בחצר בית ספר בבודפשט, בין הורים נרגשים וילדים עם ילקוטים חדשים, ד"ר גל גולדשטיין הבין בפעם הראשונה שאולי איבד את ילדיו.
עד אז, הרופא הישראלי שחי בברלין האמין שמדובר בעוד פרידה מורכבת, שבה שני ההורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. אמנם הוא התקשה להשלים עם המעבר של התאומים להונגריה עם בן זוגו לשעבר, אזרח המדינה, אבל ימי הקורונה הפכו את ההחלטה להגיונית יותר. בזמן שגרמניה היתה משותקת תחת סגרים, בהונגריה החיים כבר כמעט חזרו למסלולם.
יום לפני פתיחתה של שנת הלימודים נערך בבית הספר אירוע חגיגי להורים ולילדים. גולדשטיין, שלמד בעבר רפואה בהונגריה, פגש שם חברה ותיקה לספסל הלימודים, שגם ילדיה לומדים באותו מוסד חינוכי.
פטר מדיאר הושבע לראשות ממשלת הונגריה // צילום: רויטרס
"בשלב מסוים שאלתי אותה: 'איך יכול להיות שבית ספר פרטי בהונגריה עולה 16 אלף יורו?'" הוא משחזר. "היא הסתכלה עלי ואמרה: 'על מה אתה מדבר? זה בית ספר ציבורי. הוא בחינם'".
ברגע ההוא, הוא אומר, נפל לו האסימון. לטענתו, הגבר שאיתו הביא לעולם את ילדיו באמצעות פונדקאות ניהל נגדו במשך שנים מנגנון של זיופים, הסתרה והונאה - כזה שהוביל את גולדשטיין למסדרונות המשטרה, למעבדה לבדיקות גנטיות, לאולמות בתי משפט ולקרב כמעט חסר סיכוי על עצם ההכרה בו כאב.
כי בפסק דין דרמטי שהגיע בהמשך, בית משפט הונגרי קבע שלפי החוקה המקומית, "האב הוא גבר והאם היא אישה", וסירב להכיר בפסק דין אמריקני שקובע בבירור כי גולדשטיין ובן זוגו לשעבר הם הוריהם החוקיים של הילדים.
כך, לפחות מבחינת הרשויות בהונגריה, הפך גל גולדשטיין לאבא שלא קיים. סיפורו מגלה כיצד אדם יכול לחיות שנים כהורה לצד ילדיו - ואז, יום אחד, מדינה פשוט מוחקת אותו.
"חיכיתי בחוץ, במבול"
ד"ר גולדשטיין נמצא באחד מביקוריו הרבים בישראל. הוא יושב בבית קפה תל־אביבי יחד עם בן זוגו, כריס. מדי פעם מרים עיניים לעוברים ושבים, במיוחד הוא נדרך כשנשמע קולם של ילדים. הוא מנהל מרפאה פרטית מצליחה לרפואה כללית בכיכר נולנדורפפלאץ בברלין, שרבים מלקוחותיה ישראלים.
הוא גדל בכפר סבא. "אחרי הצבא נסעתי להונגריה ללמוד רפואה. בשנה השלישית הכרתי את פטר (שם בדוי; מ"ש). כשסיימתי את הלימודים, הוא קיבל את האזרחות הישראלית ועשה עלייה. חיינו פה בארץ פחות משנה. הוא לא הסתדר כל כך, ולי היה רצון לראות עולם, והחלטנו לנסות את גרמניה".
בני הזוג למדו גרמנית, עברו לגור בברלין, ושם נישאו. "אחרי שאחותי ילדה בת ראשונה, החלטנו שגם אנחנו רוצים להקים משפחה. הלכנו לכנס פונדקאות ונדלקנו על הרעיון. את הכסף קיבלנו מהמשפחה שלי. בזמנו זה עלה בערך 120 אלף יורו לתאומים".
ב־2017 נולדו התאומים בארה"ב. "בחרנו את זה ככה שאני האבא הביולוגי של הבת והוא של הבן. בהמשך גם הצלחתי לעשות לה בדיקה גנטית (שאימתה כי גולדשטיין הוא אביה הביולוגי; מ"ש), אבל לא באמת צריך בדיקה. כשמסתכלים עליהם, ישר רואים".
זה הרגע הראשון בשיחה שבו נדלק אור בעיניו. הוא שולף טלפון נייד ומראה תמונות של שני ילדים זהובי שיער, שמחים, בשלל פעילויות אופייניות לגילם. לא שונה מהתמונות שכל הורה מחזיק בנייד. אלא שאצל גולדשטיין הילדים ממשיכים לגדול והתמונות פסקו.
"אין לי שמחת חיים יותר. אני קורא להם 'הילדים החטופים שלי'. אני לא משווה את זה, חלילה, לחטופים של 7 באוקטובר. אבל כאבא, זה אותו הדבר מבחינתי. שנה וחודשיים שאני לא יודע עליהם כלום. אם הם חיים, אם הם חולים, אם הם צריכים משהו"
את המרפאה שלו פתח גולדשטיין בתחילת 2020. כשהעולם נסגר בעקבות מגפת הקורונה, הוא השקיע את מרצו בהחזקת העסק. "זה הכניס ליחסים הרבה לחצים. ביולי 2020 זה נגמר בינינו. בגרמניה לא היו אז גנים, הכל היה סגור, והוא לקח אותם למשפחה שלו בבודפשט.
"מכיוון שלא הייתי אזרח הונגרי, לקח זמן עד שיכולתי להיכנס למדינה, אבל מרגע שהתאפשר, הייתי נוסע על בסיס חודשי ויותר, בכל פעם לשבוע-שבועיים, כדי לראות אותם ולבלות איתם".
שמונה שעות ברכב, 11 שעות ברכבת או שעה וחצי בטיסה - גולדשטיין לא ויתר, לדבריו, על האפשרות לפגוש את ילדיו באופן תדיר. "בהתחלה הכל היה בסדר. בשלב מסוים התחילו בעיות. למשל, קבענו שאאסוף אותם ב־8:00 בבוקר. ב־7:55 צלצלתי באינטרקום. הוא אמר שקבענו ב־8:00. חיכיתי בחוץ, במבול, חמש דקות. ב־8:00 בדיוק צלצלתי שוב, והוא אמר: 'החלטתי לא לתת את הילדים היום'. מה יכולתי לעשות? לא יכולתי לפרוץ לבית".
"אל תעשה את זה"
לדברי גולדשטיין, בן זוגו לשעבר הלך והשתנה לנגד עיניו, "גם במצב הנפשי וגם במראה. התחיל לבזבז כספים. אני תמכתי בילדים, ובכל פעם הוא ביקש עוד 1,000 יורו, עוד 5,000. לא יכולתי לסרב. פעם אחת הוא קנה לבן שלנו לגו ב־8,000 יורו. זאת אובססיה לבזבוז כסף".
החותמת הסופית, לדבריו, ניתנה באחד מימי ההולדת של הילדים. "החלטנו שהגיע הזמן להכיר להם את כריס. הם התאהבו בו, ואז הפיוז של פטר נשרף. הוא הבין שהתקדמתי הלאה בחיים, וזה כנראה הפריע לו, למרות שהיינו כבר על סף חתימה על הסכם הגירושים.
"מאז הוא כמעט לא נתן לי לראות את הילדים. היינו קובעים, הייתי מגיע, והוא היה מתקשר ואומר 'תחזיר אותם עכשיו'. העדפתי ליהנות מהם שעתיים פחות ולא לעשות מלחמה שתפגע בהם".
ואז עלתה סוגיית הרישום של הילדים לבית הספר. "לא רציתי בית ספר ציבורי. הוא סיפר לי על בית ספר פרטי קרוב לבית המשפחה שלו, שבו הילדים יכולים לקבל פעילויות כמו לימודי יהדות, רכיבה על סוסים, שיעורי בלט וכדורגל. הוא אמר שהמחיר לשנה הוא 8,000 יורו עבור כל ילד".
גולדשטיין שולף מתיקייה מסודרת עם מאות מסמכים שתי קבלות בשפה ההונגרית, מהסוג שבעלי מקצוע תולשים מפנקס עם נייר לקמוס. הקבלות - על סך 16 אלף יורו, אחת על שם כל ילד.
"הוא שלח לי את זה אחרי שלחצתי עליו תקופה ארוכה. זאת קבלה שנותנים אולי בדוכן בשוק, לא מסמך של בית ספר. פתאום שמתי לב שעל הקבלה יש חתימה שלי. אני לא חתמתי.
"פניתי לבית הספר, וקיבלתי מהמנהל מייל שהוא בשוק, שזאת לא קבלה של בית הספר, שהלימודים בו לא עולים כסף ושזאת לא חתימה שלו. כמו כן, הוא אמר לי שכדי לרשום את הילדים לבית הספר הם חייבים להיות אזרחים הונגרים, למרות שהילדים הם תושבי האיחוד האירופי והיה להם מעמד של תושבי קבע בגרמניה. פטר לחץ עלי, אמר שהוא מכיר מישהו במשרד הפנים. אמרתי לו 'אל תעשה את זה', אבל הוא עשה, ורשם את עצמו כאב ואת הפונדקאית כאם הילדים".
"פטר כמעט לא נתן לי לראות את הילדים. היינו קובעים, והוא היה מתקשר ואומר 'תחזיר אותם עכשיו'. העדפתי ליהנות מהם שעתיים פחות ולא לעשות מלחמה שתפגע בהם. הוא חסם כל קשר שהיה לי איתו ועם הילדים. גם לבבות בווטסאפ לא יכולתי לשלוח להם"
היום, כשמאות מסמכים מסודרים אצלו בתיקיות לפי שנים ומדינות, גולדשטיין מתקשה להסביר לעצמו איך הוא לא עצר את זה בזמן. הוא רהוט, מבין עניין, בעל יכולות. איך יכול להיות שמגדל הקלפים הזה התמוטט לו במכה מהדהדת? "בתת־המודע רציתי להאמין לו", הוא מנסה להסביר במבט לאחור. אבל כשסיפור של התפוררות איטית, הדרגתית, פוגש מנגנוני מדינה אטומים - גם הלא־ייאמן הופך אפשרי.
בזמן שגולדשטיין ניסה להילחם על מעמדו כאב, הונגריה עצמה הלכה והתרחקה מהקו הליברלי של מערב אירופה. ככל שניסה להבין איך מצא את עצמו מחוץ לחייהם של ילדיו, כך התברר לו שהסיפור הפרטי שלו פוגש מציאות פוליטית רחבה בהרבה - שלטון בן 16 שנים של ויקטור אורבן, שבמהלכו הפכה הונגריה לאחת המדינות השמרניות והעוינות ביותר באירופה כלפי חברי קהילת הלהט"ב.
עם שורת חוקים שמגבילים את זכויותיהם, ועם הקביעה שמשפחה מורכבת מגבר ומאישה בלבד מעוגנת בתיקון לחוקה שנכנס לתוקף בשנת 2012 - הממשלה הפכה מרפאות פוריות לציבוריות ובבעלות המדינה. הטיפולים נגישים לזוגות הטרוסקסואליים נשואים או לנשים רווקות - שלהן מאושר ההליך בהגבלות מחמירות. הפונדקאות נאסרה לחלוטין. גם ראש הממשלה החדש, פטר מדיאר, מגיע ממשפחה שמרנית מאוד. אף על פי שהוא קרוב יותר לאיחוד האירופי, סט הערכים שלו לא שונה מהותית מזה של הממשלה הקודמת בראשות אורבן.
"כשהבנתי את עניין בית הספר פניתי לעורכת דין, ויחד הוצאנו מכתב שבו אנחנו דורשים את הכסף בחזרה ושהילדים יעברו לחזקתי. בשנייה שהוא קיבל את זה, הוא חסם כל קשר שהיה לי איתו ועם הילדים. גם לבבות בווטסאפ לא יכולתי לשלוח להם".
גולדשטיין הנסער פנה לבית המשפט בבודפשט וביקש להכיר בפסק דין שניתן בארה"ב וקבע כי הוא ובן זוגו לשעבר הם הוריהם החוקיים של התאומים, שנולדו באמצעות פונדקאות. גולדשטיין הציג תעודות לידה אמריקניות רשמיות, שבהן הוא ובן זוגו לשעבר רשומים כהורים. הוא טען, באמצעות עורכות דינו, שפטר הטעה את הרשויות כדי להוציא את תעודות הלידה ההונגריות.
אלא שבית המשפט ההונגרי דחה את הבקשה, בטענה כי הכרה בשני אבות "נוגדת את הסדר הציבורי ההונגרי". ההחלטה הסתמכה, בין השאר, על החוקה ההונגרית, הקובעת כי "האב הוא גבר והאם היא אישה". לפיה, לא ניתן למחוק את מעמדה ההורי של האם הביולוגית באמצעות פסק דין זר, ובוודאי לא להכיר בשני גברים כהוריהם של הילדים.
פסק הדין הותיר את גולדשטיין ללא מעמד משפטי כהורה בהונגריה, וכשהוא שבור לרסיסים. "הוא שרף את האמון הבסיסי שהיה לי בבני אדם", הוא אומר. גם הערעור שהגיש נדחה. משאין לו מעמד חוקי בקשר לילדים, בית הספר חסם את הדלתות בפניו. "לא הסכימו אפילו לשלוח לי תעודת סיום כיתה א' שלהם.
"עורכת הדין המליצה לי לפנות לאפיק הפלילי, כי יש פה, לכאורה, גניבה, מרמה וזיוף של מסמכים, שמונעים ממני להיות אבא. הגשתי נגדו תלונה במשטרה".
לטענתו, "הביאו מתורגמנית קשישה, שהתעקשה לתרגם פונדקאות כ'אימוץ'. לא עזר כמה שהסברתי, זה לא השתנה. היא הסתכלה עלי ושאלה 'איך אבא ואבא יכולים להיות הורים?'"
"לא הייתי בארץ הרבה שנים. 7 באוקטובר שינה הכל, גם את הרצון לחזור לארץ. זה כבר הביקור החמישי שלי. אין לנו מקום אחר. אני רוצה לחיות פה יחד עם כריס, שעובר גיור בימים אלה, אבל אני לא יכול לעשות את זה בלי הילדים שלי"
גולדשטיין מתאר אוזלת יד וסחבת בלתי נסבלת שעברה עליו, לטענתו, מול המשטרה ההונגרית. "יש הבדל ענק בין מה שרואים על פני השטח לבין המציאות. על פני השטח הכל יפה, משופץ, אירופה - ובפנים המערכות רקובות".
בכל הזמן הזה ילדיו היו במרחק נגיעה ממנו, אבל כל כך רחוקים. "משרד הפנים ההונגרי לא יכול לעשות כלום. אין לו אפשרות לשנות תעודות. אם המשטרה שם תחליט שיש תשתית ראייתית, והיא תפנה את זה לבית המשפט, אז משרד הפנים יבטל את האזרחות של הבת, שהיא גנטית שלי.
"בהתחלה לא רציתי לעשות צעד כזה, כי לא רציתי להפריד ביניהם. אבל אני מעריך שאם בתי תהיה חייבת לצאת מהמדינה, הוא לא יפריד ביניהם. הוא לא ישאיר את הבן שלנו לבד. מי שמכיר אותם יודע שהוא מאוד קשור לאחותו. היא השולטת והוא אחריה, כל מה שהיא אומרת הוא עושה. לפחות זה היה ככה כשראיתי אותם בפעם האחרונה".
משפט שלמה ממש.
"כן. החלטתי שלא אוותר בסיפור הזה, ואני הולך לפחות על חצי".
גולדשטיין מכחכח בגרונו, כאילו משחרר חסימה. הוא מותח את גבו ומתיישר בכיסאו. זה לא הזמן להזיל דמעה. "ניסיתי לערב את כל מי שאני יכול. גורמים משטרתיים, דיפלומטיים, משפטיים. בישראל, בגרמניה ובהונגריה - וכלום".
"קשורים אלי מאוד"
המקרה של גולדשטיין אמנם מורכב בצורה יוצאת דופן, אבל במחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה בישראל מטופלים מדי שנה עשרות מקרים של הורים שטוענים כי ילדיהם נלקחו למדינה אחרת על ידי ההורה השני. כל מקרה כזה מגולל בתוכו טרגדיה משפחתית, ומותיר בקרב כל המעורבים צלקות שספק אם יגלידו.
לפי אמנת האג, לזמן שחלף מאז החטיפה יש משמעות קריטית. ככל שהורה ממתין זמן רב יותר לפני פתיחת הליך, וככל שהילדים נטמעים במדינה החדשה, כך קטן הסיכוי שבית משפט יורה על החזרתם. נוסף על כך, גולדשטיין כבר ניהל בהונגריה הליכים משפטיים בנושאי משמורת והסדרי ראייה - מהלך שמקשה עוד יותר לטעון בדיעבד כי מדובר ב"חטיפה" במובן הקלאסי של האמנה.
אלא שבמקרה של גולדשטיין, האפשרויות המשפטיות היו מוגבלות מלכתחילה. הילדים עברו להונגריה בהסכמה בתקופת הקורונה, ורק שנים לאחר מכן, כשהקשר עימם נותק לטענתו, החל המאבק המשפטי. אך בשלב זה הילדים כבר חיו בהונגריה במשך שנים, למדו במערכת החינוך המקומית והשתלבו במדינה. וחמור מכך, עבורו - הם רשומים שם כילדיהם החוקיים של בן זוגו לשעבר ושל האזרחית האמריקנית שילדה אותם בהסכם פונדקאות.
כך מצא את עצמו גולדשטיין במעין מלכוד משפטי: מצד אחד, לטענתו, ילדיו נלקחו ממנו בהדרגה והוא נמחק ממעמדם כהורה; מצד שני, הכלים הבינלאומיים שנועדו להתמודד עם חטיפות ילדים בין מדינות נועדו בעיקר למקרים מיידיים וברורים, במטרה להשיב את הילד למדינה שבה היה מרכז חייו עד עכשיו.
הפעם האחרונה שבה פגש את ילדיו היתה במארס 2025. "הוא נתן לי אותם לכמה שעות. כשהם ראו אותי, זה היה כאילו לא נפרדנו מעולם. הם עדיין קשורים אלי מאוד".
לאחרונה הם חגגו 9. גולדשטיין לא קרוב אפילו להרים ידיים. כעת הוא תולה תקווה במשטר החדש בהונגריה.
לפני חודש, ויקטור אורבן - שכונה "הוויקטטור" בשל האופי האנטי־דמוקרטי של שלטונו - איבד את ראשות הממשלה לטובת פטר מדיאר, שעל אף שמרנותו מציג קו ליברלי יותר.
מלבד הריקוד מעורר ההדים של שר הבריאות הנכנס על מדרגות בית הפרלמנט, גם שרת המשפטים החדשה, מרטה גרג, התחייבה לשנות את החוק האנטי־להט"בי של הונגריה, לאחר שבית הדין האירופי לצדק קבע כי הוא מפלה ומפר ערכים דמוקרטיים בסיסיים. "הונגריה היא חברה באיחוד האירופי, וזה בא עם אחריות", אמרה בנחישות. לדברי גולדשטיין, "אני מאמין שלאור המצב הפוליטי החדש במדינה, דווקא משום שרוצים להראות איך המנגנונים של הממשלה הקודמת עבדו, יכול להיות קשב לסיפור הזה. אבל בינתיים, הם רק כמה שבועות בשלטון".
"אין עם מי לדבר"
במסמך שנשלח באוגוסט 2025 מעורכי דינו של בן הזוג לשעבר לעורכת דינו של גולדשטיין, הוצע להם לנהל משא ומתן להסדר בין הצדדים - כזה שיכלול את פירוק השותפות הזוגית והסדרת ההליכים המשפטיים ביניהם והקשר עם הילדים.
באותו מסמך אף נכתב כי הצדדים "מכירים הדדית במעמד ההורי של כל אחד מהם ביחס לשני הילדים", והוצע להסדיר בהדרגה את חידוש הקשר בין גולדשטיין לילדים - תחילה ללא לינה, ובהמשך גם עם לילות משותפים בדירתו בבודפשט.
לצד זאת, עורכי הדין דרשו כי גולדשטיין ישלם 750 אלף יורו במסגרת הסדר רכושי כולל, וכן מזונות חודשיים עבור הילדים. הוא נדרש גם לבטל את התלונות שהגיש נגד בן זוגו. "זאת סחיטה", הוא אומר. "אם אסכים לזה, זה לא ייגמר".
היתה לכם פעם שיחה מלב אל לב?
"אין עם מי לדבר. הכל חסר פרופורציות. יום אחד היינו אצל חברים בברלין. הילדים שיחקו באקס בוקס. הם מאוד התלהבו. אמרתי להם: 'אתם יודעים מה, בואו נקנה לכם כזה, שיהיה לכם לשחק כשאתם באים אלינו'. הוא שמע את זה וקנה להם שלושה מכשירים. אחד לכל חדר ועוד אחד לסלון.
"הם לא מכירים את אחותי או את הילדים שלה. לאבא שלי היה יום הולדת 70 בשנה שעברה. רצינו להגיע לבודפשט כולנו, כדי שנוכל להיות כולנו יחד עם הילדים. הוא סירב".
איך אתה חי היום, בלי הילדים?
"לא הייתי בארץ הרבה שנים. 7 באוקטובר שינה הכל, גם את הרצון לחזור לארץ. זה כבר הביקור החמישי שלי. אין לנו מקום אחר. אני רוצה לחיות פה יחד עם כריס, שעובר גיור בימים אלה, אבל אני לא יכול לעשות את זה בלי הילדים שלי.
"נפשית, אני גמור. אין לי שמחת חיים יותר. אני קורא להם 'הילדים החטופים שלי'. אני לא משווה את זה, חלילה, לחטופים של 7 באוקטובר. אבל כאבא, זה אותו הדבר מבחינתי. שנה וחודשיים שאני לא יודע עליהם כלום. אם הם חיים, אם הם חולים, אם הם צריכים משהו.
"ההורים שלי מזדקנים. זה גם כואב לי. הם תמכו בנו בכל הליך הפונדקאות, שלא היה יוצא לפועל בלי התמיכה של המשפחה שלי. הם היו באים כמעט בכל חודש לעזור לנו איתם".
מבחינה מקצועית, העסק של גולדשטיין משגשג. "אני מאוד מצליח, המרפאה שלנו ענקית. היא שם דבר בברלין. הרבה ישראלים מכירים אותנו. זה כמו תחליף בשבילי. אני עובד. כרופא, אני שומע צרות של אחרים ושוכח לכמה שעות מהצרות שלי".
אתה קם עם זה בבוקר והולך לישון עם זה?
"בכל יום. בכל פעם שאני מקבל הודעה שבית משפט בהונגריה שוב דחה אותנו, זה שובר מחדש".
יש משהו שיגרום לך לוותר?
"אסור לי לוותר. זה לא בשביל האגו שלי, זה בשביל הילדים. אני פשוט חושב שלילדים מגיע הכי טוב שאפשר, ולדעתי זה איתי, כאן, בישראל. בעיקר בזמנים אלה, עבור יהודים. הדבר היחיד שיגרום לי לשנות תוכנית זה אם אני אדע שהוא עלול לפגוע בהם".
היית רוצה עוד ילדים?
"כן. אבל - וזה אבל גדול - אני לא מוכן להביא לעולם ילדים שיהיו סוג של תחליף. קודם אני חייב שהתאומים יהיו איתנו, ואז נחזור לישראל ונרחיב את המשפחה".
באת כוחו של פטר, עורכת הדין כריסטינה ז'ירוש, מסרה בתגובה: "מדובר בסכסוך משפטי הונגרי שמתנהל בפני הרשויות בהונגריה. מדובר בעניין רגיש, ואנחנו לא מתכוונים לדון בו בתקשורת. הרשויות הן שיחליטו בנושא".
