בתוך כל הבלגן של השבוע, צ'אק נוריס הלך לעולמו. או שאולי עולמו הלך לצ'אק נוריס. כוכב סרטי הפעולה, אמן אמנויות הלחימה, האיש שהביט למוות בעיניים והמוות מצמץ. כל כך הרבה בדיחות צ'אק נוריס קיימות, לך תספור. ממחקר קטן שערכתי עולה כי הבדיחות עליו, המפרגנות בלי סוף, נוצרו החל משנת 2005, הרבה אחרי שהקריירה שלו היתה בשיאה, והן הרימו אותו לדרגת אגדה בחייו, להנאתו הגמורה.
הבדיחה הראשונה עליו היתה שנחש קוברה הכיש אותו, ואחרי חמישה ימים של סבל נוראי, הנחש מת. משם זה המשיך למאות בדיחות נוספות, מצחיקות וטובות לב, שאת רובן קיבצתי בפוסט מיוחד שהעליתי ברשתות ושזכה למיליון צפיות. מיליון כמיהות קטנות לחיים נורמליים, בלי נפילות בכל שעה.
יש אנשים שמתים, יש אנשים שחיים, ויש את צ'אק נוריס, שהוא קטגוריה בפני עצמה. כל השנים סיפרו שהוא לא עושה שכיבות סמיכה, אלא דוחף את כדור הארץ למטה. שהוא לא ישן, אלא מחכה. שהוא מת, אבל למחרת כבר הרגיש יותר טוב.
השבוע, כביכול, המוות ניצח. אבל אני חושב שדווקא התברר משהו אחר - שצ'אק נוריס הוא לא בן אדם. הוא רעיון. רעיון של כוח מוחלט, של ביטחון עצמי שאין בו ספק, של עולם שבו הטובים מנצחים בלי להתנצל. אולי בגלל זה כל כך אוהבים את הבדיחות עליו. כי הן לא היו רק בדיחות - הן היו געגוע. געגוע לעולם פשוט יותר, שבו יש טוב ויש רע, ויש מישהו שיודע לתת בעיטה סיבובית ולסגור עניין.
אז כן, מדווחים שצ'אק מת, אבל אם למדנו משהו מכל השנים האלה, זה שצ'אק נוריס לא מתווכח עם עובדות, העובדות מתווכחות איתו. ואם להיות כנים, יש סיכוי לא רע שברגעים אלה ממש המוות יושב באיזו פינה, בודק מתחת למיטה ושואל את עצמו אם הוא עשה טעות. כי צ'אק נוריס לא מת, הוא פשוט נתן למציאות תחושת ניצחון רגעית. רק כדי שיהיה מעניין.
יהי זכרו של ידיד ישראל, השחקן הנהדר, הכוח הטהור בשירות הטוב, ברוך.
הטור המלא - בסוף השבוע באתר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו