ההוזלה הזו של סמוטריץ' עוד תעלה לנו ביוקר

האם אני אוהב להזמין דברים מחו"ל באינטרנט? כן! האם אני אוהב לשלם מכס ומע"מ על הקניות שלי? לא! האם אני מעדיף לקנות בזול על פני לקנות ביוקר? כן! האם אני חושב שהמהלך של שר האוצר להגדלת הפטור ממס למוצרים מחו"ל ל־150 דולר הוא נכון? לא ולא.

למה? כי אני נשמה, ובתור כזה, אכפת לי מאנשים שגרים איתי במדינה ומקיימים עסקים קטנים שיתחסלו לחלוטין, כי פשוט לא יהיה משתלם לקנות מהם.

תגידו - שיורידו מחירים. אגיד לכם - הם לא יכולים. הוצאות הייצור כאן גבוהות פי כמה מההוצאות במזרח. תגידו - שילכו לעבוד במשהו אחר. אגיד לכם - גם אתם רוצים שאיזה סיני שמרוויח דולר ליום יחליף אתכם? ככה נראית הערבות ההדדית שלכם? פויה. לא.

אני רוצה שבמדינה שלנו יהיו כל מיני בעלי מקצוע, שעסקים יחיו בכבוד, ששושלות משפחתיות בתחומים כמו טקסטיל, ריהוט, צעצועים, ועוד ימשיכו להתקיים. זה חלק ממארג בריא של חברה. לא בריא לחברה להוציא למיקור חוץ את כל הייצור שלה, ולייבש את כל העוסקים במלאכה כאן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא אירוע מורכב. מצד אחד, תנופת הבנייה שלו ביהודה ושומרון נהדרת בעיני, הוא מצליח לעשות מה שלא נעשה פה אף פעם. מאידך, תמיכתו בחוק ההשתמטות הבזוי תחסל אותו פוליטית בעיני, ומהלכיו במשרד האוצר חלקם טובים, ויעידו הרזרבות המשוגעות שלנו, וחלקם גרועים לתפארת, ראו חוק הרווחים הכלואים שחיסל אלפי עסקים קטנים במדינה, ואלה שלא חוסלו יחוסלו עכשיו עם הורדת המס הזאת.

בכאב לב וכיס אני אומר - לבטל את הפטור על קניות בחו"ל לגמרי. שהתחרות תהיה אמיתית ולא מפלה. למען אחיי אני מדבר פה, ומוכן לשלם. ואתם?

אנחנו מדינת אי. לא במובן הגיאוגרפי, במובן התרבותי־מדיני. בזמנים טובים יש לנו קשרים טובים ומזינים עם העולם, אבל יש זמנים רעים. היו ויהיו. אנחנו חייבים לשמור את האופציה לספק את רוב הצרכים שלנו בעצמנו, לתקופות ארוכות.

זה מתחיל במזון ועובר דרך מוצרי בסיס אחרים כמו ביגוד והנעלה. הכחדת תעשיות שלמות כדי לקבל רווח מיידי בבחירות הקרובות משולה לאכילת הזרעים באסם במקום לזרוע אותם לשנה הבאה. ואגב, כל הניתוחים מראים שממש בקרוב סין תקרוס כלכלית, המודל של עבודה זולה לא עובד להם יותר, ואז מה?

בכאב לב וכיס אני אומר - לבטל את הפטור על קניות בחו"ל לגמרי. שהתחרות תהיה אמיתית ולא מפלה. למען אחיי אני מדבר פה, ומוכן לשלם. ואתם?

גבול לאכזריות

לילה לילה מסתכלת הלבנה, על משאיות בעלי החיים בדרך למשחטה. גם אני רואה אותן, בדרכי לעבודה בנווה אילן. משאיות של תרנגולות ותרנגולי הודו ופרות. כמה פרות. ואני חולף על פניהן, בנסיעתן האחרונה, כנראה גם הראשונה, בדיוק בתנאים בהן גדלו, מלוכלכות, צפופות, מבוהלות. הלב שלי נחמץ. צער גדול אופפני.

אני צמחוני. כשאני מזקק את הטיעונים לשאלה למה בחרתי ובוחר להיות כזה, התשובה בסוף היא תנאי הגידול של בעלי החיים שאנחנו אוכלים. לא האכילה עצמה. לא ההרג. עם זה הייתי יכול לחיות בשלום יחסי, כפי שחיו כל דורות בני האדם עד מהפיכת התיעוש של גידול בעלי החיים. כשאנשים גידלו את החיות שלהם בחצר, כשהחיות רעו באחו, הסתובבו חופשיות יחסית, הביאו וולדות וטיפלו בהם, ואז יום אחד נשחטו למאכל, זה היה איזון סביר. כאדם עם נפש רגישה גם זה קשה לי, אבל מקובל, וברור שללא אכילת בעלי חיים לא היינו מגיעים לאן שהגענו כמין.

אבל משעה שהתרבינו כל כך, שתיעשנו את חיינו ולכן נאלצנו לתעש את ייצור המזון שלנו, הפכנו בעלי חיים שיש להם נשמה - לא כמו שלנו, מורכבת, אלא נשמה פשוטה וטובה - לחומרי גלם. ומכיוון שכך, נראה לנו שמותר לנו לגדל אותם ללא מרחב מינימלי לתזוזה, ללא חיפוש מזון ואכילת דברים שהם אוהבים, אלא מיני אבקות ותוספים שהשם ישמור מה יש בהם, והעיקר - נטלנו מהן את הזכות לטפל בגורים ובאפרוחים. אנחנו גוזלים אותם עם הלידה, מפרידים באכזריות, ומשאירים בעלי חיים שבורי לב, שיהיה על שיפוד ממש עוד מעט.

צמחוני זאת פשרה. גם צריכת כל מוצר אחר מהחי היא בעיה. החלב הוא חלב שנלקח מפרה שהעגל שלה נלקח ממנה להיות "עגל חלב" והיא במצב הריון קבוע. ביצים הן גם בעיה. תרנגולות הופכות להיות מכונות הטלה, וכשהן מתעייפות - לסכין.

על פי האמת, טבעונות היא הבחירה המוסרית האמיתית במצב הדברים הנוכחי. אבל לארגן חלבון בכמות מספקת לאדם שמתאמן כל יום זה כמעט בלתי אפשרי רק עם מוצרים מהצומח, זה דורש עבודה יומיומית קשה שאין אפשרות לעשות. אז מעגל פינות. המצפון סובל, גוף שמח. עדיף על ההיפך.

יבוא יום ואגדל פרה, אקרא לה ויקטוריה. היא תרעה לה בגינה, תלך לחוגים, תגדל עגלים, ויום אחד, רגע לפני שתמות מזקנה, אמית אותה בעדינות ואוכל אותה שנה שלמה. עד אז, צמחוני.

ברכה, לשם שינוי

תנו לי עוד מהמחזות המרהיבים של נחלים שוצפים. תנו לי שעות של בהייה בצילומים של כל הארץ מפלים־מפלים. לא יודע מה יהיה איתנו עם כל האנטישמיות והצוררים, לפחות שיהיו לנו מים חיים. עם כל הקללות מסביב, שנת ברכה שמפריכה את כל נבואות הזעף על יובש קיצוני לתמיד. כל פעם שנבואת חרון מתבררת כשקר, פרח לילך נובט בליבי. זה מציק קצת, אבל שווה את אי הנוחות.