יש מצב לגל חום בבוסטון?

בעוד חודש מהיום, אם ירצה השם, מזג האוויר, ועד עובדי רשות שדות התעופה, איגוד בקרי הטיסה, ביבי נתניהו, עלי חמינאי והאיש העלום שמנהיג כרגע את חיזבאללה אבל לא סיפר על המינוי אפילו לאשתו, אם כולם ירצו, נמריא לחודש בארה"ב - אני, הבנזוג ושני הילדים. כשאני כותבת את זה ככה זה נשמע כמעט בלתי סביר, ובאמת אחרי השנתיים וחצי האחרונות זה טוב להנמיך ציפיות. השבוע, אחרי התקיפה האמריקנית בוונצואלה בוטלו כמה טיסות לקריביים ואני בטוחה שאני לא היחידה ששמחה לאיד. לא ברור לאידו של מי, אבל עדיין. 

מצפה לנו חודש שלם של ביקורים בקהילות ישראליות ויהודיות בארה"ב, שהחלטנו להפוך, בחוכמה או בפזיזות - ימים יגידו - לטיול משפחתי. מרגע שנתקבלה ההחלטה בדרגים הגבוהים, שהם אני, החלה התכונה בדרגים הנמוכים, שהם גם כן אני, כיוון שיש הרבה מאוד הכנות לקראת טיול ארוך כל כך וצריך להספיק להיות בחרדה הרבה זמן מראש: אני לא יכולה לטוס עם הילדים לחודש בלי להתחרפן לחלוטין לקראת הנסיעה, ולמרבה המזל, נראה שאנחנו עומדים בזמנים.

אלבומי הזהב באיביי 

המאורע הזה חייב אותי לפתוח שני מסמכי אקסל, שני גוגל דוקס ושלושה צ׳ק ליסטים נפרדים: משימות, אריזות, קניות. עם כמה שזה כיף לעשות רשימות ולצבוע אותן בצבעים שבחרת בקפידה, נדמה שלחיות ולהתארגן לנסיעה משפחתית הם שני דברים שונים, שדורשים את אותה רמת המחויבות, ולכן עדיף היה אם הייתי לוקחת חופשה כדי להתכונן לחופשה. לצערנו זה לא יקרה כי אנשים ממשיכים להתקשר אלי ואני מוכרחה לענות לטלפון, כי אולי זה השליח שמביא לי גרביים תרמיים ומגהץ אדים נייד. איכשהו זו תמיד אותה זליגה עדינה, איטית, כמעט בלתי מורגשת בין "נארוז קליל, הכי כיף לטייל עם כמה שפחות ציוד, מה שנצטרך נקנה שם" ל"קניתי מזרון ים וספריי נגד יתושים למקרה שיהיה גל חום בפברואר בבוסטון".

מה שמטריף את הדעת, זו כמובן העובדה שאף אחד לא לחוץ חוץ ממני, ונראה שהבנזוג ושני הילדים יוצאים מנקודת הנחה שאפילו... יהיה כיף

הגדולה עומדת להפסיד חודש שלם של לימודים. קצת מלחיץ כי היא בכיתה גימל, ובשנה שעברה הם סיימו לכסות את כל החומר בחשבון שאני כן מבינה. הקטן יפסיד חודש שלם בגן, אבל זה פחות מטריד, כיוון שאין לו שום תחושת זמן. מבחינתו נסענו אתמול או לפני חצי שנה או לפני העננים. אני עדיין מתלבטת האם אני רוצה לבקש מהבת של השכנה להשקות לנו את העציצים או לסבלט את הדירה שלנו לאישה זרה כלשהי שתעשה רושם ממש נחמד ואז תתגלה כרוצחת שכירה שתחטט לי בכל המגירות, תתבאס על כל התכשיטים שלי מעלי אקספרס ותמכור באיביי את אלבומי הזהב עם שירים שכתבתי למירי מסיקה.

אחד ממוקדי החרדה המרכזיים הוא כל נושא הטיסות: הרי לא יעזרו טאבלטים ולא כריות ושמיכות ואוזניות וחטיפים ומשחקים. הטיסה בכל מקרה תהיה ארוכה מדי, הם יתחרפנו, הם יחפרו את הנשמה, הבנזוג ישן כמו תינוק, אני לא אשן כמעט בכלל ואהיה מאוד ממורמרת. טיסות ארוכות עם ילדים הן עניין נפלא לאנשים כמוני שמחפשים להיות בחרדה, שכן, שום דבר שנעשה לא יפתור את הבעיה. כך נוכל להישאר בחרדה לטובת שבע טיסות הפנים בתוך ארה"ב והטיסה חזרה הביתה. אבל אני אוהבת את הילדים שלי ו/או לא יכולה להשאיר אותם לבד בארץ במשך חודש ולכן רכשתי ארבע חתיכות איירטאג ואני אתלה אותן עליהם כמו קולר, כדי לא לאבד אותם בדיסנילנד, מקום שאני בחרתי לנסוע אליו מרצוני החופשי וידוע בהיותו מפלט של שקט, שלווה והתבוננות פנימית.

למעשה חלק ניכר מהחרדה שלי לקראת הטיול הוא מלהיות בחרדה במהלך הטיול. מילא להיות בחרדה בישראל, זה הגיוני בסך הכל, יש לנו כאן שפע סיבות ממש טובות. להיות בחרדה בחו״ל, לעומת זאת, זה כבר עניין אחר לגמרי. זה מרגיש כמו בזבוז. לא רק שאת לא נהנית - מילא סתם לא להנות באופן פסיבי - עכשיו את גם מבזבזת. כדי להתמודד עם החרדה, הורדתי לנייד אפליקציית מדיטציה, אבל עוד לא התחלתי לתרגל וקשה לי להאמין שהפעם הראשונה תהיה מאוד אפקטיבית אם היא מתרחשת במושב 38F עם ברך של ילד בצלעות.

אני כמובן אכתוב לכם משם יומן מסע עם הרבה שלג, הרבה סלטים שכוללים חסה ורוטב בלבד, הרבה ישראלים חמודים והזמנות לארוחת ערב שנסרב להן בנימוס כי למחרת נהיה כבר במדינה אחרת, הרבה שדות תעופה ורכבים שכורים ובתקווה שני ילדים עם חוויות שהם יזכרו לכל החיים. אני מקווה שהחוויות לא יכללו את אמא מרביצה לסטודנט עם שיער ורוד שאמר לה משהו על השרשרת מגן דוד, אבל בטח הילדים מאוד ישמחו אם כן.

מה שמטריף את הדעת, זו כמובן העובדה שאף אחד לא לחוץ חוץ ממני, ונראה שהבנזוג ושני הילדים יוצאים מנקודת הנחה שאפילו... יהיה כיף. נסיעות לחו״ל הן כמובן דבר כיפי מאוד וכמו כל דבר כיפי אחר - חגים, ימי הולדת, קמפינג בסחנה, הן עשויות מ־20 אחוז חוויות ו־80 אחוז אימהות טרוטות עיניים שמזמינות חוברות צביעה של "ספידי מקווין" ונוסעות לאסוף מעילים מחברה ביד אליהו באחת וחצי בלילה. ומה האימהות רוצות? הן בסך הכל רוצות שהחופשה תהיה מושלמת ועל כן הן יתבאסו רצח כשהן יגלו שהן ארזו הכל חוץ מתחתונים לעצמן.