חזרתי ממסע בן כמה ימים בארה"ב. הוא כלל ביקור חולים של בן משפחה ומפגש נפלא עם קהילות ישראלים באזור ניו יורק וניו ג'רזי. עוד ידובר בו ארוכות, כי הוא באמת היה מרגש והעמיד אותי פנים אל פנים מול רגש השותפות היהודי העז הקיים בקרב קהילת הישיראלים בארה"ב.
ביום שישי עשיתי דרכי לטינק, ניו ג'רזי. טינק היא עיר בעלת שיעור גבוה של יהודים, וגם כמה קהילות דתיות חזקות מאוד. נסעתי כדי לאכול ארוחת בוקר, אבל גם כדי לראות רגע על מה מדברים כשמזכירים כל הזמן את טינק, על איכות חייה וגם על יופייה ואופייה.
היתה שעת בוקר מוקדמת של שישי, ואני פקדתי באף כמה חנויות של אוכל מוכן לשבת. התלהבתי כרגיל מהשפע ומהכמויות, ופחות מהטעם. הכל מאוד אמריקני, מאוד גדול ומרובה גרסאות ואפשרויות, ופה נולד געגוע ראשוני קטן לחנויות הקטנות והחמודות שלנו בירושלים.
המשכתי לקפה שמגיש ארוחת בוקר, שבו הייתי צריך להחליט בין קפה קטן, בינוני, רגיל, גדול וענק. אכלתי את הארוחה הגרועה ממש, ותוך כדי שאני חווה את שורת האכזבות הקטנות האלה אני גם הולך ועובר תהליך של עוררות פטריוטית שעולה ומציפה אותי. יצאתי משם אל עבר ה"אובר" שהזמנתי ליעד הבא.
לאורך כל התהליך המתואר לעיל הייתי שרוי בתוך ענן כבד של יעפת קיצונית, שהפך אותי למעין זומבי. מוח עיסתי, מחשבה צמיגית ותנועות מכניות מעט. מונית האובר הגיעה. היא לא המתינה לי ליד המדרכה אלא בחניה כפולה, ואני זיהיתי בחדווה את המספר, יצאתי אליה, פתחתי את הדלת האחורית ועמדתי להיכנס.
הנהג שלי ההמום ברח, ואני נאלצתי להזמין אחד אחר לכתובת מרוחקת מעט, כדי שהמתלונן לא ימשיך לראות אותי. הרי פתאום גל הזעם יכול לתקוף אותו שוב, ואני אמצא את עצמי באלקטרז
הדלת, כך מתברר, נשקה מעט למכונית אחרת שחיכתה ליד המדרכה, ולא חשבתי להתייחס לעניין. דרכן של דלתות מכונית להתנשק עם חברותיהן, ואל להם, לבני האנוש, להתערב במערכות יחסים אלה. אבל אז גיליתי שבתוך המכונית יושב יצור חי, ובאינסטינקט שמתי יד על הלב והטיתי גופי מעט קדימה בהתנצלות מחייכת על הנשיקה.
זה היה מאוחר מדי. היצור החי, שהתברר כיצור, יצא מהמכונית ובטון הכי גבוה והכי מהדהד ששמעתי זה זמן רב מאוד יצא בפרץ של צעקות: "!He hit me in the mirror", הוא דפק את המראה שלי! והוא מנסה לברוח!"
אני שוב הסתכלתי עליו, ציינתי לעצמי בעניין שבארה"ב נותנים רישיונות נהיגה גם לחולים במחלקות סגורות, ושוב שילבתי ידיים על החזה, קדתי בתנופה ואמרתי כמה אני מצטער. הוא לא שמע, כי הוא היה עסוק בלבחון את ה"נזק" תוך כדי צעקות ונפנופי ידיים.
כאן צריך לציין, למען האמת ההיסטורית ויחסי העמים, שאכן היה נזק כזה. נקודה שחורה קטנה במראה הלבנה של המכונית הלבנה המכוערת שלו, שנקנתה בליסינג תפעולי ותוחלף בעוד ארבעה חודשים בעוד ליסינג, מבלי שמישהו בעולם בכלל יבחין במראה שלה ובכתם זערורי שעליה. מובן שבשלב הזה כבר אמרתי לנהג האובר שייתן גז וייסע, אבל גם הוא אמריקני ומספר הרישוי שלו צולם על ידי המשוגע, על כן הוא לא זז ממקומו.
ואז שמעתי את הסירנה. ניידת משטרה. יורד שוטר, שמוכר לי היטב מאלף סדרות פשע אמריקניות, לדעתי הכרתי ספציפית את השוטר הזה, יד על הנשק ויד מונפת באוויר, והאיש המטורף שהזמין אותו מסביר לו מה קרה כאן, כשהוא חוזר על המשפט "He hit my mirror" במנגינה שאומרת בעצם "He killed my daughter", הנה היא כאן מדממת על המדרכה. והשוטר, שניכר בו שזה כבר האירוע הרביעי באותו אופי שהוא נקרא אליו ביממה האחרונה, משתיק אותי, פונה אליו בעדינות ושואל אותו, כך בפשטות, אם הוא באמת רוצה שניגש לתחנה ונברר את העניין או שהוא מוכן לקבל את התנצלותי ולסלוח כאן ועכשיו.
שוטר. ניידת עם סירנה ושוטר. תחנה. בירור. שחרור בערבות. אובג'קשן. זו עבירה ראשונה שלו, אדוני. דלת שנפתחת ונוגעת קלות במכונית שכנה, והנה אני בסדרה בנטפליקס.
הוא החליט לסלוח, יימח שמו ושם זכרו, ואני מודה לו על כך, כי בכל זאת חדרה איזושהי קרן הגיונית מבעל לערפל הצדק האמריקני הדוחה שהוא גדל עליו. הנהג שלי ההמום ברח, ואני נאלצתי להזמין אחד אחר לכתובת מרוחקת מעט, כדי שהמתלונן לא ימשיך לראות אותי. הרי פתאום גל הזעם יכול לתקוף אותו שוב, ואני אמצא את עצמי באלקטרז.
ומתוך האימה הזו נתתי דעתי לדמיין את הסיטואציה ברחוב הלל בירושלים, של דלת נפתחת ונושקת לדלת אחרת ובעל הרכב מתעצבן, מצלצל למשטרה ומסביר ליומנאית שמישהו פתח את הדלת ופגע לו במכונית. ואז היא שואלת, "כן, ואז מה קרה?" והוא אומר לה, "הדלת פגעה במכונית". והיא שואלת, "כן נו, ומה קרה אחרי שהיא פגעה במכונית? הוא הרביץ לך?" והוא אומר לה, "לא. הדלת. הדלת פגעה במכונית". והיא אומרת לו, "אדוני, אני לא יודעת מה אתה רוצה. תרשום את המספר לביטוח. יום טוב שיהיה לך".
ונתקפתי באהבת עולם לעירי ולמולדתי ולבית אבי. לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו