ל' היא דרת רחוב שהורשעה בעבירות אלימות ונידונה ל־4 שנות מאסר בכלא נווה תרצה. אף על פי שבעברה כמה אשפוזים פסיכיאטריים, היא נמצאה כשירה לעמוד לדין. לפני שנתיים, בעת שאחת מהאסירות צבעה קיר בכלא, ל' חלפה לידה, הוציאה מתחת לחולצתה מכסה של קופסת שימורים וחתכה את פניה. הדם צבע את הקיר באדום.
עו"ד טלי רזניק מהסנגוריה הציבורית הסבירה לבית המשפט של־ל' יש עבר פסיכיאטרי ארוך ושהיא אינה שפויה, ולכן דמיינה שהאסירה הנפגעת רוצה לאנוס אותה. הסנגורית התעקשה שמקומה של ל' אינו מאחורי הסורגים, אלא במוסד לחולי נפש. ל' נשלחה לאבחון בבית חולים פסיכיאטרי - ושם נקבע שהיא אינה במצב פסיכוטי. היא הוחזרה לנווה תרצה, הועברה לבידוד מחשש שתפגע בעוד אסירות, ושם חטפה התקף נוסף.
למחרת היא הובאה שוב למוסד הפסיכיאטרי עם הזיות ומחשבות שווא, וגם הפעם הוחזרה לשב"ס בנימוק שהיא אחראית למעשיה. בלית ברירה הושארה ל' בבידוד, ולאחרונה היא שוחררה מהכלא בלי שעברה אשפוז או טיפול מעמיק. אילולא מחדל שנמשך כבר שני עשורים, ל' כנראה היתה כיום בעיצומו של תהליך שיקום והכנה לחיים שבחוץ.
סיפורה המטריד של ל' רחוק מלהיות חריג. בכלא ניצן פועל זה 20 שנה מרכז לבריאות נפש (מב"ן) בניהול ובאחריות משרד הבריאות, שמיועד, למרבה התדהמה, לאסירים גברים בלבד. אסירות מכלא נווה תרצה, שנמצא מעבר לגדר, לא מורשות להתאשפז במקום. במקרה של התקף פסיכוטי הן נלקחות לאחד ממרכזי בריאות הנפש האזרחיים כשהן סתורות שיער, לבושות במדים הכתומים, מלוות בלוחמי כליאה עם אזיקים על ידיהן ורגליהן, חסרות אונים ומושפלות מול המבטים החטטניים.
כולם ערים למצב הלא הגיוני הזה, אבל עד היום איש לא התאמץ לפתור אותו. כך קרה שב־2026 עדיין מופעלת כאן סלקציה על רקע מגדרי, ועוד כלפי אוכלוסייה מוחלשת. מי אשם במצב? תלוי את מי שואלים. במשרד הבריאות מפנים לשב"ס, בנימוק שזו אחריותם ושמעולם לא הועלתה בפניהם דרישה לאשפז נשים. לעומתם, גורם לשעבר ברשויות הכליאה מבהיר כי עוד ב־2017 התקיימו פגישות בנושא עם מנכ"ל משרד הבריאות וגורמים בכירים מתחום בריאות הנפש.
אלא שכפי הנראה הבעיה אינה רק במב"ן. על פי דוח הסנגוריה הציבורית, גם בתי החולים הפסיכיאטריים לא ששים לאשפז אסירות כאלו, בנימוק שלא ניתן לטפל בהן בהגבלות המאסר, ובלא מעט מקרים הן נשלחות בחזרה לכלא עם טיפול תרופתי.
"כיום יש בנווה תרצה ארבע עד שש אסירות במצב פסיכיאטרי קשה", מודה מפקד מחוז מרכז בשב"ס, גונדר שלומי שגיא. "חלקן לא יצאו מהבידוד כבר תקופה ארוכה, ואי אפשר לשלב אותן בשום פעילות. אחת מהן אלימה מאוד כלפי הסגל והאסירות, אחרת מנסה להתאבד כמעט כל שבוע. יש כאלו שמתפשטות ועושות צרכים על עצמן או על רצפת התא. אם הייתי יכול לאשפז אותן במב"ן, זה היה מקל על המערכת".
"פתאום היא השתגעה"
שלושה מרכזים רפואיים של שב"ס נמצאים במתחם כלא ניצן, שבו ממוקם גם אגף "רקפת" של מחבלי הנוחבה - מב"ן, מג"ן (מרכז גוף נפש) שאכלס אף הוא רק אסירים גברים ושבו נפתח לפני כחודש אגף חדש לתשושות נפש. במקום מאושפזות אסירות עם בעיות קוגניטיביות. לידם, בית החולים (מר"ש) שבו מאושפזים אסירים עם מחלות כרוניות. מתוך השלושה, רק מב"ן נמצא באחריות משרד הבריאות, ובראשו עומד פרופ' יחיאל לבקוביץ', המנהל גם את בית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב. במקום יש מחלקה רגילה ומחלקה סגורה, ובכל אחת מהן כ־35 מיטות.
ר', אסירה לשעבר: "אסירה אחת הסתובבה כל היום עם סכין גילוח בפה, ולפעמים חתכה איתו שיער של אסירות אחרות. לקחו אותה לבידוד, וגם שם היא צרחה. הכניסו לתא שלה עוד אסירה עם בעיות נפשיות, והן היו הולכות מכות"
על המבנים האלו משקיף נווה תרצה, הממוקם מעבר לחומה, ובו כ־200 אסירות. הרקע למידור אסירות ממב"ן אינו ברור. קצין בכיר לשעבר בשב"ס גורס כי ההחלטה נבעה ממספר האסירות הנמוך ממילא. קצינה אחרת זוכרת אגדה אורבנית שלפיה לפני 20 שנה הגיעה אסירה למב"ן, ולאחר שחרורה התברר שהיא בהיריון כתוצאה מיחסים שקיימה עם אסיר שאושפז במקום.
על הקושי להתנהל לצד מתמודדות נפש מספרת האסירה לשעבר ר', שריצתה 3 שנות מאסר: "אסירה אחת הסתובבה כל היום עם סכין גילוח בפה, ולפעמים חתכה איתו שיער של אסירות אחרות. היא היתה צורחת ובוכה, מכה את הסוהרים ואת האסירות - עד שנאלצו לקחת אותה לבידוד, וגם שם היא צרחה ושיגעה את כולם. בשלב מסוים הכניסו לתא שלה עוד אסירה עם בעיות נפשיות, והן היו הולכות מכות. התחננו לסגל שייקחו אותן לאשפוז, אבל בכל פעם שהוציאו אותן למוסד פסיכיאטרי הן היו חוזרות אחרי כמה שעות".
חווית אלימות מצד האסירות האלו?
"כמה פעמים. כשעבדתי כאסירת חולייה, שמחלקת מזון, אחת האסירות זרקה עלי את האוכל שלה כי היא חשבה ששמתי לה פחות בצלחת. אני זוכרת שאחת מהן נכנסה למטבח ופתאום השתגעה, הרימה פלטה חשמלית והורידה אותה על הראש של אסירה אחרת. היתה גם מישהי שרדפה אחרי אסירות עם מכסה של קופסת טונה.
"זה מצב בלתי אפשרי, שבו גם האסירות וגם הסגל סובלים. כל היום צריך להתעסק איתן ולבדוק שהן לא פוגעות בעצמן או באחרים. המקום שלהן הוא לא בכלא, אלא באשפוז. אני משוחררת ארבע שנים, ורק עכשיו, לראשונה, אני שומעת מכם על מב"ן. למה סבלנו ככה, ולמה עד היום הוא לא פתוח לנשים? לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אכפת מהאסירים - אז שיחוקק חוק בנושא".
לפני כחודש וחצי, כמדי שנתיים, הסנגוריה הציבורית פרסמה את דוח תנאי הכליאה העדכני. על פי הדוח, ביולי 2024 ישבו בנווה תרצה 36 אסירות שזקוקות למענה פסיכיאטרי, כשליש מהן במצב פסיכוטי פעיל לפרקים.
גונדר שלומי שגיא: "אחת מהן אלימה מאוד כלפי הסגל והאסירות, אחרת מנסה להתאבד כמעט כל שבוע, ויש כאלו שמתפשטות ועושות צרכים על עצמן. אם הייתי יכול לאשפז אותן במב"ן, זה היה מקל על כולם"
"חמור במיוחד הוא המחסור במענה פסיכיאטרי לאסירות עם מגבלות נפשיות", כך צוין. "מדובר בבעיה חמורה ומתמשכת, שהודגשה לאורך השנים גם בדוחות קודמים של הסנגוריה הציבורית, אך טרם קיבלה מענה. בשב"ס אין מענה ייעודי עבור נשים הזקוקות לטיפול פסיכיאטרי שוטף (בדומה למב"ן המיועד לגברים בלבד), ובמסגרות האזרחיות קיים קושי לאשפז עצורות או אסירות - הן בגלל מצוקת מקום והן בגלל סידורי האבטחה המורכבים הנדרשים לכך. כתוצאה מכך, אסירות במצב פסיכיאטרי מורכב לא זוכות לטיפול הדרוש להן".
עו"ד טלי גואר, מנהלת תחום ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית של מחוז מרכז, מתייחסת לסיר הלחץ שנוצר בנווה תרצה: "אין לי מושג מי החליט שבמב"ן לא יהיו נשים. הנושא אמור להיות בראש סדר העדיפויות של המערכת, ומי שסובלות הן מתמודדות הנפש שפוגשות את פסיכיאטרית הכלא רק פעם בשבוע. גם האסירות האחרות והסגל סובלים, כי רוב המוסדות הפסיכיאטריים לא שמחים לאשפז אסירות כאלה".
מי בעינייך אשם במצב?
"אני לא מחפשת אשמים, אבל זו אחריות של שב"ס ליצור מתקן כליאה שיתאים למתמודדות הנפש. לשים אותן בבידוד או לכבול אותן רק מרע את המצב שלהן. המשרד לביטחון לאומי ומשרד הבריאות צריכים לשלב ידיים ולמצוא פתרון. זו אפליה. גם ככה רוב האסירות מגיעות מרקע קשה, ואז הן גם לא מקבלות מענה רפואי הולם. זה סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
הסנגורית הציבורית של מחוז מרכז, עו"ד דורית נחמני־אלבק, האחראית גם על תחום הפסיכיאטריה בסנגוריה הארצית, מתבוננת בבעיה המורכבת מזווית אחרת: "מערכת בריאות הנפש במדינה שלנו נמצאת בקריסה. רבים מהפסיכיאטרים ייצאו בקרוב לפנסיה, ופחות ופחות אנשים בוחרים במקצוע. יש מחסור עצום בתחום. פסיכיאטר מחוזי נבחר רק בימים האחרונים, אחרי שלא הצליחו לאייש את התפקיד במשך שנה. בעבר עצורים עם מוגבלות נפשית היו נשלחים לחוות דעת פסיכיאטריות, שהיו מתקבלות בתוך שבוע. כיום דוחים דיונים בבית משפט במשך חודשים, כי אין חוות דעת. אנחנו במשבר עמוק.
עו"ד טלי גואר: "אני לא מחפשת אשמים, אבל לשים אותן בבידוד או לכבול אותן רק מרע את המצב שלהן. זו אפליה. גם ככה רובן מגיעות מרקע קשה, ואז הן גם לא מקבלות מענה רפואי. זה סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"
"אסירות מתמודדות נפש נמצאות במצב קריטי. לא רק שמצבן הולך ומידרדר באין פתרון מסודר - אלא שככה הן לא זכאיות לשחרור מוקדם או לשיקום. שנים אני שומעת את התוכנית להקים מחלקה ייעודית לנשים במב"ן, אבל הנושא הזה נמרח".
"לקשור אותן? באמת זה הפתרון?"
רבים מבכירי שב"ס לשעבר, שהיו חלק ממערכת שלא נלחמה מספיק על נפשן של האסירות האומללות, מתרחקים גם כיום מהנושא כמו מאש ואינם מוכנים לדבר עליו. רק נציבת שב"ס הקודמת, קטי פרי, הסכימה לספר עד כמה הנושא נגע לליבה - אם כי גם בתקופת כהונתה הנושא לא הוסדר.
"מב"ן, שנמצא באחריות משרד הבריאות, לא מקבל אסירות, ולמעשה הן תלויות בטיפול החיצוני", היא מאשרת. "החליטו לקבל שם רק אסירים גברים, ואני מניחה שזה קשור לכוח אדם פסיכיאטרי, שהצטמצם בשנים האחרונות. ניסינו לטפל בנושא מול משרד הבריאות במשך שנים, אבל התחושה שלי היתה שהם לא ששים לטפל בעניין. בתקופתי הגדלתי את משרות הפסיכיאטרים בשב"ס, וגייסתי גם ראש ענף פסיכיאטריה".
למה לא עירבת את השר לביטחון לאומי?
"השר איתמר בין גביר לא מתעסק עם שיקום, טיפול או רפואה. ייתכן שהשרים הקודמים הוציאו מכתב פה ושם, אבל זה לא הוביל לדבר. אסירות עם בעיות נפשיות הן אוכלוסייה מוחלשת, וכל הזמן צריך לנדנד בנוגע לזה. ניסינו לעשות מהפכה בנושא, אבל זה לא צלח. הכל נדחק הצידה, לנוכח ההתמודדות של המדינה עם קורונה ומלחמות. לדעתי מי שאשם כאן הוא משרד הבריאות".
בכירה לשעבר בשב"ס, שמבקשת לא לחשוף את שמה, מתעקשת גם היא שאי־פתיחת מחלקה לנשים בתוך מב"ן קשורה למשרד הבריאות: "אולי זה משום שמדובר בקבוצה קטנה יחסית שאין לה לובי, והן לא יעשו שביתות רעב. ראיתי נציבי שב"ס שאכפת להם מהאסירות, אבל אף אחד מהם לא דפק על שולחנות. בשב"ס מנסים לשמור על השפיות של האסירות דרך עבודות במפעל או כיתות חינוך, אבל זו טיפה בים. בכל פעם שקצין רפואה משב"ס שוחח בנושא עם פסיכיאטר של מב"ן - זה נשמע כמו קרבות אוויר".
קטי פרי, לשעבר נציבת שב"ס: "כל הזמן צריך לנדנד בנוגע לזה. ניסינו לעשות מהפכה בנושא, אבל זה לא צלח. הכל נדחק הצידה לנוכח ההתמודדות של המדינה עם קורונה ומלחמות. לדעתי מי שאשם כאן הוא משרד הבריאות"
אמנם בכירי הארגון בעבר עדיין מגינים על המערכת שבה שירתו, אבל יש סנגורים שייצגו לא מעט מתמודדי נפש ומותחים ביקורת גם על שב"ס. אחת מהם היא עו"ד אורית חיון, שבין השאר ייצגה את מיכל אלוני, מי שרצחה בשנת 2010 את בנותיה, נטלי (6) ורוני (4), ונידונה לשני מאסרי עולם.
"מיכל אלוני היא מתמודדת נפש שהיתה מוחזקת בבידוד בגלל מצבה הרעוע", היא מספרת. "היא ביצעה ניסיונות אובדניים, והגיעה לבדיקה פסיכיאטרית שבה נקבע כי היא זקוקה להשגחה בתוך ה'חללית' - תא מרופד עם מצלמות. במקום לאשפז אותה במב"ן תחת השגחה ועם טיפול תרופתי, החזיקו אותה לפעמים כשהיא קשורה, כדי שלא תפגע בעצמה. זה פתרון? נראה שהאנושיות והטיפול הרפואי הם בעדיפות שנייה.
"הבעיה עם משרד הבריאות היא לא רק שמב"ן סגור בפני אסירות, אלא גם שכשהן מגיעות למרכזי בריאות הנפש - נראה שמעדיפים לא לאשפז אותן. אולי לא נוח להם שמסתובבת שם מישהי באזיקים. כולם מטאטאים הכל מתחת לשטיח, במקום להתמודד ולאפשר לאסירות האלה להשתקם".
סנגור אחר שלא ויתר לרשויות הפסיכיאטריות היה עו"ד אסף שלם מהסנגוריה הציבורית. הלקוחה שלו, ד', סבלה מבעיות נפשיות ונעצרה לאחר שתקפה בן משפחה. מצבה הידרדר בנווה תרצה, היא היתה אלימה ומרחה את צרכיה על הסורגים. הוא ידע שמב"ן מחוץ לתחום, ולכן ביקש מבית המשפט לשלוח אותה למוסד פסיכיאטרי.
"לקחו אותה למיון של אחד המרכזים, עשו בדיקה, ואחרי שעתיים החזירו אותה לבית הסוהר בלי טיפול", הוא אומר. "זה חזר על עצמו כמה פעמים, עד שהתרגזתי, נכנסתי ללשכת השופט, דפקתי בכוח על השולחן, והבהרתי שאם יקרה לה משהו זה על הידיים של כולם - שב"ס, משרד הבריאות ובית המשפט. השופט נתן הוראת אשפוז, וד' עברה טיפול מסודר. כבר חודש וחצי היא מאוזנת.
"אני חושב שבתי החולים הפסיכיאטריים הם בבואה של החברה הישראלית: הם סובלים מעייפות, מחוסר כוח אדם ומתעדוף לקוי. אני באמת לא מאשים את שב"ס, אבל תדפקו על שולחנות ותדרשו את מה שצריך".
אגף טעונות פיקוח
השבוע התברר שלא רק מב"ן נמצא מחוץ לתחום עבור אסירות - עד לפני כחצי שנה הן גם לא התאשפזו במר"ש, בית החולים של שב"ס. "תחת פיקודי יש 11 בתי כלא, ורק לאסירות לא היה מענה", אומר בכנות גונדר שגיא, שהגיע לשב"ס לפני כשנה וחצי לאחר שירות ארוך במשטרה, "כשנכנסתי לתפקיד הגעתי לסיור בנווה תרצה, והופתעתי לגלות אסירה חולה שוכבת על אחת המיטות, ולידה מחולל חמצן. זה נראה לכם הגיוני? היא לא היתה במעקב רפואי צמוד, ולא הבנתי למה היא לא במר"ש. החלטתי שאצלי האסירות לא יהיו מופלות לרעה, וקיבלתי גיבוי מלא מנציב שב"ס קובי יעקובי ומהשר בן גביר. הם הפנו אלי תקציבים, ובנינו עבורן אגף מיוחד".
איך קרה שאסירות ממודרות כבר שנים משירותי הבריאות בכלא?
"זו היתה החלטה של קודמיי מלפני שנים רבות, ואין לי מושג מה הסיבה. לי יש גישה שונה, ואני לא יכול לענות בשמם".
אך כשרוצים - מתברר שאפשר. לראשונה מאפשר שב"ס הצצה נדירה לאגף לתשושות הנפש, שנפתח לפני כחודש במג"ן, ושמכונה "אגף 13 טעונות פיקוח". גם שם אושפזו בעבר רק אסירים גברים. הם לא מוגדרים בעלי רקע פסיכיאטרי, אלא אוכלוסייה מוחלשת הנופלת קורבן לניצול ולסחיטה מצד אסירים אחרים.
קשה להאמין שאף אחד מבכירי שב"ס בעבר לא חשב לפתוח את המתחם התת־קרקעי שעמד ריק, אבל כעת, בהוראת שגיא ובשיתוף פעולה עם מפקד ניצן, גונדר־משנה משה חידרה, המקום שופץ והוא מאכלס שמונה אסירות, ואיתן עוד שתי אסירות תומכות.
הדרך לתאים ארוכה ומפותלת, ומשופעת בדלתות ברזל חשמליות. מול הכניסה נתלה ציור בסגנון אמנות יפנית, ובו עץ בונסאי בשקיעה על רקע פנים של אישה. מתוך המסכים שבעמדת השומרים נשקפים החדרים והאסירות. ריבועים שחורים מסתירים את אזורי המקלחת והשירותים.
אחת מהאסירות מוציאה את ראשה מהדלת וקוראת לסגן־גונדר רוית יצחק־מליחי, קצינת טיפול ושיקום של מחוז מרכז. בחיוך חסר שיניים קדמיות היא מציינת את שמות לוחמות הכליאה האהובות עליה: "הן דואגות שלא ינצלו אותנו כמו בנווה תרצה", בורקות עיניה הירוקות. "שם גנבו ממני כסף לקנטינה, סיגריות וטלכרט. רוצים להיכנס לחדר שלי?"
כשהדלת נפתחת נראות שתי מיטות מסודרות בקפידה ורצפה ממורקת ומבהיקה. הבגדים מקופלים בארון הקיר, ועל אחד השולחנות מונחים כמו במסדר כלי אוכל צבעוניים מפלסטיק.
"הגישה שלנו לאסירות במג"ן היא שונה", מסבירה סגן־גונדר יצחק־מליחי. "אמנם יש להן השכמה ומסדר כמו בנווה תרצה, אבל הן מקבלות גם שיעורי העשרה ולומדות עם מורה שמתמחה בטעוני טיפוח. מלמדים אותן קרוא וכתוב, שפה, כישורי חיים וויסות רגשי באמצעות אמנות. הצוות מקריא להן סיפורי ילדים שהן מעולם לא שמעו, והכנסנו גם סדנאות תרפיה עם צ'ינצ'ילות וגרבילים, המכונים 'משפחת קרדשיאן'".
עו"ד אורית חיון: "כשאסירות מגיעות למרכזי בריאות הנפש - נראה שמעדיפים לא לאשפז אותן. אולי לא נוח להם שמסתובבת שם מישהי באזיקים. כולם מטאטאים הכל מתחת לשטיח, במקום להתמודד ולאפשר לאסירות האלה להשתקם"
גם רס"ר הדס הרץ, עובדת סוציאלית במג"ן, מציינת את ההתייחסות הטיפולית: "יש פה התפרצויות זעם, ואנחנו מבינות שזה נובע מהתסכול מהחיים שלהן בחוץ. כאן אנחנו מעניקים מעטפת שבה הן מרגישות שאנחנו רואים אותן. לרובן אין מעטפת משפחתית, ופה זה העוגן שלהן".
את מאמינה שעם הכלים מכאן הן יצליחו לשרוד בחוץ?
רס"ר הרץ: "אנחנו עושות הכל כדי להקל עליהן את המעבר. האם זה יחזיק לאורך זמן? אין לי עדיין מושג".
למה רק עכשיו נפתח מג"ן גם לנשים?
גונדר שגיא: "נציב שב"ס הנוכחי הכריז על השנה הזו כשנת שיקום האסיר וחיזוק מערכי הרפואה, ומג"ן הוא חלק מהתוכנית. זה החל כשראיתי בנווה תרצה אסירה תשושת נפש שאת המשפחה שלה הכרתי כששירתי כמפקד משטרת רמלה. ההידרדרות שלה לפשע הפתיעה אותי, ונתנה לי מרץ נוסף לייסד את האגף הזה. למה לא חשבו על זה בקדנציות הקודמות? אין לי תשובה".
אז עכשיו נשאר לך רק לפתוח את מב"ן לנשים.
גונדר שגיא: "יספיקו לי 7-6 מקומות שם - ואני מסודר".
לאחרונה גונדר שגיא לחץ על מנהל מב"ן לקבל אסירות רק לאבחון נקודתי בשלב זה. "נפגשתי איתו והבטחתי לתת כל מעטפת שצריך. ניתן את הבינוי, את ההפרדה, לוחמות כליאה - מה שצריך. באמצע פברואר תתקיים פגישה בין שב"ס והמשרד לביטחון לאומי עם משרד הבריאות, ולתחושתי נצא משם עם בשורה חדשה. כולי תקווה שבשבועות הקרובים נשים קץ להתנהלות העבר המבישה".
תגובות
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מערכת הבריאות מעניקה טיפול רפואי לכל אדם ואדם, כשהטיפול ניתן בהתאם לשיקול דעת קליני מקצועי. על פי חוק, שירות בתי הסוהר אמון על מתן טיפול רפואי לאסירים ולעצורים המצויים במשמורתו, לרבות שירותי בריאות הנפש - הן מבחינת המימון, כגוף המבטח, והן מבחינת אספקת השירותים.
"במצבי חירום רפואיים, ובמקרים שבהם שירות בתי הסוהר לא יכול להעניק את השירות, מערכת הבריאות מסייעת ומעניקה טיפול גם לאסירים ולעצורים, כשבמסגרת זו מפעיל משרד הבריאות שתי מחלקות אשפוז עבור שב"ס ובמתקניו (מב"ן).
"יש לציין כי במב"ן יש שתי מחלקות המיועדות לאסירים גברים, שמטבע הדברים חלקם עשויים להיות בעלי רקע של פשיעה חמורה ואלימות, ועל כן קיימת מורכבות בעירוב בינם לבין אסירות הזקוקות לאשפוז נפשי. לנוכח זאת, בתי החולים הפסיכיאטריים מעניקים טיפול באשפוז לאסירות אלו, ככל שיש בכך צורך רפואי.
"למשרד הבריאות לא הגיעה בקשה מהמשרד לביטחון לאומי או משירות בתי הסוהר לפתוח אגף או מחלקה נפרדת ומופרדת לאשפוזן. אם בשב"ס יבחרו לפתוח מחלקה דומה למב"ן המיועדת לאסירות - המשרד ישקול את הבקשה לגופה ויסייע בכך. עם זאת, יש להדגיש כי הסמכות לכך נתונה לשב"ס.
"בניגוד לטענות המועלות בכתבה, מערכת הבריאות נותנת מענה לפי צרכים רפואיים לכל אדם".
