רינת מטטוב: זה כאילו עשו לי קעקוע

"בתפקידים שאני משחקת שוברים לי הרבה את הלב. בחיים - פחות". רינת מטטוב. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"אני ואחי צוות לעניין, מסתגלים למציאות החדשה בארץ ישראל בשיאה של מלחמת המפרץ".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?
"האמת שזה הרבה דברים, אבל יש אחד משותף לכולנו: סידור אובססיבי של הבית/ האוטו/ התיק/ הנעליים/ הארונות וכו'".

תיעודים חדשים ממלחמת המפרץ %2F%2F באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?
"הדבר היחיד שלא לקחתי הוא הנטייה הפוליטית שלי, ששונה מאוד מזאת של הוריי".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"ברמה המקצועית, איוואנה צ'בק (מורה נודעת למשחק, ש"ג). ברמה האישית - ההורים שלי, שהשפיעו ומשפיעים עד היום".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"הרגע שבו ידעתי לקרוא לזה בשם היה כשהייתי בת 12, כשהיה צריך לבחור מגמה לתיכון. הבנתי שאני צריכה לבחור במגמת תיאטרון כדי להתקדם עם החלום הזה שלי, שאני חולמת מילדות".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"זה רגע חמקמק מאוד שאוהב לתעתע ולשגע, וזה מה שעושה את המקצוע שלנו לדרמטי כל כך. אבל היו לי כמה כאלה, תודה לאל. אחד מהם היה בתיאטרון הבימה, בהצגה הראשונה שלי בתיאטרון הרפרטוארי, כשאני בתפקיד הראשי והבמאית שלי היא סיגל אבין. התענגתי על כל רגע".

7. הכישלון שהכי השפיע עלייך?
"'כישלון' זאת מילה דרמטית, אבל באותה תקופה חוויתי את האירוע הבא ככישלון, לצערי. הייתי תלמידה בבית ספר למשחק, והבמאית של אחד התרגילים בשנה ב' החליטה פשוט להתעלם מקיומי, כי היינו שניים ואפילו שלושה על אותו תפקיד. ההתעלמות הזאת נצרבה כמו חתך מאוד כואב בגוף, כמו לקעקע 'את כישלון' על הלב. הייתי עדיין תלמידה, ובית הספר והלימודים היו כל עולמי. היתה תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי. כן, זה היה דרמטי בדיוק כמו שזה נשמע, עד כדי כך שאפילו ביקשתי לצאת מהפרויקט הזה - גם אם זה אומר לפרוש מבית הספר".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"הרגע שבו הכרתי את אהוב ליבי וקיבלתי את תפקיד חיי: אמא".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"זה קורה הרבה בתפקידים שאני משחקת, ופחות בחיים. מקצוע פלאי יש לנו, השחקנים".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר כמורשת אחרייך?
"לכל הנשים: לא לפחד לומר את מה שאת חושבת, להשמיע קול חזק גם אם הוא לא ברור, להקשיב ללב, לדבר אותו החוצה. זה הכי חזק וברור שיש, כי ככה את חושבת ומרגישה".

11. מה התפקיד שלך בחיים האלה?
"אני חושבת שזה להוות גשר או מראה. מלהעביר איזשהו מסר דרך דמויות שאני מגלמת, ועד שיחה פשוטה ביני לבין בנותיי הקטנות. לראות את הטוב והיפה שיש לנו".

"הייעוד שלי הוא להיות גשר או מראה, מהדמויות שלי ועד למשפחה שלי". מטטוב ב-2009, צילום: קוקו

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך?
"'התפסן בשדה השיפון' של ג'יי.די סלינג'ר היה הספר הראשון שהטיס אותי למקום שלא הכרתי. גיליתי שדרך ספרים אפשר להגיע לחו"ל בלי מטוס. וההצגה 'כפר' של גשר, שגרמה לי להתאהב נואשות בתיאטרון".

13. יש אלוהים? ואם כן, איזו מערכת יחסים יש לך איתו?
"יש אלוהים. אני מאמינה שיש כוחות גדולים שעוזרים לנו להיות אנשים יותר טובים, להעז לשאול שאלות, לחקור, להתווכח, לא להסכים להודות בטעות, לבקש סליחה, לקבל אחריות, להיות אנושיים".

14. מה החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?
"איכשהו אני מוצאת את עצמי מסתובבת עם מחזות בתוך התיק, לכל מקום, מהחשש שיתממש חלום הבלהות של לשכוח מה התפקיד שאני משחקת באותו היום בתיאטרון. אז ליתר ביטחון, כל המחזות של אותן הצגות שאני משחקת נמצאים איתי בכל מקום".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"מההורים שלי, שהם הורים חלומיים וסבא וסבתא מדהימים. אני הרבה פעמים לא מעריכה את זה מספיק".