בחודש האחרון נשמר בצה"ל סוד שרק מעטים בצמרת נחשפו אליו: המבצע ההולך ומתקרב באיראן ממש לא יהיה דומה לקודמו "עם כלביא".
"בחיל האוויר, למשל, גם מי שהכיר את התוכנית לתקיפה באיראן, שקיבלה את השם 'מגן יהודה', לא באמת ידע שהיא תבוצע בשיתוף פעולה מלא עם ארה"ב", אומר גורם ביטחוני. "המחשבה אצל רוב הטייסים הייתה שזה מבצע ישראלי, ושהאמריקנים אולי יצטרפו בשלב מסוים, כמו שעשו בפעם הקודמת. אבל בפועל, בודדים בחיל כבר ידעו בערך חודש לפני שעת השי"ן, שאנחנו עומדים לתקוף יחד עם האמריקנים, ממש כתף אל כתף".
בארה״ב כבר רגילים לצאת למלחמות קואליציוניות. בישראל, לעומת זאת, הדבר הזה לא קרה מעולם. מבצע "שאגת הארי", או באמריקנית "Epic Fury", הוא הפעם הראשונה שבה צה"ל נלחם בסנכרון מושלם עם צבא נוסף, ובמקרה גם הצבא החזק בעולם. עכשיו, זה כבר סוד שכל העולם יודע.
"המזרח התיכון מחולק עכשיו לנתיבי טיסה, יחידות בקרה אווירית מנהלות תמונת שמיים משותפת, ויש ניהול זמן אמת של כל הגופים בשמיים: רכבות מטוסי הקרב, מעגלי התדלוק שקורים בשמי המזרח התיכון, סנכרון כל מערכי ההגנה האווירית"
"אין ספק שיש תיאום הדוק מאוד בין ישראל לארה"ב במתקפה באיראן", אומר על כך הקולונל בדימוס ג'ו בוצ'ינו, לשעבר דובר סנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב. "לא במקרה קצינים ישראלים יושבים במפקדת סנטקום (בטמפה, פלורידה - א"א)". בישראל יש מי שמשתמש בשפה נלהבת יותר כדי לתאר את מערכת היחסים עם האמריקנים.
"אנחנו נמצאים בנקודה חסרת תקדים של תיאום מבצעי", אומר גורם בכיר במערכת הביטחון. "חד־משמעית", מצטרף קצין שמשתתף במבצע. "מה שאנחנו רואים עכשיו שונה מכל מה שראינו עד כה". גורם ישראלי אחר, שמכיר את האמריקנים מקרוב, מתאר את היחסים איתם במילים של סיפור אהבה: ביחדנס. בצה"ל קוראים לזה "מערכה משותפת, מסונכרנת מקבילית".
בעשרות חדרי מלחמה בישראל ובארה״ב יושבים כעת קצינים ישראלים ואמריקנים מול אותן מערכות ורוכנים יחד מעל אותן מפות, כדי לשלב כוחות. "אנחנו זה אחד, הם זה אחד, ביחד זה 11", ניסח זאת מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, בישיבת הקבינט השבוע. "אתה חייב להבין", מתלהב בכיר לשעבר בצה"ל, שחלק ניכר מהקריירה שלו הוא התנהל מול מקביליו האמריקנים. "שיתוף הפעולה שלנו עם האמריקנים הוא הרבה יותר ממבצעי.
"זה משהו שיושב על מערכות קשרים מאוד עמוקות וארוכות שנים. אנחנו - קצינים ישראלים ואמריקנים - גדלים יחד לאורך הקריירה. זה לא שר ביטחון שבא לקדנציה של שנתיים או שלוש, אפילו לא נשיא שמגיע לשמונה שנים. אלה אנשים שהיו בבתים זה של זה, שמכירים את בנות הזוג והילדים. אני לא אגזים אם אומר שהדנ"א של הטייסים הישראלים דומה יותר למקביליהם האמריקנים, מאשר לשריונרים של צה"ל. אלה מערכות שצומחות יחד".
אגב, קריית גת היא לא אחד מהמקומות שבהם מתקיים בימים אלה שיתוף הפעולה בין הצדדים: המפקדה האמריקנית בעיר פונתה בשל חשש אמריקני שתהפוך למטרה נוחה עבור האיראנים. בעקבות זאת גם הסיוע ההומניטרי לעזה, שנוהל מהמפקדה, הופסק השבוע.
אחרי מבצע "עם כלביא" ביוני 2025, נערכו בחיל האוויר לצאת למתקפה נוספת באיראן כעבור שנה, סביב יוני 2026. אלא שמודיעין שהצביע על כך שמשטר האייתוללות משקיע כספים אדירים בשיקום המערכות הצבאיות שנפגעו לו, כולל מערך הגרעין, וכי למרות השפל ההיסטורי בכלכלה האיראנית מוסיף גם להעביר מיליארדי דולרים ואמצעי לחימה לארגוני הפרוקסי שלו - גרם לצה"ל להעלות הילוך. "המשטר לא זנח את התוכניות שלו להשמדת ישראל", אמר על כך השבוע הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר.
עוד לפני תחילת המחאות באיראן בסוף דצמבר 2025, נפל האסימון בחיל האוויר שתקיפה באיראן לא תוכל להמתין עד יוני 2026, ושמוטב להתכונן למבצע אווירי נוסף בהקדם, עם או בלי האמריקנים. אלא שבעוד ישראל כבר נערכת, בארה"ב לקחו את הזמן. נקודת המפנה המשמעותית ביחס של הבית הלבן למלחמה התרחשה רק במהלך פגישת נתניהו־טראמפ במאר א־לאגו, שם ניסה נתניהו למשוך את טראמפ לסבב נוסף באיראן. בקשותיו השתלבו היטב במחאות שפרצו באותם ימים ממש בטהרן, וגרמו לנשיא להבטיח לאיראנים ש"העזרה בדרך".
עוד קודם לכן נשלחה משלחת של חיל האוויר, בראשות קצין בדרגת תא"ל, למפקדת סנטקום בטמפה. המטרה של הישראלים היתה לייצר עם מקביליהם האמריקנים שפה משותפת, לקראת אפשרות של מבצע ישראלי נוסף באיראן, שיצריך תיאום מסוים. אף אחד מהצדדים לא ידע עדיין שיהיה מדובר במבצע משותף. בסוף ינואר, אחרי שטראמפ החל לשנות את כיוון נושאת המטוסים של מדיניות ארה"ב כלפי איראן, נחת בוושינגטון ראש אמ"ן, האלוף שלומי בינדר, כסנונית ראשונה לקראת מהלך צבאי משותף ישראלי־אמריקני.
ימים ספורים אחר כך יצא הרמטכ"ל זמיר לביקור בזק בבירה האמריקנית, תוך שהוא מלווה במפקד חיל האוויר המיועד, תא"ל עומר טישלר, נספח צה"ל לשעבר בוושינגטון, האלוף הדי זילברמן, ראש חטיבת תב״ל האחראית על קשרי החוץ של צה"ל, תא"ל עמית אדלר, ונציג בכיר מאמ"ן. המשלחת בילתה בוושינגטון פחות מ־24 שעות, שכמעט כולן מולאו בדיונים מרתוניים. טישלר מונה לאחר מכן בידי הרמטכ"ל למתאם הקשר בין צה"ל למטות המשולבים של צבא ארה"ב.
זמן קצר לאחר ביקור זמיר בוושינגטון, הרגישו בצמרת חיל האוויר שהנשיא האמריקני, שמשמש המפקד העליון של צבא ארה"ב, נתן את הפקודה להיערך לתקיפה אמריקנית באיראן, בשיתוף עם ישראל. מאותו רגע, כל המודיעין, התוכניות והספרים נפתחו בידי שני הצדדים. בדיונים ובפגישות שנערכו לאחר מכן בדרגי הביניים הצבאיים "למדנו לתכנן יחד, להפגיש את התרבויות המבצעיות ולהסתכל על האויב באותה זווית", כפי שמנסח אדם שהשתתף בהם.
בעקבות האצת התכנונים הוגדלה משלחת חיל האוויר לטמפה, ובמקביל ניצל חיל האוויר הישראלי את הזמן כדי למלא עד הקצה את מחסני התחמושת שלו ולערוך טיפולים תקופתיים למטוסים, שלא מפסיקים לטוס ברצף כבר שנתיים וחצי. האמריקנים, מצידם, החלו להעביר למזרח התיכון מטוסים ואמצעי לחימה נוספים. בין היתר, נחתו בישראל מטוסי הקרב מהדור החמישי F-22, ומטוסי תדלוק ענקיים שעוד ישחקו תפקיד מכריע ביכולת של ישראל לתקוף באיראן.
המטוסים הללו ימריאו בהמשך מישראל לגיחות באיראן. הסוד הכמוס בהחלט על ההצטרפות האמריקנית למבצע נחשף בפני רוב אנשי חיל האוויר רק בימים האחרונים. מאותו רגע כבר התנהלו כל אישורי התוכניות לתקיפה במשותף בידי תומר בר ולוטננט־גנרל דרק פרנס, מפקד AFCENT, חיל האוויר של סנטקום. סנכרון ברמה כזו בין החילות לא נעשה מעולם, אפילו כאשר מפציצי ה־B2 תקפו את פורדו במבצע "עם כלביא".
"שיתוף הפעולה עם האמריקנים הוא הרבה יותר ממבצעי. זה משהו שיושב על מערכות קשרים מאוד עמוקות וארוכות שנים. אנחנו, קצינים ישראלים ואמריקנים, גדלים יחד לאורך הקריירה. אלה אנשים שהיו בבתים זה של זה"
אז האמריקנים דרשו מהמטוסים הישראליים לפנות עבורם את הדרך לפורדו, אחרי שאלו סיימו לתקוף את מערכות ההגנה האווירית האיראניות בסביבה. הפעם, לצורך אישור התוכניות והיציאה לקרב, ישבו ישראלים ואמריקנים סביב אותן מפות, חילקו משימות, הכינו עזרי מודיעין משותפים, סיכמו על חלוקת הגזרות. תוך כדי התהליך גם למדו הצדדים זה מזה. האמריקנים, למשל, אימצו מחיל האוויר את שיטת "רכבות" מטוסי הקרב שנשלחו בדרך לטהרן בזמן מבצע "עם כלביא", ומתנהלים באותה שיטה במבצע הנוכחי. "נוהל קרב משותף ומעמיק", קרא לזה הרמטכ"ל זמיר בהצהרה שנתן שעות בודדות לאחר מכת הפתיחה של "שאגת הארי".
מעל לכל הציפיות
ואיזו מכת פתיחה זו הייתה. לפי כמה גורמים ביטחוניים ששוחחו איתנו, חיסולו של עלי חמינאי ויתר המהלכים של מכת הפתיחה באיראן היו מבצע "כחול־לבן על מלא", כדברי אחד מהם. התקיפות הראשונות הללו בוצעו על ידי טייסים ישראלים, ורק לאחר כ־40 דקות החלו טילים אמריקניים ליפול על מטרות באיראן. בישראל, אגב, הופתעו לטובה מהישגי מכת הפתיחה ומגדירים אותם כ"פנומנליים, כאלה שעלו על הציפיות".
בשלב הבא של מהלך הפתיחה חילקו שני החילות גזרות גיאוגרפיות ביניהם, כאשר כל אחד תוקף בגזרתו משגרים של טילים בליסטיים, במטרה לצמצם עד כמה שניתן את הירי לעורף בישראל ובמדינות המפרץ. ישראל מיקדה את התקיפות שלה במערב איראן ובמרכזה, בעוד האמריקנים התמקדו במזרח ובצפון.
את הבירה תקפו שני הצבאות גם יחד.במקביל, כל אחד מהצבאות התמקד במטרות שמעניינות אותו יותר. כך, למשל, הצבא האמריקני ריכז מאמץ גדול סביב מפרץ עומאן, שם השמיד בתוך יומיים את 11 ספינות המלחמה של משמרות המהפכה, שעגנו באזור ואיימו לחסום את מצר הורמוז, עניין שבבית הלבן רצו מאוד למנוע. חיל האוויר הישראלי, מצידו, לקח על עצמו את רובה המוחלט של משימת העליונות האווירית, אחרי שכבר צבר ניסיון בתחום ב"עם כלביא".
במשך כמה חודשים ניסו אנשי התכנון בחיל להבין כיצד יתאימו האיראנים את מערכי ההגנה שלהם בעקבות "עם כלביא", והגו את תוכניות התקיפה בהתאם. "שינינו את השיטה כי רצינו להפתיע", אומר גורם שבקיא בפרטים. אם בפעם הקודמת לקח 36 שעות להשיג עליונות אווירית באיראן, הפעם המשימה הושלמה בקצת יותר מ־24 שעות. חיל האוויר הישראלי אמנם פעל באופן עצמאי לתקיפת המטרות שלו, אך מדי פעם נעזר ביכולות אמריקניות. כך, למשל, היו מקרים שבהם המודיעין הישראלי הפליל מטרות באיראן, אך מי שתקף אותן בפועל היו מטוסים אמריקניים.
זה מפני שמתווה התקיפה הצריך חימוש אווירי מיוחד שנורה מרחוק, כזה שלאמריקנים יש בשפע. אבל נראה שהסיוע המשמעותי ביותר שקיבל חיל האוויר הישראלי מהאמריקנים היה בתחום התדלוק. לישראל אין מטוסי תדלוק רבים, ופה האמריקנים עולים עלינו בכמה סדרי גודל. במסגרת שיתוף הפעולה איתם, מטוסי התדלוק האמריקניים, ובתוך כך תשעה מטוסי תדלוק מדגם Kc-46 שנחתו בימים האחרונים בישראל, שימשו תחנות דלק מעופפות עבור מטוסי הקרב הישראליים, ובכך הרחיבו את צוואר הבקבוק הצר ביותר בכל מה שנוגע לתקיפות אוויריות באיראן.
השילוב בין העורמה והמודיעין הישראליים, ליכולות האש של האמריקנים, הוא דבר ששום מדינה לא היתה רוצה שיופנה נגדה. השאלה כרגע היא עד כמה רחוק יהיה מוכן ללכת טראמפ עם שיתוף הפעולה הזה, ומתי בדיוק ילחץ על הבלמים
סרטון ראשון מסוגו של מתדלק אמריקני ממלא את המכלים של מטוסי F-15 ישראליים בטיסה מבצעית, אף עשה את דרכו לרשתות החברתיות. התדלוק האמריקני הוא אחת הסיבות לקצב האש הגבוה של חיל האוויר במבצע הנוכחי. אם בכל 12 הימים של "עם כלביא" נעשה שימוש ב־3,700 חימושי קרב, ב"שאגת הארי" כבר אחרי שלושה ימים הוטלו 2,500 חימושים. בכל מבצע "עם כלביא" יצא חיל האוויר הישראלי לכ־1,500 גיחות של מטוסי קרב, ובמבצע הנוכחי הגיע לשני שלישים מכך לאחר 72 שעות בלבד.
כל זה מבלי לספור את החימושים והגיחות של האמריקנים. "התחלנו בבליץ, הכי חזק שאפשר", אומר גורם ישראלי שמעורב במבצע. "רק אחרי שלושה ימים התחלנו לעבור למוד שיוט". זרימת המידע הסנכרון בין צה"ל לסנטקום הוא לא דבר חדש. במהלך "לילות הטילים" מאיראן ומבצע "עם כלביא", תכללו שני הצבאות את המבצע המורכב לסנכרון ההגנה האווירית, שהתפרס על כל שמי המזרח התיכון וכלל גם מדינות ערביות ואירופיות. אלא שהפעם, להגנה מצטרפת גם סנוקרת אימתנית של התקפה.
"מה שקורה פה מבחינה מבצעית הוא אירוע חסר תקדים", אומר תא"ל (מיל') ערן אורטל, ראש התוכנית הצבאית במכון בס"א ומחבר הספר "המלחמה שלפני". "המזרח התיכון מחולק עכשיו לנתיבי טיסה, יחידות בקרה אווירית מנהלות תמונת שמיים משותפת, ויש ניהול זמן אמת של כל הגופים בשמיים - רכבות מטוסי הקרב שהולכות וחוזרות מכיוונים שונים, מעגלי התדלוק שקורים בשמי המזרח התיכון, סנכרון כל מערכי ההגנה האווירית. בדרך כלל כשצבאות נלחמים בקואליציה יש מנגנון שנקרא די־קונפליקשן.
"מה שקורה היום זה דבר הרבה יותר עמוק מדי־קונפליקשן, זה שילוב ידיים אמיתי. אלו שני צבאות שונים שפועלים באותו מקום. זה אירוע מאוד מרשים". גורמים צבאיים לשעבר ששוחחו איתנו סימנו את הגנרל מייקל קורילה, מפקדו הקודם של סנטקום, כאדריכל של השת"פ הישראלי־אמריקני. "קורילה הביא את שיתוף הפעולה האזורי, עם צה"ל בפרט, לדרגת אמנות", אומר קצין בכיר לשעבר. "היתה לו מנהיגות גדולה, צ'יירמניות, שאפשרה את הדבר הזה".
קורילה, כך מתברר, אף ביקר כמה פעמים בארץ מאז סיים את תפקידו באוגוסט 2025 ופרש לגמלאות. שיתוף הפעולה עם האמריקנים לא מסתיים באוויר. מרחב נוסף שבו קיימת כמעט סימביוזה הוא בכל הקשור לעולמות המודיעין. "אני לא מכיר מערכת ביטחונית הדוקה, כמו שיש בין אמ"ן ל־NSA (הסוכנות לביטחון לאומי, המקבילה האמריקנית ליחידה 8200, א"א)", אומר בכיר לשעבר בקהילת הביטחון. "אף אחד לא יכול, וגם לא רוצה, להסתיר מידע מהצד השני. הסנכרון עם האמריקנים יושב בראש ובראשונה על תיאום מודיעיני, יותר מכל תחום אחר".
בדבר אחד דווקא כן ניתן למצוא הבדלים גדולים בין צה"ל לסנטקום. בעוד הצבא הישראלי מתווך ללא הרף מידע לציבור ולתקשורת, שבו הוא בעיקר מבליט את הישגיו באיראן, האמריקנים נמצאים בצד השני של הספקטרום. כך, למשל, ביומיים הראשונים ללחימה דוברות סנטקום כמעט לא שחררה מידע על פעולות אמריקניות באיראן, למעט כמה סרטונים של טילי טומהוק משוגרים מספינות קרב. בפרסום נוסף כתב מפקד סנטקום, אדמירל בראד קופר, כי "הנשיא הורה על פעולה נועזת, וחיילינו האמיצים, מלחינו, אנשי האוויר, חיילי הנחתים ואנשי משמר החופים נענים לקריאה".
רק כעבור יומיים החל סנטקום לספק לתקשורת האמריקנית, ששיוועה לוויזואליה, סרטונים של פגיעה במטרות באיראן. ביום הרביעי למלחמה כבר החל ערוץ ה־X של סנטקום לאמץ גישה מעט יותר "ישראלית", כאשר הכריז, למשל, על חיסול הצי של משמרות המהפכה במפרץ עומאן ("לפני יומיים היו להם 11 ספינות, היום יש להם אפס"), או איים להמשיך ב"פעולות נחרצות" נגד המשטר האיראני.
"אנחנו בעיקר ניזונים מדיווחים על התקפות ישראליות, ולא רואים הרבה דיווחים על מה שארה"ב עושה", אומר תא"ל (מיל') אסף אוריון, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי והיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "זה אף שמבחינת היכולת האמריקנית לתקוף, מדובר על היקפים גדולים הרבה יותר. אני חושב שה'דובר צה"ל' שלהם נוקט מדיניות אחרת. בעוד אנחנו סופרים את מספר המטרות והחימושים שהטלנו, ארה"ב שותקת. זו מדיניות אחרת".
כל זה כמובן לא אומר שהאמריקנים לא עובדים. הם תוקפים מערכי פיקוד של משמרות המהפכה, יכולות הגנה אווירית, אתרי שיגור טילים וכטב"מים ושדות תעופה, בין היתר באמצעות טילי שיוט, כטב"מים מתאבדים ומטוסי קרב. בסך הכל ריכזה ארה"ב באזור כ־250 מטוסי קרב, שחלקם ממריאים ממדינות האזור ואחרים משתי נושאות המטוסים שהוצבו במפרץ הפרסי ובים התיכון.
האמריקנים גם הטילו למערכה, מוקדם מהצפוי, את מפציצי ה־B2 הענקיים, אלו מפורדו, שתקפו בין היתר מתקני טילים בליסטיים שרק הפצצות שלהם יכולות לחדור. העוצמה הזו מסתכמת לכוח אש אדיר, מה גם שלאמריקנים יש כלכלת חימושים מתירנית הרבה יותר מזו הישראלית. סביר אם כן להניח שהאיראנים מסתכלים אל השמיים בבהלה.
השילוב בין העורמה והמודיעין הישראליים, ליכולות האש של האמריקנים, הוא דבר ששום מדינה לא הייתה רוצה שיופנה נגדה. השאלה כרגע היא עד כמה רחוק יהיה מוכן ללכת הנשיא טראמפ עם שיתוף הפעולה הזה, ומתי בדיוק ילחץ על הבלמים, כפי שכבר עשה ב"עם כלביא". "נראה שגם אם יש הבדלים בניואנסים בין מטרות המלחמה של ישראל וארה"ב, טראמפ בהצהרותיו מאוד מצמצם את הניואנסים האלה", אומר על כך תא"ל אורטל. "הוא התבטא שהוא מתכוון לקלף את כל היכולות הצבאיות של איראן, לא להשאיר להם שום דבר. זה, למרות ההבדלים שעדיין קיימים בין ישראל לארה"ב ברמה המדינית, סף מינימום גבוה מאוד שמצמצם את הפערים בין המדינות".
לכך יש לצרף פרט נוסף: ב־1 במארס, יום לאחר תקיפת הפתע באיראן, הפכה ארה"ב לנשיאה התורנית של מועצת הביטחון של האו"ם. מהעמדה הזו טראמפ יוכל לדחות כמעט כל בקשה לדיון בהמשך פעילותה של ארה"ב באיראן, ואפילו לא יצטרך להשתמש בזכות הווטו כדי לסכל החלטה כנגדו. "בפעם הקודמת ארה"ב משכה אותנו לאחור", אומר על כך איש מילואים במודיעין חיל האוויר. "הפעם, היא זו שדוחפת אותנו קדימה".
