הספורטאית הישראלית עושה היסטוריה: "יכולה להיות הטובה בעולם"

טליה זומר היא הספורטאית הישראלית הגדולה ביותר היום, אבל ספק אם שמעתם עליה - כי היא כדורגלנית. "אל תיעלבי", אני לא מתאפק ואומר לה, "אבל אם אני שואל עכשיו 1,000 אנשים ברחוב בארץ מי זו טליה זומר, יש סיכוי שכל ה־1,000 לא יידעו". טליה מחייכת את החיוך הביישני שלה ועונה שאני כנראה צודק. "אבל", היא מוסיפה בביטחון עצמי מרשים, "אני די בטוחה שזה לא יישאר ככה לעוד הרבה זמן".

בתחילת דצמבר חתמה טליה, רק בת 21, על חוזה מקצועני בגות'אם FC מניו יורק. זה קרה אחרי שלוש וחצי שנים שבהן היתה אחת השחקניות המצטיינות בקולג'ים בארה"ב. גות'אם (שמה של ניו יורק בסדרת סרטי באטמן) היא אלופת ארה"ב ואחת הקבוצות הטובות בעולם. בינינו, אתם מכירים עוד ספורטאי ישראלי שמשחק באחת הקבוצות הטובות בענף שלו?

בשבוע שעבר הגיעה הכדורגלנית הישראלית עם קבוצתה החדשה ללונדון, אחרי מחנה אימונים בספרד, כדי להתכונן לפיינל פור של גביע העולם למועדונים. למרבה הצער, אלופת ארה"ב הפסידה ביום רביעי במפתיע בחצי הגמר 1:0 לקורינתיאנס מברזיל, כשטליה לא שותפה במשחק. ביום ראשון, במשחק על מקומות 4-3 מול המפסידה בין ארסנל לפא"ר רבאט ממרוקו, היא מקווה לקבל דקות ולזכות לשחק על כר הדשא של אצטדיון האמירויות.

מבחינת כדורגל הנשים העולמי, מדובר באירוע עצום, וטליה זומר, כוכבת נבחרת ישראל ושחקנית אס"א תל אביב לשעבר, היא חלק ממנו. אז נכון, טליה היא אחת השחקניות החדשות בקבוצה ולא שיחקה בחצי הגמר, אבל במועדון הניו־יורקי מאמינים בה ובונים עליה לעתיד.

בשעה שאנחנו יושבים במלון הילטון היוקרתי בלונדון ומדברים, עובר לידנו המאמן הספרדי חואן קרלוס אמורוס. הוא עוצר ואומר לי "אנחנו שמחים מאוד שטליה איתנו", ותאמינו לי שזה לא מטעמי נימוס. מי שעד עכשיו קרא, גיחך ואמר לעצמו "נו טוב, כדורגל נשים, זה בכלל חוג", כדאי שיתחבר למציאות. מדובר בענף הספורט הצומח ביותר בעולם, וסוף השבוע האחרון הוכיח לי זאת.

בשבת הגעתי לסטמפורד ברידג'. הרכבת התחתית היתה מפוצצת ודחוסה באלפי אוהדים של צ'לסי וארסנל. הם באו לראות את המשחק בין קבוצות הנשים של שני המועדונים. היו באצטדיון יותר מ־30 אלף צופים נלהבים, ביניהם תיירי הנרי, וגם המון ילדים וילדות. אווירה מדהימה וכדורגל איכותי.
אנגליה כבר מזמן נשבתה בקסמו של כדורגל הנשים. איך אמר לי חבר טוב שגר בלונדון? "נבחרת הגברים כל הזמן מאכזבת ונבחרת הנשים כל הזמן מנצחת. אז מה אתה רוצה?"

עד לפני שנים מעטות, קבוצות הנשים היו משחקות במגרשים קטנים, לעיני כמה מאות צופים במקרה הטוב. השחקניות נאלצו לעבוד למחייתן כי קיבלו גרושים. שידורים של המשחקים בטלוויזיה? בחלומות.

כעת? טירוף מוחלט. הכוכבות הפכו לסלבריטאיות ענקיות, קבוצת הנשים של ארסנל מקיימת את כל משחקיה באצטדיון האמירויות, ברצלונה משכה בשנים האחרונות כמה פעמים יותר מ־90 אלף צופים למשחקים בקאמפ נואו, וכמובן כל המשחקים משודרים וגורפים רייטינג מרשים, שרק עולה משנה לשנה. ובישראל? שום דבר מהמהפכה העולמית הזו לא הגיע אלינו. אצלנו עדיין מתייחסים לכדורגל נשים בחשדנות, אפילו בלעג.

"מקצוענות מוחלטת"

אבל לטליה לא אכפת מה אומרים עליה. היא מאוהבת בכדורגל מאז היתה בת 4 ולא חוששת להצהיר שהמטרה היא להיות השחקנית הטובה בעולם. "שלושה שבועות מהיום שהצטרפתי לקבוצה, אני יכולה להגיד שהחוויה אפילו גדולה יותר ממה שיכולתי לתאר לעצמי", היא מספרת. "הכדורגל כאן הוא משהו אחר לגמרי. לקח לי שלושה ימים רק להתרגל לקצב. בהתחלה הרגשתי כאילו כולן רצות בהילוך מהיר, כמו ששמים מהירות ביוטיוב כפול שתיים.

"אחרי שבוע כבר התחלתי להבין את התנועה של יתר השחקניות. אלה כאילו דברים בסיסיים, אבל כשהכל מתבצע בקצב כל כך מהיר, הרבה יותר קשה להתאים את עצמך. היו לנו במחנה האימונים בספרד שני משחקי אימון. נגד באיירן מינכן נכנסתי לחצי שעה ומול האקן שיחקתי את כל המחצית השנייה. עכשיו בוא תנסה לנחש באיזה תפקיד שיחקתי".

מספר 10?
"הלוואי".

אולי קשרית אחורית?
"לא, בלמית".

אני בהלם וטליה מתפוצצת מצחוק. "מעולם לא שיחקתי בלמית. נכון שבתור ילדה שיחקתי כמגינה ימנית, אבל זה שונה. באימון האחרון לפני המשחק מול באיירן הציבו אותי כבלמית, וכנראה הייתי בסדר. אולי כי ראיית המשחק שלי טובה. לא כל הבלמיות טובות בזה.

"האמת היא שבאיירן היתה יותר טובה בפתיחה. נכנסתי במצב של 1:1. שיחקתי בלי לחץ, הנעתי כדור, עשיתי דברים שבלמיות לא תמיד עושות, ובדקה 85 הצלתי שער בטוח מהקו. בסוף ניצחנו 2:3 את אחת הקבוצות הכי טובות באירופה.

"המאמן מאוד התלהב, שיבח אותי מול כל הקבוצה, הזכיר ששיחקתי בתפקיד חדש לגמרי מבחינתי, שהצלתי שער. זה היה סיפתח מעולה".

איך המקצוענות באה לידי ביטוי?
"ההתנהלות לא דומה לשום דבר שהכרתי קודם. אנחנו בעצם לא צריכות לחשוב על שום דבר חוץ מכדורגל. הם מסדרים לך את החיים בכל אספקט. אוכל, שתייה, בגדים, הכל. אני מורידה את הסווטשירט באימון ומייד מישהו רץ אלי לקחת ולקפל אותו בצד. זה היה לי הזוי בהתחלה. את לא צריכה ללכת לשתות מים, מביאים לך את הבקבוק עם המספר שלך.

"בהתחלה זה היה מוזר, מה אני, מפונקת? אבל לאט־לאט את מתרגלת ל'קווין טריטמנט' הזה. הצוות שעוטף אותנו הוא עצום, יש עשרה מאמנים מקצועיים, עוד עשרה שאחראים על לוגיסטיקה ועוד שישה אנשים שאחראים על שיווק ורשתות חברתיות. יש גם שישה אנשים בצוות הרפואי, כולל מסז'יסטית וארבע פיזיותרפיסטיות".

מה ההבדל בגדול מהתקופה בקולג'?
"שם את לא רק שחקנית כדורגל, את גם סטודנטית ויש לך לימודים ובחינות. עכשיו זה אך ורק כדורגל. מקצוענות מוחלטת. בקולג' הייתי קמה ב־7 בבוקר ועד 11 בלילה רצה מרתון של שיעורי בית, חדר כושר, אימון, הרצאות. הכיף היחיד שלי היה להכין ארוחת ערב. לא היה לי זמן לנשום.
"עכשיו זה אחרת. אני קמה ב־8, עושה 20 דקות יוגה, ארוחת בוקר, יוצאים לאימון, בשתיים שנ"צ... יש לי הרבה זמן לדבר עם החברות בקבוצה, עם האנשים בבית, אני קוראת המון ספרים. אני כבר בספר הרביעי שלי".

איך היתה ההשתלבות החברתית בקבוצה? בכל זאת יש איתך כוכבות על, אלופות עולם, אלופות אירופה ואלופות ארה"ב.
"קודם כל אני לא השחקנית החדשה היחידה בקבוצה, יש עוד שלוש חוץ ממני, אם כי הן הגיעו מאוניברסיטאות יותר נחשבות מבאטלר, שבה אני למדתי. כולן היו מאוד נחמדות כלפיי, חלק גם זכרו אותי מהמבחנים שעשיתי בקיץ. אני מרגישה קצת רוקי, כי בסופו של דבר נותנים לך להרגיש רוקי. באוטובוס אני יושבת ליד עוד אחת מהחדשות. אבל זה בסדר, אני לא לוקחת את זה אישית".

ועכשיו מגיע גביע העולם למועדונים בלונדון, שבו אמורה להיות הבכורה הרשמית שלך.
"קודם כל אני הולכת לשחק בפעם הראשונה מול קהל של עשרות אלפים. הכי הרבה צופים שהיו במשחק שלי עד היום? חוץ מהמשחק של נבחרת ישראל מול טורקיה, שבו היו 6,000 איש, המקסימום היה אולי 2,000, וגם זה היה מרגש. אני ממש לא קולטת את מה שיקרה עכשיו. רק כשאעלה לחימום אבין את גודל המעמד. המועדון לוקח את הטורניר הזה בשיא הרצינות. הצוות אומר לנו כל הזמן שהמטרה היא להיות אלופות העולם.

"נבחרת הנשים של ישראל משלבת את כל חלקי האוכלוסייה. יש מתנחלות, ערביות, לסביות, סטרייטיות, דתיות, חילוניות, שמאלניות, ימניות, וכולן יושבות בארוחת ערב ומדברות על הכל בהרבה פתיחות. זה לא משהו שקורה במקומות אחרים"

"אני לא מצפה להיות בהרכב. שתי הבלמיות הפותחות הן ג'ס קרטר מנבחרת אנגליה ואמילי סונט מנבחרת ארה"ב, אבל אני תמיד רוצה להיות על המגרש ורוצה - מאוד! - לשחק בטורניר הזה. מצד שני, אני גם מבינה שאולי זה עדיין מעט מוקדם, וזה הכי בסדר. הגעתי לאחת הקבוצות הטובות בעולם, ואם אכניס את עצמי עכשיו למוד של אכזבה בכל פעם שלא אעלה למגרש, הקריירה שלי תהיה מלאת אכזבות. אז אני באה במוד הכי טוב, עם אופטימיות.

"אחרי המשחק מול באיירן, המאמנים אמרו לי 'את כמו משב רוח מרענן לקבוצה. את מאוד ורסטילית ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים לשים אותך בכל תפקיד במגרש ותהיי מעולה'. אני כמו אולר שווייצרי כזה. ואחרי המשחק מול האקן, כשניצחנו 1:3, עוזר המאמן בא אלי ואמר לי 'את היית כמו וויליאם סליבה, הבלם של ארסנל'. אחת השחקניות הוותיקות, מנדי פרימן, אמרה לי 'טליה, תיזהרי, אם תמשיכי ככה עוד תשחקי בהרכב'. זה ממש כיף לשמוע מחמאות משחקניות כאלה, שחלקן הכי טובות בעולם".

במהלך השהייה בספרד נפטרה סבתה של טליה, עדה בת ה־92, מנהלת בית ספר לשעבר וממקימות קיבוץ מחניים. בקבוצה לא רק שאישרו לה לצאת להלוויה בישראל, אלא גם רכשו עבורה את כרטיסי הטיסה, אף שמדובר בנושא אישי. "בסוף לא טסתי, כי בדיוק היה חשש גדול לתקיפה איראנית", היא אומרת. "המזוודה כבר היתה ארוזה. הייתי ממש שבורה בימים שלאחר מכן.

"ריגש אותי להבין שבמועדון דואגים מאוד גם לצדדים האישיים של השחקניות. הם יודעים שאם למישהי מתה הסבתא היא עצובה, אבל כנראה שגם תשחק טוב יותר לאחר מכן אם יאפשרו לה להיות עם בני המשפחה".

מקרה אחר שממחיש את הגישה הזו הוא זה של אסתר גונזלס, החלוצה הספרדייה של גות'אם, שהפכה בחודש שעבר לאם אחרי שבת הזוג שלה ילדה בן. גונזלס קיבלה מהמועדון רשות לצאת לחופשת לידה בת חודשיים, למרות החשיבות שלה לקבוצה וחשיבות הטורניר. "למועדון זה הכי מובן מאליו", אומרת טליה. "את אמא טרייה, ואת רוצה וצריכה להיות עם הבן ובת הזוג שלך. מאוד חשוב להם ה־well being של השחקניות, וזה מדהים".

"הבנתי שנעמה נחטפה"

כשמסתכלים קדימה, שנת 2026 עומדת להיות מטורפת מבחינת טליה. גביע העולם הוא אחד מחמישה תארים שבהם הקבוצה שואפת לזכות, והיא צפויה לשחק לפחות 45 משחקים, כולל המון טיסות בתוך ארה"ב - וגם למקסיקו ולקנדה.

"גם בקולג' היו לנו הרבה טיסות למשחקי חוץ, אבל שם מדובר בעונה קצרה של שלושה חודשים. כאן זה עשרה חודשים, ואם נגיע לגמר ה־NWSL, בסוף נובמבר זה יהיה 11 חודשים".

איך הישראליות שלך באה לידי ביטוי?
"אני אומרת מה שאני חושבת בלי לדפוק חשבון. המאמנים אמרו לי שהם מאוד אוהבים את זה, שאני נכנסת לכל תיקול, ולא משנה אם זה נגד כוכבת של נבחרת ארה"ב. ברור, זה לא אכפת לי, אני רוצה לנצח".

הכדורגל הוא כמובן במקום הראשון, אבל אסור לשכוח שלפני כחודשיים סיימה טליה את לימודיה (בציונים מושלמים) באוניברסיטת באטלר באינדיאנה והיא בעלת תואר ראשון במדעי המוח והמחשב. מאחר שבאטלר זו אוניברסיטה קטנה יחסית, טליה עברה את השנתיים האחרונות בלי יותר מדי בעיות בגלל היותה ישראלית. למעט מקרה אחד.

"היתה לי מרצה אחת, שבאופן פרדוקסלי למדתי אצלה קורס בפילוסופיה של צדק חברתי", היא מספרת. "ב־10 באוקטובר 2023, שלושה ימים בלבד אחרי השבת השחורה, היא חתמה על מכתב שתומך ב'התנגדות הפלסטינית', שזו בעצם תמיכה בטרור. הגעתי לשיעור עם סווטשירט ועליו הכתובת 'החזירו אותם הביתה עכשיו', ובסיום ניגשתי אליה ואמרתי לה בפנים 'זו שערורייה שאת עדיין מלמדת באוניברסיטה, היו צריכים להעיף אותך מזמן, וכל פעם שתראי אותי בשיעור תזכרי מה אני חושבת עלייך. למרות זאת אני עדיין אהיה התלמידה הכי טובה ואקבל 100'. וזה מה שקרה".

השאיפה להצלחה בלימודים באה מהבית. בכל זאת, אבא פרופסור למדעי המדינה, אמא פסיכולוגית קלינית, סבתא שהיתה מנהלת בית ספר וסבא שהיה רופא עיניים בירושלים.

"אבא שלי לא היה אומר כלום אם בגיל 18 הייתי חותמת באתלטיקו מדריד ולא הולכת ללמוד, אבל לי זה היה חשוב", היא מסבירה. "זה משהו שבא ממני, אני אוהבת ללמוד וחשוב לי שהחיים שלי יהיו מלאים גם בדברים שהם לא כדורגל. אני קוראת ספרים ואוהבת לטייל, ללכת למוזיאונים ולראות מיוזיקלס. אני כל הדברים האלה ביחד, אדם מלא בהכל. בכלל, נראה לי ששחקניות כדורגל הן בנות אדם מלאות יותר. יש להן עוד אספקטים בחיים שחשובים להן. נראה לי שזה קצת שונה מהכדורגלנים".

אירוע נוסף שהשפיע מאוד על טליה היה חטיפתה של התצפיתנית נעמה לוי, בתה של ד"ר איילת לוי, הרופאה של נבחרת ישראל.

"הגעתי לנבחרת בגיל 16, הייתי קטנטונת, ואיילת היתה דמות אימהית מבחינתי בשנים הראשונות", היא נזכרת. "בגיל הזה עוד היה לי קשה לישון מחוץ לבית, אז לטוס עם הנבחרת לעשרה ימים בגרמניה? זה לא היה באזור הנוחות שלי. איילת היתה שם בשבילי לאורך כל הדרך. תמיד אנחנו יושבות ומדברות, יש בינינו קשר של יותר מרופאה ושחקנית. היא תמיד דיברה איתי על נעמה, שהיא בגיל שלי, ואמרה שאני מזכירה לה אותה. ואז הגיע 7 באוקטובר.

"ראיתי את הסרטון של נעמה לפני שידעתי שזאת היא. אחרי כמה ימים ראיתי את איילת בחדשות והבנתי שנעמה נחטפה. זה היה נורא ואיום. מייד כתבתי לאיילת, ומאותו הרגע היינו בקשר במהלך כל השבי של נעמה. באתי איתה לכיכר החטופים ועליתי לכל משחק עם מגן דוד על היד שעליו השם של נעמה. לראות אותה משתחררת מהשבי ומתחבקת עם איילת, זה היה אחד מהימים השמחים בחיי".

ג'ס קרטר, כוכבת נבחרת אנגליה ושחקנית גות'אם, סיפרה בראיון ל־BBC שבתקופת היורו שהתקיים בשווייץ היא חששה לצאת מבית המלון בשל נאצות גזעניות ואיומים שקיבלה ברשתות. היא הוסיפה: "יש כדורגלניות שנתונות להתקפות סקסיסטיות והומופוביות על בסיס קבוע. מצפים מאיתנו להשלים עם זה".

גם את סבלת מנאצות כאלו?
"העניין של ההומופוביה ממש לא מלחיץ אותי. סקסיזם? ברור שזה קיים בכדורגל נשים, זה לא חדש, אבל העניין של האנטישמיות הרבה יותר מטריד. האמת שדיברתי עם ג'ס וסיפרתי לה מה אני עברתי ברשת, כשקראו לי 'רוצחת תינוקות' ו'תומכת ג'נוסייד' אחרי שחתמתי בגות'אם. כתבו שם בין היתר: 'למה אתם מצרפים ציונית לגות'אם?' כשסיפרתי את זה לג'ס, היא היתה מזועזעת. זה הזכיר לה את מה שהיא עברה. היא גם לא הבינה למה המועדון לא הוציא שום תגובה בנושא ואמרה 'הם היו חייבים להגיב, כמו שבנבחרת אנגליה התייצבו מאחוריי אחרי כל מה שקרה ביורו.

"היו לי שיחות עם כמה שחקניות על 7 באוקטובר, אבל הן פשוט לא מסוגלות להבין סיטואציה שהבת של רופאת הנבחרת נחטפה. או שלא טסתי להלוויה של סבתא שלי בגלל חשש מטילים איראניים. הן לא יודעות מאיפה בכלל להתחיל לשאול. אני לא חושבת שאצליח לשנות דעות ושפתאום אנשים יאהבו את ישראל ויאהבו אותי, אבל אני מקווה לפחות שאצליח להיות מקור של גאווה ליהודים ולישראלים בניו יורק ובארה"ב. חשוב לי שאייצג בכבוד את ישראל ואת העם היהודי ושאגרום לכל מי שאוהב אותנו להיות גאה".

"שלא יזלזלו בהן"

בחזרה ללונדון. לטורניר השבוע הגיעו אמא מיכל והאחות ענבל מישראל, וגם שתי החברות הכי טובות של טליה מהלימודים, ליילה ודפני. יגיע גם אמיתי (שכולם קוראים לו "טול"), הדוד של טליה, שבזכותו היא משחקת כדורגל.

"לצערי אין כרגע במשרד הספורט או בהתאחדות לכדורגל אנשים שאכפת להם מספיק מכדורגל נשים. אני מקווה שאם אצליח פה ואעשה דברים גדולים - אולי אהיה מעין דני אבדיה של כדורגל הנשים. אולי זה מה שיאפשר את השינוי בישראל, כמו בכל העולם"

טליה נולדה בניו יורק, וכשהיתה ילדונת בת 4 הדוד טול, אח של אבא, לקח אותה לבעוט קצת בכדור בסנטרל פארק והראה לה סרטונים של רונאלדיניו. מהרגע הזה, לא היה אפשר לנתק אותה מהכדור.
כשהיתה בת 6 המשפחה חזרה לישראל, וטליה התחילה לשחק בקבוצת הילדים של מכבי ת"א. היא היתה הבת היחידה בקבוצה של בנים, אחד מהם היה תאי עבד, קפטן הנבחרת הצעירה של ישראל, שממש לאחרונה חתם בקבוצה הספרדית לבאנטה.

"תאי היה אחד מהשחקנים במכבי שקיבלו אותי מההתחלה, ולא היו הרבה כאלה. הוא היה מוסר לי מהרגע הראשון, לא היה אכפת לו שאני בת. לא היה קל לגדול בסביבה של בנים שכל הזמן זורקים הערות, אומרים לך דברים שילדה בת 10 לא צריכה לשמוע".

באחד המשחקים טליה הבקיעה שער והחברים לקבוצה התביישו לחבק אותה. במחצית המאמן שי לוי צעק עליהם "בקבוצה שלי זה לא יכול לקרות!", ואכן במחצית השנייה כשטליה כבשה שער נוסף, הבנים ניגשו וחיבקו.

כשהיתה בת 14 הצטרפה לקבוצת הנשים של אס"א ת"א וכעבור שנתיים כבר שיחקה בנבחרת ישראל. אחרי שנבחנה בצ'לסי ובאתלטיקו מדריד, החליטה שהצעד הנכון מבחינתה יהיה לשחק בליגת הקולג'ים בארה"ב, תוך כדי לימודים לתואר ראשון. במהלך השנה האחרונה נבחנה בשלוש קבוצות מהליגה המקצוענית. האחרונה היתה גות'אם. שלושה ימים הספיקו לצוות המקצועי להחליט שהם רוצים אותה.

"ידעתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות, גם כי זה ניו יורק", היא קובעת. "לפני כל אימון הכנסתי את עצמי למוד של 'אני יודעת שאני טובה', ולפני כל עלייה על הדשא הקשבתי לשיר 'ממותה' של פול טראנק. הוא הכניס אותי למוד של 'אני ממותה ושום דבר לא יפיל אותי, ואני אראה לכולם מה אני שווה'".

איפה את רואה את עצמך בעוד שנה?
"אני מקווה להפוך לשחקנית משמעותית בגות'אם, אולי אפילו שחקנית הרכב, ושאצליח לשים את כדורגל הנשים על המפה בארץ. צריך רק כמה סרטונים ויראליים - וזה יתפוצץ. אני אוהבת את ישראל, זה הבית שלי, וחשוב לי שילדות כמו שאני הייתי יגדלו ויוכלו להתפתח בכדורגל, ושיעריכו את מה שהן עושות ולא יזלזלו בהן ובכדורגל הנשים. אני רוצה לשנות את התפיסה של כדורגל הנשים בארץ ומצד שני גם להיות שגרירה של ישראל בחו"ל. להיות הפנים היפות של מדינת ישראל, שכרגע לא נמצאת במצב הכי טוב מבחינה תדמיתית. וגם לתת גאווה לישראלים וליהודים בחו"ל".

ומה בעוד חמש שנים?
"אני מקווה שכבר אהיה שחקנית בכירה בגות'אם, 'פרנצ'ייז פלייר', או בכל קבוצה אחרת, ברצלונה למשל, שנחשבת לקבוצה הטובה בעולם".

אמרת שאת שואפת להיות השחקנית הטובה בעולם. את עומדת מאחורי זה גם עכשיו, אחרי שהבנת לאילו רמות הצטרפת?
"נראה לי שכשאהיה בת 29-28 אז אוכל להיות הכי טובה בעולם. אם אני לא רוצה להיות הכי טובה, מה אני עושה פה בכלל? זה בדם שלי כשחקנית כדורגל, ואם כבר הגעתי לקבוצה כמו גות'אם, ברור שזו השאיפה שלי".

להיות הכי טובה בעולם אומר גם להרוויח יותר מכל כדורגלנית אחרת?
"ברור שאשמח לקבל שלושה מיליון דולר בשנה, אבל זה לא מה שמוליך אותי. יחד עם זאת, כולם יודעים שכדורגל נשים נמצא בתנופה אדירה, נכנס המון כסף ולכן השחקניות צריכות להיות מתוגמלות בהתאם. אז כן, הגיוני שישלמו לנו הרבה.

"שחקניות ותיקות סיפרו לי שעד לפני כמה שנים הן גרו אצל משפחות מארחות בניו ג'רזי. זה הזוי. שכר המינימום היה 20 אלף דולר לשנה. אי אפשר לחיות מזה. עכשיו טריניטי רודמן מרוויחה שני מיליון דולר בשנה ומוכיחה שאפשר לשאוף ליותר, וזה טוב לכל השחקניות".

אז אם הכל יתנהל לפי התוכנית, בתוך שנה כבר לא יהיה חובב ספורט אחד בישראל שלא יידע מי זו טליה זומר. היא רוצה שזה יקרה, אבל לא בקטע האישי.

"אני מקווה שאהיה זו שתצליח לשנות סוף־סוף את המצב של כדורגל הנשים בישראל, אבל לא חשוב לי שזו תהיה דווקא אני, אלא שתהיה מישהי שמצליחה בארה"ב ושמדברים עליה, שהיא מודל לחיקוי לבנות הצעירות בארץ. עם כל הכבוד לזה שאני בגות'אם - אני גם חלק מנבחרת ישראל וזה מאוד חשוב לי. מה שכל כך מיוחד בנבחרת זה שהיא משלבת את כל חלקי האוכלוסייה. יש מתנחלות, ערביות, לסביות, סטרייטיות, דתיות, חילוניות, שמאלניות, ימניות, וכולן יושבות בארוחת ערב ומדברות על הכל בהרבה פתיחות. זה לא משהו שקורה כמעט במקומות אחרים.

"לצערי אין כרגע במשרד הספורט או בהתאחדות לכדורגל אנשים שאכפת להם מספיק מכדורגל נשים כדי לעשות את השינויים הנדרשים. מבחינת האנשים האלה לא צריך להשקיע כסף וגם לא אכפת להם שאין לנו משחקי ידידות. הניהול הוא בעייתי. בנובמבר קנו לי כרטיס טיסה מאינדיאנפוליס, כשבכלל הייתי בישראל. אני מקווה שאם אצליח פה ואעשה דברים גדולים - אולי אהיה מעין דני אבדיה של כדורגל הנשים. אולי זה מה שיאפשר את השינוי בישראל, כמו שקורה בכל העולם".

ומה קורה אחרי לונדון?
"שבועיים חופש מכדורגל, שבהם אני ובת הזוג שלי איזי נעשה את המעבר לדירה החדשה בניו יורק, העיר שבה נולדתי והיא האהובה עלי בעולם. לא גרתי בניו יורק כבר שבע שנים, אז זה מאוד מרגש אותי. נכון שקצת עצוב לי שיש עכשיו כל כך הרבה אנטישמיות בעיר, אבל בטוח שבמשחקים של גות'אם יהיו הרבה דגלי ישראל ויגיעו הרבה ישראלים ויהודים. הרבה אנשים כתבו לי שהם הזמינו את החולצה מספר 14 שלי.

"אחר כך, ב־18 בפברואר, הקבוצה טסה לפלורידה להתאמן עם אינטר מיאמי. בדיוק יום אחרי זה יש לי יום הולדת, אז אולי אקבל כמתנה פגישה עם לאו מסי". 

מאות מיליוני אוהדים, כסף גדול, ושמות נוצצים: הפריצה של כדורגל הנשים

כדורגל הנשים נמצא בנקודת פריצה היסטורית. נכון לתחילת 2026, התחזיות של כל המומחים מצביעות על כך שבתוך ארבע שנים הענף עומד להיות אחד מחמשת ענפי הספורט המובילים בעולם. כבר עתה הוא הענף הנשי הפופולרי ביותר. ההערכות הן שהבסיס העולמי של אוהדי כדורגל נשים יצמח בארבע השנים הבאות מ־500 מיליון כיום ליותר מ־800 מיליון אוהדים - גידול של כמעט 40 אחוז! הערכות נוספות מדברות על כך שכ־60 אחוז מהאוהדים הן נשים - נתון ייחודי שמושך מפרסמים המעוניינים להגיע לקהל עם כוח קנייה משמעותי. מצד שני, מדובר גם ב־40 אחוז גברים, ממש לא מובן מאליו.

ואם כבר מדברים על כסף גדול, הוא בא לידי ביטוי בכל האספקטים: זכויות שידור, שכר השחקניות ושווי המועדונים. חוזה השידורים הנוכחי של ה־NWSL בארה"ב שווה 240 מיליון דולר לארבע שנים, כלומר 60 מיליון לשנה. לעומת החוזה הקודם, שהיה שווה 1.5 מיליון בלבד, מדובר בקפיצה של לא פחות מ־4,000 אחוזים!

בנוגע לשכר השחקניות, אייטנה בונמאטי ואלכסייה פוטייאס, שתי הכוכבות הגדולות של ברצלונה, מרוויחות יותר ממיליון דולר בעונה, אבל ממש לא מכבר הפכה טריניטי רודמן (כן, בתו של כוכב ה־NBA לשעבר דניס רודמן) לכדורגלנית בעלת השכר הגבוה בעולם, כ־2 מיליון דולר בשנה - גרושים לעומת מה שהרוויח אבא, אבל עדיין כסף לא רע בכלל, וזהו רק עניין של זמן (קצר) עד שגם השיא הזה יישבר.

גם שווי מועדוני ה־NWSL זינק בשנתיים האחרונות בצורה חסרת תקדים, והפך אותם לנכסים הספורטיביים בעלי קצב הצמיחה המהיר בעולם. המועדונים הגדולים כבר חצו את רף 100 מיליון הדולר, סכום שנחשב דמיוני רק לפני שלוש שנים. לוס אנג'לס סיטי מוערכת בכ־300-250 מיליון דולר. סן דייגו ווייב נמכרה ב־2024 בכ־120 מיליון דולר.

הדרך הטובה ביותר להבין את עליית השווי היא לראות כמה עולה להקים קבוצה חדשה. בשנת 2020 דמי הכניסה לליגה היו כ־5 מיליון דולר, ב־2023 הסכום קפץ ל־53 מיליון דולר והמספרים ממשיכים לעלות. הסיבה העיקרית לקפיצת הערך הזו היא החוזה החדש של זכויות השידור, שמבטיח הכנסה קבועה וגבוהה לכל מועדון. נוסף על כך, מותגים גלובליים כמו נייקי, גוגל ואמזון משקיעים סכומי עתק בנבחרות ובמועדונים.

ומה לגבי גות'אם? הרכב הבעלות של המועדון הניו־יורקי הוא אחד המעניינים ביותר ב־NWSL, שכן הוא משלב בין פוליטיקאים, ספורטאי־עבר אגדיים וסלבריטאים מהשורה הראשונה. המועדון מוערך כיום בכ־110 מיליון דולר - כמעט פי שלושה ממה שהיה רק לפני ארבע שנים. המייסדים והבעלים העיקריים הם פיל מרפי, מושל ניו ג'רזי, ואשתו תמי, שמשמשת יו"ר המועדון ונציגת הליגה. בסוף 2023 הצטרפה אליהם קרולין טיש־בלודג'ט, המגיעה ממשפחת טיש, הבעלים של קבוצת הפוטבול מליגת ה־NFL ניו יורק ג'איינטס. הבאתה נחשבת לצעד משמעותי בחיבור המועדון לענף הספורט האמריקני המסורתי ולעולם העסקים של ניו יורק.

נוסף עליהם צורפו כשותפים מינוריים כוכב ה־NBA קווין דוראנט, אגדת כדורסל הנשים סו בירד, הקוורטרבק האגדי של הניו יורק ג'איינטס איליי מאנינג וכדורגלנית העבר המפורסמת של נבחרת ארה"ב קרלי לויד, שהספיקה לשחק בגות'אם לפני שפרשה. העובדה שמשפחת טיש ואיליי מאנינג מעורבים במועדון, ביחד עם מושל המדינה, מעניקה לגות'אם כוח פוליטי וכלכלי עצום באזור ניו יורק וניו ג'רזי, מה שעוזר לה למשוך חסויות יוקרתיות ולשחק באצטדיון "רד בול ארנה" המודרני.