כבר כילד בעיר לוד, שחר בנימיני הרגיש כמו עוף מוזר. הוא לא הגדיר לעצמו את עצמו במילים האלה במדויק, מדובר יותר בעניין של תחושה, אבל במבט לאחור הוא בהחלט יכול להעיד שהיה בו משהו שונה.
הבחירה שלו, למשל, ללכת בכיתה א' לחוג ג'אז ברמלה של הכוריאוגרף קלוד דדיה לא בדיוק מאפיינת לודאים בנים רבים בני שבע. אבל כשאתה לא נראה כמו כולם ובהחלט לא מרגיש חלק מהכלל, אתה גם לא צריך לשחק משחקים, להסתתר או להסתיר את נטיות ליבך, כדי לנסות להשתלב.
"פעלתי מתוך מחשבה של 'מה בא לי לעשות', כי גם כך לא הרגשתי חלק ממה שנחשב 'נורמלי'", הוא אומר היום, בגיל 38, אחרי שכבר רקד בלהקת בת שבע, הפך לכוריאוגרף בעצמו והוזמן להופיע בשלל מקומות ברחבי הגלובוס על ידי מוסדות המחול הנחשבים בעולם. להוריו, לעומת זאת, לקח רגע לעכל את המשיכה של בנם לעולם התנועה, עד שקיבלו אישור מגורם לא צפוי.
בנימיני ב"בולרו אקס" // צילום: roee shalti
"להקת המחול הראשונה של גאורגיה נקראת 'סוחישווילי'", הוא מספר. "הם רוקדים ריקודי פולקלור יפים כאלה, עומדים על קצות האצבעות ומעיפים סכינים באוויר. זה מחול מדהים. ומה שהם עושים זה לעבור מכפר לכפר בגאורגיה, לאתר כישרונות מגיל מאוד צעיר, לקחת אותם ממש כילדים ולהכניס אותם למשטר אימונים מטורף. הם (חברי הלהקה) בעצם מגדלים אותם כמעט מגיל אפס, עד שהילדים גדלים, מגיעים ללהקת המחול ומופיעים בכל העולם.
אחריך, סבא
"סבא שלי, בתור ילד בכפר בגאורגיה, היה רוקד בכל מני סיטואציות חברתיות וקופץ על בקבוקים. יום אחד הלהקה הגיעה לכפר שלו כשהוא היה ממש צעיר ומאוד רצו לקחת אותו איתם. אבל בגלל שההורים שלו והוא היו יהודים מאוד מסורתיים, הם פחדו מהתבוללות, אז לא אפשרו לסבא שלי ללכת. כשהתחלתי אני כילד ללכת לחוג ג'אז, אז ההורים שלי מאוד רצו לתמוך ולעזור בכל מה שאפשר ואני פשוט עשיתי את מה שרציתי ואת מה שהיה טבעי לי, אבל אני חושב שמבחינתם זה היה קצת מוזר שזה מה שהילד רוצה לעשות, לרקוד.
"הסיטואציה שלהם הייתה קשה, כי הם עלו לארץ וניסו להשתלב. ובשלב מסוים סבא שלי דיבר עם אמא שלי ואמר לה שהוא מבקש שהיא תתמוך בי כמה שאפשר. הוא אמר שיש לה אישור ממנו לעשות את זה ושהוא ישמח אם אהיה רקדן, כי זה יהיה התיקון שלו".
כך, חמוש בעידוד מהסב, תמיכה מהוריו וכישרון טבעי מולד, הפך בנימיני לאחד השמות המוכרים במחול המקומי, וליצוא ישראלי מבוקש בקהילת הריקוד הבינלאומית. אם במשך שנים הייתה זו להקת בת שבע שהגיעה, כמעט באופן בלעדי, להישגים משמעותיים בתחומה ברחבי העולם, אז כבר כמה שנים שבנימיני הוא כוכב בולט בשמי המחול. אחרי שבע שנים כרקדן באותה בת שבע, פסגת השאיפות של לא מעט רקדנים בארץ ובעולם, הוא פנה ליצור בעצמו.
בארץ הוא היה אמון על הכוריאוגרפיה למופע של רן דנקר בקיסריה, עבד עם נינט טייב במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם חברת "אדידס" ואף קיבל בשנת 2021 את פרס משרד החינוך והתרבות בחו"ל, שסימן אותו כיוצר מחול מבטיח.
מחוץ לגבולות המדינה הוא יצר כוריאוגרפיה לתצוגת הפתיחה של שבוע האופנה בשנחאי, וגם זכה לחותמת האישור המוחלטת כשהמופע שהגה, 'בולרו אקס', פרשנות כוריאוגרפית ליצירה "בולרו" מאת מוריס ראוול ושכוללת לא פחות מ־50 רקדנים, זכתה לאהדת עולם המחול והאופרה העולמיים והועלתה במקומות כמו גרמניה, קנדה וסין.
"הסיטואציה של המשפחה שלי הייתה קשה, כי הם עלו לארץ וניסו להשתלב. ובשלב מסוים סבא שלי דיבר עם אמא שלי ואמר לה שהוא מבקש שהיא תתמוך בי כמה שאפשר. הוא אמר שיש לה אישור ממנו ושהוא ישמח אם אהיה רקדן, כי זה יהיה התיקון שלו"
אותו "בולרו אקס" יעלה בקרוב לראשונה על במת בית האופרה הישראלית, כש־50 רקדניו יחברו לתזמורת המהפכה, לערב שבו מפרק בנימיני ומרכיב מחדש שלוש יצירות מחול קנוניות, ומעניק להן פרשנות חדשה ומודרנית, כשהוא מלווה במוזיקה עכשווית המבוצעת בלייב על הבמה.
מדובר בהפקה מרשימה ומרהיבה - ויזואלית וצלילית, שלא היה פשוט להביא להביא לארץ. "כשהקמתי את הלהקה שלי בישראל ניסיתי לחשוב על איך מביאים את המופע לישראל, כי פה יותר מאתגר לעשות דברים גדולים", הוא מסביר.
"מבחינת הפקה, גודל, גוף שייקח את המופע תחת חסותו, וגם הרכב שייתפקד לאורך שנה. כלומר, המופע הזה מצריך לא רק חזרות עם רקדנים פרילנסרים שמתפזרים לעיסוקיהם האחרים אחרי ההופעה, אלא ממש פעילות של להקת בלט ותזמורת. אין דבר כזה בארץ".
כלומר אם לוקחים את בת שבע, המוכרת שבלהקות המחול המודרני בארץ, כנקודת השוואה, היא בעצמה לא מתפקדת ככה כי אין בה את האלמנט התזמורתי?
"בדיוק. לבת שבע אין תזמורת, אין לה שישים רקדנים או תיאטרון גדול. היא לא בנויה לסדר הגודל של הפקה כזו. אז אנחנו מתנהלים כלהקה קטנה עם פעילות של להקה מאוד גדולה, בזכות שיתופי פעולה שלנו עם מסגרות אחרות שאני עובד איתן שנים. אם זו הסדנה בגעתון או התיכון לאומנויות בעירוני א'. סטודנטים מדהימים שמצטרפים אלינו לבולרו. וככה הצלחנו לייצר דבר מדהים".
"לא מושך אש"
ואכן, כפי שכבר אמרנו, מדובר במחזה מרשים לעין, שמשלב ביד אמן בין ריקוד אינדיבידואלי לבין תנועה בקבוצה. מחזה מוטרף אך באותה כפיפה מוקפד ומאורגן, שמשחק על הדינמיקה שבין יחיד לרבים. כאוס נשלט, אם תרצו. לאחרונה הוזמנו בנימיני והלהקה שהוא מוביל לבצע את "בולרו אקס" באופרה של פריז - ממוסדות התרבות החשובים והיוקרתיים בעולם.
מדובר בהישג נדיר במיוחד, שכן במקום להביא את היצירה המקורית והקנונית של הכוריאוגרף הצרפתי המנוח מוריס בז'אר להופעות באולם הבסטיליה הנחשב, בחרה האופרה של פריז להביא את "בולרו אקס", כלומר את האינטרפרטציה העכשווית של שחר, להופיע בבית המופעים האייקוני. לא עניין של מה בכך, נוכח האקלים החברתי-פוליטי העכשווי. "באווירה של היום, באמת הדבר האחרון שחשבתי שיקרה זה שיתקשרו אלי מהאופרה של פריז ויבקשו ממני להופיע בערב באמת קנוני שהם עושים", הוא מודה.
"אני לא יודע אם היום להביא אמן ישראלי זה הכי לא סקסי כמו שזה נחשב לאיזושהי הצהרה, ואני חושב שהרבה מנהלים אומנותיים לא ירצו להיכנס להרפתקה הזו. הם לא ירצו להביא משהו שהוא מאוד שנוי במחלוקת"
שיתוף פעולה עם יוצר ישראלי, בתקופה שבה המדינה שלנו מוחרמת תרבותית, זו ממש אנומליה. איפה החרם בכל זאת פוגש אותך?
"זה פוגש אותי קודם כל בזה שאין לי שום ציפייה. ברגע שאתה כבר מתחיל לעבוד עם להקות יחסית גדולות (בחו"ל) אז אתה מכיר כבר את כל המנהלים האומנותיים, שמתחלפים כל כמה שנים, ובסוף יוצא שאתה מכיר יחסית הרבה אנשים מהעולם הזה. אבל מאיזשהו רגע מסוים בתוך המלחמה נהייתה לי אפס ציפייה שהם יזמינו אותי לעשות איתם משהו. אני מנסה להיות מאוד מציאותי ולהבין שכרגע זה הדבר הכי לא סקסי להביא. פעם להביא יוצר ישראלי להפקה בינלאומית היה הדבר הכי נחשב".
כלומר בשנות ה-90' ותחילת שנות האלפיים. היום המצב בדיוק הפוך.
"כן. אני לא יודע אם היום להביא אמן ישראלי זה הכי לא סקסי כמו שזה נחשב לאיזושהי הצהרה, ואני חושב שהרבה מנהלים אומנותיים לא ירצו להיכנס להרפתקה הזו. הם לא ירצו להביא משהו שהוא מאוד שנוי במחלוקת. הם לא יודעים להתמודד עם הדברים האלה, הם מפחדים שזה יצא משליטה. ועדיין, באופרה של פריז לא אכפת להם מהעניין הזה, הם רוצים את ההפקה הזו כיצירה טובה ולא מעניין אותם מי אתה".
אתה חושב שהחרם פחות חמור משנדמה לנו?
"התמונה יותר מורכבת והמחשבה שלי (שלא יהיה ביקוש בחו"ל ליצירה ישראלית) היא לא מאה אחוז המציאות. עובדה שדווקא בשנות המלחמה עשיתי את הדברים הכי גדולים שלי. מצד שני, לך תדע מה הייתי יכול לעשות אם לא הייתה המלחמה. לא חוויתי הפגנות או מחאות מחוץ להופעות שלנו, אבל אני לא בת שבע, אני לא מושך אש.
"מצד שני, אני יודע על הרבה פסטיבלים של מחול שפשוט החליטו שהם לא מזמינים להקות מישראל, אז בעצם הפסקנו להופיע. בדיוק הופענו עם הלהקה בפסטיבל מאוד גדול באיטליה, הופעה שהייתה הצלחה מסחררת, כששמענו שפסטיבל אחר, האירוע הכי גדול ברומא, החליט שהוא לא מזמין להקות מהארץ. אז כולנו חשבנו לעצמנו 'תהנו מהפיצה, אנחנו לא חוזרים לאיטליה בקרוב'".
הגשמה
מי שדווקא בחרה להמשיך לשתף איתו פעולה, ואפילו הפכה אותו לחבר בצוות הקבוע שלה, היא זמרת הפופ האמריקנית סיזה (SZA). כוכבת הענק שחתומה על להיטים כמו "Kill Bill" ו-"Good Days", וששיתפה פעולה עם שמות כמו קנדריק למאר בשיר "All the Stars" וטראוויס סקוט ודה וויקנד בשיר "Power is Power", בחרה בו בתחילת 2023 ככוריאוגרף לקליפ שצילמה עבור שירה "Snooze" (בו לקח חלק גם הזמר ג'סטין ביבר).
חודשים ספורים לאחר מכן התרחשו טבח השבעה באוקטובר ואדוותיו במזרח התיכון, ואף שהזמרת התבטאה לא אחת בנושא המלחמה והביעה תמיכה בצד הפלסטיני, היא לאחרונה ביקשה לעבוד עמו שוב.
"הכל התחיל משיח אינסטגרמי בינינו", מספר בנימיני. "היא שלחה לי פעם אחת הודעה שבה נכתב 'אני אוהבת את העבודות שלך'. ועניתי לה. דיברנו כמה פעמים על לעבוד יחד אבל זה תמיד היה דיבורים באוויר, משהו מאוד לא קונקרטי. ערב אחד היא כתבה לי 'היי, אני בדיוק יורדת מהבמה בפריז, מחר אני מגיעה לברלין ואשמח שתבוא'. המנהלת שלה יצרה איתי קשר, קנתה לי כרטיס. ומשם התלוויתי אליה לסיבוב ההופעות, כשלפני ההופעות, במהלך היום, נכנסנו לחזרות. צילמנו את הקליפ במהלך אותו שבוע. עכשיו אנחנו ממשיכים לדבר על עבודה על משהו יותר משמעותי, לסיבוב ההופעות שלה".
הבחירה שלה בך, נוכח ההתבטאויות הפוליטיות שלה בעבר, מעניינת. יצא לכם לדבר על הנושא הזה?
"לא, ממש לא. היא אפילו לא שאלה מאיפה אני. אני בטוח שהיא יודעת. אם הייתי מתבטא בנושא בחשבון שלי באינסטגרם או מעלה דברים (שקשורים למלחמה) אז אני בטוח שהיא הייתה חושבת על זה יותר, אבל כל השיח בינינו הוא נטו אמנות. בסופו של דבר היא עוקבת אחרי כבר כמה שנים, אנחנו מדברים, ואני חושב שכשאתה מתחבר למשהו אז יותר קל לך לעשות את ההפרדה הזו במוח, בין מי שהוא והיצירה שלו לבין המקום שהוא מגיע ממנו.
"אני אמנם חלק מהצוות שלה, אבל אני לא חושב שזה באמת 'מסכן' אותה, אני לא איזה ג'סטין ביבר ישראלי. תחשוב שרק צוות הביוטי שלה מונה בערך 20 אנשים. היא עובדת עם כמה כוריאוגרפים, אז בסוף אני עוד בן אדם בצוות הענק שלה. אני באמת אוהב את המוזיקה ואת התפיסה האומנותית שלה והרגשתי מההתחלה שאנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד ביחד".
יש עוד יוצרים בינלאומיים שאתה מפנטז על לעבוד איתם?
"זה יצטרך לבוא מהאמן עצמו שירצה לעבוד איתי ואז אצלול לעבודות שלו וארגיש אם זה מתאים לי או לא. אצטרך שמישהו ימשוך אותי אליו. אני באמת לא יכול לחשוב על שום דבר אחר, בטח שלא על עוד אמן שבא לי לשתף איתו פעולה. אני כרגע מממש את הפנטזיות הכי גדולות שלי".
המופע "בולרו אקס" יבוצע בין ה-25 ל-29 במאי בבית האופרה, המשכן לאומנויות הבמה תל אביב
