מאור זגורי: "תחליפו את צבע השחקנים וזה סרט נוער יפהפה"

נפתח בסצנה שכאילו נכתבה על ידי מאור זגורי, אך בעצם התרחשה באמת. לרגל סיום עונתה השלישית, ניסינו לכנס את הקאסט המורחב של "זגורי אימפריה" (זמינה לצפייה ב־HOT, ב־HOTVOD וב־NEXT TV) לשיחה משותפת על הסדרה ועל החיים. המלחמה חייבה להעביר את המפגש לזום, ואחרי אינספור דחיות, קשיים, שינויים ואזעקות - זה קרה, בערך. אבל במקום ראיון מסכם, האירוע נראה כמו פרק גנוז של סדרת הדרמה.

פרולוג

בזה אחר זה מתחברים השחקנים לזום, וכמו במשפחה טיפוסית שלא התראתה כמה ימים - בכולם בוער צורך עז לדבר זה עם זו בו־בזמן.

שרה פון שוורצה, שמגלמת את אם המשפחה, עומדת במטבח ומרימה סירים. בשעות הערב היא תארח 14 אנשים למסיבת יום ההולדת של בן זוגה, איתמר. "אני בדיוק מבשלת", היא מעדכנת, "אני נמצאת כרגע בברלין, בבית של בת דודה שלי, למרות שאני ממש רוצה להיות איתכם עכשיו".

אבל ככה זה הכי הרבה שאפשר להיות היום ביחד - דרך זום. ישראל אטיאס במיטתו, דניאל סבג בדיוק שותה בירה בבית קפה, אורי לייזרוביץ' משגיח על הילד שלו, והילה הרוש מתחברת באיחור כשבזרועותיה בתה הבכורה, שייה, שנולדה לפני פחות מחודש. "היא בוכה כל הבוקר, מצטערת שאיחרתי קצת", היא מתנצלת.

יפית אסולין: "אנחנו נפגשים בכל שבוע ורואים יחד את הפרק. אנחנו באמת כמו משפחה. הדמויות בלב של כולנו, וזה סופר מרגש, וגם קצת עצוב, כי לא בא לי שזה ייגמר".

לייזרוביץ': "בניגוד לסדרות אחרות, שבהן הקשר עם השחקנים האחרים זה 'אחלה, מה נשמע' - 'זגורי' היא משפחה לכל דבר. שמרנו על קשר גם בשנים שבהן לא צילמנו, וכשהגענו לסט אחרי עשור זה היה כאילו בחיים לא עזבנו את האולפנים. זה הרגיש באמת כמו חזרה הביתה, ברמה שאני לא מאמין שקיבלנו על זה כסף".

חוה אורטמן, שמגלמת את הסבתא אלגריה, מוסיפה: "בתחילת הצילומים של הסדרה חלק גדול מהשחקנים הצעירים היו רווקים, ופתאום פגשתי אותם עכשיו בתור אנשים עם משפחות. תחושת הזמן שלי לא היתה נכונה, השנים עברו לי מהר, ורק כשהתאחדנו הבנתי כמה באמת הכל השתנה".
בקושי התחלנו, ויוצר הסדרה מאור זגורי כבר מבקש לזרוק פצצה ומסביר מדוע הוא מדבר תוך כדי נהיגה מהאוטו: "אנחנו בדרך לבית החולים בעפולה - לפני שעה התחילו לחן (אמסלם) צירים". ושוב פושט הכאוס בשיחה, הפעם כאוס של התרגשות ואושר.

ממש כמו שיחת הזום הזאת, גם העונה החדשה של "זגורי אימפריה" היא לא מה שחשבנו שתהיה. מי שציפו לקבל בחזרה את המשפחה המצחיקה והמסובבת מפעם - גילו יצירה שונה לגמרי. אחרי עשר שנים, "זגורי" חזרה אל מדינה שונה לגמרי, והיה לה הרבה מה לומר על כך.

פרק 1: בין סיטקום לשייקספיר

עשר שנים היתה "זגורי" בהקפאה. בתקופה הזו הכוכב הראשי, משה איבגי, הורשע בעבירות מין, ישב בכלא ונפלט מהסדרה. גם המדינה חוותה טלטלות, שחלקן השפיעו דרמטית על הטון של העונה החדשה. בניגוד לקונצנזוס של שתי העונות המוקדמות - הפעם התגובות היו מעורבות.

מצד אחד, זאת עונה גאונית, עמוקה, אמנותית ואיכותית. לדעתי האישית, זאת יצירה שיכולה להחשיב את עצמה בתור העונה הכי טובה של סדרה שנעשתה אי־פעם בישראל. עד כדי כך. מנגד, צופים רבים פשוט לא הצליחו להתחבר אליה. הפרקים ארוכים, הפורמט שונה והעלילה לא מפספסת אף פצע חשוף בחברה הישראלית.

"נהגי מוניות אומרים לי: אחלה עונה של 'זגורי', אבל פעם היה יותר מצחיק, פעם זה היה כזה לנקות את הראש", מספר לייזרוביץ', שמגלם את אלבז. "אנחנו לא סיטקום, ואי אפשר להתעלם מכל מה שהמדינה עברה. מאור, ככותב, בא להראות פן של החברה הישראלית דרך משפחה טיפוסית. אחרי 7 באוקטובר, אחרי מה שהממשלה עשתה, אחרי שהשיח של אשכנזים־מזרחים חזר ביג־טיים לפרצוף שלנו - אתה לא יכול להתעלם מזה.

"יש משהו בזה שהסדרה מציגה את הדברים ומתמודדת איתם. בעונה השנייה היה את הפרק שבבר לא רצה לעמוד ביום השואה. אני מכיר אישית אנשים מאוד משכילים, שאמרו: זאת הנקודה שבה הפסקנו לצפות בסדרה. מהמם, כי מטרת האמנות היא לגרום לאיזשהו רגש".

נינט טייב (השכנה ליזי) מסכימה ומוסיפה: "אני מרגישה שהעונה הצליחה לספר את הסיפור שלנו כאנשים שחיים במדינה הזו, מכל מיני זוויות. פסיפס של החברה הישראלית, לטוב ולרע.

"יש משהו מאוד בוטה באופן שבו הדמויות מוצגות, לצד הרבה רגישות. לא סתם לקח ליוצר המתוק שלנו עשר שנים. הוא היה צריך לעכל את החיים פה. בהתחשב בעובדה שקצב האירועים פה מסחרר, ואנחנו בעצם חיים יום כמו שנה, אז אפשר להבין אותו. וזגורי, כמו זגורי - הכל 'אין יור פייס'. השיח ישיר ולא מתנצל. יש משהו משחרר בגישה הזו".

מאור זגורי: "אף פעם לא סיפקנו אסקפיזם במובן המוחלט שלו. הסדרה, כמו המדינה ואזרחיה, פעם היתה הרבה יותר קלילה. אי אפשר להשוות את העונה הזאת לקודמות. מבחינתי, רציתי להמציא צורה חדשה לפורמט הסדרה. סדרה לא צריכה להיות כמו פתיחת מתנה שביקשתי, אלא להיות מתנה שלא ציפיתי לה. מי שמוכן להפתעות - מרוויח ביג־טיים.

"קיבלתי הודעה ממישהו שלא דיבר עם אמא שלו 11 שנה, ואחרי שראה את אחד הפרקים - החליט ללכת אליה, והם התחבקו ובכו במשך שלוש שעות. אי אפשר לעשות שינוי עם מוצרים סכריניים וקלילים. צריך עץ גבוה ושורשים עמוקים".

עוז זהבי, שמגלם את הבן המועדף, אביאל, ממשיך אותו: "אני נגד אסקפיזם. אני בעד לעבד את מה שעובר עלינו, ו'זגורי אימפריה' עושה עבודה טובה בלדברר את הקולות של החברה. היא משתמשת בפופולריות שלה כדי להעביר מסרים ולגרום לאנשים לחשוב.

"'זגורי' היא כביכול ממתק טלוויזיוני של 'בוא, תברח', אבל בסוף זו סדרה על זהות, ומהזהות שלנו אנחנו לא יכולים לברוח. גם מדינת ישראל צריכה לשאול מה הזהות שלה, לאן היא הולכת ומה היא בוחרת לעצמה. חשוב שהקולות האלה יישמעו, חשוב לנהל דיון על זהותה של המדינה, מה אנחנו רוצים עבורה ולאן אנחנו הולכים.

"חלק מהצופים מבינים את הערך המוסף, ולחלק מהם זה לא בא טוב. כשצילמנו וראיתי את דניאל סבג עושה מונולוג שהוא סוג של 'די דיינו' עדכני, אמרתי 'וואט דה פאק. איזה מחזה. אילו טקסטים'. אבל אני יכול להבין קהל שמרגיש נבגד כי הוא בא לראות 'שנות ה־90', קצת מבטאים, קצת בית אבא - והוא מקבל פתאום שייקספיר. מצד שני, הוא צפה בשייקספיר, אז איזה יופי, אני שמח".

חן אמסלם, שמשחקת בסדרה את אבישג ובחיים האמיתיים את רעייתו של היוצר: "אנשים מחפשים את הצחוקים. מצד שני, פרק 5 העונה הציף הרבה תגובות של אנשים ששלחו זרי פרחים לאמא שלהם. קיבלתי תגובות מטורפות מאימהות לילדים עם אוטיזם, מאנשים שעשו שינוי בחיים שלהם. רק יצירה אמיתית יכולה לייצר דבר כזה.

"ואני גם למדתי מהסדרה הרבה דברים על בעלי - על האופן שבו הוא יוצר, על ההתמסרות ליצירה, על האמונה בה. בוא נגיד שאם עד עכשיו הערצתי אותו - אז עכשיו אני מעריצה אותו כפול, על היכולת לומר דברים גדולים ולא לפחד לירות בפרות קדושות".

זגורי: "תמיד כשאני רואה סדרות, גם סדרות שאני הכי אוהב בעולם, אחרי עונה או שתיים זה מתחיל להתחרבש. ונורא פחדתי שזה יתחרבש גם לי, שאולי עדיף היה לשמור את המוניטין של הסדרה ולא להוסיף. אז השתעשענו המון במחשבה של כן או לא עוד עונה, אבל קרה משהו - דווקא מהסיפור של איבגי".

דניאל סבג (אבישי): "זאת קלישאה של לעשות מהלימון לימונדה. קרה משהו שפתאום אִפשר לכולנו לזרוח. זה לא שאיבגי הצל עלינו, אלא שמשהו בחיסרון שלו הכריח את מאור, ממש דחק אותו לפינה, ליצור משהו שהוא לא פחות ממושלם בעיניי. כולנו נדחקנו לקצה, והבנו שאנחנו צריכים לספק משהו במקסימום של המקסימום".

שרה: "יש משהו בעובדה שאב הבית לא נמצא, ובעיניי זה הומאז' מאוד־מאוד חזק לעובדה שאנחנו בלי אבא עכשיו. ועזוב פוליטיקה, כן? אחרי 7 באוקטובר יש תחושה שכל אחד מנסה לקיים חיים במצב בלתי אפשרי. ומאור, בכתיבה שלו, הביא כל דמות אל הקצה ושם אותה במצב בלתי אפשרי".

עוז זהבי: "אני נגד אסקפיזם, והסדרה עושה עבודה טובה בלדברר את הקולות של החברה. בסוף זו סדרה על זהות, ומהזהות שלנו אנחנו לא יכולים לברוח. גם מדינת ישראל צריכה לשאול מה הזהות שלה"

פרק 2: כאן לא חינוכית

והיה העונה גם את הפרק על אילת, שבמהלכו האחים הצעירים לבית זגורי, אביר (אייל שיקרצי) ואביגיל (הילה הרוש), ירדו עם חבריהם לחופשה פרועה בעיר הדרומית שהציגה את הנוער הישראלי במלוא כיעורו. הצקצקנים, כמובן, מיהרו להזדעזע.

אייל: "אנשים שלא הסתכלו על הפרק בשיפוטיות, או במבט של 'אוי ואבוי, תועבה', קיבלו יותר מעוד הצבת מראה. הם קיבלו הצצה כנה ואמיתית, בלי פילטרים, על נוער כזה שלא מדברים עליו.

"אם תפתח סטורי של - סליחה על הביטוי - ערס ממוצע מבאר שבע, אז יש מצב שלאורך תקופת הקיץ תראה שם ליטרלי את הפרק הזה. מי שבחר לראות עשר דקות ראשונות, או רק את קטע הנשיקה של אביר ולירוי ששיתפו בטיקטוק, ובחר להגיב בגועל - הפסד שלו. הוא פספס לקח על סיפור נעורים מהסוג שכולנו חווינו באיזושהי דרך".

שרה: "בכל אסיפת הורים הייתי רבה עם הורים שטמנו את הראש בחול. הדור המסכן הזה שילם מחיר על הטעויות שלנו - וזו חתיכת מחיר. אנחנו רוצים להאמין שהכל בסדר אצלם. וזה לא כל כך בסדר אצלם, מאוד קשה להם. לכן עניין החיפוש אצל הנוער צריך להדליק נורות אצל הורים - שיוציאו כבר את הראש מהחול".

ישראל אטיאס: "הדינמיקה המשפחתית בסדרה שמה לי מראה הפוכה. באחד הפרקים שוג שמה שיר ורקדה, ואז ויויאן ואביאל הסתכלו עליה בצורה מוזרה של 'למה היא שמחה?' זאת לא משפחה שהיית רוצה"

הילה: "זה פרק מושלם, שבאמת הציף עד כמה הנוער היום מבולבל ומחפש ביטחון ובוחן גבולות. שיחקתי ילדה בת 17, בתולה, שהיא וחברה שלה הבתולות היחידות וכל מה שהן רוצות זה להיפטר מהבתולים. זה סיפור. זה מסע כל כך מעניין, כל כך מרתק, ולמי שיש ביקורת - צריך לבדוק איפה זה נוגע בו ולמה זה נוגע לו.

"קיבלתי תגובות מכאלה שעפו ואמרו 'זה באמת משקף את הדור ואת המצב', בעוד אחרים הזדעזעו והתחלחלו. אנשים ממש ירדו מהפסים, אבל זה שימח אותי. בשבוע שבו הפרק שודר התעוררו עליו שיח וביקורת - וזה אומר שהצלחנו להביא למרכז את פני הדור.

"מצד שני, זאת התייפייפות לומר 'מזעזע שזה מה שמראים לנוער. זה לא חינוכי ואסרתי על הילדים שלי לראות אותה'. סליחה, אבל 'זגורי' אף פעם לא היתה סדרה שבאה לחנך. אנחנו לא בכאן חינוכית. יש הגבלת צפייה. בני 8 לא אמורים לראות את הסדרה, ו'זגורי' לא אמורה לחנך אף אחד - בטח לא ילדים קטנים כל כך".

מאור: "אף פעם לא רואים את הדמויות האלה בסדרות, אלא אם הן בכלא או בשיקום. הם שמים את הכיפה ולא מאמינים באלוהים, הם הולכים עם ציצית אבל לא שומרים נגיעה, הם מניחים תפילין בבוקר אבל בלילה עושים אוי ואבוי.

"אבל יש דמוניזציה באיך שאנחנו תופסים את הילדים האלה עם הכיפה הלבנה. לא היה אונס בעלילה, ולא היתה שם אלימות קיצונית. היו נערים שמקללים הרבה, מתפלחים למקומות, משקרים, רוצים לזיין כל הזמן וחוטאים בוונדליזם טלוויזיוני. אם תיקח את אותה העלילה ותחליף את הצבע של השחקנים, יהיה לך סרט נעורים מקסים ויפהפה".

שרה: "אני לא מסכימה איתך, כי העניין של מה שקורה לנוער חוצה עדות ומקומות. הם באמת אבודים, ולא משנה מה הצבע שלהם".

מאור: "יש כאן עמדה של ייצוג. כשאתה מלהק שחקן שחור - זה אומר משהו. כשאתה מלהק שחקן ערבי - זה אומר משהו. וגם שאתה מלהק שחקנים מזרחים לתפקידים מסוימים - זה אומר משהו.

"בנעוריהם, כולם רצו לזיין ורצו לנסוע לאילת והלכו מכות, קיללו ושברו דברים. כולם, לא משנה מה צבע העור שלהם, עשו את זה מתישהו. אבל במקרה של הנערים האלו ספציפית - זו הפעם הראשונה שמישהו מנסה לספר את הסיפור שלהם ולמה הם כאלה".

גם הפרק שתיאר טיול בין קברי צדיקים, לצד אינטראקציה סוערת עם בני הציונות הדתית - טיפוסים עם סנדלים, כיפות, ציצית ורובה על הכתף - הצית ויכוח דומה.

יפית אסולין, שמגלמת את הבת הבכורה, מירי, מסבירה: "בכתיבה אתה מחפש קצוות כדי לייצר ביניהם קונפליקט. ולכן כשמירי הלכה להרוס את החתונה של חמודי, האקס שלה - מה יותר הגיוני מזה שהיא תפגוש בדרך חבורת קיצונים חובשי כיפה שבאים גם הם להרוס את החתונה (בין הערבי ליהודייה)?"

מאור: "לא רציתי להגיד משהו על הציונות הדתית, רציתי להגיד משהו על דמויות מתוך הציונות הדתית, שיש גם להן חלק בסיפור הישראלי - לפעמים יש לו צדדים חיוביים ולפעמים לא. אין פלח אחד של ייצוג שלא זוכה בסדרה גם לזכות. זאת אומרת, הם לא רק באים להרוס.

"אם אני חובש כיפה, ונעלבתי בגלל שראיתי חובש כיפה מוצג בדרך מסוימת בטלוויזיה - אז חשבון הנפש שלי הוא עם עצמי, ולא עם הייצוג, כי כולם זוכים להיות גם טובים וגם רעים.

"ויויאן היא אמא נהדרת ומדהימה, אבל היא גם אמא נוראה; ואביתר הוא הבן אדם הכי אוהב והכי חם ושאפתן, אבל הוא גם שקרן ונוכל. ואביאל יכול להיות הכי מסור למשפחה, אבל הוא מתנשא ומנותק. אתה מבין? לכל אחד יש את הצדדים הטובים והרעים שלו. ככה בונים דמויות".

נינט: "יש משהו מאוד בוטה באופן שבו הדמויות מוצגות, לצד הרבה רגישות. לא סתם לקח ליוצר שלנו עשר שנים. הוא היה צריך לעכל את החיים פה. וזגורי, כמו זגורי - הכל 'אין יור פייס'. יש משהו משחרר בגישה הזו"

פרק 3: אני והדמות שלי

בתום שלוש עונות, אין ספק שהשחקנים כבר מחוברים עמוק לדמויות שלהם. "אפילו לא עשינו חזרות לפני העונה הזאת. לא נזכרנו בדמויות, לא עשינו כלום. כולם באו לסט, הדלקנו מצלמה - וזה קרה בתוך שנייה", נזכר זגורי.

חן: "אבישג היא הדמות הכי איקונית שעשיתי עד כה, ואני מאוד מקווה שאוכל לשבור את תקרת הזכוכית שהיא הציבה מעלי. אולי אנחנו דומות בטמפרמנט המזרחי, אבל לצערי אבישג מאוד פחדנית, לא אמיצה, לא שואפת ולא חולמת - ואני הפוך מזה. ולמרות הסצנות האלימות שלה, והדיבור הנגוע לבן הזוג ולמשפחה שלה - הצופים מזדהים איתה, כי זה מגיע ממקום של חולשה".

אחת הסצנות המדוברות בעונה כללה עימות סוער ואלים בין אבישג לבין אמה. "לקח המון זמן להוציא ממני את האלימות שראו על המסך. מאור צילם אותי שלוש-ארבע שעות, וכל הזמן דחק אותי לפינה, ואמר 'תרביצי לה, תרביצי לה, תני לה סטירה'. הייתי כל כך מתוסכלת ועצבנית מזה שאני לא מצליחה להרביץ לה, שבאמצע הסצנה התחלתי להרביץ לעצמי.

"אלה היו ימי הצילום הראשונים, ומאור ואני עוד לא הבנו את ההתנהלות בבוקר עם הילדים שלנו. היינו יוצאים יחד לצילומים ב־4:00 בבוקר, היתה מגיעה בייביסיטר לאסוף את הילדים, והכל היה מבולגן. נורא דאגתי לילדים, רציתי לברר אם הם הגיעו למסגרות והכל בסדר, אבל הוא רק רצה לצלם ושאעשה את הסצנה. אז הייתי עצבנית, הוא היה עצבני, ובסוף שנינו הוצאנו את העצבים על שרה ויצאה סצנה מהממת. המכות האלו היו דרך להביע כאב ומשבר ארוך ביחסים".

שרה פון שוורצה: "יש משהו בעובדה שאב הבית לא נמצא, ובעיניי זה הומאז' מאוד־מאוד חזק לעובדה שאנחנו בלי אבא עכשיו. אחרי 7 באוקטובר, יש תחושה שכל אחד מנסה לקיים חיים במצב בלתי אפשרי"

קובי מימון, שמגלם את הבן אבי: "בעונה הזו קרה רגע מאוד משמעותי מבחינת אבי. הוא שם גבול ואמר: 'עד כאן. אי אפשר יותר לפגוע בי, אי אפשר לצחוק על הכל - יש דברים שלא צוחקים עליהם'. לראשונה הוא הלך עד הסוף עם האמת שלו מול המשפחה שלו, בלי לפחד ובלי להתנצל. זה היה עצום, ובאמת אחרי ההתפרצות הזאת ראינו שינוי: פתאום המשפחה התחילה לכבד אותו".

נינט: "הדבר היחיד שאני מבואסת עליו זה שלא היו לי העונה סצנות עם כולם יחד. צילמתי בעיקר עם עוז. אמרתי למאור שיגדיל לי את התפקיד, אבל הוא לא רצה. כנראה זה מה שנגזר על ליזי.

"בהחלט הרגשתי הפעם את כובד השנים על ליזי. משהו בה נהיה קצת יותר מיושב בדעת. אבל ליזי לעד תהיה ליזי - עם כל הטקסים והכישופים והרצון למצוא איזה שקט בתוך עצמה אל מול העולם, ובתוך עצמה אל מול עצמה. מזכירה לי מישהי".

עד כמה באמת הסדרה מתערבבת לכם עם החיים האמיתיים?

הילה: "יום אחרי שילדתי ביקשו שנביא את התינוקת לשקילה, והיא לא הפסיקה לבכות לאחות שם. אז האחות הסתכלה עלי ואמרה: 'דרמטית כמו אמא שלה'. אני שתקתי, והיא הוסיפה: 'מה, את חושבת שלא זיהינו אותך?'"

לייזרוביץ': "יש מישהי בגן של הילד שלי שבדרך כלל לא יוצרת אינטראקציה. יום אחד היא ניגשה אלי ואמרה: 'אני בדרך כלל לא צופה בסדרות כאלה, אבל 'זגורי' תפסה אותי, ואני באמת חושבת שלאלבז מגיע להיות אבא'. תבינו, זאת מישהי ששונאת את תיבת הדואר שלה, ופתאום יצא ממנה משהו כזה שאמרתי 'וואו'. עכשיו אפילו אני לא חושב שמגיע לאפס הזה להיות אבא".

חן אמסלם: "היה פרק שהציף הרבה תגובות של אנשים ששלחו זרי פרחים לאמא שלהם. קיבלתי תגובות מטורפות מאימהות לילדים עם אוטיזם, מאנשים שעשו שינוי בחיים שלהם. רק יצירה אמיתית יכולה לייצר דבר כזה"

ישראל אטיאס, שמגלם את הבן אביתר: "אני יודע שמאור יצחק עלי עכשיו, אבל שולחים לי הרבה הודעות לעשות הופעות באירועי בר־מצווה. הורים מבקשים: תעשה לי את השיר 'עף אלייך' (שאביתר ביצע עם ליאור נרקיס בעונות המוקדמות, נ"ו). לפני שבוע קיבלתי כזו הודעה, ובאתי לשלוח אותה בקבוצה שלנו בווטסאפ, ואז עצרתי את עצמי, כי לא היה לי כוח שכולם יכתבו לי 'הזמר של ביטוח לאומי'".

שרה: "אחרי שראיתי את הפרק הראשון בעונה לא יצאתי מהבית יומיים, כי הבנתי שיש לי אובססיה. אני ביום שני צריכה לדעת מי יבוא לאכול בסופ"ש, ולכן אני מטרידה את כולם, ואני נורא מתעצבנת שלא עונים לי. ויויאן הכי שונה ממני, אבל היא גם הדמות שהכי דומה לי. מטורף. פתאום הסתכלתי עליה ואמרתי: 'רגע, מה יש לך עם ימי שישי?'. ואז במשך חודש לא הזמנתי לשישי ואכלנו רק אצל הגרוש שלי".

יפית: "בגלל שהעונה מירי בלעה עורלה כדי להיכנס להיריון, כל מי שיש לו עורלה להשכרה יצר איתי קשר. הייתי אמורה ללכת לאיזו ברית ולא באתי, אז אחותי כתבה לי: 'חבל שלא באת, העורלה נראית טעימה'.

"מעבר לזה, כל הזמן מזהים אותי בתור מירי זגורי באיזושהי צורה. אז הרבה גברים חושבים שאני רווקה, שאני לא נשואה, והמון מתחילים איתי. זה נורא נחמד".

מאור זגורי: "בית הוא נקודת ייחוס. אתה לא יכול להיות בחופש אם אין לך בית. כמו שבלי חושך לא קיים אור. זה כאילו מזין את עצמו. לכן התפיסה שלי היא שצריך לעזוב את הבית כדי לחזור אליו. זה המהלך שאני עברתי בחיים"

פרק אחרון, בינתיים: משפחה לא בוחרים

אם יש מוטיב שמלווה את הסדרה מימיה הראשונים ועד לפרק האחרון, זה ההבנה של הדמויות כי יעשה להן רק טוב אם יתרחקו כמה שניתן מהבית. ועדיין, איכשהו, בסוף הן תמיד נמשכות בחזרה לחיק המשפחה הפרובלמטית. מטאפורה מדויקת למצב העם והמדינה.

מאור: "מבחינתי בית הוא נקודת ייחוס. אתה לא יכול להיות בחופש אם אין לך בית. כמו שבלי חושך לא קיים אור. זה כאילו מזין את עצמו. לכן התפיסה שלי היא שצריך לעזוב את הבית כדי לחזור אליו. זה המהלך שאני עברתי בחיים".

ישראל: "הדינמיקה המשפחתית בסדרה שמה לי מראה הפוכה, שברוך השם שהמשפחה שלי היא לא ככה. באחד הפרקים שוג שמה שיר ורקדה, ואז ויויאן ואביאל הסתכלו עליה בצורה מוזרה של 'למה היא שמחה?'. זאת לא משפחה שהיית רוצה שתהיה לך".

שרה: "לכל משפחה יש צדדים טובים וצדדים רעים. אנחנו יכולים לשנוא את המשפחה שלנו בימים מסוימים ולאהוב אותה מאוד בימים אחרים. זה מה שהסדרה מראה, לא משנה כמה המשפחה שלך שונה או משוגעת - בסופו של דבר משם באת, וכדאי שתכיר בכך ותדע גם לחבק ולחמול ולכבד את זה".

יפית: "אנחנו עוברים שנים מטלטלות כמדינה. ועם כל חוסר הוודאות מסביב, אני חושבת שאם יש עוגן מרכזי בישראליות - ורואים את זה בסדרה - אז זה הבית. זו המשפחה".

שרה: "נכון. עכשיו אני בחו"ל בגלל צילומים, ואני רק רוצה לחזור להיות באזעקות".

עוז: "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית אל נשמתי חודרת. וגם פצצה חודרת, כמובן. לכן זה לא משנה לאן הם יברחו מבית אבא, כי משפחה לא בוחרים. בן אדם עושה תיקון רק כשהוא מבין שכל הדפקות שהוא קיבל מהבית יכולות להיות יתרון עבורו אם הוא ישתמש בהן לטובתו. לקחת את הדפקט ולהפוך אותו לאפקט - זה תיקון.

"הדמויות בסדרה מחפשות את התיקון ואת האיזון - זה בדיוק הסיפור של מדינת ישראל. אנחנו מחפשים איזון בין המורשת לבין העתיד, בין הרצונות שלנו לבין השכנים שלנו".

ישראל: "אני חושב ש'זגורי' היא בין הסדרות הכי חשובות שנעשו מאז קום המדינה, ואני לא מגזים. גם עוד 20-30 שנה ידברו עליה. לפיכך השאלה הכי חשובה היא אם תהיה עונה נוספת. הגיע הזמן שמאור יענה חד־משמעית".

מאור: "עונה נוספת? אם תהיה סיבה מוצדקת - נראה לי שכן, אם הכוכבים יסתדרו ויהיה רעיון וזמן ותקופה ואנשים, כמו שקרה הפעם. יש משהו ביצירות כאלו שהן נס. הן לא אמורות לקרות בכלל, ואיכשהו, עם כל המאמצים, זה קרה הפעם".

יפית: "מה, זה הסוף של הדמויות האלה? לא נשחק אותן יותר? קשה לי לחשוב את המחשבה הזאת".

מאור: "דניאל (סבג) אמר לי 'כשרציתי להיות שחקן מפורסם, ככה בדיוק נראה החלום בראש שלי'. ואני מרגיש שגם בשבילי - ככה בדיוק דמיינתי את זה. אם אני הצייר, אז בלי צבעים ומכחולים אין לי כלום. זה לא היה יכול לקרות בלעדיכם, אז תודה לכולכם".