"התפקיד שלנו מסווג": הלוחמות שיודעות מתי האויב עלול לנצח

דמיינו לרגע את הסצנה הבאה: אתם לוחמים ביחידת עילית של צה"ל. בעוד יומיים מחכה לכם מבצע קריטי בלבנון. עד לשעת השי"ן אתם נלקחים לתרגול אחרון באחד משטחי האימונים הצבאיים, לשייף את הטאץ' המבצעי ולוודא שהקליעים שתירו בקרב יפגעו בול בפוני של האויב.

אתם נכנסים למתחם האימונים על פי התרגולת. הכל מתקדם יפה, כולל ההכנה לצל"ש. ואז, בחדר האחרון ממש, רגע לפני קו הסיום, רב"טית קופצת ממסתור וצועקת עליכם: "אש, אש". וזהו, אתם מנוטרלים.

מזל טוב, נתקלתם מקרוב באחת ממדמות האויב בצה"ל, חיילת שהצליחה להערים עליכם ולהפתיע אתכם בשנייה של חוסר תשומת לב. מהתקרית הזאת אתם אמורים לצאת מחוזקים ומצוידים בלקחים שיועילו לתפקודכם בקרב האמיתי, מול האויב המציאותי.

"חיכינו לכוח בתוך מבנה גדול, והלוחמים פשוט לא בדקו את אחד החדרים. צעקתי 'אש, אש' ראשונה", משחזרת רב"ט ס' (19), חיילת ב"יחידה האדומה" של צה"ל, המדמה אויב. "אחרי כמה חודשים הייתי בשמירות בבסיס עם כמה לוחמים, ואחד מהם אמר לי: 'אני זוכר אותך מהתרגיל ההוא, את והחברות שלך ממש הפתעתן אותנו'".

היחידה האדומה הוקמה לפני שש שנים, והיא מורכבת מ־80 נשים לוחמות. במשך שלושה חודשים וחצי הן עוברות הכשרה מיוחדת, ותפקידן המרכזי הוא להיכנס למוחו של מחבל חמאס, או של לוחם חיזבאללה, להבין איך האויב עובד ומה מניע אותו, ואז, בתרגול מול כוחות צה"ל, לדמות אותו בצורה ריאליסטית ככל האפשר.

"כשהתגייסתי לא הכרתי את 'האדומה'", מספרת סגן ש' (21), מפקדת פלוגה ביחידה. "היה כתוב בשיבוץ 'מדמת כוחות אויב', אז לפחות חשבתי שלא אשב כל יום במשרד ושאצליח להשפיע על מוכנות הלוחמים בשטח. זה נשמע לי מגניב להכיר את האויב, לדעת איך הוא פועל. התלהבתי, ובהכשרה אכן התגלה לי עולם".

למה את מתכוונת?

"מתחילים בבסיס התרבות של האויב, לומדים על יחסי הכוחות בלבנון, ולאט־לאט נכנסים לצבא שם, להיררכיה. איך הפיקוד שלהם עובד, מה ההקבלה ליחידות צה"ל. איך הם מתנהלים כלוחמים, מה ההכשרה שהם עוברים, הפק"לים, טכניקות הלחימה. נכנסים לפרטים הכי קטנים, כדי שנקלוט מה זה להיות חיזבאללון או חמאסניק".

סגן ש': "אנחנו מתחילות בהבנת בסיס התרבות של האויב, ולאט־לאט נכנסות להיררכיה, איך הפיקוד שם עובד, מה ההקבלה ליחידות צה"ל, ההכשרה, הפק"לים, טכניקות לחימה של המחבלים. נכנסות לפרטים הכי קטנים כדי לקלוט מה זה להיות חיזבאללון או חמאסניק"

כעת, כשאת רואה את מה שנעשה בלבנון, את מנתחת את המצב?

"תמיד אני מקשרת את זה איכשהו לדברים שאני יודעת, ומסיקה מסקנות. ולא שיש לי ידע גדול יותר מאשר למפקדים אחרים, אבל בגלל שלמדתי על מאפייני חיזבאללה אני תמיד לוקחת דברים משלי. בסוף המטרה העיקרית של חיזבאללה היא להרוג כמה שיותר חיילים וישראלים, וזה מתקשר לדברים שקורים היום בשטח. זאת המטרה המרכזית שלהם, ואת זה אני תמיד זוכרת. אין אצלם רחמים".

מדים מנומרים כהים

לא סתם נקראת היחידה "האדומה". בצה"ל "כחול" מסמל את כוחותינו ו"אדום" את האויב. וכדי לגלם את תפקידן כהלכה, חיילות היחידה מסתובבות בבסיסן שבדרום הארץ עם דרגות אדומות, ובתרגילים הן יחזיקו לפעמים רובי קלצ'ניקוב, כמו אנשי חמאס. בזמן אימון הן ילבשו מדים מנומרים: כהים יותר בזמן הגנה, ובהירים בזמן התקפה.

"המדים אולי נראים מבחוץ יפים ומרשימים, אבל הם לא גמישים, לא כיפיים ולא נעימים", מבהירה סג"ם א' (20), מפקדת מחלקה ביחידה, "תמיד חושבים שאנחנו בכלא, עד שאנחנו מסבירות את התפקיד שלנו".

רעש ירייה אמיתי

עד שהוקמה היחידה האדומה, פלוגות רגלים בצה"ל נהגו להפריש מתוכן מחלקה שתדמה את כוח האויב, מה שהפריע להתאמן בסד"כ מלא. "האדומה" מתפקדת כעת כדבר האמיתי, וחיילות היחידה מתורגלות לעשות חיים קשים לחיילי צה"ל, להפתיע ולנטרל.

"יש תרגילים שניתנת בהם יד חופשית, והבנות יכולות לתכנן נוהל קרב שלם, איך הן מתמקמות, מאגפות ומפתיעות", מספרת סגן ש', המ"פית. "אישית יצא לי הרבה פעמים להפתיע חיילים, וזו משמעות התפקיד, כי כשלוחם הופתע הוא אמור לעשות אחר כך בדק בית מה הוא חייב לשפר לפני הכניסה לעזה או ללבנון. הם אולי קצת כועסים עלינו, אבל זאת המטרה. אסור לזלזל באיום. אם נזלזל יהיה, חלילה, עוד 7 באוקטובר. ככה אני מאמינה".

מה את אומרת לחיילות לפני פתיחת התרגיל?

"להיות עם יוזמה והתקפיות, מורעלות. לתת את הכל כדי להיות הכי טובות, כאילו אנחנו רוצות לנצח מצידנו באמת, כי בסוף רק ככה ניתן את המענה. אם לא נאתגר את הלוחמים ורק נלטף ונהיה חמודות - אז לא עשינו את המוטל עלינו. לחיילות יש ממש רצון לנצח, והן אפילו מתבאסות כשהן מותקלות. ממש נכנסות לדמות ולתפקיד".

היחידה האדומה מורכבת משתי פלוגות. האחת מתעסקת בדימוי אויב בצפון, מתרכזת בחיזבאללה, והשנייה מתמקדת בחמאס בדרום. בכל חצי שנה הפלוגות מתחלפות ביניהן, כדי לגוון.

יחידות צה"ליות שנכנסות לתעסוקה מבצעית, או שמתכוננות לפשיטה על האויב, מזמינות אותן שיאתגרו את לוחמיהן. מבחוץ זה נראה לפעמים כמו משחק שבו כוח צה"ל מתקדם בשעת לילה מאוחרת לתוך "עזה הקטנה", שטח אימונים באזור צאלים, פושט בזהירות על מבנה ונדרש להיות דרוך וערני - כדי שאחת ממדמות האויב לא תפתיע אותו פתאום מ"מארב" מתוכנן.

סג"ם א': "אני שומעת את הלוחמים קרובים, והרצון שלי הוא להתקיל אותם, אז אני מתחבאת בפינה או בשיח ולא זזה, כדי לא להרעיש. ממש חושבת על הדברים הכי קטנים, העיקר להיות מוכנה. ואז, תוך כדי היתקלות, יש צעקות, יורים 'סרקים' ויש רימוני עשן והאדרנלין זורם"

יש תרגילים שנעשים עם כדורים חסרי קליע (ח"ק, שידועים גם כסרק; א"ל), שמפיקים רעש ירייה אמיתי ונקראים "תרגילים לחים", ויש "תרגילים יבשים", שבהם הלוחמים והלוחמות מסתפקים בצעקות "אש, אש". בשני המקרים חונך ניטרלי יקבע מי ירה ראשון, הלוחם או מדמת האויב.

"תחשוב מה זה לשבת ב'עזה הקטנה' ולדעת שבכל מבנה יש כמה דרכים לכניסה, ואת רק חושבת כל הזמן מהיכן החיילים יבואו ומאיזה צד אני שומעת אותם", מספרת רב"ט ס', חיילת ביחידה. "תוך כדי, אני צריכה לתכנן לאן כדאי להתקדם ובאיזה מקום יהיה הכי טוב להסתתר. זה לחץ שהוא גם כיף".

סג"ם א', המ"מית, מתארת את הסיטואציה: "ב'עזה הקטנה' אתה מרגיש ממש כמו בעזה, ויש חושך מסביב. אני שומעת לוחמים מדברים, והרצון שלי הוא להתקיל אותם ולנצח, אז אני מתחבאת בפינה או בשיח ולא זזה, כדי לא להרעיש. ממש חושבת על הדברים הכי קטנים. התפקיד מלמד להטיל ספק, ואף פעם לא להגיד 'סבבה, הלוחם יבוא מהדרך שאמרו'. צריך לפתוח ראש ולחשוב שהחייל יכול לתקוף מכל מקום, והעיקר הוא שאהיה מוכנה. ואז, תוך כדי היתקלות, יש צעקות, ואת ממש נותנת ברבאק. יורים ח"קים ויש רימוני עשן, והאדרנלין זורם. מרגיש ממש כמו במלחמה".

איך אתן מתכננות לפני פעולה?

"אנחנו עושות נוהל קרב, אבל בשטח לא כל הדברים נראים כמו שמצפים, והמון פעמים אנחנו מקבלות החלטות מהירות, למשל אם לרוץ לפה או להסתתר שם. תמיד מאלתרות, כי בסופו של דבר את אמורה להפתיע. ואם אני רואה לוחם רץ, אני אצא מהמסלול שתכננתי".

לא פעם קורה ש"הרעות" מנצחות אחרי שהמארב שהכינו ללוחמי צה"ל עבד כמו שצריך, וכבר קרה שהמג"ד שממול, לוחם עתיר זכויות, התייצב בתום תרגיל לטפוח על השכם ולפרגן למדמות. "לפעמים זה מתסכל לשחק רק את האויב, והמטרה היא לא להרגיש שניצחתי", מסבירה סגן ש', המ"פית. "בסוף הרצון הוא שהלוחמים שלנו ינצחו ויהיו מוכנים, ומנגד כמובן יש הרצון האישי להצליח בתפקיד. מין ערבוב רגשות כזה. גם כשלוחמים מתעצבנים, אני לוקחת את זה כדבר חיובי. זה אולי מבאס מבחינתם, אבל זה גם מה שאמור ללמד אותם".

רב"ט ס' יודעת למה המ"פית מתכוונת. "אני מרגישה משמעותית כשאני מבחינה בפרצוף מבוהל של לוחם, אחרי שהצלחתי להפתיע אותו, כי גם אצלו בסוף יורד האסימון: 'היא הרגה אותי, זה היה אמנם תרגיל, אבל זה משהו שיכול לקרות במציאות'. הם מבינים שניתנה להם הזדמנות לתקן רגע לפני הקרב האמיתי".

סג"ם א' מקשיבה מהצד, שותקת לכמה שניות ואז אומרת: "בתחילת הדרך שלי ביחידה היה תרגיל שבמסגרתו התחלקנו לזוגות ביער מבודד ואתגרנו לוחמים, בכל פעם ממקום אחר. משום מה, הפנים של אחד מלוחמי המילואים נצרבו אצלי בזיכרון, למרות שבכלל לא דיברנו. בסוף אותו שבוע יצאנו הביתה, וכשחזרנו לבסיס ביום ראשון נתקלתי באחד מאתרי החדשות בפנים שלו - הוא נפל בלבנון".

"מחבלת" מתחת לבית

סגן ש', הוותיקה בין השלוש, התגייסה באוגוסט 2022. היא משוכנעת ש־7 באוקטובר היה מבחינת היחידה האדומה נקודת מפנה. "בדיוק סיימתי השלמה חילית, וב־9 באוקטובר הגעתי ליחידה כקצינה", היא מספרת. "היה מאוד קשה אז להיות מדמת אויב, כי עד אז לקחנו את זה בקטע של צחוקים ונחמד וחיזבאללה וחמאס, ופתאום לדמות אותם היה מורכב נפשית, כי את יודעת שבתרגיל המטרה היא 'להרוג' את חיילי צה"ל, אחרי שכל כך הרבה נהרגו במציאות. באותה מידה ידענו שזאת המשמעות שלנו, ושאנחנו צריכות להיות טובות מאי־פעם, כי זה הרגע שבשבילו למדנו בהכשרה. זה היה קשה, אבל מאוד עוצמתי עבור החיילות".

את זוכרת את האימונים הראשונים במלחמה?

"כבר ב־10 באוקטובר היה לנו תרגיל. במדינה שררה אווירה קשה, אבל אני חייבת להגיד שעצם הפגישה עם לוחמים והישיבה איתם, אפילו לסיגריה אחרי תרגיל, חיזקו אותנו ברמות - ואני בטוחה שגם אותם. במקום להיות בבית ולצפות בחדשות, הרגשתי שאני בעשייה מטורפת ושאני נותנת את כל מה שאני יכולה. אף אחד לא חשב שתפרוץ מלחמה, וזה היה כמו מתג שלוחצים עליו - תחושת המשמעות של כולנו פרצה. יש הרבה חיילים שעושים בכל יום אותו הדבר ולא יודעים מה התוצרים של הפעולה שלהם, ופה הרגשנו את הפירות על בשרנו. בעיקר ראינו את מוטיבציית הלוחמים, כמה הם חדורי מטרה. זה היה מדהים".

סגן ש' וסג"ם א' זוכרות שאחרי שנפתחה המלחמה הן השתתפו בתרגיל גדול שנערך באחד היישובים, ושבו דימו מחבלות שמשתלטות על בתים ביישוב. "זה היה אימון עם יחידה מיוחדת", מספרת סגן ש'. "הייתי 'מחבלת' מתחת לבית שבו יש בני ערובה, והלוחמים היו צריכים 'להרוג' אותנו. זה היה מורכב לצעוק 'אש, אש, אש' ולהיות במדים מנומרים בסביבה אזרחית, כי היו אנשים שצפו במתרחש מהמרפסות, וזה עלול היה להרתיע אותם. רק במחשבה שנייה הרגשתי שאנחנו שם בשבילם, מאמנות לוחמים כדי להגן עליהם".

רב"ט ס': "את כל הזמן חושבת מאיפה הלוחמים יגיעו. יש לחץ שהוא גם כיף. אני מרגישה משמעותית כשאני רואה פרצוף מבוהל של לוחם, אחרי שהצלחתי להפתיע אותו, כי גם אצלו יורד האסימון - 'היא הרגה אותי, אמנם בתרגיל, אבל זה יכול לקרות במציאות'"

מאז ההפתעה של 7 באוקטובר היחידה מצאה עצמה לא פעם מפתיעה חיילים בבסיסים, בודקת את ערנות השמירה, לוודא שחס וחלילה לא תתרופף שוב. "היו תרגילים שבהם ניסינו 'לכבוש' בסיסים או מוצבים", מספרת סג"ם א'. "ממש פשטנו לפנות בוקר אחרי שהתחלקנו לחוליות, ותכננו מה תפקידה של כל חוליה. תרחישים, שלצערנו, כבר קרו במציאות".

אין חשש שבתוך תרגיל פתע כזה יתפתח קרב יריות אמיתי?

"הלוחמים מבינים שזה דמה, כי אנחנו לובשות וסטים זוהרים ובכריזה צועקים שמדובר בתרגיל".

"אם צריך, אז נילחם"

בתחילת דרכה התמקדה היחידה האדומה בעיקר בחיזבאללה, שאז נחשב לאויב הגדול בסביבה, אבל אחרי 7 באוקטובר כבר לא זלזלו ביריב החמאסי מהדרום, והיום כל פלוגה מתמחה באזור שלה. בכל כמה חודשים הלוחמות מרעננות את חומרי הלמידה, כדי שלא ישכחו את מי הן מדמות.

השאלה היא אם אחרי כל כך הרבה שעות חיזבאללה וחמאס לא מתחילים להרגיש זהות מסוימת עם האויב?

סג"ם א': "אנחנו לא חושבות 'למה אני עושה את זה' כחמאס או כחיזבאללה, ומה הרציונל שעומד מאחוריהם, אלא עסוקות רק בפן המקצועי. המיקוד הוא בדרך הלחימה שלהם, ולא באידיאולוגיה".

סגן ש': "לעולם לא אבין את הרצון שלהם להרוג אותנו, אבל אנחנו לא באמת בעמדה שלהם, אלא רק מנסות להתחבר לראש שלהם בלחימה. אני יכולה, אולי, להבין למה הם בוחרים בשיטת לחימה כזאת או אחרת, אבל לא יותר מזה. אין בינינו שום חיבור. אנחנו מנתקות רגש ומתמקדות בפן המקצועי, איך אהיה הכי טובה ומורעלת כדי לאתגר את הלוחמים שלנו".

את מי אתן יותר "אוהבות" לדמות, את חיזבאללה או חמאס?

סגן ש': "חיזבאללה. הצבא שלהם הרבה יותר מסודר וטוב משל חמאס, ומצד שני לוחמת הפרט שלהם לא הכי טובה, וגם ראינו את זה בשטח. אצל חמאס הלוחמה הרבה יותר חופשית".

סג"ם א': "אני יותר אוהבת לדמות את חמאס, בגלל היד החופשית. לחמאס אין ממש שיטות לחימה. יש להם חזון מסוים שבו הם הולכים על כל הקופה, יותר מתאבדים, וזה נותן לנו אפשרות לעשות מה שאנחנו רוצות".

לוחמות "האדומה" נדרשות לדעת לאלתר, להיות יצירתיות, לעמוד בלחצים. לעמוד בתנאים פיזיים לא קלים, כי לפעמים צריך ללכת מרחקים גדולים ברגל ולהיות ערניות בתרגילים ארוכים. הן מתרגלות הרבה במטווחים, כדי שבעימותים בתרגילים הן יכוונו למקומות הנכונים ויהיו אויב שקול ככל האפשר ללוחמים המאומנים. אבל גם הן יודעות שכרגע הן לא ברמת לחימה שמאפשרת לשלוח אותן לחזית - וזו גם לא היתה הכוונה כשהתגייסו לצה"ל.

"אם צריך להילחם, אז נילחם", אומרת סגן ש', המ"פית. "אם אישה עומדת ברף המצופה מגברים, אין סיבה שהיא לא תשתלב בלחימה. אבל אם צריך להוריד את הרף בשבילה, אני לא מאמינה בזה. המקצועיות היא מעל לכל. אנחנו מגינים על אזרחים, וזה הרבה יותר חשוב מהעצמה כזו או אחרת של נשים".

סגן ש': "לפני 7.10 עבדנו בקטע של צחוקים ונחמד, ופתאום לדמות את חיזבאללה וחמאס היה מורכב נפשית, כי כל אחת יודעת שבתרגיל המטרה היא 'להרוג' חיילי צה"ל, אחרי שכל כך הרבה נהרגו במציאות. באותה מידה ידענו שאנחנו צריכות להיות טובות מאי־פעם"

סג"ם א': "צריך לשלב נשים בלוחמה. אני מסכימה שמבחינה מקצועית לא אמורים להוריד את הרמה והדרישות, וזה נורא תלוי באופי וברצון, כי לא כל אחת בנויה לזה. אבל אם היה צריך, ברור שהייתי נלחמת. אני מאוד ברבאק, ומרגש אותי לראות לוחמות. זה גורם לי להעריץ אותן".

רב"ט ס': "כשהתגייסתי רציתי תפקיד שהוא לא לוחמה, ומה שאני עושה היום מאוד מתאים לי. אבל אני חושבת שצריך בנות לוחמות בצה"ל, ומי שמרגישה שזה ייעודה בחיים - תעשה הכל כדי להתאים את עצמה".

יחידת העצמה נשית

אין כמעט יחידה בצה"ל שלא עברה דרך מדמות האויב בשנים האחרונות. יש מפקדים שאפילו מתקשרים באופן אישי למ"פית ומזמינים אצלה תרגול מהיר עם הבנות. היו שם יחידות מיוחדות, כל יחידות הרגלים, אפילו כוחות לוגיסטיים, שלפני כניסה לשטחים מסוכנים בחזית רעננו את תפקודם בקרב.

"התרגיל הראשון שלי היה עם יחידת שלדג, ולכן תמיד אזכור אותה", מספרת סג"ם א'. "זה היה תרגיל מטורף בלש"ביה (אתר לאימוני שטח בנוי; א"ל) קטנה בדרום, כך שההתקלה היתה מטווח ממש קרוב. זה היה תרגיל טוב, ובסיכומו הלוחמים הודו שהם ממש הופתעו, למרות שלפני כן עשו תצפיות ולא קלטו אותנו. הרגשתי אז את משמעות התפקיד".

סגן ש' משוכנעת שמתחילת המלחמה רואים שיפור ביכולות של צה"ל, אבל אחרי ניסיון של שנים בתרגילים יש לה חטיבה פייבוריטית. "אגיד שגולני פשוט טובים", היא קובעת, "אין לי משהו מעבר לזה, חוץ מהעובדה שהם אף פעם לא אכזבו, והם תמיד פוגעים בתרגילים. ולמרות מה שעברו מפרוץ המלחמה, הם קמו על הרגליים והמשיכו להיות מקצועיים".

היחידה האדומה אמנם צעירה, אבל יש בה גאוות יחידה והתחלה של מסורת. ההכשרה שלה נקראית קמ"ד (קורס מדמות), כך שסגן ש' היא בוגרת קמ"ד 8 וסג"ם א' בוגרת קמ"ד 13. ויש גם שירים והווי פנימי. בנים, למרבה ההפתעה, ואולי דווקא לא, אינם חסרים להן בנוף השירות.

"ממש לא", סגן ש' מבקשת להדגיש. "זאת יחידת העצמה נשית מטורפת, וזה גם מראה את הכוח של הבנות. אם צריך לעשות משהו פיזי, כמו לסחוב, הן לא צריכות אף גבר שיעזור".

סגן ש' מגיעה מחיפה, רב"ט ס' מגבעת שמואל, ואילו סג"ם א' היא ירושלמית. גם במשפחות שלהן לא ידעו בתחילה איך לעכל את התפקיד המסתורי. "כולם במשפחה אמרו שזה שירות שמתאים לי ברמות, וזה הסתדר להם בול עם האישיות שלי", אומרת סגן ש'. "לא סתם המשכתי כאן. אני מחוברת, וככל שהתקדמתי בדרגות כך ראו עד כמה אני מסופקת. את התחושות האלה אני מביאה איתי הביתה".

סג"ם א': "היו תרגילים שבהם ניסינו 'לכבוש' בסיסים או מוצבים, ממש פשטנו לפנות בוקר אחרי שהתחלקנו לחוליות ותכננו את התפקידים. אין סכנה לקרב אמיתי, כי הלוחמים מבינים שזה רק דמה. אנחנו לובשות וסטים זוהרים ובכריזה צועקים שמדובר בתרגיל"

אותה גאוות יחידה מפומפמת ללא הפסקה גם אצל סג"ם א'. "ההורים מאוד גאים ומדווחים על התפקיד שלי לכל החברים", היא מחייכת. "כשאני מספרת על השירות שלי,עולות מייד השאלות, כי זה תפקיד מעורר עניין והוא עדיין מסווג. אני לא יכולה לפרט לכולם מה בדיוק אני עושה".

את מתכוונת להמשיך הלאה ביחידה?

"אני לא רואה את עצמי משתחררת בשנים הקרובות. אני מאוד ציונית, בלי קשר לתפקיד כזה או אחר. אני אוהבת את הצבא, מבינה את המשמעות של השירות ועפה על זה ברמות. מרגישה שאני מביאה את עצמי לידי ביטוי, והיחידה הזאת היא כמו משפחה. בכל פעם שיצאתי לקורס הרגשתי שחלק מהלב שלי מושבת, וכשחזרתי - גם האוויר שלי חזר".