לפני כחודשיים וחצי עלו הוריו של השחקן ישי גולן על מטוס ונחתו בקוסמוי. אמנם לא שגרתי לראות זוג חרדים מבני ברק באמצע שנות ה־70 לחייהם קורעים את תאילנד, אך עם זאת חיים רק פעם אחת, ומטרת הנסיעה היתה לחגוג יום הולדת לדוד של ישי, אחיה של אמו. והם חגגו. נפשו, תפסו צבע בחופים, רכבו על ג'ט סקי, העבירו תמונות בווטסאפ כדי להוציא עיניים למשפחה בארץ, והכל היה מושלם.
"יום אחד התחילה סופת מונסון, שתפסה את אמא שלי ואת אח שלה בג'ונגל. הם חזרו משיעור יוגה והחליקו עם הטוסטוס", משחזר גולן. "היא סבלה משבר מאוד קשה ופונתה לבית חולים בקוסמוי. הרופאים הורו לה להישאר סטטית, בלי לזוז. היה אסור לה לעלות על מטוס עד שמצבה ישתפר, והתכנון היה שתישאר שם תקופה ותתחזק.
"שבוע מתחילת השיקום האבא החורג שלי - שהוא ממש אבא שלי - חטף אירוע לבבי שלא ניתן היה לטפל בו בקוסמוי, והתעורר צורך דחוף להטיסו לבנגקוק. מכיוון שזו היתה טיסה רפואית, הטיסו את אמא איתו. בינתיים מצבו הידרדר במהירות. היתה סכנת חיים, הצילו אותו, ואז שוב סכנת חיים ושוב הצילו. ברגע שהיה שיפור יחסי במצב - לקחתי טיסה לתאילנד.
"בדיוק התחיל הטירוף בשדות התעופה, ומצאתי את עצמי עומד שעתיים וחצי בתור לצ'ק אין בבן־גוריון. בחיים לא ראיתי תור כזה. הטיסה יצאה באיחור, וזה 12 שעות של ניתוק, שבסופן לא ידעתי לאיזה מצב אנחת. נחתי לשבוע בטיפול נמרץ. למזלי, צילמתי בעבר תוכניות טלוויזיה בבנגקוק, אז הכרתי את העיר וידעתי להסתדר".
אמא שלך הייתה כל הזמן לצידו?
"עם השבר שלה היא לא זזה ממנו. היא שכחה מהפציעה שלה והתחילה לטפל בו בצורה מעוררת הערצה. נלחמה על חייו כמו לביאה, לא ויתרה לרופאים על כלום, היתה מעודכנת בכל הטיפול ונאבקה על מה שצריך. במקביל, כל בתי הכנסת בבני ברק ובגבעת שמואל התפללו לשלומו, כי זה היה רגע האמת. ביום שהגעתי היתה עוד הרעה במצב. לצערי, כבר יצא לי לראות אנשים לפני מותם ואת מותם. יש את השלב שבו הכל קורס, ומבינים שאלו נשימותיו האחרונות של אדם. באותו רגע נראה היה שאנחנו שם, ושצריך להתחיל להיפרד. אחת הסיבות שטסתי אליהם היתה שאם חס וחלילה יקרה לו משהו, לא רציתי שאמא שלי, אישה חרדית בת 74, תישאר לבד בבנגקוק".
איך מערכת הבריאות בתאילנד?
"הביאו פרופסור מהגדולים באסיה, וזה היה כמו לראות בפעולה את ליאונרד ברנשטיין. לאבא שלי כבר היתה קריסת מערכות, ואיכשהו הרופא הצליח לשקם את הכליות, ומשם בזה אחר זה הכל חזר לתפקד. הוא החזיר אותו מהמתים. מוסר העבודה והמקצועיות שלהם מדהימים אותי. התאהבתי במערכת הבריאות התאילנדית. אפרופו מה שקורה כיום בישראל עם חוסר האונים והתסכול ממערכת הבריאות הישראלית, אז בבנגקוק היתה תחושה שבדיוק ברגע הנכון המעשה נעשה. הצילו אותו. אני ואמא התבוננו בזה נפעמים.
"חוץ מזה, היה גם סיפור עם הביטוח. ברגע שקלטו שזה מקרה מאוד מסובך ויקר, הם ניסו להתנער מאחריות עד שהבינו שאין ברירה. זה דרש ממני הרבה התעסקות. ההורים שלי תקועים בסאגה הרפואית הזאת כבר יותר מחודשיים. אני מקווה שכבר בימים הקרובים נוכל להטיס אותם בחזרה ארצה. אנחנו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה".
זה הציף אצלך מחשבות על מוות?
"כשהאבא הביולוגי שלי נפטר, לפני 19 שנה, כבר הייתי בן 30. בדיעבד הבנתי שהפרידה ממנו, יחד עם תהליך המוות העצוב והטרגי וכל הפחד הנלווה, הנחילו בי תובנה מאוד עמוקה על החיים. התעסקות במוות היא בעצם התעסקות בחיים, וההימצאות לידו משקפת עבורך את משמעות החיים. וגם עכשיו היה מדהים לראות את הזוגיות שלהם, זוגיות שאני מאחל לכולנו. פתאום ראיתי שכן אפשר להילחם על החיים, ושאפילו יש הישגים, מבלי להתכחש לעובדה שהחיים מאוד שבריריים ואנחנו יצורים פגיעים. חוץ מזה, כשאתה בטיפול נמרץ עם בן אדם ואתה חרד לחייו, אתה מרגיש את עוצמת האהבה שלך כלפיו. אני הרגשתי".
התנגשות חזיתית
ישי גולן, בן 48, הוא בוגר מגמת תיאטרון בתלמה ילין. בגיל 16 שיחק בסרט של אורי ברבש ("דרך הנשר"), ומאז הוא בביזנס. הוא שירת בתיאטרון צה"ל, וכשפשט מדים נסע ללמוד באקדמיה למוזיקה ולאמנות בלונדון. כל אותו הזמן הבית שלו געש.
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 14", הוא מספר, "שנה-שנתיים אחר כך אמא שלי התחילה תהליך של חזרה בתשובה, התחתנה עם בעלה ושניהם דתיים כבר 30 שנה. חרדים לגמרי. אני לא חולק איתם דבר בסגנון החיים. אני אתיאיסט אדוק. זאת התנגשות חזיתית, אבל מאחורי ההבדלים הרעיוניים קיימת בינינו אהבה חזקה".
מהי השקפתך היום על דת?
"הרב שמנהל את בית חב"ד בתאילנד לא זז מהמיטה של אמא שלי, יחד עם אשתו וכל החבר'ה שלו. ביום ההולדת של אמא הם הביאו בלונים ושימחו אותה. מדי יום הם לצידה, הם דואגים לאוכל כשר, דיברו עם הרופאים, הפעילו קשרים. הם צוחקים איתנו, בוכים איתנו, אוכלים ושרים. הם שרו לאבא שלי מזמורים כשהוא לא בהכרה בכלל. החב"דניקים הפכו עולמות בשביל ההורים שלי, וזה ריגש אותי עד דמעות.
"הטרגדיה של מדינת ישראל היא שאין הפרדה בין דת למדינה. אנשים חרדים מסוגלים לראות את הסיאוב והריקבון במפלגות החרדיות, והם מודעים לשם הרע שהפוליטיקאים החרדים מוציאים לדת ולעולם החרדי. הפופוליזם הפוליטי הוא מחלה גלובלית. הימין המתון גלש למקומות פופוליסטיים ומסוכנים. אני שמח לומר שבמשפחה שלי יש יכולת לראות את האנושי לפני הבדלים של דת, גזע, מין או דעה פוליטית".
אולם משפחת גולן היא בהחלט לא משפחה רגילה. אמא חרדית וילד שחקן זה מילא, עכשיו תוסיפו אח מדען שחי בקנדה, ואחות שהתחתנה עם פלשתיני ומתגוררת כבר 20 שנה בשכם, אקטיביסטית מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שפעם התפרסמה כשנכנסה למוקטעה ושימשה מגן חי ליאסר ערפאת, ולאחרונה עלתה על הכוונת של ארגון "אם תרצו", שניהל נגדה קמפיין שלילי ברשת.
"סולידיות היא לא המילה שהייתי בוחר כדי לאפיין את המשפחה שלי", הוא מנסה להסביר.
"המציאות מורכבת, אבל בעיתונות ובפוליטיקה יש נטייה לרדד את השיח ואת היכולת להכיל. בתוך משפחה יכולת ההכלה היא גדולה גם כשהקטבים מאוד רחוקים פוליטית. אז לפעמים זה דרמטי ומתיש, אבל כולנו אנשים רגשיים, אמיתיים ועקרוניים, ואני מעדיף את זה על פני אנשים כבויים ופשרנים. העקרונות של כולנו מאוד הומניים. אחותי מאמינה באדם, בשלום ובשוויון, ואמא שלי מאמינה גם ברוח האדם. בבסיס יצאנו כולנו מאותו הבית, אז יש היגיון שאנחנו דומים בגרעין שלנו, ופשוט המציאות שרטטה עבורנו דרכים שונות".
אני וג'יליאן אנדרסון
הדרך שהמציאות שרטטה לגולן סידרה לו את מה שהוא מכנה "התפקיד הכי גדול שקיבלתי בחיים". באוקטובר ייצא ברחבי העולם הסרט ההוליוודי "ציפור לבנה", שגולן משתתף בו לצד הלן מירן, ג'יליאן אנדרסון ואחרים.
התפקיד נפל עליו בשיא הקורונה, כשהתיאטראות נסגרו, הפקות הוקפאו וטלפון פתאומי מהסוכנת הלונדונית קטע את שגרת הסגרים. היא סיפרה על במאי שצפה בסרטון של גולן, נורא התרגש ורוצה לדבר. "היא שלחה לי לינק לעמוד של מארק פורסטרב־IMDB, הסתכלתי על רשימת הסרטים שלו וחשבתי שאני לא רואה טוב. 'מונסטר בול', 'למצוא את ארץ לעולם לא', 'כריסטופר רובין', הוא עשה ג'יימס בונד ואת סרט הזומבים של בראד פיט.
"הוליווד היא מקום מאוד היררכי. הכל מדורג, וזה במאי מהשורה הראשונה. כל השחקנים בהוליווד מתים לשחק אצלו, והוא התקשר אלי בזום. שמע, הוא האיש הכי נחמד שפגשתי אי פעם. דיברנו, הוא סיפר על הסרט ומאוד ריגש אותי כי זה סרט שואה. בסוף, כשהוא ביקש שאשחק בסרט - לא האמנתי. לא אודישן, לא כלום. הוא זיהה בי משהו שיושב מדויק על הדמות, וזה הספיק לו.
"זה, למשל, משהו שמאוד מתסכל אותי בישראל. 30 שנה אני משחק, עשיתי מאות דמויות, אז מה העניין עם האודישנים? אני יודע לשחק, כולם יודעים מה אני מסוגל לתת. הנה, מארק פורסטר לא היה זקוק לאודישנים.
"ומה מדהים בהוליווד? הבמאי לא מתערב לך במשחק. הוא סומך עליך במאה אחוז, למרות שעל כתפיו יש סט של מאות מיליוני דולרים. זו חוויה מעצימה לעבוד ככה. האמת האמנותית הרי נמצאת בפרדוקסים כי צריך לשחק היטב, אבל בעצם אתה צריך לא לשחק. ברגע שיודעים שאתה משחק - אז לא שיחקת טוב. ואם לא יודעים ששיחקת אז היית מעולה; אבל אז לא מבינים ששיחקת ואומרים 'זה בא לו בקלות, זה טבעי'".
איך היתה העבודה עם כוכבים כמו אנדרסון ומירן?
"צילמנו בצ'כיה באותם אולפנים שהנאצים הקימו במאה הקודמת בפראג וצילמו בהם פרופגנדה נאצית. היינו כולנו יחד במלון במשך חודשיים וחצי של סגר. העיר ריקה, לא היתה נפש חיה בפראג. לילה אחד נערך טקס וירטואלי של גלובוס הזהב, וג'יליאן זכתה בפרס על התפקיד של מרגרט תאצ'ר ב'הכתר'. למחרת היא התייצבה כרגיל לצילומים.
"דיברנו ואמרתי לה שזה אחד הביצועים הכי מדהימים שראיתי ever. תפקיד אדיר. היא גם עשתה אותה היטב, וגם הביאה עומק שכצופה גרם לך להפסיק לשנוא את תאצ'ר, למרות שאתה אמור לשנוא אותה. ג'יליאן עשתה אותה נוגעת ללב, מצאה את כל הנקודות הכי מוחצנות והציפה אותן. זה מעורר השראה".
כמה זה קיצוני לדלג בין סרט הוליוודי להפקה ישראלית שמצטלמת במתנ"ס?
"זה באמת כזה קיצוני, למרות שאני רגיל לתנאים בישראל. כשחקן בארץ אני מרגיש שעלי לעבוד יותר קשה כדי לפצות על היעדר תקציב של תלבושות או תקציב לחזרות; לעומת זאת, בהפקה הוליוודית זה מלון חמישה כוכבים, ויש לך טריילר משלך, ו"מיסטר גולן", והכל קל כי המלבישה היתה מועמדת עשר פעמים לאוסקר וזכתה בשלושה, ובמדידה הראשונה היא חיכתה לי בסטודיו עם חמש בובות שמולבשות בתלבושות שלי. ודרך האישה הגאונה הזו למדתי הרבה על הדמות. זה סרט תקופתי, וברגע שהבגדים שהיא הלבישה אותי הם פיקס, הם גם מספרים סיפור מדויק.
"כנ"ל המאפרת, שהיתה המאפרת של 'הארי פוטר', ושלחה לי במייל רפרנסים מהתקופה של איך היא מדמיינת את הדמות. בחרנו את השפם המדויק, שעבדו עליו שעתיים בכל יום. היא עיצבה מראה ששחרר אותי מלהתאמץ להיראות אבא משנות ה־40 בדרום צרפת, כי הלבישו אותי בצורה מושלמת ואיפרו אותי מושלם".
נשמע מושלם.
"ואז אני מגיע לסט ורוצה למחוא כפיים. כאילו אני במלחמת העולם השנייה בצרפת - בניין מכוסה דגלים נאציים לכל אורכו, חיילי אס.אס עוברים על פניי. זו חוויה מאוד חזקה. הבמאי מסביר לי איך מצלמים את הסצנה ביער. בישראל חשוב להיות בדיאלוג עם הצלם כי מוגבלים באמצעים, והשחקן צריך להבין איך נראה הפריים כדי לדעת איך לשחק. אבל פורסטר אמר לי: 'תתחיל ללכת בשביל, ואנחנו נלך איתך'. ואני רואה את מצלמת הרחף הכי גדולה שראיתי בחיי, ופתאום היא מוציאה מתוכה זרוע של כמה מאות מטרים. אני צועד לבד לאמצע היער, והמצלמה הרובוטית הזו חותכת את השביל בין העצים ונשלטת על ידי צלם חצי קילומטר ממני.
"ולמה זה משמעותי? כי חלק מהקושי במשחק הוא לייצר רגעים אינטימיים בתוך סט הומה אנשים. והנה אני הולך והולך ולא רואה אף אחד סביבי, רק עצים. בתור שחקן יכולתי פתאום לשחרר, כי הכל מתקיים סביבי, ופשוט לספר את הסיפור. זה כיף לא נורמלי".
לחשוף שריטה עמוקה
בימים אלה ניתן לצפות בגולן מנסה לפענח את ניסיון ההתנקשות בחברתו השוטרת בסדרת הדרמה של כאן 11, "מנאייכ". הוא מגלם את איתן דויטש, קצין משטרה מופנם ומבולבל שנחוש לפצח את הפרשה, שמסתעפת לאינספור זרועות של טיוח ושחיתות בכל פינה של המערכת.
"'מנאייכ' היא סדרה יוצאת דופן באיכותה ואחת היצירות שהכי נהניתי לעשות", הוא אומר. "לבמאי אלון זינגמן יש ראייה מאוד חדה, וזאת היתה בחירה אמיצה של המפיק יואב גרוס להמר על סדרה כזאת. אין מדד קבוע של איך לעשות אמנות, אבל ברור שהיה סיכון כי רוב הדמויות רעות והטובים מפסידים, והכל אפל ואפרורי".
כדי לעבוד על הדמות ישב לפגישה עם יאיר רגב, ששירת 27 שנים במשטרה, ניהל חקירות רגישות מהבנק למסחר ועד האי היווני, ומאז פרש עובד כעורך דין פלילי בכיר. "רגב שירת בעברו בתפקיד של הדמות שלי ביחב"ל. אז במשך שלוש שעות וחצי שאבתי לו את המוח, והוא סיפר לי סיפורים מסמרי שיער. זה היה הרגע שהדמות קיבלה נופך אנושי, ראיתי מולי בן אדם אמיתי. איש עבודה. לאורך כל הצילומים, שלושה חודשים, האיש הזה והסיפורים שלו ישבו לי במוח.
"פתאום הסתכלתי אחרת על העלילה, שכתב רועי עידן. התפקיד שאני מגלם מאוד ביצועי. אני מחליט החלטות, משתתף בחקירות. אבל המשטרה היא ארגון היררכי, ודרגה אחת מעלי ועד המפכ"לות הם כבר לא עושים כלום, רק עסוקים בפוליטיקה ובניסיונות לקדם את עצמם בתוך הפיקוד. פתאום הבחנתי שהכל כתוב בתסריט, ואלה מערכות היחסים שרואים בסדרה.
"השפה ב'מנאייכ' היפר-ריאליסטית, ולכן הליהוק של שלום אסייג גאוני. לא ייאמן איזה תפקיד מבריק הוא עושה. וגם עמוס תמם, שלמרות הקסם האישי והיותו מהאנשים האהובים במדינה, משחק את הדמות הכי רעה שהיתה בטלוויזיה הישראלית. הוא ממציא את הרוע מחדש בכזאת עדינות, שזה מדהים ואמין".
"יצא לי להיתקל הרבה בשחקנים נורא טובים ומצליחים, שממש מפחדים שהדמות שלהם תהיה רעה מדי, שלא יאהבו אותם בשל כך. זה מוזר, זה אבסורד ואני לא מבין אותם. הכי כיף לשחק רעים".
תגיד, למה אותם השחקנים מלוהקים לכל הסדרות?
"אני מסכים שיש כאן נטייה לליהוקים קלישאתיים, ואז אנשים נשחקים מהר באותו טייפקאסט ונעלמים. כנראה לא קל ללהק אותי, כי את כל התפקידים המשמעותיים שלי קיבלתי רק בסוף תהליכי הליהוק. זאת אומרת, ב'חטופים' גידי רף רצה אותי לדמות של אורי, אבל בקשת שמו לו ברקס והוא היה צריך להילחם עלי. אחרי ש'חטופים' הצליחה, והתחילו ללהק את 'כפולים', הם אמרו: 'לא, ישי מזוהה עם 'חטופים''. עשו אודישנים לכל השחקנים בארץ בגילי 45-35, והזמינו אותי אחרון מכולם".
נשמע מרגיז.
"אין שחקן בעולם שלא יקטר על האופן שבו הוא מלוהק, ועל טייפקאסט שמצמצם את האפשרויות. לפעמים אני חי את התחושה הזאת; בגלל שאני מתויג מזרח־תיכוני, רוב האודישנים שאני מקבל מהסוכנת באנגליה הם על הספקטרום הערבי.
"במבט לאחור, לדעתי אני מלוהק באופן מגוון. אני מסתכל על התפקידים ב'טירונות', ב'חטופים', ב'כפולים', ב'מנאייכ', או אפילו התפקיד ב'האי', שהיא סדרת נוער ששיחקתי בה בתפקיד רע גלקטי - נכון שאני לא מתחרה עם ציון ברוך על תפקידים קומיים, אבל ברור שאני בדרמה. לעומת זאת, יש לי קריירה שכוללת תפקידים דוברי אנגלית, עם תוכניות אוכל מצליחות מסביב לעולם, ושם ישי גולן הוא דמות אחרת. בלימודי ליצנות מסבירים שלליצן יש אף אדום, כי האלמנט שאתה עוטה על עצמך הוא שמשחרר את השוטה שבתוכך. כשאני עוטה על עצמי מבטא בריטי ומדבר באנגלית - יוצא ממני איזה שוטה, אידיוט, חמוד, תמים, אנרגטי, שמתאבד על החיים.
"משחק בעיניי זה המקצוע הכי מדהים בעולם, אבל אני לא ממליץ עליו לאף אחד". מצד שני, בתו סופיה (18) הולכת בדרכו. "היא משחקת בתיאטרון גשר וגם מביימת, אבל מובן שהיא גרסה משופרת בהרבה ממני. זה מקצוע מדהים כי אם יש לך מזל, אתה נחשף בו לצדדים בתוכך שאחרת לא היו מתגלים. כמו הגילוי שיש לי פרסונה דוברת אנגלית שהיא בן אדם אחר לגמרי, ופרסונה שונה בעברית. זה מעניין, אבל מצד שני גם חושף שריטה מאוד עמוקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
