. אבל כשנגמר הבאזז והרייטינג ירד, העובדה שמדובר בהפקה הכי יקרה שנעשתה בשנה שעברה בטורקיה היתה לה לרועץ, וביטולה לא איחר לבוא.
תוסיפו לכך ידיעות כי השחקן הראשי (צ'טהיי אולסויי) רצה לפרוש, לצד שמועות על מתח מאחורי המסך שנוצר עקב ביקורים תכופים על הסט של זוגתו הדוגמנית, שנוכחותה השפיעה על האווירה בצילומים. ככה, ההצלחה המהירה של "אשרף" היתה גם מה ששרף את הסדרה. ואף על פי שכבר סוכמה עונה שלישית, הוחלט שזהו - כותבים פרק סיום, ויאללה ביי.

חדשנות לא צפויה

אין מה לדאוג לתעשיית הטלוויזיה הטורקית. האימפריה של ארדואן היא יצואנית הסדרות השלישית בעולם, אחרי ארה"ב ובריטניה. סדרות טורקיות נמכרות ל־170 מדינות, מביאות 800 מיליון צופים, והכנסות של חצי מיליארד דולר בשנה מייצוא תוכן טלוויזיוני.

כלה דרכה. מתוך "הכלה מאיסטנבול"

הכסף זורם, וזה בא לידי ביטוי על המרקע. הטורקים עובדים כמו בפס ייצור של בית חרושת לטלוויזיה, אבל הלוקיישנים מסחררים, ההשקעה מורגשת, המקצוענות בולטת, לשחקנים יש מיליוני עוקבים ברשתות, והכל נראה גדול מהחיים.

מכיוון שחופש הביטוי והיצירה בטורקיה מוגבלים, סופרים ותסריטאים מצאו את עצמם לכודים בין דרישות מסחריות לקווים אדומים: הם לא מסוגלים להתמודד בתכנים שלהם עם שחיתות, לשתול ביקורת פוליטית או דתית, או לבחון את מקומם של להט"בים בחברה - אבל דווקא ההגבלות האלו הולידו חדשנות לא צפויה.

מפיקים נאלצו לפשט עלילות ולהתמקד בדרמה אנושית אוניברסלית. אין עירום וסקס? יופי, זה מגדיל צפייה משפחתית. הטורקים החלו לייצר תוכן ללא מגבלות תרבותיות, שמתאים לכל מקום וכמעט לכל גיל, והסיפורים הפכו לארכיטיפים: משולשי אהבה, סכסוכים משפחתיים, הבדלי מעמדות, סאגות נקמה וכו'. בניגוד להפקות מערביות, שמתעסקות בחיפוש עצמי של האינדיבידואל, דרמות טורקיות נותנות עדיפות לגורל הקולקטיבי של השבט. המשפחה מעל הכל.

בעידן של תוכן קצבי, בטורקיה מחממים את הקפה על אש קטנה. הדרמה נשענת על מתח רגשי גבוה, לא על קפיצות עלילה מהירות, וכתוצאה מכך החיבור של הצופים חזק במיוחד

בעידן של תוכן קצבי, בטורקיה מחממים את הקפה על אש קטנה. הדרמה נשענת על מתח רגשי גבוה, לא על קפיצות עלילה מהירות, וכתוצאה מכך פיתוח הדמויות מעמיק יותר ממה שהתרגלנו בטלוויזיה המודרנית - והחיבור של הצופים חזק במיוחד.

הסדרות האלה רוכבות על אלמנטים מז'אנר הטלנובלות: פומפוזיות, קיטשיות, גילויים משפחתיים מטלטלים וטוויסטים מופרכים. במרכז עומד לרוב סיפור רומנטי על אהבה בלתי אפשרית, על כסף, כבוד וכוח. לא פלא שגם באמריקה הלטינית הפופולריות של הטורקיות זינקה דרמטית, והן דחקו הצידה את הטלנובלות המסורתיות בספרדית. בטורקיה עצמה, אגב, הקהל של דרמות המיינסטרים המיוצאות נחשב מצומצם וכולל בעיקר את דור "ההורים", אבל מחוץ לטורקיה הטירוף נמצא כיום בשיאו.

אותם קודים

בישראל, דרמות טורקיות הן היורשות הלא רשמיות של הסרט הערבי ששודר בימי שישי בערוץ הראשון, ושל הטלנובלות הדרום־אמריקניות ("אנטונלה", "טופז", "בובה פראית", "המורדים" ועוד), שכבשו את הכבלים בשלהי הניינטיז ובתחילת האלפיים, ועוררו מעורבות רגשית דומה.

במקום ספרדית, עכשיו מדברים טורקית. אפשר למצוא את זה בנטפליקס או בפלטפורמות כמו yes, HOT, סלקום ופרטנר, ואפילו בטיקטוק. הסטיגמה היא שצופות בהן בעיקר דודות וסבתות, אבל האמת היא שחתך הקהל שלהן רחב ומגוון, עם ריכוזים בשכונות, בפריפריה ובקרב יוצאי מדינות ערב וטורקיה.

במילים אחרות, טורקיה אולי התרחקה מאיתנו, אבל היא עדיין נפש תאומה. ישראלים מכורים ל״אשרף״ כי התרבויות מתכתבות, הערכים מתלכדים, והמבנה המשפחתי הטורקי מהדהד את אותה דינמיקה בין־אישית שמוכרת לנו מהבית. אותם קודים של כבוד, אותו קונפליקט בין מסורת למודרנה, אותם מתחים פטריארכליים - כולם מתערבבים עם חלומות על עושר ואושר, מקריית גת וטבריה ועד לסמטאות איסטנבול. במקום להמשיך לריב, אולי הגיע הזמן להתאהב מחדש?

בקיצור, הצלחה

הדרמות הטורקיות נקראות בקיצור "דיזי", שזה אומר "סדרה" בטורקית. פרק שבועי של דיזי נמשך בדרך כלל בין שעתיים לשעתיים וחצי, בגלל הגבלות פרסום והרגלי צפייה טורקיים. כשמייצאים את הסדרות הללו החוצה, כל פרק ארוך שכזה נחתך לשלושה עד שישה פרקים בודדים, כדי להתאים את האורך לסגנון צריכת הטלוויזיה בכל מדינה.

אקס פקטור

אייל גולן נודע בזכות שיריו ונשותיו - ושמתי לב שכולן בסוף רוקדות על מדרגות הרבנות וברחבה של "רוקדים עם כוכבים". אילנית לוי כיכבה בגרסה המוקדמת של "רוקדימים" ב־2007, הגיעה לגמר וסיימה שנייה. בזמן הצילומים היא עדיין היתה נשואה לזמר, וסיפרה לצופים על האתגר בגידול ילדיה הקטנים במקביל לחזרות האינטנסיביות לתוכנית. הם התגרשו כעבור שנה.

אשתקד היה תורה של רוסלנה רודינה, שהקדישה ריקוד בשידור לבנה המשותף עם גולן, וניסתה לרגש כדי לפצות על חוסר ניסיונה בריקוד - אבל דווקא בפרק שבו הכי פתחה את הלב ודיברה על הגירושים ("ברור שהיתה שם אהבה, יאן הגיע לעולם בגלל האהבה הזאת"), ריקוד הוואלס לא הספיק והיא הודחה בסוף הערב.

איך שהיא רוקדת בלילות, בלילות, ונותנת לכולם לבכות. בעונה החדשה, שתיפתח מחר (שבת) בקשת 12, תרקוד דניאל גרינברג, גרושתו הנוספת והאמא של עוד מילדיו. ורוחו של הזמר הלאומי תמשיך לרחף מעל הרחבה.

להתמכר/לוותר

עונג מקסימלי מובטח (אפל TV)

לטטיאנה מסלני המעולה ("אורפן בלאק") יש סדרה חדשה - והיא מצוינת. לכאורה, זו עוד סדרה בז'אנר אימהות שמנסות לשרוד - כספית, חברתית ונפשית, אבל "עונג מקסימלי מובטח" (Maximum Pleasure Guaranteed), ששלושת פרקיה הראשונים זמינים באפל TV, מושכת מהרגע הראשון ולא עוצרת. מסלני מגלמת גרושה מהפרוורים, שנאבקת על המשמורת של בתה, ובו־בזמן גם נסחטת באינטרנט ומסתבכת בפרשת רצח אלימה.

הבורוז (נטפליקס)

על דרמת המד"ב הנטפליקסית "הבורוז" (The Boroughs) חתומים האחים דאפר, היוצרים של "דברים מוזרים", מה שכמובן מייצר את האסוציאציות לגבי הדמיון המתבקש. במקום ילדים - פנסיונרים בדיור מוגן, עיירה מסוגרת שאליה מגיעים גמלאים כדי לחיות את שנותיהם האחרונות ולמות. מתחת לפני הקרקע יש יצורים מפלצתיים ומסתוריים, שגורמים למוות לא טבעי בקרב בני ה־70 פלוס. סדרה בסדר, אבל לא כזו ששווה לשרוף עליה שמונה שעות בינג'.