ישי גולן בראיון: "אני אתאיסט אדוק. כשהבנתי שאין כוח עליון, נרגעתי"

"התפקיד שלי בחיים? להכין קופסאות אוכל לילדים ולכל המשפחה". ישי גולן. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"דלת נפתחת בבית שבו גדלתי בקנדה. אני בן שנתיים, חושך בחוץ, פנס רחוב, ואני לבוש אוברול שלג של קטנטנים, יוצא אל שביל הגישה שמשני צידיו קיר שלג יותר גבוה ממני. אני מדדה כמו טלטאבי, נשען לאחור על קיר השלג ומתפעל מהלילה ביקום מושלג".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?
"שיער מלא".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?
"את האהבה לקומפוט".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"חוץ מהוריי, שברור שהשפיעו ועיצבו את הבסיס של מי שאני, וחוץ מאשתי וילדיי, ששינו אותי והשפיעו ואנחנו קרובים מאוד, וחוץ מההורים של אשתי, שגם מהווים נוכחות חשובה, חיובית ומשפיעה - חוץ מכל אלה יש לי כמה חברים שהשפיעו והיו לי לעוגן בחיים. משה, שהכרנו בצבא בשנים שעוד לא הבנתי מי אני ומה אני. הוא גדול ממני בשנתיים, נבון וחכם. סער, שתמיד היה כסלע יציב, תומך מקשיב ועוזר, וגם הכניס את המחול והגאגא לחיי. שרי, שבלעדיה לא הייתי עובר אף מבחן בתיכון. נועהל'ה, שאנחנו לא צריכים לדבר ומבינים הכל. הרבה מזל להיות מוקף באנשים כל כך מיוחדים".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"מיד, איך שנולדתי. עוד לפני שהיו לי מילים. לפני שידעתי שיש דבר כזה בעולם. מעולם לא הייתי בשלב שבו תהיתי מה אעשה. אין רגע שבו החלטתי להיות שחקן. תמיד הייתי".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"הסוכנת שלי מלונדון אמרה לי יום אחד שיש במאי אמריקני שרוצה לדבר איתי. שאלתי, מי? היא אמרה 'מארק פורסטר', וחשבתי שאני לא שומע טוב. היא הייתה צריכה להגיד לי את זה ארבע פעמים עד שהמוח שלי הצליח לעבד את זה. ארגנו לנו זום לעוד שעה, ואשתי ניערה אותי חזק, כי היא קלטה שנכנסתי קצת להלם. שוחחתי איתו רבע שעה, ואז הוא אמר לי שהוא מאוד ישמח אם אסכים לשחק בסרט שלו, לצד ג'יליאן אנדרסון והלן מירן. אמרתי לו שאחשוב על זה… סתם, הסכמתי מיד. התמלאתי אושר והתרגשות, וגם תחושת הגשמה מאד גדולה. העבודה איתו גם הייתה חוויה חד-פעמית".

7. הכישלון שהכי השפיע עלייך?
"טל פיטל היה במאי טלוויזיה, וביחד איתו, במשך שנים רבות, הייתי כותב ומנחה תוכניות אוכל רחוב בעולם עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. עשינו עשרות פרקים, הקפנו את העולם פעמיים, זכינו בפרסים בינלאומיים. היינו צוות צילומים קטן וקבוע, והייתה ביננו סינרגיה מטורפת, כל אחד הוציא מהאחר את המיטב.

"אני זוכר את הרגע שבו האסון התחיל. היינו בצילומים על הטיילת בברצלונה, וטל הרגיש נורא והיה חייב לעזוב את יום הצילום למלון. כשחזרנו לארץ גילו לו בבדיקות סרטן בדם. היינו בקשר הדוק כל תקופת המחלה, הוא הבריא והמשכנו לצלם, אך מהר מאוד הסרטן חזר, ועד ימיו האחרונים המשכנו לדבר ולתכנן את התוכניות הבאות. הוא תיעד את ימיו האחרונים, ואף הכין סרט פרידה מכולנו שהוקרן בהלוויה שלו. זה היה מצמרר, רגע אחרי שהוא נקבר לאור השקיעה בבית הקברות בצור משה, כאילו הוא דיבר אלינו על המסך מעולם המתים. לכתו בטרם עת הייתה טרגדיה למשפחתו ולי. נפרדתי מחבר ושותף ליצירה, ועם לכתו נפרדתי גם מתוכניות האוכל בעולם, כי לא הצלחתי למצוא לו מחליף שווה ערך".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"האודישנים לסדרה 'חטופים' התקיימו ברחוב קרליבך, בסטודיו שהיה סוכנות ניצבים. עמדתי במסדרון וחיכיתי לתורי להיכנס. עשיתי החלטה הפעם לא להתפזר, להישאר מרוכז בתפקיד, לא לברבר ולקשקש עם כל אחד במסדרון, כפי שהיתה לי נטייה לעשות. היה שם ספסל שעליו ישב אדם שלא הכרתי, והיה לי ברור שהוא ניצב מהסוכנות. ראיתי שהוא מסתכל ומהסס אם לפנות אלי, ואני היססתי אם לברוח משם כדי להישאר בדמות. כשהבחור פנה בחיוך ביישני ושאל אם אני ישי גולן, הרגשתי שנתפסתי, ושאין לי ברירה, והנהנתי בחיוב. אחרי רגע הוא כחכך בגרונו ואמר בביישנות 'אני גידי רף'.

"כל כך הופתעתי. אמרתי לו שהתסריטים שלו הם הכי טובים שקראתי מימיי. שוחחנו ככה כמה רגעים, ואז נכנסנו לחדר עם המלהקת ועשינו את האודישן. לימים הוא סיפר שאת התפקיד קיבלתי כבר במסדרון. 'חטופים' שינתה את מסלול חיי. ללא ספק".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"ליבי הוא לא כזה שנשבר כל כך. הוא אלסטי. אני משתדל מאוד לקבל את המציאות כפי שהיא".

"אין רגע שבו החלטתי שאני רוצה להיות שחקן, תמיד הייתי". ישי גולן, צילום: אריק סולטן

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"אף פעם לא העסיק אותי מה אשאיר אחריי. אבל אני חושב שאדם משאיר אחריו את החיים שהוא חי, את הקשרים שהיו לו עם משפחתו וחבריו ואת האהבה שהוא העניק. אני מאמין שזה נשאר. אני מקווה שכך. ברור שיהיו הסרטים והתפקידים שעשיתי, אבל שום דבר הוא לא לנצח. הכל יישכח יום אחד".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?
"להכין קופסאות אוכל לביה"ס ולעבודה, לילדים ולכל המשפחה. ואם זה לא נחשב, אז התפקיד שלי הוא להיות יציב בעולם משוגע".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"'חיי נישואים' של דוד פוגל זו יצירה מונומנטלית שרק קוראי עברית יכולים ליהנות ממנה. היא בלתי ניתנת לתרגום, דווקא כי היא נכתבה בראשית ימי העברית המודרנית, כשהשפה עוד בקושי היתה שימושית, ובכתיבתו פוגל לא רק המציא את הסיפור אלא את השפה עצמה, בדומה לשייקספיר באנגלית. יש לרגע הזה בשפה קסם ועומק חד פעמי. חוויית קריאה שלא דומה לשום דבר אחר. הספר נכתב לפני 100 שנה, ונדמה שהחברה שבה חי פוגל היא בהרבה מובנים מתקדמת הרבה יותר מהחברה שבה אנחנו חיים היום. מעניין לראות איך הלכנו אחורה".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"אני אתאיסט אדוק. מוצא משמעות באינסופיות של המדע ושל היקום. נהנה לפלרטט עם התובנה שהקיום הוא חסר משמעות. תהיה לו המשמעות שאנחנו ניצוק לתוכו. בצעירותי, כשעוד אולי התלבטתי לרגע אם קיים כוח עליון, אני זוכר שזה יצר אצלי הרבה חרדה ואי נחת, לשים את אמונתך בדבר כל כך מעורפל ושרירותי. מהרגע שהבנתי שאין כוח עליון מאוד נרגעתי, ומצאתי עומק ושקט ופוקוס בחיים".

מתוך ההצגה "הריטריט"%2C שבה ישי גולן משתתף בימים אלה %2F%2F צילום%3A רדי רובינשטיין

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"סבא נחום המתוק נפטר לפני 23 שנה, ופעם הוא נתן לי במתנה את עט הפיילוט הכסוף שלו. מאז הוא תמיד איתי בתיק. גם אם לא כתבתי בו כבר עשור".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"מכל מי שנולד אחריי, השארנו לכם פה ברדק".